ביצי חופש: סימן שחופשי לשימוש הציבור

בילבולי ביצים?
(cc by-nc-nd su-lin)

האם הסימן "ביצי חופש" היה כשיר להירשם כסימן מאשר – זו השאלה אליה נדרש בית המשפט המחוזי בתל אביב.

התובעת, עמותה הפועלת לרווחת חיות המשק בישראל, הגישה לרשות הפטנטים בקשה לרישום סימן מאשר בגין הסימן המילולי "ביצי חופש", וזו אושרה ונרשמה. במהלך השנים, העמותה נתנה רשות לאחרים, ולנתבעת בתוכם, לעשות שימוש בסימן ביחס לביצים של תרנגולות שגודלו כ"תרנגולות חופשיות". בין הנתבעת לעמותה התגלעו חילוקי דעות, וההסכם ביניהם בוטל. עם זאת, במשך כשמונה שנים, המשיכה הנתבעת למכור ביצים תוך שימוש בצמד המילים "ביצי חופש". נוכח מעשים אלו, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי ובה נתבקשו הן צו מניעה והן פיצויים בגין ההפרה. בית המשפט המחוזי בחן את הסוגיה ודחה את התביעה, תוך שהוא קובע כי לא היה מקום לרשום את הסימן "ביצי חופש" כסימן מאשר.

סימן מאשר מהו?

סימן מאשר מוגדר בפקודה כ"סימן המיועד לשמש בידי אדם, שאינו מנהל עסק, לאישור מקורם של טובין פלונים שיש לו ענין בהם, מרכיביהם, דרכי ייצורם, איכותם או תכונה אחרת מתכונותיהם, או לאישור טיבו, איכותו או סוגו של שירות פלוני שיש לו ענין בו". כלומר, בניגוד לסימן מסחר שבו משתמש בעל הסימן עצמו, ושמטרתו לאפשר לציבור לזהות את מקור הטובין ולהבחין בינם לבין מקורות אחרים, הסימן המאשר אינו מאפשר לציבור לזהות את המקור כלל. הסימן המאשר עשוי וצפוי לסמן טובין ממקורות שונים ואף של מתחרים ישירים. אלא, שסימן מאשר נועד למטרה אחרת: לסמן לצרכן כי הטובין המסומנים בו הם בעלי טיב, איכות או תכונות מסוימות. כיוון שכך, פקודת סימני מסחר דורשת כי סימן מאשר יירשם אך במצב שביכולתו של בעל הסימן "לקיים את התכונות שאותו סימן מיועד לסמנן". כלומר, שיש למבקש הרישום יכולת שליטה על השימוש שיעשה בסימן, באופן שהתכונות שהסימן בא להבטיח יתקיימו בפועל.

סימן מאשר ואופי מבחין

סעיף 14(ב) לפקודה קובע:

"סימן מאשר ניתן לרישום אף אם אינו בעל אופי מבחין כנדרש לפי סעיף 8(א)."

בית המשפט הדגיש: סימן מאשר חייב להיות בעל אופי מבחין, אשר יאפשר לו להבחין בין מוצרים שונים, אלא שבעניינם של סימנים מאשרים, האופי המבחין אינו צריך להיות אותו אופי מבחין הקבוע בסעיף 8(א) ואשר מבחין בין מקור הטובין. ובלשונו:

"נראה כי אף שיש מידה של חוסר בהירות בנוסחו של הסעיף, לא ניתן להימנע מן המסקנה כי הכוונה בסעיף 14(ב) לא היתה לפטור בצורה גורפת סימן מאשר מן הצורך להיות בעל אופי מבחין, אלא רק לקבוע כי סימן מאשר איננו חייב להיות "בעל אופי מבחין כנדרש לפי סעיף 8(א)" (הדגשה שלי: ע.ב.). הדרישה בסעיף 8(א) הינה שסימן המסחר – "יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין טובין של אחרים". דרישה ספציפית זו אינה רלבנטית לסימן מאשר, שהרי בעליו של סימן מאשר איננו בעל טובין ואף איננו מנהל עסק, כפי שעולה מהגדרת "סימן מאשר" בסעיף 1 לפקודה (כך גם התובעת עצמה).

מכאן, שסעיף 14(ב) נועד לפטור סימן מאשר מן הצורך להיות "בעל אופי מבחין" מן הסוג הנדרש בסעיף 8(א) לפקודה, אך הוא איננו פוטר סימן מאשר מן הצורך הבסיסי של כל סימן רשום להיות בעל אופי מבחין."

ההיגיון שבדברים ברור: ככל שהסימן נועד לסימון מוצרים של גופים שונים, הסימן לא יוכל לשמש בכדי להבחין בין מקורות הטובין השוונים. עדיין, לסימן מאשר צריכה להיות אותה תכונת "הבדלה" המאפשרת להשתמש בו בכדי להבדיל בין טובין "מאושרים" על ידי בעל הסימן לבין כאלו שאינם מאושרים על ידו.

בית המשפט בחן את המונח "ביצי חופש" ומצא כי יש להתייחס אליו כאל סימן מתאר ולא כאל סימן מרמז. אף שלא הביצים הן שמתהלכות להן חופשי, ברור כי זו משמעות המונח. יתר על כן, גם בלעז ביצים כאלו מכונות Free Range Eggs. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא הוכח כי הסימן רכש משמעות משנית מיוחדת, היוצרת זיקה בלעדית בין הסימן לבעליו. משום כך, נקבע, לא היה מקום לרשום את הסימן מלכתחילה.

