ארכיון ל יוני, 2013

0

צירוף של "ידידים" להליך בפני הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים

חברים? שלום-שלום (cc by Tiago Ribeiro)

האם הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים מוסמכת לצרף "ידידי בית משפט" להליך המתנהל בפניה? שאלה זו דרשה את הכרעתה של הוועדה לאחרונה.

לאור העובדה שההחלטה ניתנה בהליך בו אני מייצג, וכיוון שההליך עודנו מתנהל, לא ארחיב בעניין. עם זאת, ונוכח אופיה התקדימי של ההחלטה, סברתי כי יהיה זה נכון להביא את עיקריה. כך או כך, כל האמור בפוסט זה נובע אך ורק מההחלטה, כפי שפורסמה על ידי רשות הפטנטים.

בפני הוועדה נדונה בקשה לפסיקת תמורה לממציא עבור אמצאת שירות שהמציא. בתקופה קצרה של כחודש, שלושה גופים שונים ביקשו להצטרף להליך כ"ידידי בית המשפט" (Amicus Curae) – התאחדות התעשיינים בישראל, ACC סניף ישראל ועמותת Israel Advanced Technology Industries (IATI).

הסמכות לצרף "ידיד" – סמכות טבועה שאינה קבועה בתקנות

הוועדה קבעה כי תקנה 187 לתקנות הפטנטים מסמיכה צירופו של צד להליך. אלא, שניתן לצרף רק את מי שמעוניין בתוצאות ההליך. לעניין זה קבעה הוועדה:

"לדעתנו, העניין שצריך להיות לאדם בתוצאות הבקשה כדי להצטרף לדיון כבעל דין, הוא עניין של זכות חוקית, דהיינו: היותו נמען ישיר של ההחלטה הקובעת לגביו זכות או חובה קונקרטית. אחרת אין הוא יכול להיות מבקש או משיב בהליך המתנהל בפני הוועדה."

לקריאת המשך המאמר »

6

שחרור בייצוג בהליכים בפני רשם הפטנטים

lawyerבמסגרת היישורת האחרונה של הליך התנגדות לרישום סימן מסחר, כאשר אך נותר לברר בקשה לפסיקת הוצאות, אבד הקשר בין עורכי הדין המייצגים את המתנגדים לבין שולחיהם. כיוון שכך, עורכי הדין עתרו לרשם הפטנטים וביקשו כי ישחרר אותם מייצוגם.

רשם הפטנטים בחן את הבקשה ודחה אותה, תוך שהוא קובע:

"בהכרעה האם לקבל בקשה להשתחרר מייצוג יש לאזן בין חובת האחריות הרבה שיש לעורך הדין כלפי לקוחו מחד, ובין חופש העיסוק וההתקשרות של עורך הדין למתן שירותים מאידך. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהאינטרס הציבורי הגלום ביחסי האמון המיוחדים שבין עו"ד  ללקוחו. על מנת לשמור על קיומו של איזון ראוי שכזה, הפיקוח עליו ניתן לבית המשפט (ר' תקנה 473(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 לגבי הליך אזרחי והוראות סעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי). דברים אלה יפים גם לייצוג בפני רשם הפטנטים בכלל, ובהליכים משפטיים שבפניו, כגון ההתנגדות דנן, בפרט."

כן ציטט הרשם את כלל 13 לכללי לשכת עורכי הדין ואף הפנה להוראות חוזר רשם מספר 015/2012 – שינויים בפנקס סימני המסחר.

הרשם נימק את דחיית הבקשה בכך שלא הובהר כי עורכי הדין עשו מאמצים מספקים להודיע ללקוח על הנזק שעשוי להיגרם לו, ועל המשמעות של הפסקת הייצוג.

(בקשה לפסיקת הוצאות בגין התנגדות לרישום סימן מסחר 247320 (בקשה לשחרור מייצוג) דמרי נ' אליהו (מיום 9.05.2013))

הערות:

אני סבור כי מדובר בהחלטה שנתנה בחוסר סמכות ותוך פגיעה בחופש העיסק. אנמק בקצרה את עמדתי. בפתח הדיון יש לזכור, כפי שגם הרשם העיר, כי זכותו של עורך הדין להתפטר מייצוג הינה חלק מזכות היסוד שלו לחופש עיסוק. אמת, אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת, אלא שכל פגיעה בה צריכה להיעשות תוך כיבוד הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק:

4. אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

במקרה הנתון, ספק  בעיניי אם יש חוק כלשהו המסמיך את רשם הפטנטים למנוע התפטרותו של מייצג במסגרת הליך לפי פקודת סימני המסחר. ברי כי חוק סדר הדין הפלילי אינו רלוונטי, ואף תקנות סדר הדין האזרחי חלות אך על הליכים בפני בית משפט או רשם, כהגדרת מונח זה בחוק בתי המשפט. לטעמי, ונוכח הדרישה כי הפגיעה בחופש העיסוק תעשה בחוק או מכוחו, אף לא ניתן להקיש מתקנות סדר הדין האזרחי לענייננו או לקבוע כי מדובר בסמכות טבועה של ערכאה שיפוטית.

