Let My .Co.IL Go – על המהלך לשחרור דומיינים ישראלים ועל התחייבויות חוזיות

LET MY CO.IL GO!איגוד האינטרנט הישראלי עשה טעות. פעם, לפני שנת 1999, הוא הקצה שמות מתחם ("דומיינים") תמורת תשלום חד פעמי. לפי העסקה ההיא, מי שרכש דומיין כלשהו תחת הסיומת .co.il קיבל אותו לנצח תמורת תשלום חד פעמי. רק בשנת 1999 תיקן האיגוד את פרטי העסקה כך שזו תהיה קצובה בזמן (שנה או שנתיים). תוספת נוספת וחשובה לא פחות היא החובה להסכים לכללי הבוררות לסכסוכים הנוגעים לשמות מתחם (המכונים IL-DRP).

היום, קיימים כ-9,000 שמות מתחם לגביהם חלים הכללים הישנים ואיגוד האינטרנט מבקש לתקן את המצב. לטענתו, בהתחשב בקצב חיי המסחר והתמורות הטכנולוגיות שחלו בעשורים האחרונים, לא ייתכן כי כללי הרישום הישנים יחייבו את הצדדים להם לצמיתות. לעניין זה, יש להבהיר, כי לאיגוד קיימות עלויות ממשיות בניהול מערך שמות המתחם, המכוסות,על ידי תשלומי הרכישה והחידוש השנתיים. עוד תוצאה לא נוחה של ההסכם הישן היא שהזכויות בשמות המתחם הישנים אינם פוקעים לעולם, וכך נוצר מצב שאף שחלק משמעותי מאותם שמות מתחם אינו בשימוש, הם אינם חוזרים לנחלת הכלל.
דינה באר, מנהלת איגוד האינטרנט הישראלי, הסבירה:

"מטרתנו היא להפוך את מרחב האינטרנט הישראלי לשוויוני מול כלל המשתמשים, הרישום לפני שנת 1999 נעשה באופן חד פעמי … בתקופה זו עוד לא ידעו בעולם מה יהיה עתיד האינטרנט. במהלך השנים קיבלנו פניות רבות של אנשים שתהו מדוע הם אינם יכולים לקבל לידיהם שמות רבים שלא נעשה בהם כל שימוש, וכמובן שגם שמות המתחם הפעילים הרשומים לפי הכללים הישנים מקבלים שירותים שאחרים משלמים עבורם. מדובר במבצע לוגיסטי מורכב מבחינה טכנית ומשפטית, שהאיגוד נושא בכל עלויותיו, והכנסותיו יופנו לקידום התשתיות האינטרנט בישראל. בסופו של ההליך גם יעמדו לרשות הציבור שמות מתחם אטרקטיביים שאינם בשימוש כעת"

במסגרת המהלך של האיגוד, נעשה מאמץ ליצור קשר עם בעלי שמות המתחם הישנים. אלא שפרטי הקשר שנרשמו אי שם באלף הקודם, לרוב אינם עדכניים עוד. על כן, לצורך מהלך זה של האיגוד, נפתח אתר אינטרנט והציבור נקרא לבדוק האם שמות מתחם שבבעלותו נרשמו לפי הכללים הישנים או החדשים ולעדכן את פרטי הקשר שלו. האיגוד אף הבהיר כי הוא החליט לבחון את האפשרות להודיע על ביטולם של כללי הרישום הישנים זמן סביר מראש ולהחיל את כללי הרישום העדכניים גם על שמות המתחם שנרשמו באיגוד קודם ליום 1.1.1999

אף שאין חולק לגבי טוהר כוונתיו של האיגוד, אני מתקשה להבין את הקונסטרוציה המשפטית שבאמצעותה יבקש האיגוד לאכוף שינוי חד-צדדי בחוזה שנכרת. למעשה, החוזה שנכרת על פי הכללים הישנים חייב את האיגוד בהתחייבות שאינה מוגבלת בזמן להקצות את שם המתחם לרוכש. אומנם, אין קניין בשם הדומיין, אך לרוכש יש זכאות כי שם המתחם יוקצה אליו. התשלום ששולם בזמנו היה אמור להיות תשלום המכסה התחייבות זו. ממילא, אף אם אכן מדובר בטעות של האיגוד שלא העריך נכונה את עלויות ההחזקה השנתיות ולא גבה סכומים מספקים לכיסוי החזקה נצחית שכזו (למשל על ידי היוון זרם ההוצאות הצפויות האינסופיות, פעולה שכלכלנים יודעים ואוהבים לעשות), אין מדובר אלא בטעות בכדאיות העסקה עבור האיגוד שגילה, בדיעבד, כי הוא קיבל תשלום נמוך מדי עבור מה שהוא מעניק. חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע מפורשות כי לא ניתן לבטל חוזה רק מחמת שהתגלתה טעות בכדאיות העסקה.  כלומר, מבחינה משפטית, קשה לחשוב שלאיגוד יש זכות לכפות על מי מבעלי שמות המתחם לשנות את התנאים שנקבעו אז, אף אם היום נראה שמדובר בעסקת הפסד. הדין הישראלי ברור בעניין זה – חוזים יש לקיים, גם כאלו שיש בצדם הפסד.

לקריאה נוספת: גיקטיים; הסבר מטעם האיגוד

הערה: אותי שעשעה העובדה, שלפחות על פי האתר, דווקא שם המתחם של איגוד האינטרנט עצמו – ISOC.ORG.IL – כפוף לכללים הישנים.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.