זום על הזכות המוסרית או טעות לעולם חוזרת

לוגו הטלוויזיה החינוכיתהטלוויזיה החינוכית עשתה שימוש בתמונה המפורסמת של ידו של מרגל האטום, מרדכי ואנונו. התמונה הוצגה למשך 7 שניות במהלך התוכנית "הקשר הישראלי", תוכנית אשר שודרה שלוש פעמים ואף הועלתה לאתר האינטרנט של הטלוויזיה החינוכית שם היא הועמדה לצפייה ישירה על ידי הגולשים. אלא, שהטלוויזיה החינוכית לא ביקשה רשות לעשות שימוש בתמונה וממילא לא שילמה דמי רישיון.

למרבה הפלא, מדובר באותה תמונה ממש שעמדה במרכזה של תביעה קודמת בין אותם צדדים, וזאת לאחר שבמהלך תוכנית "תיק תקשורת" משנת 2000 נעשה הוצגה התמונה לאל מתן קרדיט.

הצדדים לא היו חלוקים על כך שהיתה הפרה, והמחלוקת התרכזה בסוגיית גובה הפיצויים. בית המשפט קבע כי כלל המעשים בוצעו במסגרת מסכת אחת של מעשים, שכן מדובר על הפרה של יצירה אחת, ברצף אחד של מעשים ובסמיכות זמנים. כיוון שכך, נקבע, מדובר בהפרה אחת שבגינה זכאית בעלת הזכויות לפיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ש"ח. בית המשפט, בצדק, העיר:

"יחד עם זאת, משאין החוק קובע פיצוי מזערי לכל הפרה, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי לאחר שקילת השיקולים המנחים בקביעת סכום הפיצויים כפי שתפורט להלן, אין למחלוקת באשר למספר ההפרות נפקות של ממש"

בית המשפט שקל מגוון שיקולים בקביעת הפיצויים. בין היתר, נשקלו העובדות כי מדובר בהפרה שנבעה מטעות של חברת ההפקה וכי גובה הרישיון היה עומד על כ-1,600 ש"ח. מנגד, בית המשפט אף התייחס לעובדה שמדובר בהפרה שנייה של אותה יצירה ממש ומכאן כי יש צורך בפיצוי גבוה לצורך הרתעה מפני הפרה נוספת. סופו של יום, ובשים לב כי בגין ההפרה הקודמת נפסקו 18,000 ש"ח, פסק בית המשפט פיצויים בסכום של 27,000 ש"ח.

(ת"א (י-ם) 9260-09-12 זום 77 א.ש (2002) בע"מ נ' מדינת ישראל – הטלוויזיה החינוכית הישראלית (16.01.2014))

הערות:

הזכות לקרדיט ראוי – זכות היוצר או זכות בעל זכות היוצרים?

במסגרת ההליך הקודם (ע"א 3038/02 זום תקשורת (1992) בע"מ נ' הטלויזיה החינוכית הישראלית (29.04.2007)) פסק בית המשפט כי מי שחוטא באי מתן קרדיט אינו יכול לזכות בהגנת השימוש ההוגן (קביעה שכבר נמצא לה חריג). במילותיו של בית המשפט שם:

"כדי שהמשיבה תוכל לחסות בצילה של הגנת הטיפול ההוגן, היה עליה, למצער, ליתן אשראי מתאים למערערת, היינו, לאזכר את שמה ולציין את העובדה שהיא בעלת הזכויות."

ברם, כידוע, הזכות המוסרית אינה עומדת לבעלת הזכויות, כפי שהעיר אז בית המשפט, אלא היא עומדת לזכותו של היוצר. כלומר, כלל לא ברור כי קיימת חובה לציין את שמה של בעלת הזכויות. זאת, בניגוד לחובה הנובעת מהזכות המוסרית, ליתן קרדיט הולם ליוצר עצמו.

בהליך הנוכחי, נראה כי בית המשפט שגה באותה נקודה פעם נוספת. כך, הבהיר בית המשפט:

"מדובר בצילום ידוע ובעל ערך עיתונאי מיוחד, שהתובעת, שזו פרנסתה, זכאית לפירותיו, אם בציון שמה כבעלת זכות היוצרים ואם בתשלום."

בית המשפט אף הגדיל לעשות וצו המניעה שניתן קבע איסור על שימוש בצילום "אלא אם יינתן לתובעת קרדיט נאות ע"י ציון שמה בעת הקרנת הצילום". כלומר, נוכח הצו שניתן עתה, מעתה קמה לבעלת זכות היוצרים זכות לקרדיט כלפי הטלוויזיה החינוכית.

מעניין לשאול האם במתן קרדיט לחברת זום יש כדי לספק את הזכות המוסרית של הצלם, דני לנדאו ז"ל, ונדמה לי שהתשובה על כך צריכה להיות שלילית.

עיגון וגובה הפיצוי

עבודותיהם של כהנמן וטברסקי עסקו בתחום הכלכלה ההתנהגותית. בין היתר, הם חקרו את תופעת העיגון, תופעה שבמסגרתה החלטתו של אדם מושפעת ממספר שיוצג לו ותהיה "מעוגנת" לכיוון המספר שהוצג. מחקרים אמפירים הוכיחו כי גם שופטים אינם חסינים בפני תופעה זו. כיוון שכך, לא הופעתי שסכום הפיצויים היה קרוב למדי לסכום שנפסק בפעם הקודמת.

ביני לביני אני תוהה האם הצגת סכום הפיצויים המקורי – 18,000 – שירתה את התובעת או לא. כלומר, האם תופעת העיגון שירתה את התובעת או הזיקה לה.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.