פסיקה תקדימית: עובד יכול לוותר על זכותו לתמורה

הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים הכריעה בסוגיה שהושארה בצריך עיון לפני ארבע שנים וקבעה כי עובד יכול לוותר על זכותו לתמורה.

כיוון שמדובר בהליך שבו אני מייצג, לא ארחיב בעניין, ואסתפק בדיווח תמציתי ללא הערותיי. כך או כך, כל האמור בפוסט זה נובע אך ורק מההחלטה, כפי שפורסמה על ידי רשות הפטנטים.

הוועדה הבהירה כי בניגוד לרמיזתה בעניין אילני וחרף תמיכת בית המשפט העליון בדברים אלו בעניין ד"ר בייר, הזכות לתמורה אינה זכות קוגנטית:

"לדעתנו, הוראת סעיף 134 לחוק הפטנטים, המעניקה לעובד תמורה בעד אמצאת שירות, אינה בעלת אופי קוגנטי. מבחינה עניינית, אין המדובר בזכות סוציאלית הנובעת מיחסי עבודה והטעונה הגנה מיוחדת. ברוח זו – אם כי בהקשר שונה – קבע בית המשפט המחוזי בפרשת ת"א (ת"א) 1843/91 אס.ג'י.די. הנדסה בע"מ נ' ברוך שרון, (פורסם בנבו, 25.1.1993), כי שאלה של אמצאת שירות אינה סוגיה של הגנה סוציאלית, אלא סוגיה של זכויות באמצאה לפי חוק הפטנטים. המסקנה בדבר האופי הדיספוזיטיבי של הזכות לתמורה עולה בקנה אחד עם המבחנים הכלליים שנקבעו לבחינת אופיה הקוגנטי של חובה בעניין שוקר, מפי השופט מ' חשין

במסקנה זו תומכת הוראת סעיף 134 עצמה. לא זו בלבד שהיא מתנה במפורש את סמכות הוועדה בהעדר הסכם, העשוי גם לשלול את הזכות לתמורה ("אם זכאי העובד"), אלא היא נותנת תוקף עדיף להסכם בכל מקרה שיש בו מידה כלשהי של תמורה.

מאחר שמבחינה עניינית אין לפנינו עניין סוציאלי הטעון הגנה מעצם טבעו – ועל כך מעידים גם המבחנים לתמורה הקבועים בהוראת סעיף 135 לחוק הפטנטים – היה זה מתפקידו של המחוקק לקבוע את האופי הקוגנטי של הזכות לתמורה, בדומה להגנה על ציון שמו של הממציא לפי סעיף 42 לחוק. בנסיבות העניין הנדון, העדר הוראה חוקית מעין זו מחייבת את המסקנה כי המדובר בהוראה מרשה הנסוגה מפני הסכם נוגד."

הוועדה הוסיפה וקבעה כי במקרה הנוכחי, העובד חתם על הסכם סיום העסקה שבו ויתר באופן מפורש על כלל תביעותיו.

"לשונם של מסמכי סיום ההעסקה היא ברורה וחד-משמעית: למבקש אין ולא יהיו לו תביעות כלשהן. לשונם זו היא כללית ואין לפרשה כמוציאה ממנה תביעה לתמורה בעד אמצאת שירות. הרקע להסכם זה הוא סיום היחסים בין הצדדים שבמסגרתו מתחייב המעביד לשחרר כספים מסוימים לטובת העובד. רקע זה תומך בכוונתם המשותפת של הצדדים כי עם סיום היחסים העובד יוותר על כל תביעה אפשרית כלפי המעביד במידה והייתה לו כזאת"

עוד העירה הוועדה כי לשון הויתור הינה לשון צופה פני עתיד ועל כן במסגרת הויתור נתפסו אף עילות תביעה שהתגבשו לאחר מועד החתימה על הסכם הויתור:

"הצהרת הויתור היא כללית ביותר וצופה גם אל פני העתיד "לא יהיו לי", "לא תהיינה לי". נמצא כי גם תביעה שאינה קיימת עדיין – ולכן אין מודעות ספציפית לגביה – נתפסת על ידי הויתור הכללי. דבר זה נכון גם לגבי הזכות לתמורה מאחר שהיא עשויה להתגבש רק בעתיד."

(בקשה לפסיקת תמלוגים בעד אמצאות שירות (טענות מקדמיות) פלוני נ' חברה בע"מ (מיום 4.05.2014))

 

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.