ארכיון ל מרץ, 2013

1

התקדמות המצאתית כשאלה של עובדה ומשפט

(cc by-sa HCQ)

אחד מפסקי הדין המונומנטלים בדיני הפטנטים האמריקאים הוא פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין Graham נגד John Deere. בפסק דין זה נקבעה ההלכה הבסיסית בדבר התקדמות המצאתית. בין היתר, שם הכיר בית המשפט גם במבחני עזר לשאלת ההתקדמות ההמצאתית ובהם קיומו של חסר מתמשך, הצלחה מסחרית והתגובה של הקהילה הרלוונטית לאמצאה. השבוע, גם אנחנו זכינו בפסק דין של בית המשפט העליון הנקרא על שם ג'ון דיר, וגם הוא מתייחס לאותה סוגייה ממש.

הממציא, אמיר כהן, הגיש בשנת 1995 בקשה לפטנט להגן על טפטת המים שהמציא. בקשה זו אושרה לרישום, אלא שג'ון דיר התנגדה לבקשה. במסגרת הליך ההתנגדות, שנראה שארך שנים רבות, הצליחה ג'ון דיר לשכנע את סגן רשם הפטנטים כי האמצאה אינה בעלת התקדמות המצאתית. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה כאשר בית המשפט מצדד בקביעת סגן הרשם ומוסיף כי לאור הראיות שהוצגו, האמצאה אף אינה חדשה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. כבוד השופט הנדל בחן את הבקשה ודחה אותה. אלא, שאף שמדובר בבקשת רשות – ועוד בגלגול שלישי, בה אין צורך לדון בגופו של עניין, בחר השופט להתייחס לטענות לגופן. בית המשפט ביכר לקבוע כי מדובר בסוגיות עובדתיות בהן ערכאת הערעור אינה מרבה להתערב. בית המשפט חזר על ההלכה המושרת כי שאלת החידוש היא עניין שבעובדה:

"קיומו של חידוש הוא כאמור עניין עובדתי. יש להשיב לשאלה האם נוצרה יצירה שלא הייתה קיימת בעבר. המחלוקת בין סגן הרשם לבין בית המשפט המחוזי נסובה סביב כלִי העזר להכרעה – מתי הבחין המומחה בחידוש הנטען – ולא בהכרעה עצמה – האם קיים חידוש. היה ויושם דגש על האחרונה, נדמה כי אף הרשם אינו חולק שחיבורי ה-"Snap" קיימים מכבר בפטנט דרמיצקיס, והדברים צוינו על ידו יותר מפעם אחת. "

התקדמות המצאתית, לעומת זאת, היא שאלה המערבבת בין עובדה ומשפט. כך קבעה ההלכה מימים-ימימה:

"הקביעה, כי התקדמות פלונית נראית או אינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע, אינה קביעה עובדתית גרידא, אלא היא מסקנה, שבית המשפט מסיק מחומר הראיות שלפניו… את הראיות יש להגיש לפני בית המשפט בדרך המקובלת, אך את המסקנה מסיק בית המשפט עצמו. אין היא עניין לעדים מומחים – אם כי אלה עשויים לעתים לסייע… אלא עניין היא לבית המשפט עצמו… נמצא, כי אין חובה על בית המשפט לשמוע עדים מומחים בשאלה, אם בעל מקצוע ממוצע היה רואה את ההמצאה כמובנת מאליה". (ע"א 433/82 בחרי נ' פדלון, לט(3) 533)

לקריאת המשך המאמר »

3

מגן חדש נגד טרולי פטנטים

קפטן אמריקה נגד טרולי פטנטים?
(cc byPop Culture Geek)

בפעם האחרונה שS.H.I.E.L.D יצאו למלחמה, זה היה נגד לוקי וחבורת החייזרים המוזרה שלו. בהנחיית המנהל החדש שלהם, ברק אובמה (נשיא אפרו-אמריקאי  ראשון זה ללא ספק כוח על שווה במיוחד), הם הולכים להילחם עכשיו בטרולי הפטנטים

הצעת חוק חדשה הובאה לאחרונה לקונגרס האמריקאי. מעצבי ההצעה כינו אותה Saving High-Tech Innovators from Egregious Legal Disputes Act ובכך הצליחו במשימה לייצר לה שם מקוצר מגניב במיוחד: S.H.I.E.L.D. במסגרת ההצעה, טרולי פטנטים יתקלו במהמורות חדשות אם יבקשו לאכוף את הפטנטים שלהם במסגרת הליך משפטי.