הרשם מפנה לשני מקורות נוספים. הראשון, חוזר הרשם. אלא, שמדובר בהנחיות מנהליות פנימיות ובוודאי שאין מדובר בתקנה בת פועל תחיקתי. השני, כלל 13 לכללי לשכת עורכי הדין,אשר קובע מפורשות:

(ג) היה ענין תלוי ועומד לפני בית המשפט, לא יפסיק עורך דין לייצג את לקוחו אלא בכפוף להוראות כל חיקוק.

כלומר, הכלל עצמו אינו מגביל את יכולתו של עורך הדין להתפטר, אלא מכפיף יכולת זו להוראות חיקוקים אחרים. כאמור, חיקוק שכזה אינו בנמצא.

לעומת זאת, תקנות סימני המסחר, 1940 דווקא מתייחסים לסוגיה. כך, תקנה 10 שכותרתה "סוכנים" קובעת:

10. (א) כל פעולה שאדם רשאי לעשותה לפי הפקודה או תקנות אלה רשאי הוא להרשות לסוכן לעשותה.
(ב) לא יורשה יותר מסוכן אחד לגבי אותו ענין, אלא אם הורשו יחדיו מספר סוכנים שהם שותפים או שהם עובדים יחדיו במשרד אחד; ואולם אין בהוראה זו כדי למנוע יותר מסוכן אחד מלהופיע ולטעון בשם מרשה אחד אם הורשו לכך.
(ג) הוסמכו מספר סוכנים על פי הוראות תקנת משנה (ב) ולאחר מכן חדלו אותם סוכנים לעבוד יחדיו, יראו, אם לא מסרו נותן ההרשאה או אותם סוכנים הודעה אחרת לענין זה, כאילו הוסמך הסוכן שמענו נמסר כמענם של אותם סוכנים.
(ד) תוקף הרשאתו של סוכן לא יפקע כל עוד לא בוטלה הרשאתו על ידי הודעה מפורשת לענין זה לגבי כל ענין שלגביו ניתנה הרשאה. אולם רשאי הרשם, אם ראה טעם סביר לעשות כן, שלא להכיר ביפוי -כוח עשר שנים לאחר שהוצא.

תקנה 10(ד) מורה מפורשות כי הרשאה תבוטל באמצעות הודעה מפורשת, כפי שנעשה במקרה זה. התקנה מאפשרת, בסיפא, לרשם שלא להכיר בייפויי כוח במקרים מסוימים אף ללא קבלת הודעה, אך היא לא מסמיכה את הרשם להתעלם מהודעה מפורשת.

משום כך, אני סבור כי אין בסמכותו של רשם הפטנטים למנוע התפטרות מהייצוג. אין כוונתי כי אין זה ראוי שלרשם תהיה סמכות שכזו, אלא שלשם כך יהיה צורך להתקין תקנה מתאימה.

בשולי הדברים, אזכיר כי הבעתי כבר עמדה בעבר לעניין הכלל שנוסח במסגרת חוזר רשם 010/2012. אלא, שבאותו עניין סברתי כי אין תקנה המסמיכה את הרשם למנוע שחרורו של מייצג במסגרת בחינת בקשת פטנט ולאחר קיבולה. תקנות הפטנטים, להבדיל מתקנות סימני המסחר, קובעות כי אם קיים הליך בפני הרשם, יש ליטול רשות מהרשם בטרם מתפטרים מהייצוג.

0

האח הגדול הפר זכויות יוצרים

האח הגדולתוכנית הטלוויזיה "האח הגדול" ביקשה להשתמש בשיר Maybe You Are של אסף אבידן במסגרת פרומו לאחת התוכניות. מפיקי התוכנית בדקו ושמחו לראות שהשיר מצוי ברישיון השמיכה שלהם עם אקו"ם. כיוון שכך, הם השתמשו בשיר לצורכי הפרומו. אלא, שבדיעבד מתברר כי הרישיון שהיה ניתן אך ביחס לשיר עצמו, ולא ביחס לזכויות היוצרים בתקליט שיצר אסף אבידן. המפיקים, כמובן, היו מודעים לקיומן של שתי זכויות נפרדות אלו – זכות היוצרים בשיר וזכות היוצרים בתקליט – אלא שיש להם שני רישיונות שמיכה מתאימים – אחד לגבי השירים עצמם, שנחתם מול אקו"ם, והשני – לגבי התקליטים – שנחתם מול איגודים שמנהלים זכויות בתקליטים, דוגמת הפדרציה הישראלית לתקליטים. מניסיונם של המפיקים עולה כי בעלי הזכויות המאפשרים שימוש ביצירות שלהם במסגרת רישיון שמיכה מהסוג הראשון, מאפשרים גם שימוש ברישיון שמיכה מהסוג השני. אלא, שבמקרה הנוכחי, לא כך הוא וזכויות היצירה בתקליט לא כוסו על ידי אף אחד מרישיונות השמיכה שלהם. הפרומו עלה לשידור כיומיים לפני מועד הקרנת התוכנית אותה ביקש לקדם. פחות מיממה לאחר שעלה, התקבלה דרישתו של אסף אבידן להפסיק לעשות שימוש ביצירתו. רק יום לאחר מכאן הפרומו ירד.

