האח הגדול הפר זכויות יוצרים

האח הגדולתוכנית הטלוויזיה "האח הגדול" ביקשה להשתמש בשיר Maybe You Are של אסף אבידן במסגרת פרומו לאחת התוכניות. מפיקי התוכנית בדקו ושמחו לראות שהשיר מצוי ברישיון השמיכה שלהם עם אקו"ם. כיוון שכך, הם השתמשו בשיר לצורכי הפרומו. אלא, שבדיעבד מתברר כי הרישיון שהיה ניתן אך ביחס לשיר עצמו, ולא ביחס לזכויות היוצרים בתקליט שיצר אסף אבידן. המפיקים, כמובן, היו מודעים לקיומן של שתי זכויות נפרדות אלו – זכות היוצרים בשיר וזכות היוצרים בתקליט – אלא שיש להם שני רישיונות שמיכה מתאימים – אחד לגבי השירים עצמם, שנחתם מול אקו"ם, והשני – לגבי התקליטים – שנחתם מול איגודים שמנהלים זכויות בתקליטים, דוגמת הפדרציה הישראלית לתקליטים. מניסיונם של המפיקים עולה כי בעלי הזכויות המאפשרים שימוש ביצירות שלהם במסגרת רישיון שמיכה מהסוג הראשון, מאפשרים גם שימוש ברישיון שמיכה מהסוג השני. אלא, שבמקרה הנוכחי, לא כך הוא וזכויות היצירה בתקליט לא כוסו על ידי אף אחד מרישיונות השמיכה שלהם. הפרומו עלה לשידור כיומיים לפני מועד הקרנת התוכנית אותה ביקש לקדם. פחות מיממה לאחר שעלה, התקבלה דרישתו של אסף אבידן להפסיק לעשות שימוש ביצירתו. רק יום לאחר מכאן הפרומו ירד.

זכות יוצרים על יצירה וזכות יוצרים על תקליט

חוק זכות יוצרים מקנה זכות יוצרים על יצירות, למשל יצירות מוסיקליות או ספרותיות מקוריות, אך הוא מקנה זכות יוצרים גם על התקליט. התקליט, נבהיר, אינו אותה מדיה שפסה לה מן העולם, אלא הטבעה כלשהי – תהא הטכנולוגיה אשר תהא – של צלילים. בעוד זכות היוצרים על היצירה שייכת, על פי ברירת המחדל, ליוצר, זכות היוצרים בתקליט מוקנית מלכתחילה למפיק. נדגים את ההבדל בין שתי הזכויות. ביצוע פומבי של השיר, למשל על ילהקה שמבצעת גרסת כיסוי, מפרה את זכות היוצרים ביצירה הספרותית (המילים) והיצירה המוסיקאלית (לחן), אף אין בכך כדי להפר את זכות היוצרים בתקליט. לעומת זאת, אם די.ג'י ישמיע את הגרסה המקורית של השיר, כלומר, ינגן את הרצועה מתוך הדיסק, יהיה בכך כדי להפר את זכות היוצרים בתקליט.

בית המשפט הבהיר, כי עצם העובדה שהתקבל רישיון בגין זכות היוצרים ביצירה, אין בכך כדי לאפשר שימוש בתקליט בניגוד לזכות היוצרים בו. זאת, על אף שמדובר בשתי זכויות קרובות במהותן ולמרות שהן מוחזקות על ידי אותו אדם.

הפרה של הזכות המוסרית

בית המשפט קיבל את עמדת התובע כי בפעולות שבוצעה ביצירה היה משום סילוף היצירה עד כדי פגיעה בכבודו ובשמו. בית המשפט האמין לתובע כי וקבע כי הוא באמת ובתמים מצר על חיתוך והדבק של קטעים משיר שיצר, ושהוא רואה בו יצירת אומנות שהיא מכלול אחד. בית המשפט הוסיף כי הפגיעה אף חמורה יותר באשר הדבר נעשה לשם שימוש בתוכנית שנויה במחלוקת בציבור שאבידן לא היה רוצה להזדהות עמה.

כיוון שכך, נקבע, כי מעשיה של הנתבעת אינם בגדר פעולות סבירות בנסיבות העניין, וכי יש בפעולותיה כדי להוות פגיעה בזכותו המוסרית של אבידן ביצירותיו.

