זכות היוצרים והצלם המזדמן

(cc by-nc-sa Susan Sermoneta)

טוב, אז הייתם בחו"ל וצילמתם תמונות. מדי פעם, חבר לקח את המצלמה וצילם תמונה או שתיים. וכן, וגם מדי פעם החלטתם שאתם רוצים לצלם את כל הקבוצה, וביקשתם מעובר אורח לצלם אתכם. עכשיו, כאשר אתם בוררים את התמונות ומחליטים אילו להעלות לפייסבוק ואילו לשלוח למחזורית של מערכת ההפעלה החביבה עליכם, אני מניח שאתם לא חושבים לעצמכם שבעצם אין לכם זכויות בחלק מהתמונות שלכם.

כידוע, זכות היוצרים, בכפוף למספר חריגים, נתונה ליוצר, ובעניינו של צילום – לצלם. החוק הישן קבע הוראה חריגה לעניין צילום לפיה בעל זכות היוצרים בצילום הוא "האיש שהיה בעל הנגטיבה בעת עשייתה" (סעיף 21 לחוק הישן). הבעלות הקניינית בנגטיבה – או בתרגום עדכני יותר, בתשליל – קבע את הבעלות בזכות היוצרים שנוצרה באמצעות המצלמה והנגטיבה. הפסיקה אף יישמה את הכלל המשפטי על מצלמות דיגטליות וקבעה כי הבעלות לעניין זה נתונה בידי בעל התשליל הדיגיטלי. עוה"ד ערן סורוקר ומתן שוק העירו כי מדובר בכלל בעייתי:

"את האבסורד שבסיטואציה המשפטית העכשווית תמחיש הדוגמא הבאה. ראובן יוצא לטיול בחו"ל ושואל משמעון מצלמה דיגיטלית בה מצוי כרטיס זיכרון של לוי. על פי הדין הקיים, בהעדר הסכמה אחרת בכתב, לוי הוא בעל זכות היוצרים הראשונה בכל התמונות שיצלם ראובן במהלך הטיול וזאת אף על פי שבינו ובין ראובן אין כל זיקה." (ע' סורוקר, מ' שוק, זכויות יוצרים בצילומים דיגיטליים – קיצו של "התשליל הדיגיטאלי"?)

כלומר, על פי החוק הישן, בעל המצלמה, שהוא דרך כלל בעל כרטיס הזכרון, היה בעל זכות היוצרים בכל התמונות שנוצרו בעזרת המצלמה. בסופו של הטיול, היה הוא יכול לבחון את רכושו ולהחליט לעשות ביצירות ככל העולה על רוחו.

חוק זכות יוצרים העלים חריג זה מן העולם, ומכניסתו לתוקף יצירה מסוג צילום – דין הבעלות בה, ככל היצירות האחרות, נתונה ליוצר, כלומר – הצלם. אלא, שאם כך המצב, הרי שבענייננו, החבר שצילם הוא הבעלים. בצורה דומה, הצלם עובר האורח, ולא בעל המצלמה שביקש את סיועו, הוא הבעלים בצילום הקבוצתי. יוצר זה  נכנס לתמונה לרגע ועוזב לאחר מכן, תוך שהוא מותיר את העותק הדיגיטלי היחיד שיצר בידי אובייקט הצילום שלו אין כל זכות ביצירה. כיוון שכך, העתקה, פרסום והעמדה לרשות הציבור על ידי בעל המצלמה – פעולות שמבוצעות באופן תדיר באמצעות פייסבוק – מפירות את זכויותיהם של אחרים (וגם את תנאי השימוש של פייסבוק).

אפשר היה לחשוב שאולי מהתנהגות הצדדים נלמד כי הסכמה משתמעת העבירה את הזכויות מהצלם לבעל המצלמה. אלא, שחוק זכות יוצרים החדש מגביל את האפשרות להעביר זכות יוצרים בחוזה ודורש כי הסבה כאמור תעשה בכתב:

37. (א) זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי.
(ב) ….
(ג) חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב.

כלומר, אף התנהלות ברורה המלמדת כי ליוצר אין כל עניין ביצירה, לרבות העובדה שהוא כלל אינו מסתכל על התמונה ורק מאפשר לאובייקט להתרשם ממנה ואף שהוא עוזב חיש-מהר מבלי שהוא שומר לעצמו קשר כלשהו עם יצירתו, אינם יכולים לשמש לשם ביסוס הסכמה חוזית שתעביר את זכות היוצרים ממנו לבעל המצלמה.

פתרון אפשרי אחד עשוי להימצא בסעיף 35(א) לחוק הקובע:

ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.

רק במקרה שבו מדובר ביצירה שנוצרה "לפי הזמנה", די בהסכמה משתמעת שאינה טעונה מסמך בכתב בכדי להוביל למצב שהבעלים של היצירה הוא המצולם ולא היוצר. ודוק. על פי קונסטרוקציה זו, הבעלות נתונה לבעל המצלמה מלכתחילה ואינה מוסבת אליו. נהוג לייחס סעיף זה ליצירות שנוצרו במסגרת יחסים מסחריים, להבדיל מיחסי עובד-מעביד, והכוונה היא בעיקר לצילום של צלם מקצועי שבוצע בקבלנות. כיוון שכך, לא ברור אם בקשה מאדם זר לצלם תמונה משפחתית נופלת לגדרי המונח "יצירה שנוצרה לפי הזמנה".

כמובן, כמובן שחריג זה אינו נוח לשימוש במידה ומדובר בתמונה של חבר שהחליט על דעת עצמו לצלם, ולא עשה כן לבקשתו המפורשת של בעל המצלמה.

כך או כך, הזכות המוסרית ביצירה אינה נתונה לבעל המצלמה אלא לצלם. כך, חלק מהתמונות במצלמה, הקרדיט בגינן הוא של בעל המצלמה, חלקן יש לשייך לחבריו ואחרות נולדו תודות לעוברי-אורח ששמם אינו נודע.

המשמעות האופרטיבית היא שיתכן שהזכויות אינן בידי בעל המצלמה. אף כי ספק אם הצלם יבקש לאכוף את זכותו כנגד בעל המצלמה שמעלה את תמונותיו לפייסבוק, נראה כי אין ספק שבעל המצלמה לא יוכל לאכוף את הזכות המוסרית וככל הנראה גם את זכות היוצרים במידה וצד שלישי יעשה ביצירות אלה כבשלו.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.