העליון: זכות יוצרים אינה מגינה על המצאות

(cc by-nc-nd barnism)

למר זיסו היה רעיון מצוין. כידוע, בכדי לעודד בעלי כלבים לאסוף אחר כלביהם,  הטילו חוקי העזר העירוניים חובה שכזו. אך אליה וקוץ בה – בכדי שניתן יהיה להעניש את העבריין, יש לתפוס אותו (או את כלבו) בשעת מעשה. מר זיסו מצא פתרון מצוין – כאשר פקח ימצא "מוקשים" ברשות הרבים, הוא יוכל לאתר את העבריין באמצעות לקיחת דגימת ד.נ.א והשוואתה למאגר של כלבים רשומים. עיריית פתח תקווה, תאמינו או לא, חשבה שזה רעיון מצוין. אלא, שהיא שמעה את מר זיסו, והחליטה ליישם את אותו הרעיון בעצמה. 

בעקבות כך, זיסו פנה לבית המשפט המחוזי וביקש סעד. בית המשפט המחוזי של מחוז מרכז קיבל את התביעה והצהיר כי זיסו בעל זכויות היוצרים ברעיון של איתור כלבים באמצעות בדיקות ד.נ.א בצואה.

עתה, נדון העניין בפני בית המשפט העליון שקיבל את הערעור של עיריית פתח תקווה וקבע חד משמעית – זכות היוצרים לא יכולה להגן על הרעיון של זיסו.

בית המשפט העליון הזכיר כי חוק זכות יוצרים קובע מפורשות כי זכות היוצרים מגינה על יצירות ולא על המצאות. רעיונות, תהליכים ושיטות ביצוע, החוק עצמו מורה, אינם מוגנים. כל שמוגן הוא דרך ביטויים.

בית המשפט הוסיף וקבע כי בעצם ביצוע הרעיון של זיסו אין משום "העתקה", כלשון חוק זכות היוצרים. כידוע, זכות היוצרים כוללת אגד זכויות בלעדיות העומדות לבעל הזכות. בין זכויות אלה בולטת היא הזכות להעתיק את היצירה. אלא, שהוצאתו לפועל של הרעיון אינה בבחינת "העתקה" האסורה.

אכן, כפי שהיה צריך להיות ברור לכל – הכלי המשפטי הנכון להגן על אמצאה, דוגמת הרעיון של זיסו, הינו פטנט ולא זכות יוצרים.

בסופו של יום, הערעור התקבלה וזיסו נדרש לשלם הוצאות בסך 25,000 ש"ח.

הערות:

הניתוח של בית המשפט הולך באותו תלם של הניתוח שלי שהבאתי בביקורת על פסק הדין המקורי, ולטעמי הוא מתקן הכרעה שגויה.

אני סבור שפסק הדין הזה מדגים כי דרך המלך להגנה על "רעיונות" היא באמצעות פטנטים, וכי הניסיון להיבנות מזכות היוצרים לא יוכל להועיל. בפוסט הקודם שלי ציינתי:

"הפנייה לדיני זכויות היוצרים היא טעות קשה. מבין זכויות הקניין הרוחני הרלוונטיות לרעיון של זיסו היא זכות הפטנט – הזכות על ההמצאה, ובלבד שזו נרשמה והיתה חדשה ובעלת התקדמות המצאתית. מטבע הדברים, זיסו לא רשם את המצאתו ולא זכה לפטנט ומכאן שלא יוכל לזכות לסעד מכוח דינים אלו. עם זאת, לזיסו יכולים להיות סעדים אחרים שנובעים ממקורות אחרים. כך, יכול להיות שהוא זכאי לסעד מכוח חוזה מכללא שקיים בינו לבין העירייה. יתכן גם שהוא זכאי להשבה מכוח דיני היושר, שכן העירייה התעשרה על חשבונו."

שמחתי לראות שבית המשפט העליון הסכים עמי וציין, בהערת אגב, דברים דומים:

" ברם, המשיב לא הוכיח כי הרעיון הטכנולוגי אכן שקול ל"אמצאה", כי הוא עומד בתנאי סעיף 3 לחוק הפטנטים, ועל-כן לא יוכל לזכות בסעד מתאים מכוח דינים אלו. אין זה מן הנמנע כי המשיב יכל לזכות בסעדים אחרים שנובעים ממקורות אחרים, אולי סעד מכוח חוזה מכללא בינו לבין עיריית פתח תקווה או לחלופין סעד של השבה מכוח דיני היושר, אך בהעדר טיעון ולא תשתית אינני קובע מסמרות בדבר…"

(ע"א 2682/11 עיריית פתח תקווה נ' זיסו (20.05.2013) 

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.