ארכיון ל מאי, 2014

0

פסיקה: אין שיהוי בתקופת ההתיישנות בזכויות יוצרים

פוסטר הסרט השור הזועם

השור הזועם

האם תובע אשר מגיש את תביעתו בתוך תקופת ההתיישנות יכול להיות מנוע מבירור תביעתו לאור שיהוי בהגשתה? שאלה זו עמדה במרכז פסק דינו של בית המשפט העליון האמריקאי לאחרונה.

במרכז ההליך ניצב הסרט עטור השבחים "השור הזועם" בבימויו של מרטין סקורסזה ובכיכובו של רוברט דה-נירו. הסרט עוקב אחרי חייו של המתאגרף ג'ייק למוטה והוא התבסס על תסריט שכתב פרנק פטרלה ביחד עם המתאגרף עצמו. אולפני MGM אשר הפיקו את הסרט רכשו את זכויותיהם ממנו, אלא שלאחר פטירתו של פטרלה בשנת 1981, ולאור תקדים אחר, זכויות מסוימות עברו לבתו. פטרלה הבת החלה במשא ומתן מול האולפנים כבר בשנת 1998, ואף שזה נמשך כשנתיים הצדדים לא הגיעו להסכמה כלשהי. תשע שנים לאחר סיום המשא ומתן, בשנת 2009, פטרלה הגישה את תביעתה בטענתה של הפרת זכויות יוצרים בגין הפצתו של סרט המופת, שמהווה יצירה נגזרת של היצירה שבבעלותה.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה מחמת שיהוי חמור בהגשתה. נקבע כי התובעת השתהתה בהגשת תביעתה וכי האולפנים שינו מצבם לרעה לאור השתהות זו, תוך שהם משקיעים כספים רבים ואף מסתמכים על אי פעולתה של פטרלה. לאחר שערכאת הערעור במעגל התשיעי (9th circuit) אישרה קביעה זו, בית המשפט העליון בחר לדון בנושא.

בית המשפט העליון הבהיר כי שיהוי הינה הגנה המובססת על דיני היושר והיא נועדה להשלים חסרים בחוק החרות. כיוון שבעניין זכויות יוצרים החוק הפדראלי קובע מפורשות תקופת התיישנות של שלוש שנים ומונע הגשת תביעה בגין מעשים שנעשו בתקופה מוקדמת יותר, נקבע כי אין מקום להחיל את דוקרטינת השיהוי בנושא זה. בעניין זה ראוי להבהיר כי התביעה התבססה על מעשי ההפרה שהתרחשו בשלוש השנים שקדמו להגשתה, ולא על המעשים המפרים שהתרחשו עשרות שנים קודם לכן.

בהערת שוליים, הבחין בית המשפט העליון בין דיני זכויות יוצרים בהם קבועה מפורשות תקופת התיישנות בת שלוש שנים, לבין דיני סימני המסחר, אשר בעניינם החוק אינו קובע תקופת התיישנות. כלומר, אין מקום לספק כי טענת השיהוי תוכל לעמוד עדיין לנתבעים המתגוננים מפני תביעה המתבססת על טענות הנובעות מסימני מסחר. באשר לדיני הפטנטים, הוזכר, כי קיימת הוראה המגבילה את היכולת לזכות בפיצויים בגין הפרות שהתרחשו מעל לשש שנים בטרם הגשת התביעה. בתחום זה, קבעה ערכאת הערעור הפדראלית בעבר כי סעד הנזקים בגין הפרת פטנט עשוי להיות כפוף לשיהוי. בית המשפט העליון העיר כי מעולם לא בחן סוגיה זו או אישר אותה.

בסופו של יום, ועל דעתם החולקת של שלושה שופטים, נקבע כי בדיני זכויות יוצרים, לאור קיומה של תקופת התיישנות מפורשת, לא עומדת לנתבעים הגנה של שיהוי.

( Petrella v. Metro-Goldwyn-Mayer, Inc)

הערה:

בישראל, הדין שונה באופן מהותי. בית המשפט העליון שלנו הכיר זה מכבר בקיומו של שיהוי בתקופת ההתיישנות, ואף שמדובר בדוקטרינה שמחילים אותה בזהירות היא בהחלט קיימת וניתנת לשימוש.

2

פסיקה תקדימית: עובד יכול לוותר על זכותו לתמורה

הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים הכריעה בסוגיה שהושארה בצריך עיון לפני ארבע שנים וקבעה כי עובד יכול לוותר על זכותו לתמורה.

