סירוב לחתום על הצהרה ברישום פטנט: בסמכות בית הדין לעבודה או בסמכות ערכאה אחרת?

hands singing contract

(by Jérôme Dessommes)

ד"ר טבורובסקי לא הסכין עם הכרעת הדין בעניינו שקבעה כי עליו להצהיר בשבועה על דברים שלא האמין בהם. פנייתו לבית הדין הארצי לעבודה לימדה כי יש דברים בגו, וכי בית הדין האזורי שגה בהכרעת דינו בעניין זה.

נזכיר. ד"ר טבורובסקי עבד בחברת ביונה, ושימש כמדען הראשי בפרויקט ליצירת תרופה בעלת השפעה כפולה לטיפול בהפרעות התפקוד המיני. במסגרת זו היה טבורובסקי שותף להמצאת המצאה שכונתה Heterocyclic Compounds and Uses Treatment of Sexual Disorders (בגינה ניתן, למשל, פטנט ארה"ב 8,349,850). המשיבה סברה כי ד"ר קוגן הוא בין ממציאי המצאה זו, אף שהוא התווסף לצוות הרלוונטי לאחר שהוגשה בקשת הפטנט הארעית הראשונה בעניין, ועל כן ציינה את שמו כממציא. אלא, שד"ר טבורובסקי סירב לחתום על ההצהרה בעניין. המשיבה ראתה בפעולה זו ובמעשים נוספים שלו עבירות משמעת חמורות ופיטרה אותו תוך שלילת פיצויי הפיטורים. בבית הדין האזורי, תביעתו של העובד נדחתה, ואילו התביעה שכנגד התקבלה וניתן כנגדו צו עשה המורה לו לחתום על ההצהרה המדוברת. לעניין זה נקבע כי סירובו של העובד לחתום על המסמך לא נבע מכך שלא האמין בנכונותו, אלא נוכח רצונו לסחוט כספים ממעסיקתו.

במסגרת הערעור ביקש טבורובסקי להוסיף ראיות נוספות למכביר, לתמיכה בטענותיו. ברם, בית הדין הארצי סירב לקבל ראיות חדשות כלשהן. נוכח סירוב זה, התקשה טבורובסקי להוכיח אף את הדין האמריקאי (אשר בניגוד לדין הישראלי, דרוש הוכחה בבית משפט ישראלי), עליו נסמך, בטענתו כי הוא מנוע מלחתום על ההצהרה. בית הדין הארצי הבהיר כי קיימת סמכות לבתי הדין לעבודה לדון במיהות הממציאים כסמכות שבגררא, שכן הדבר נדרש לצורך הכרעה בסוגיית פיצויי הפיטורים והפרות המשמעות.

בית הדין הדגיש כי אין לחייב עובד לחתום על מסמך שאינו מאמין באמיתות תוכנו. ברם, במקרה הנוכחי, טבורובסקי לא השכיל להוכיח כי זה המצב:

"נדגיש כי עובד, ולעניין זה כל עובד, אינו אמור לחתום על שום מסמך, הצהרה או התחייבות שהוא מאמין שאינם אמת, אלא שלא די באמירתו של העובד כי הוא מאמין שההצהרה עליה נדרש לחתום אינה אמת, כי אם עליו להוכיח מדוע היא אינה אמת. בענייננו, המשיבה הגישה את תצהירו של מר יצחק רחילוביץ, עורך פטנטים, המשמש כיועץ פטנטים של המשיבה. מר רחילוביץ הצהיר בתצהירו כי הבקשה לרישום כללה פיתוחים משתי הבקשות המקדמיות ובנוסף פיתוחים מדעיים שנוצרו על ידי ד"ר קוגן. לדבריו, ככל הנראה עקב טעות לא הוכלל שמו של ד"ר קוגן בבקשה וכאשר גילה זאת הוא פעל להכללת שמו של ד"ר קוגן בבקשה. לדבריו, היה זה הוא שנוכח לדעת שהיתה נחיצות להוסיף את שמו של ד"ר קוגן כממציא לבקשה, שכן הוא המציא מספר גדול מן התרכובות הכלולות בבקשה זו, מה גם שאם שמו לא היה מוסף לבקשה, הייתה יכולה להיווצר בעיה למשיבה במיוחד ברישום הפטנט בארה"ב. מר רחילוביץ הסביר כי בארה"ב לשמותיהם האישיים של הממציאים חשיבות גדולה, ורשויות הפטנטים עוקבות אחר פעילותם האישית של הממציאים ותרומתם לפטנט הספציפי, או ביחס לאיזה חלק מהפטנט אחראי ממציא זה או אחר, הכל כפי שעולה מדוחות עבודה של הממציא הנערכים אגב עבודתם. עוד הבהיר בתצהירו כי ללא חתימת המערער באופן אישי לא תאושר הבקשה בארה"ב. מר רחילוביץ הצהיר עוד כי במהלך חודש נובמבר או דצמבר 2007 הוא נפגש עם המערער והסביר לו, בין היתר במעמד זה, את הוראות חוק הפטנטים הישראלי, וכן הסביר כי הוא עשה בדיקה ביחס לתרכובות שכלולות בבקשה ומצא שמספר גדול מהן הומצאו על ידי ד"ר קוגן בהתאם למחברות העבודה שלו, ועל כן הוא הממציא של התרכובות הנ"ל, וחובה לרשום אותו בשמות הממציאים. לדבריו, המערער חזר על סירובו לחתום על המסמכים לרישום הפטנט, בטענה שהוא אינו מסכים עם החוק הישראלי והוא אינו מסכים ששמו של ד"ר קוגן יכלל בבקשה.
מכל מקום, הבהיר מר רחילוביץ, כי הסמכות להחליט מי יכלל כממציא בבקשה לרישום פטנט, הינה של הנהלת המשיבה בהתייעצות עם עורך הפטנטים. מר רחילוביץ נחקר על תצהירו לפני בית הדין האזורי וגרסתו לא נסתרה".

