פסיקה: אין שיהוי בתקופת ההתיישנות בזכויות יוצרים

פוסטר הסרט השור הזועם

השור הזועם

האם תובע אשר מגיש את תביעתו בתוך תקופת ההתיישנות יכול להיות מנוע מבירור תביעתו לאור שיהוי בהגשתה? שאלה זו עמדה במרכז פסק דינו של בית המשפט העליון האמריקאי לאחרונה.

במרכז ההליך ניצב הסרט עטור השבחים "השור הזועם" בבימויו של מרטין סקורסזה ובכיכובו של רוברט דה-נירו. הסרט עוקב אחרי חייו של המתאגרף ג'ייק למוטה והוא התבסס על תסריט שכתב פרנק פטרלה ביחד עם המתאגרף עצמו. אולפני MGM אשר הפיקו את הסרט רכשו את זכויותיהם ממנו, אלא שלאחר פטירתו של פטרלה בשנת 1981, ולאור תקדים אחר, זכויות מסוימות עברו לבתו. פטרלה הבת החלה במשא ומתן מול האולפנים כבר בשנת 1998, ואף שזה נמשך כשנתיים הצדדים לא הגיעו להסכמה כלשהי. תשע שנים לאחר סיום המשא ומתן, בשנת 2009, פטרלה הגישה את תביעתה בטענתה של הפרת זכויות יוצרים בגין הפצתו של סרט המופת, שמהווה יצירה נגזרת של היצירה שבבעלותה.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה מחמת שיהוי חמור בהגשתה. נקבע כי התובעת השתהתה בהגשת תביעתה וכי האולפנים שינו מצבם לרעה לאור השתהות זו, תוך שהם משקיעים כספים רבים ואף מסתמכים על אי פעולתה של פטרלה. לאחר שערכאת הערעור במעגל התשיעי (9th circuit) אישרה קביעה זו, בית המשפט העליון בחר לדון בנושא.

בית המשפט העליון הבהיר כי שיהוי הינה הגנה המובססת על דיני היושר והיא נועדה להשלים חסרים בחוק החרות. כיוון שבעניין זכויות יוצרים החוק הפדראלי קובע מפורשות תקופת התיישנות של שלוש שנים ומונע הגשת תביעה בגין מעשים שנעשו בתקופה מוקדמת יותר, נקבע כי אין מקום להחיל את דוקרטינת השיהוי בנושא זה. בעניין זה ראוי להבהיר כי התביעה התבססה על מעשי ההפרה שהתרחשו בשלוש השנים שקדמו להגשתה, ולא על המעשים המפרים שהתרחשו עשרות שנים קודם לכן.

בהערת שוליים, הבחין בית המשפט העליון בין דיני זכויות יוצרים בהם קבועה מפורשות תקופת התיישנות בת שלוש שנים, לבין דיני סימני המסחר, אשר בעניינם החוק אינו קובע תקופת התיישנות. כלומר, אין מקום לספק כי טענת השיהוי תוכל לעמוד עדיין לנתבעים המתגוננים מפני תביעה המתבססת על טענות הנובעות מסימני מסחר. באשר לדיני הפטנטים, הוזכר, כי קיימת הוראה המגבילה את היכולת לזכות בפיצויים בגין הפרות שהתרחשו מעל לשש שנים בטרם הגשת התביעה. בתחום זה, קבעה ערכאת הערעור הפדראלית בעבר כי סעד הנזקים בגין הפרת פטנט עשוי להיות כפוף לשיהוי. בית המשפט העליון העיר כי מעולם לא בחן סוגיה זו או אישר אותה.

בסופו של יום, ועל דעתם החולקת של שלושה שופטים, נקבע כי בדיני זכויות יוצרים, לאור קיומה של תקופת התיישנות מפורשת, לא עומדת לנתבעים הגנה של שיהוי.

( Petrella v. Metro-Goldwyn-Mayer, Inc)

הערה:

בישראל, הדין שונה באופן מהותי. בית המשפט העליון שלנו הכיר זה מכבר בקיומו של שיהוי בתקופת ההתיישנות, ואף שמדובר בדוקטרינה שמחילים אותה בזהירות היא בהחלט קיימת וניתנת לשימוש.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.