כיוון שמדובר בהליך שבו אני מייצג, לא ארחיב בעניין, ואסתפק בדיווח תמציתי ללא הערותיי. כך או כך, כל האמור בפוסט זה נובע אך ורק מההחלטה, כפי שפורסמה על ידי רשות הפטנטים.

הוועדה הבהירה כי בניגוד לרמיזתה בעניין אילני וחרף תמיכת בית המשפט העליון בדברים אלו בעניין ד"ר בייר, הזכות לתמורה אינה זכות קוגנטית:

"לדעתנו, הוראת סעיף 134 לחוק הפטנטים, המעניקה לעובד תמורה בעד אמצאת שירות, אינה בעלת אופי קוגנטי. מבחינה עניינית, אין המדובר בזכות סוציאלית הנובעת מיחסי עבודה והטעונה הגנה מיוחדת. ברוח זו – אם כי בהקשר שונה – קבע בית המשפט המחוזי בפרשת ת"א (ת"א) 1843/91 אס.ג'י.די. הנדסה בע"מ נ' ברוך שרון, (פורסם בנבו, 25.1.1993), כי שאלה של אמצאת שירות אינה סוגיה של הגנה סוציאלית, אלא סוגיה של זכויות באמצאה לפי חוק הפטנטים. המסקנה בדבר האופי הדיספוזיטיבי של הזכות לתמורה עולה בקנה אחד עם המבחנים הכלליים שנקבעו לבחינת אופיה הקוגנטי של חובה בעניין שוקר, מפי השופט מ' חשין

במסקנה זו תומכת הוראת סעיף 134 עצמה. לא זו בלבד שהיא מתנה במפורש את סמכות הוועדה בהעדר הסכם, העשוי גם לשלול את הזכות לתמורה ("אם זכאי העובד"), אלא היא נותנת תוקף עדיף להסכם בכל מקרה שיש בו מידה כלשהי של תמורה.

מאחר שמבחינה עניינית אין לפנינו עניין סוציאלי הטעון הגנה מעצם טבעו – ועל כך מעידים גם המבחנים לתמורה הקבועים בהוראת סעיף 135 לחוק הפטנטים – היה זה מתפקידו של המחוקק לקבוע את האופי הקוגנטי של הזכות לתמורה, בדומה להגנה על ציון שמו של הממציא לפי סעיף 42 לחוק. בנסיבות העניין הנדון, העדר הוראה חוקית מעין זו מחייבת את המסקנה כי המדובר בהוראה מרשה הנסוגה מפני הסכם נוגד."

הוועדה הוסיפה וקבעה כי במקרה הנוכחי, העובד חתם על הסכם סיום העסקה שבו ויתר באופן מפורש על כלל תביעותיו.

"לשונם של מסמכי סיום ההעסקה היא ברורה וחד-משמעית: למבקש אין ולא יהיו לו תביעות כלשהן. לשונם זו היא כללית ואין לפרשה כמוציאה ממנה תביעה לתמורה בעד אמצאת שירות. הרקע להסכם זה הוא סיום היחסים בין הצדדים שבמסגרתו מתחייב המעביד לשחרר כספים מסוימים לטובת העובד. רקע זה תומך בכוונתם המשותפת של הצדדים כי עם סיום היחסים העובד יוותר על כל תביעה אפשרית כלפי המעביד במידה והייתה לו כזאת"

עוד העירה הוועדה כי לשון הויתור הינה לשון צופה פני עתיד ועל כן במסגרת הויתור נתפסו אף עילות תביעה שהתגבשו לאחר מועד החתימה על הסכם הויתור:

"הצהרת הויתור היא כללית ביותר וצופה גם אל פני העתיד "לא יהיו לי", "לא תהיינה לי". נמצא כי גם תביעה שאינה קיימת עדיין – ולכן אין מודעות ספציפית לגביה – נתפסת על ידי הויתור הכללי. דבר זה נכון גם לגבי הזכות לתמורה מאחר שהיא עשויה להתגבש רק בעתיד."

(בקשה לפסיקת תמלוגים בעד אמצאות שירות (טענות מקדמיות) פלוני נ' חברה בע"מ (מיום 4.05.2014))

 

0

ערב עיון: דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי

ועדת הקניין הרוחני של מחוז ת"א והמרכז שמחה להזמין את הציבור לערב עיון לרגל השקת הספר "דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי" מאת עורכי הדין יונתן דרורי ויותם וירז'נסקי-אורלנד. ערב העיון יתקיים ביום שלישי, 20.5.2014 בבית הפרקליט.

לפרטים ולהרשמה, אנא בקרו באתר ועד מחוז ת"א והמרכז.

תגיות: ,