פיצויים ללא הוכחת נזק

הנתבעת כלל לא כפרה בעובדה שבוצעה הפרה של זכויותיו של אבידן בתקליט. לטענתה, מדובר בתקלה שהתרחשה בתום לב והפיצויים צריכים לשקף עובדה זו. בית המשפט הסכים עם עמדה זו. בטרם ניתן היה לפסוק פיצויים, על בית המשפט היה להכריע בשאלה כמה הפרות בוצעו. התובעים טענו כי מדובר במספר רב של הפרות הכוללות גם הפרה של זכויותיהם בתקליט מכוח חוק זכות יוצרים אבל גם הפרת זכות התובע כמבצע לפי חוק זכויות מבצעים ומשדרים. בנוסף לכך, נטען כי ישנה גם הפרה של הזכות המוסרית. בית המשפט דחה את הטענה כי יש להתייחס בנפרד להפרת זכות היוצרים בתקליט וזכויות המבצעים, וקבע כי יש לראות בהן הפרה אחת של הזכות הכלכלית המוחזקת בידי אותו אדם וכן הפרה אחת של הזכות המוסרית:

"בענייננו, מדובר בשימוש לא מורשה ביצירה בעלת ערך כלכלי אחד, הכוללת אגד של זכויות יוצרים שונות שהתגבשו לכלל יצירה אחת. ההפרה נעשתה ברצף של כיממה וחצי. לכן יש לראות במעשי הנתבעת משום "הפרה אחת" – קרי: "הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים", לעניין סעיף 56 לחוק, וזאת לצד הפגיעה הנפרדת ב"זכות המוסרית" של התובע בשיר. אין זה סביר שהפרה המתייחסת ליצירה אחת תקים זכות לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל אחת מן הזכויות ביצירה (זכות המלחין, זכות המחבר, זכות המבצע, זכות המקליט, זכות המעבד, וכן הלאה), כאשר זכויות אלו מגובשות כולן ביצירה אחת שמכלול הזכויות בה מוחזק בידי בעלים אחד. לא לכך היתה כוונת החוק. כאשר זכויות אלה מוחזקות כולן בידי אותו אדם, ומתייחסות ליצירה אחת שייצר, אין להעניק לו פיצויים כפולים ומכופלים בגין השימוש ביצירה, רק משום שהיא מכילה אגד זכויות שונות. לכן הפיצוי המרבי המגיע לתובעים בגין הפרת זכות יוצרים במקרה דנא הוא 100,000 ₪, לצד הפיצוי בגין הפגיעה בזכות המוסרית."

נוכח קביעה זו, ולאור הנסיבות בית המשפט אמד את הפיצויים הראויים במקרה זה ופסק פיצויים בסך 60,000 ש"ח בגין הפרת הזכות בתקליט וכן 25,000 ש"ח בגין הפרת הזכות המוסרית. בית המשפט לא פסק הוצאות לטובת התובעים לאור התנהלותם בהליך ולאור העובדה שהנתבעים הסכימו לפסק דין לפי סעיף 79א תוך הגבלת סכום הפיצויים המקסימאלי ב-100,000 ש"ח, ואילו התובעים התנגדו לכך.

(ת"א (ת"א) 43278-03-11‏ ‏ אסף אבידן נ' שידורי קשת בע"מ (19.05.2013))

הערות

בעיניי, אין הצדקה לכרוך את הזכויות בתקליט עם זכויות המבצעים. שאלה אחרת היא האם יש מקום לכרוך בין הפרות של יצירות שונות – קרי, המילים (יצירה ספרותית) והלחן (יצירה מוסיקלית). שם, אכן נראה כי כוונת המחוקק תלמדנו כי יש לראות בביצוע של השיר כהפרה אחת. אכן, סעיף 56(ג) לחוק זכות יוצרים קובע כי:

"לענין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת"

אלא, שכפי שהסעיף מעיד על עצמו הוא מתייחס ל"סעיף זה". כלומר, לסעיף הדן בהפרת זכות היוצרים. ספק בעיניי אם הוראה זו כוונתה היתה להתייחס גם להפרה הנובעת מהוראות חוק אחרות – חוק זכויות מבצעים ומשדרים. לכל הפחות היה מקום להבהיר מהי הקונסטרוקציה המשפטית עליה נסמך בית המשפט. פסיקה זו אף מערימה קושי דוקטרינרי כיוון שנראה שלו הזכויות היו מוחזקות בידי גופים נפרדים, המפרים היו מחוייבים בתשלום פיצויים גבוהיים יותר. ספק בעיניי אם זו תוצאה ראויה, ואם היא לא מעוררת חשש להקמת גופים משפטיים ייעודיים להחזקת כל אחת מהזכויות בנפרד.

עוד נעיר כי כיוון שפיצויים ללא הוכחת נזק נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט ניתן היה בהחלט לפסוק את אותו גובה הפיצויים גם לו היה נקבע כי מדובר בהפרות נפרדות של זכות היוצרים בתקליט ושל זכותו של אבידן כמבצע.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.