פסיקה: היקף החיסיון של עורכי הפטנטים בארה"ב

בהחלטה תקדמית שניתנה אך לאחרונה, דנה ערכאת הערעור הפדראלית בשאלה האם ישנו חיסיון עורך פטנטים-לקוח, בדומה לחיסיון עורך דין לקוח. בית המשפט קבע כי חיסיון כאמור קיים, אלא שהוא צר בהרבה מהחיסיון שחל ביחסים שבין עורך הדין ולקוחו.

כידוע, בדין האמריקאי, עורכי הפטנטים – patent agents – אינם בהכרח עורכי דין.  אלו מביניהם שאוחזים גם ברישיון עריכת דין מאחת המדינות מכונים patent attorneys. עורכי הפטנטים שאינם עורכי דין – ומעתה אכנה אותם בקצרה עורכי פטנטים – אוחזים ברישיון מאת הממשל הפדראלי לערוך בקשות לפטנט, לייצג בהליכי בחינה למול רשות הפטנטים האמריקאית ואף להופיע בהליכים אחרים בפני משרד הפטנטים.

בית המשפט קבע כי כיוון שעורכי הפטנטים עוסקים בייעוץ משפטי, ואף הם כפופים לכללי אתיקה מקצועיים, יש להחיל חיסיון עורך דין-לקוח גם על תקשורת בין הלקוחות לבין עורכי הפטנטים בכל הנוגע לייעוץ המשפטי. מכאן, הסיק בית המשפט:

"Communications between non-attorney patent agents and their clients that are in furtherance of the performance of these tasks, or ‘which are reasonably necessary and incident to the preparation and prosecution of patent applications or other proceeding before the Office involving a patent application or patent in which the practitioner is authorized to participate’ receive the benefit of the patent-agent privilege."

כלומר, כל תקשורת הקשורה לביצוע עבודתו של עורך הפטנטים תהיה חסויה, ובכלל אלה פעולות הקשורות לניהול הליכי בחינה של בקשות פטנט או הקשורים להליכים אחרים המתנהלים בפני משרד הפטנטים האמריקאי. הצד השני של אותה מטבע, גורר שלא כל ייעוץ של עורך פטנטים הקשור בדיני פטנטים הינו אכן חסוי:

"Communications that are not reasonably necessary and incident to the prosecution of patents before the Patent Office fall outside the scope of the patent-agent privilege.  For instance, communications with a patent agent who is offering an opinion on the validity of another party’s patent in contemplation of litigation or for the sale or purchase of a patent, or on infringement, are not ‘reasonably necessary and incident to the preparation and prosecution of patent applications or other proceeding before the Office.’"

מילים אחרות: פעולות שאינן קשורות באופן ישיר לשירותים שהדין קובע שעורך פטנטים יכול להעניק ללקוחותיו, לא יחסו בכל חיסיון. כדוגמה, בית המשפט מדבר על חוות דעת הנוגעות לתקפות או בטלות של פטנטים של אחרים בטרם ניהול הליכי ליטיגציה בבית המשפט או לקראת מסחר בפטנטים. דוגמה נוספת נוגעת לתקשורת הקשורה בשאלת הפרתו של פטנט – אף היא אינה נוגעת במישרין למנדט שמעניק רישיון עריכת הפטנטים הפדראלי.

(In re Queens University (Fed. Cir. 2016))

הזווית הישראלית:

מה ניתן להקיש מפסק דין זה לדין הישראלי? כזכור, בישראל הכיר בית המשפט המחוזי בעבר בהזדמנות אחת בחיסיון עורך פטנטים-לקוח, בהיקש מחיסיון עורך דין-לקוח. אחת ההנמקות האמריקאיות אינה מתקיימת בישראל, וכוונתי, כמובן, להעדרם של כללי אתיקה לעורכי פטנטים – לאקונה ארוכת שנים, שמחוקק המשנה טרם התייחס אליה.

כך או כך, בישראל לא חודד היקף החיסיון. נדמה שהכלל האמריקאי נכון וראוי – היקף החיסיון נגזר מהזכויות שמעניק הרישיון המקצועי. סעיף 154 לחוק הפטנטים קובע:

154. (א) לעורך פטנטים תהיה זכות יחודית לעסוק בישראל בשכר בבקשות לפטנטים, למדגמים ולסימני מסחר ובהכנת כל מסמך המוגש לרשם, לרשות או לרשות ההגנה על קניני התעשיה במדינה אחרת, ולייצג ולטפל בכל הליך לפני הרשם או ברשות.

עוד קובע החוק כי:

155. לעורך פטנטים תהיה, ברשות בית המשפט, הזכות לטעון בבית המשפט בשם בעל דין בהליכים לפי חוק זה, בכל ענין הנוגע לאמצאה או לפטנט ואינו נקודה משפטית, ובלבד שעורך הדין של אותו בעל דין נוכח אותה שעה.

מכאן, שאם הכלל האמריקאי יוחל בישראל, היקף החיסיון בישראל צריך לחול ביחס לכל תקשורת הקשורה ברישום של פטנטים, סימני מסחר ומדגמים, ובהליכים המתנהלים בפני רשות הפטנטים, אך גם ביחס לתקשורת הקשורה לשאלות עובדתיות-טכניות שאינן משפטיות הקשורות בהליכים משפטיים.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.