זכות יוצרים על יצירה וזכות יוצרים על תקליט

חוק זכות יוצרים מקנה זכות יוצרים על יצירות, למשל יצירות מוסיקליות או ספרותיות מקוריות, אך הוא מקנה זכות יוצרים גם על התקליט. התקליט, נבהיר, אינו אותה מדיה שפסה לה מן העולם, אלא הטבעה כלשהי – תהא הטכנולוגיה אשר תהא – של צלילים. בעוד זכות היוצרים על היצירה שייכת, על פי ברירת המחדל, ליוצר, זכות היוצרים בתקליט מוקנית מלכתחילה למפיק. נדגים את ההבדל בין שתי הזכויות. ביצוע פומבי של השיר, למשל על ילהקה שמבצעת גרסת כיסוי, מפרה את זכות היוצרים ביצירה הספרותית (המילים) והיצירה המוסיקאלית (לחן), אף אין בכך כדי להפר את זכות היוצרים בתקליט. לעומת זאת, אם די.ג'י ישמיע את הגרסה המקורית של השיר, כלומר, ינגן את הרצועה מתוך הדיסק, יהיה בכך כדי להפר את זכות היוצרים בתקליט.

בית המשפט הבהיר, כי עצם העובדה שהתקבל רישיון בגין זכות היוצרים ביצירה, אין בכך כדי לאפשר שימוש בתקליט בניגוד לזכות היוצרים בו. זאת, על אף שמדובר בשתי זכויות קרובות במהותן ולמרות שהן מוחזקות על ידי אותו אדם.

לקריאת המשך המאמר »

2

פוסט אורח: אסור למנוע רישום פטנט על גנים

אורן הרמן, פרופסור להיסטוריה של המדע באוניברסיטת בר אילן, כותב במוסף הארץ האחרון על אחד ממשפטי הפטנטים החשובים והמרתקים של העת האחרונה, הוא התיק שנדון בימים אלו בפני בית המשפט העליון של ארה"ב בנושא הפטנטים של חברת Myriad על הגנים BRCA1 ו- BRCA2 שמקודדים למוטציה המגבירה את הסיכון להתפתחות סרטן השד, אשר מאפשרים מצדם לחברה למעשה לנכס לעצמה בלעדית כל שימוש מסחרי של הבדיקה לגילוי הסבירות ללקות במחלה (אותה היא מציעה לכל דכפין תמורת תשלום, בסך של 3,000 דולר).
הסקירה המקיפה של הרמן, המתפרסת על כמעט שלושה עמודים, כתובה אמנם בכישרון לא מבוטל ובשפה בהירה וקולחת, המשתדלת ואולי אף מצליחה להנגיש להדיוטות את התפיסות והתובנות המדעיות המורכבות של הביולוגיה המולקולרית שברקע הסכסוך המשפטי; עם זאת, בהיבט הדוקטרינרי של מוסד הפטנט ומהותו והכללים המקובלים על פיהם הוא מתנהל מקדמת דנא, למרבה הצער היא מפספסת לחלוטין – כשהתוצאה הבלתי נמנעת היא החלשה משמעותית של הטיעון הכללי שהרמן מנסה לקדם, אף על פי שחלק מהנקודות שהוא מעלה הן בהחלט תקפות, כשלעצמן.
בשולי החלק הראשון של הרשימה, לאחר ההקדמה הפותחת, המוקדש לתיאור עקרונות היסוד של דיני הפטנטים בארה"ב כפי שהם משתקפים מן ההיסטוריה החקיקתית וההלכה הפסוקה שם, לפיהם רעיונות ותגליות 'עירומים' לא יהוו נושא לפטנט בפני עצמם, אלא רק היישום שלהם לחיי המעשה עשוי להיות כשיר – הרמן משחית לא מעט מילים ודיו כדי להסביר שהגנים העומדים במרכזם של הפטנטים של Myriad אינם אלא סוג כזה של תגלית, נטילה של חומר המצוי בטבע כמות שהוא, בלא השקעת כל מאמץ מיוחד או ביצוע פעולה יוצאת דופן בו לאחר מכן, אשר על פי אותם עקרונות היתה צריך לכאורה להיפסל מרישום כפטנט. בחלק השני, לעומת זאת, הרמן מתאר באריכות ובפירוט דקדקני עד להחריד את נסיבותיו של מקרה אחר וותיק יותר שהצדיקו לטעמו רישום פטנט על גן – מדובר במחקר המורכב, הארוך והמתיש שערכו עובדי חברת Amgen לפני כשלושים שנה (ומן הסתם בתנאים נחותים בהרבה מאלו שעמדו לרשות חוקרי Myriad, על ספו של האלף השלישי לספירה) לצורך איתורו של גן האחראי ליצירת ההורמון אריתרופואטין ופיתוח תרופה לאנמיה המבוססת עליו.

לקריאת המשך המאמר »