לקריאת המשך המאמר »

4

המצאה שלא עובדת: על דרישת היעילות בדין הישראלי

(cc by-nc-sa mliu92)

בין שלל הדרישות לכך שאמצאה תהיה כשירה לפטנט, מצויה דרישה אחת בה לא מרבים לדבר: דרישת היעילות. במסגרת פוסט זה נתייחס לדרישה הזו ונראה כי מדובר בדרישה שסף המעבר שלה נמוך, אך עשוי להכשיל את מי שלא ער לקיומה.

סעיף 3 לחוק הפטנטים מחייב כי בכדי שאמצאה תהיה כשירה לפטנט עליה להיות "מועילה". בניגוד למונחים אחרים המופיעים בסעיף, מונח זה לא זוכה לפירוש או איזכור נוסף בחוק. כיוון שכך, בתי המשפט נאלצו לפתח את המשפט ולהבהיר מהי אמצאה יעילה.

האם מנוע בעל תצרוכת בנזין גבוהה יכול להיות יעיל חרף טבעו הבזבזני? התשובה לשאלה זו, מתסבר – פשוטה, והכל תלוי במטרת האמצאה. אמצאה יעילה, קובעת הפסיקה, היא אמצאה אשר לא רק מבטיחה, אלא גם מקיימת. אמצאה יעילה היא אמצאה שפועלת להשגת המטרה שהובטחה במסגרת בקשת הפטנט. על המבקש מוטל הנטל להציג, במפורש או במשתמע, מטרה אשר האמצאה משיגה. די לה לאמצאה כי תשיג את המטרה המוצהרת בכדי שתחשב יעילה. בעניין של אותו מנוע בזבזני – ככל שהמטרה של המנוע מושגת, האמצאה יעילה חרף חוסר יעילותה האנרגטי.

לקריאת המשך המאמר »

0

זכות היוצרים והצלם המזדמן

(cc by-nc-sa Susan Sermoneta)

טוב, אז הייתם בחו"ל וצילמתם תמונות. מדי פעם, חבר לקח את המצלמה וצילם תמונה או שתיים. וכן, וגם מדי פעם החלטתם שאתם רוצים לצלם את כל הקבוצה, וביקשתם מעובר אורח לצלם אתכם. עכשיו, כאשר אתם בוררים את התמונות ומחליטים אילו להעלות לפייסבוק ואילו לשלוח למחזורית של מערכת ההפעלה החביבה עליכם, אני מניח שאתם לא חושבים לעצמכם שבעצם אין לכם זכויות בחלק מהתמונות שלכם.

כידוע, זכות היוצרים, בכפוף למספר חריגים, נתונה ליוצר, ובעניינו של צילום – לצלם. החוק הישן קבע הוראה חריגה לעניין צילום לפיה בעל זכות היוצרים בצילום הוא "האיש שהיה בעל הנגטיבה בעת עשייתה" (סעיף 21 לחוק הישן). הבעלות הקניינית בנגטיבה – או בתרגום עדכני יותר, בתשליל – קבע את הבעלות בזכות היוצרים שנוצרה באמצעות המצלמה והנגטיבה. הפסיקה אף יישמה את הכלל המשפטי על מצלמות דיגטליות וקבעה כי הבעלות לעניין זה נתונה בידי בעל התשליל הדיגיטלי. עוה"ד ערן סורוקר ומתן שוק העירו כי מדובר בכלל בעייתי:

"את האבסורד שבסיטואציה המשפטית העכשווית תמחיש הדוגמא הבאה. ראובן יוצא לטיול בחו"ל ושואל משמעון מצלמה דיגיטלית בה מצוי כרטיס זיכרון של לוי. על פי הדין הקיים, בהעדר הסכמה אחרת בכתב, לוי הוא בעל זכות היוצרים הראשונה בכל התמונות שיצלם ראובן במהלך הטיול וזאת אף על פי שבינו ובין ראובן אין כל זיקה." (ע' סורוקר, מ' שוק, זכויות יוצרים בצילומים דיגיטליים – קיצו של "התשליל הדיגיטאלי"?)

כלומר, על פי החוק הישן, בעל המצלמה, שהוא דרך כלל בעל כרטיס הזכרון, היה בעל זכות היוצרים בכל התמונות שנוצרו בעזרת המצלמה. בסופו של הטיול, היה הוא יכול לבחון את רכושו ולהחליט לעשות ביצירות ככל העולה על רוחו.

לקריאת המשך המאמר »