פסיקה: מי מחזיק בזכות המוסרית של מבצע ביחס ליצירת שירות?

קרייני חדשות באולפן

(cc by-nc-sa Steve White)

למי נתונות הזכויות מכוח חוק זכויות מבצעים ומשדרים כאשר מדובר ביצירה שנוצרה תוך כדי שירות ובעקבותיו? בית הדין נדרש להכריע בסוגיה זו במסגרת הליך שהתברר בפניו.

מר עמאר היה עובד של מינרווה יעוץ והדרכה. במהלך שנת 2005 הוא ביצע קריינות של סיפורי עם ערביים מכפרי הגליל ששווקו תחת השם "אגדה של כפר". משיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו, הגיש מר עמאר תביעה ובמסגרתה טען כי זכויותיו כמבצע הופרו על ידי החברה כאשר שיווקה את "אגדה של כפר" ללא רשותו ואף מבלי מתן קרדיט הולם. 

מחלוקת עובדתית בין הצדדים נגעה לשאלה האם עמאר ביצע את הקריינות במסגרת עבודתו או מחוץ למערכת יחסים זו, כשותף. בעניין זה בית הדין הכריע כי הקריינות בוצעה במסגרת עבודתו. כתוצאה מהכרעה עובדתית זו, בית הדין הפנה מבטו להוראת סעיף 11 להוראות חוק זכויות מבצעים ומשדרים:

11. היה המבצע מועסק כעובד והביצוע נעשה תוך כדי שירותו אצל מעבידו ועקב אותו שירות, יהיו הזכויות שהוקנו לפי חוק זה למבצע בידי המעביד בחמש עשרה השנים הראשונות מתוך התקופה האמורה בסעיף 10, ובידי המבצע – ביתרת התקופה, זולת אם נקבע אחרת בהסכם.

בית הדין פירש סעיף זה וקבע כי הוא חל לעניין כל הזכויות שהחוק מקנה – הן זכויות כלכליות (דוגמת אלו הקבועות בסעיף 2 לחוק) והן הזכויות המוסרית, הקבועות בסעיף 4א. מכאן, בית הדין הסיק כי ב-15 השנה הראשונות, זכויות אלה נתונות למעסיק ולא לעובד-מבצע. כיוון שכך, תביעתו של העובד נדחתה והוא חויב לשלם הוצאות בסך 15,000 ש"ח

(סע (י-ם) 31284-07-11‏ ‏ סלמאן אלאמיר עאמר  נ' מינרווה יעוץ והדרכה בע"מ (נבו, 24.3.2014) ותודה לשרון על שהפנתה אותי לפסק דין זה)

הערות:

נראה כי לא יכול להיות ספק כי סעיף 11 לחוק התכוון להעניק את הזכויות הכלכליות למעסיק. דין דומה קיים בכל דיני הקניין הרוחני ובפרט בחוק זכות יוצרים. אלא, שכשעלצמי אני לא משוכנע שהוראות סעיף זה חלות גם ביחס לזכות המוסרית. כך, מקובל לחשוב כי הזכות המוסרית הינה זכות בלתי עבירה ואולי אף בלתי ניתנת לויתור (ראו זכות מוסרית בזכויות יוצרים וזכותו של ממציא לציון שמו בדיני פטנטים).

בית הדין לא התעלם מסוגיה זו, אלא שהוא לא מצא כי סעיף 11 מוחרג בצורה כלשהי ואף לא מצא כי ההוראות בדבר אי-עבירות הזכות המוסרית בחוק זכות יוצרים חלה על הזכות המוסרית של מבצע:

"36. הבסיס לטענת התובע בדבר היותה של הזכות המוסרית זכות אישית שאינה עבירה, הינו הוראת סעיף 45(ב) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, הקובעת כי "הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העבירת את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר". הוראה זו מתייחסת ל"זכות המוסרית" כפי שהיא מוגדרת בסעיף 46 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.
37. התובע לא ביסס את תחולת סעיף 45(ב) לחוק זכות יוצרים על "זכות מוסרית" של "מבצע" לפי חוק זכויות מבצעים ומשדרים, ונראה כי סעיף 11 לחוק זכויות מבצעים ומשדרים מהווה הוראה מיוחדת הדוחה את העיקרון הכללי של אי עבירות הזכות, גם לו היה מצביע התובע על מקור משפטי לאימוצו לגבי "זכות מוסרית" של "מבצע" לפי סעיף 4א לחוק זכויות מבצעים ומשדרים."

אלא, שעיון מהיר בהיסטוריה החקיקתית ילמד כי סעיף 11 נחקק בטרם שזכותו המוסרית של המבצע עוגנה בחקיקה. משום כך, אין זה מפתיע כי סעיף 11 לא החריג את הזכות המוסרית אשר לא היתה קיימת באותו מועד שבו סעיף זה נחקק. דווקא שיקולים של הרמוניזציה בדיני הקניין הרוחני יובילו למסקנה ההפוכה כי סעיף 11 לא חל על הזכות המוסרית, זכות שהיא אישית במהותה ושנועדה להגן על אינטרסים אישיים של המבצע. אף הקביעה כי הזכות המוסרית תהיה בבעלות המעסיק ותחזור, 15 שנה לאחר מכן, לעובד עשויה לייצר קשיים אחרים. כך, יתכן כי סילוף שבוצע ביצירה כבר בתחחילת הדרך יבוצע בהסכמת המעסיק, אך לאחר שהזכות תועבר לידיו של העובד הוא לא יסכים לה עוד. צד שלישי, שיסתמך בתום לב על אישורו של המעסיק ימצא עצמו במצב בעייתי ונדמה כי כל פתרון לא יותיר את אחד הצדדים נפסד על לא עוול בכפו.  לעניין זה רק נזכיר כי סילוף היצירה עשוי להיגרם במחדל ואינו דורש בהכרח פעולה אקטיבית.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.