מכאן, נקבע, כי טבורובסקי סירב לחתום על ההצהרה לא מחמת שאינו מאמין בתוכנה ובנכונותה, אלא ממניעים טקטיים בכדי לייצר מנוף לחצים על מעסיקתו. נוכח קביעה זו, בית הדין הארצי דחה את ערעורו של טבורבסקי לעניין פיצויי פיטוריו.

ברם, בעניין אחד קיבל בית הדין את הערעור והוא בחיובו של טבורובסקי לחתום על התצהיר. להבדיל מסוגיית פיצויי הפיטורים, נקבע, שם נדרשה הכרעה אגבית בסוגיה בדיני פטנטים לצורך הכרעה בסעד המצוי בסמכותו של בית הדין לעבודה, בעניין זה הסעד מלכתחילה אינו מצוי בסמכות בית הדין. בית הדין הארצי הבהיר שהסמכות לדון בעניינים לפי חוק הפטנטים מצויה בידי בית המשפט המחוזי (סעיפים 189-190 לחוק הפטנטים). הסמכות בעניין סירוב עובד לסייע בקבלת הגנה על אמצאה זה נתונה לרשם הפטנטים אשר רשאי להסמיך את המעסיק לחתום בשמו של העובד:

סעיף 140 לחוק הפטנטים קובע:

"מי שהמציא אמצאת שירות שהבעלות עליה, כולה או מקצתה, עברה למעבידו לפי סעיף 132 או על פי הסכם, חייב לעשות את כל הנדרש ממנו על ידי המעביד לשם קבלת הגנה על האמצאה, בכל מקום שהוא, לטובת המעביד, ולחתום על כל מסמך הדרוש לכך; לא עשה כן, רשאי הרשם להתיר למעביד לעשות כן, לאחר שנתן לעובד הזדמנות להשמיע את טענותיו".

מכאן, הסיק בית הדין הארצי, בהערת אגב, כי אף רשם הפטנטים אינו מוסמך ליתן את צו העשה שניתן בעניין זה. בית הדין סיכם את התוצאה אליו הגיעה:

"הנה כי כן, לא רק שהסמכות לדון בעניינים לפי חוק הפטנטים, הוקנתה לבית המשפט המחוזי, אלא שהסמכות להכריע בתוצאות סירובו של עובד לעשות את כל הנדרש ממנו על ידי המעסיק לשם קבלת הגנה על האמצאה, ובכלל זה לחתום על כל מסמך הדרוש לכך, נמסרה באופן ספציפי לרשם הפטנטים". (ההדגשות במקור).

בסיכומו של יום, בית הדין קיבל את הערעור בחלקו וביטל את צו העשה שניתן לד"ר טבורובסקי. ברם, נוכח ההתנהלות הכוללת, פסק כי טבורובסקי ישלם למעסיקתו הקודמת הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.

