ארכיון ל פברואר, 2013

0

Chisum Patent Academy

בשבוע שעבר השתתפתי בסמינר בדיני פטנטים בהנחייתם של פרופ' ד' צ'יזם וג' מיולר. הסמינר עצמו עסק בעיקר בנושאים שהתעוררו בפסיקה בשנה האחרונה. בין היתר, דיברנו על פרשנות תביעות פטנטים בערכאת הערעור הפדראלית, על סוגית הפרה במשותף ופסק הדין בעניין אקאמאי, ועל הרפורמה בחוק האמריקאי. מבחינתי, הסמינר היה מעניין מאוד, ואיפשר לראות מבט רוחבי ומעמיק לכל סוגיה וסוגיה. הפורום הוא פורום מצומצם שמאפשר דיון פתוח בנושאים השונים, והחלפת הרעיונות וטיעונים בין כל המשתתפים עוררה דיונים מעניינים שהתחילו בתכני הסילבוס ולעיתים סטו הרחק ממנו לנושאים מרתקים לא פחות.

וכן, זה גם קורס מוכר לצורכי CLE, למי שצריך.

אז מסתבר שאני לא הישראלי הראשון שהשתתף בסמינר כזה (רק השני), ולטעמי מדובר בסמינר שיכול להתאים לכל מי שעוסק בתחום ומעוניין להרחיב את אופקיו. כמובן, שצריך לזכור שהתכנים נוגעים גם לסוגיות של ניהול הליכי בחינה ברשויות הפטנטים וגם בסוגיות הקשורות בליטיגציה, כך שמי שמגביל את הפרקטיקה שלו רק לתחום אחד, עלול לחשוב שחלק מהתכנים אינם רלוונטיים עבורו.

בכל מקרה, אני ממליץ בחום.

(האתר הרשמי של Chisum Patent Academy)

0

עבדות ופטנטים: למי שייכת האמצאה של עבד?

בתקופה שלפני מלחמת האזרחים של ארה"ב, המשטר האמריקאי הכיר גם בקניין על בני אדם. כך, אדם אחד יכל להיות בעליו של אדם אחר – עבד. עם זאת, מסתבר, שבאותה תקופה חשוכה האדונים לא יכלו להינות מכל פירות העמל של העבדים שבבעלותם.

תחת דיני הפטנטים האמריקאים, רק הממציא המקורי והאמיתי זכאי כי הפטנט ירשם בשמו. כך למשל, בארה"ב אמצאות שירות של עובדים קמות לקניין העובד. גם במקרה שבו יש חובה חוזית או חובה מכוח המשפט המקובל להעביר את הבעלות בפטנט למעסיק, הקניין קם לטובת העובד והוא נאלץ להמחות אותו לאחר. מסתבר שהמצב עם עבדים (slaves) להבדיל מעובדים – אינו שונה בהרבה, אלא שלאור העובדה שעבדים לא היו זכאים לזכויות על פי דין, גם בעלי העבדים יצאו קירחים וללא בעלות באמצאה.

כך, התרחש במקרה של בן מונטגומרי, עבד אפריקאי-אמריקאי, שהיה בבעלותו של ג'וזף דיוויס. מונטוגמרי המציא מדחף לסירות המויעד לשימוש במים רדודים. דיוויס ביקש לרשום על האמצאה הזו פטנט, אלא שמשרד הפטנטים סירב להעניק את הפטנט. בתחילה, כאשר הבקשה הוגשה בשמו של מונטגומרי, הבקשה נדחתה מחמת שלא היו לו זכויות שבדין. לאחר מכן, כאשר בקשת רישום הפטנט הוגשה בשמו של דיוויס, תוך שהוא מציין שהעבד מונטגומרי הוא הממציא, הבקשה סורבה מחמת שהוא לא הממציא האמיתי. כלומר, פועל יוצא של המשטר המשפטי שהיה נהוג באותה תקופה – אף אחד לא יכל לזכות לבעלות על האמצאה של העבד מונטגומרי. מי שהיה ער לצרה של דיוויס, היה אחיו, ג'פרסון שגם הוא ניסה את מזלו ברישום אותו פטנט ונכשל. כנראה שמסיבה זו, כאשר ג'פרסון נהפך לנשיא הראשון (והיחיד) של הקונפדרציה, הוא דאג לחוקק חוק פטנטים שיצר קונסטרוקציה משפטית שאיפשרה לבעלי העבדים לזכות בפטנטים של עבדיהם.