היחס שבין סעיף 8(א) לבין 11(10)

בית המשפט הוסיף וקבע כי הסימן אף לא היה ראוי לרישום לאור הוראות סעיף 11(10) לפקודה. סעיף זה קובע:

סימנים אלה אינם כשרים לרישום: … (10) סימן המורכב מספרות, אותיות או מלים, הנוהגות במסחר לציונם או לתיאורם של טובין או סוגי טובין או הנוגעות במישרין למהותם או לאיכותם, זולת אם הוא בעל אופי מבחין כמשמעותו בסעיפים 8(ב) או 9;

בית המשפט הבהיר: סימן מאשר אינו צריך לעמוד בדרישת סעיף 8(א) אך כן צריך לעמוד בדרישת סעיף 11(10). חרף הדימיון בין שתי ההוראות – יש ביניהן הבדל משמעותי לענייננו. לעניין זה בית המשפט העיר כך:

"אולם, לפחות ככל שהדבר נוגע לרישא של סעיף 11(10), העוסקת בסימן המורכב ממילים "הנוהגות במסחר לתיאורם של טובין", אין חפיפה בין שתי ההוראות. קיימת הבחנה בין הוראת סעיף 8(א) לבין הוראת סעיף 11(10), קרי: בין היכולת לרשום סימן מאשר גם אם הוא איננו "בעל אופי מבחין" כמשמעותו בסעיף 8(א) לפקודה, לבין היכולת לרשום סימן מאשר המורכב ממילים הנוהגות במסחר לתיאור הטובין נשוא הסימן. רישום סימן מאשר הכולל מילים המשמשות את כלל הציבור לשם תיאור מוצר מסוים, פוגע בחיי המסחר, שכן הוא מאלץ את הציבור לחדול משימוש במילים שהוא נוהג להשתמש בהם לתיאור הטובין שלהם. "

בפועל, נקבע, "ביצי חופש" הינו מונח גנרי. מונח זה נהוג במסחר בכדי לתאר מוצר מסוג זה. אף משרד החקלאות השתמש בצו פיקוח במונח "ביצי חופש", וכוונתו לא היתה לביצים המאושרות על ידי העמותה, כי אם לביצים שהוטלו בגידול חופשי.

בית המשפט סיכם את קביעתו:

"המסקנה המתבקשת מכל אלו, הינה שלא היה מקום להעניק לתובעת סימן מאשר למונח הגנרי "ביצי חופש" לבדו, בלא כל תוספת, כפי שלא ניתן היה לבקש סימן מאשר למונח הגנרי "ביצים אורגניות" (שאף הוא מופיע בצווי הפיקוח של משרד החקלאות). היה צריך לדרוש מן התובעת לבדל עצמה, באמצעות סימן ייחודי משלה, מגורמים המשווקים "ביצי חופש" אשר אינם פועלים בפיקוחה, או בהתאם לסטנדרטים שהיא קבעה, אך עדיין רשאים להתהדר בשם "ביצי חופש" לפי דרישות משרד החקלאות והחוק בישראל. כפי שייתכנו כמה סימנים מאשרים למזון כשר, כך גם ייתכנו סימנים מאשרים שונים ל"ביצי חופש", כשכל סימן נועד לאשר את קיום תנאי הגידול שהציב בעליו, ותנאים אלו עשויים להיות שונים מן התנאים שהציב בעל סימן מאשר אחר או משרד החקלאות, או מן התנאים הנהוגים על ידי משווקים אחרים של "ביצי חופש". כך גם היה צריך לכלול בסימן יסוד המבהיר כי הטובין שיישאו את הסימן נמצאים בפיקוח עמותת "חי-משק" (התובעת) ועונים לכללים שהיא קבעה."

מעבר לנדרש, בית המשפט אף הוסיף וקבע כי אף לו היה הסימן כשיר לרישום בעת רישומו, הוא אינו ראוי להגנה כיום משאיבד כל צלם מבחין ומבדיל נוכח השימוש הגנרי בו.

טענת הגנה – שימוש אמת

בית המשפט אף קיבל את טענת ההגנה בדבר שימוש אמת. אליבא דבית המשפט ההגנה הקבועה בסעיף 47 לפקודה הינה "אחותה" של הטענה בדבר היות סימן בלתי כשיר לרישום נוכח סעיף 10(11). כיוון שכך, בית המשפט קיבל אף את טענת ההגנה וקבע כי נוכח הטענה (שלא נסתרה) שהנתבעת עומדת בתנאים הקבועים בצו של משרד החקלאות ל"ביצי חופש", כל שימוש שעושה הנתבעת במונח זה הינו שימוש אמת, אשר נעשה מתוך מטרות הוגנות ושלא נלווה אליו חשש להטעיית ציבור הצרכנים.

כאמור, בסופו של יום התביעה נדחתה. בית המשפט הורה על מחיקת הסימן מהפנקס, אך הותיר בידי התובעת את האפשרות לעכב את המחיקה במידה ותבקש לערער על פסק הדין. בפסיקת ההוצאות בית המשפט התחשב בעובדה שהתובעת הינה עמותה הפועלת ממניעים אידאולוגים ולא למטרות רווח, ואף בעובדה שמדובר בהכרעה תקדימית הדנה בעניין סימן מאשר, ופסק הוצאות ושכר טירחת עורך דין על הצד הנמוך – סך של 25,000 ש"ח.

(ת"א (ת"א) 18306-07-10 העמותה למען חיות משק (חי משק) נ' מן הטבע בארותיים בע"מ (6.05.2013))

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.