(עע (ארצי) 29005-07-12 ד"ר טבורובסקי דמיטרי נ' ביונה-חברה למחקר ביוטכנלוגי בע"מ (27.06.2016))

הערות:

ראשית, ראוי לציין כי נדמה שהעובדות שהובאו בפני בית הדין הארצי סתרו את ההצהרות שניתנו בפני בית הדין האיזורי, ויש לתמוהה כיצד הדבר לא ערער את אמינות העדים. אמת, לא נהוג שערכאת ערעור מתערבת בעניינים של עובדה ומהימנות, ברם מקום בו ערכאת הערעור מסתמכת בהרחבה על הקביעה של עורך הפטנטים רחילוביץ כי ללא חתימת טבורסבקי באופן אישי לא תאושר הבקשה בארה"ב, וכאשר מספר פטנטים ניתנו בארה"ב, כפי שאף ציין בית הדין הארצי, יש לתמוהה האם הדבר לא פוגע באמינות דבריו ובמשקל שיש ליתן להם. אעיר כי אכן רצוי שהממציא יחתום על מסמכים כגון הא, אלא שהדין האמריקאי מאפשר שאחרים יחתמו תחתיו מקום בו הוא אינו משתף פעולה עם בעל הזכויות בהמצאה.

עוד ראוי להעיר כי האמירה כי "הסמכות להחליט מי יכלל כממציא בבקשה לרישום פטנט, הינה של הנהלת המשיבה בהתייעצות עם עורך הפטנטים" היא אמירה בעייתית. אכן, מבקשת הפטנט רשאית לרשום כל אדם העולה על דעתה כממציא. אלא שנדרשת הצהרה בשבועה של כלל הממציאים כי הם מאמינים כי אלו הממציאים האמיתיים והנכונים. נוכח דרישה זו, קשה להסכים עם קביעה פשטנית זו כי קביעתו של בעל הזכויות לעולם גוברת, ונדמה שאף בית הדין הסכים כי עובד לא יידרש לחתום על הצהרה שהוא אינה מאמין באמיתותה.

לעניין צו העשה: אני מסכים, בכל הכבוד, כי הסמכות לדון בסעד זה אינה מצויה בסמכותו של בית הדין, כאשר מדובר בתביעה המבוססת על הוראות חוק הפטנטים. בין אם הערכאה הנכונה היא רשם הפטנטים שרשאי להסמיך את המעסיק לחתום בשם העובד-הממציא, ובין אם הערכאה היא בית המשפט המחוזי שיתכן ומוסמך אף ליתן צו עשה כפי שניתן על ידי בית הדין האזורי. ברם, ראוי להדגיש, שהאמור נכון רק ככל שהסעד נגזר מהוראות חוק הפטנטים. כך, קיומו של הסכם עבודה שמשקף את הוראות סעיף 140 לחוק, יכול להצמיח סמכות גם לבתי הדין לעבודה לדון בעניין. כלומר, מתיק זה ניתן להסיק כי הכללה של חיוב חוזי הזהה לחיוב מכוח החוק, עשוי היה לגרור תוצאה שונה מהותית שכן הוא היה משליך על הזכויות הדיוניות של המעסיק, ומאפשר לו להסתמך על חיוב זה לצורך קבלת הסעד שהתבקש.

בענייננו, בין השורות ניתן ללמוד כי חרף חיוב חוזי המעביר את הבעלות באמצאות לרשות המעסיק, חוזה ההעסקה לא כלל התייחסות לחובתו של העובד לחתום על מסמכים הדרושים לעניין (ראו סעיף 38 לפסק הדין). חיוב חוזי אחר מצוי, כפי שמבהיר בית הדין, במסגרת מסמכי ההסבה:

"בנוסף לאמור, במסגרת בקשות הפטנט המקדמיות שהוגשו, חתם המערער על שורה של כתבי העברת זכויות (assignment) ויפויי כח, במסגרתם התחייב במפורש לחתום בעתיד על כל מסמך ולעשות כל מעשה הנדרש לשם הרישום וההגנה על הפטנט (ראו פירוט: בסעיף 23 על תת סעיפיו, לתצהירו של מר רחילוביץ בבית הדין האזורי – מוצג ה' למוצגי המשיבה)"

אלא, שמקום שלא מדובר בחוזה העסקה, ומשלא ברור כי עילת התביעה נעוצה ביחסי עבודה, לא ברור כי אכיפת חיובים חוזיים אלא מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה. בית הדין הארצי לא התייחס לסוגיה זו, וממילא לא הכריע בה.

 

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.