אז בפעם הבאה שיספרו לכם שמעסיק שמשלם שכר עבודה זכאי לקבל בעלות מלאה ומוחלטת על פטנטים של עובדים, תזכרו שאפילו במקרה הקיצון של העבדים – זה לא היה כל כך ברור מאילו.

(לקריאה נוספת: How the Patent Office Helped to End Slavery)

0

כצפוי: התביעה הייצוגית נגד מראות אימאג' לא אושרה

(cc by-sa Ty Semaka)

כזכור, לפני כשנה הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד חברת מראות אימאג' בטענה שהחברה נוקטת בהליכים משפטיים מבלי שיש לה זכות שבדין. היום, התקיים הדיון בתובענה הייצוגית, ובמסגרתו הבקשה נמחקה ללא הוצאות. התובע הייצוגי פרסם היום בפייסבוק את ההודעה הבאה:

היום בבוקר, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין הבקשה לתביעה ייצוגית כנגד חברת מראות אימג' . הקשבתי בעיון רב להסבריה של כבוד השופטת המנוסה והאחראית גב' ענת ברון.

השופטת העריכה שיש משוכות רבות מדי לקבלת האישור לתביעה הייצוגית.

לדבריה, יש קושי רב בביטול כל ההסכמים שנחתמו בין מראות אימג' לבין אלו ששלמו לה .

בנוסף, אין מדובר בתביעה בין עוסק, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח. המחוייב על פי חוק תובענות ייצוגיות.

השופטת לא התייחסה כלל לשאלה, האם יש למראות אימג' זכות תביעה, מכיוון שזה איננו קשור להליך של אישור לתביעה ייצוגית.

החלטתי לקבל את המלצותיה של השופטת ולמשוך את הבקשה לתביעה ייצוגית.

השופטת לא פסקה הוצאות משפט נגדי, וזוהי אמירה בפני עצמה!

החלטה זו לא אומרת שיש למראות אימג' את הזכות לתבוע!

איאן כהן

כפי שציינתי בפוסט המקורי, ישנו קושי מהותי בשימוש בכלי התובענה הייצוגי לאור העובדה שהחוק אינו מאפשר לכל תביעה להתברר כתובענה ייצוגית אלא רק סוגי תביעות מסויימים. מסיבה זו תביעה ייצוגית כנגד מי שמפר זכויות יוצרים בצורה סיטונאית לא אושרה. הבקשה ניסתה להציג את התביעה כתביעה שבין עוסק לבין לקוח, אך מדובר בקונסטרוקציה שאינה טבעית, וכנראה שבית המשפט לא השתכנע ממנה.

כמובן שההחלטה אינה סוגרת בפני מי שנפגע מההתנהלות הזו להגיש תביעה אישית, ואולי אף קבוצתית, כנגד החברה בכדי לקבל את כספו בחזרה. אם כי, ספק רב אם סכומי הכסף שנגבו מכל אחד ממי שלכאורה נפגע, יכול להצדיק ולתמרץ הגשת תביעה אישית שכזו, תוך נטילת סיכון של הוצאות משפט.

לאור העובדה שכבר נפסק פעם אחת שחברה זו הגישה תביעה מבלי שהיתה לה זכות שבדיןנשאלת השאלה האם לא הגיעה השעה שהמחוקק יתייחס לתופעה של שימוש לרעה בזכויות קניין רוחני ויגדיר עילת תביעה (ייצוגית או אישית) כנגד גופים המנצלים לרעה הליכי משפט וזאת בכדי לייצר תמריץ כלכלי אמיתי להתמודד עם התופעה. וכן, כוונתי גם לחלק מטרולי הפטנטים, שמאיימים בתביעות בכדי להגיע לפשרות בסכומים שאינם מצדיקים אפילו הגשת כתב הגנה.