פסיקה: שימוש ברשימת לקוחות ותעריפים אינו גזל סוד מסחרי

cc-by-sa BP22Heber

בהחלטה שניתנה לאחרונה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד עובד לשעבר ומעסיקתו הנוכחית נדרש בית הדין לשאלה אימתי שימוש ברשימת לקוחות ובתעריפים של מעסיק קודם ייחשב לגזל סוד מסחרי. עוד נדונו בהחלטה התנאים הנוספים הצריכים להתקיים על מנת לזכות בסעד של צו מניעה, הן ככלל והן בהקשר של סוד מסחרי, בפרט.

רקע עובדתי

הצדדים לסכסוך הם מייסדים שותפים של חברה לאספקת שירותי תקשורת ותמיכה טכנית למוסדות דיור מוגן. בשלב מסוים עלו היחסים על שרטון ואחד השותפים, שגם הועסק בחברה בתפקיד ניהולי, עזב לטובת חברה מתחרה ולאחר שנה עבר לעבוד במעסיקתו הנוכחית המתחרה אף היא באותו שוק. החברה והשותף הנותר, שהפך לבעלים יחיד בה, עתרו לצו מניעה כנגד השניים לאחר ששמעו מפי חלק מהלקוחות כי אלה פנו אליהם בהצעות מתחרות, וזאת בטענה שהדבר נעשה תוך ניצול סודות מסחריים של החברה, ובכלל זה רשימות לקוחות וספקים, תעריפים שנגבו מלקוחות וכן מידע בדבר הציוד והליך ההתקנה בהם נעשה שימוש. כן נטען כי העובד מוגבל לעיסוק שאינו מתחרה בחברה וזאת מכוח התחייבות מפורשת לכך בהסכם המייסדים.

ההכרעה

בפתח הדברים, נדרש בית הדין למועד הגשת הבקשה וקבע כי זו הוגשה בשיהוי ניכר, כשבעה עשר חודשים לאחר סיום העסקת העובד בחברה ואף חודשיים לאחר שנודע לראשונה על פנייתו ללקוחותיה.

לגופו של עניין, בית הדין מצא כי לא הוכחה עילת תביעה לכאורית של הבעלים הנותר נגד העובד ומעסיקתו הנוכחית, משטענת הפרת הסכם המייסדים על ידם נשענת על עילה חוזית מכוח התקשרות עסקית רגילה ולא מיחסי עבודה ולכן בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בה. עם זאת, משיחסים כאלו התקיימו בין החברה לשותף העוזב, יש סמכות לדון בשאלה האם הלה גזל סוד מסחרי שלה, ולכך נפנה בית הדין כעת.

בית הדין בחן את רשימת הלקוחות ומצא כי זו מונה גופים הידועים כספקי דיור מוגן ואינה כוללת מידע נוסף שיש קושי מיוחד להשיגו או בעל ייחודיות או ערך מוסף כלשהו, בפרט כזה המעניק לבעליו יתרון מסחרי על פני המתחרים. כן לא הוכח כי הרשימה נשמרה בסוד או שננקטו אמצעים מצד המבקשים לשם כך. מכאן הסיק בית הדין כי רשימת הלקוחות אינה בגדר סוד מסחרי של החברה.

מסקנה דומה נקבעה אף לגבי תעריפים שגבתה החברה מלקוחותיה. כך, לא הוכח שמדובר במחירים מיוחדים ושהמידע אינו ניתן להשגה על ידי אדם סביר העוסק בתחום, או שבכלל נעשה אכן שימוש במידע האמור על ידי העובד ומעסיקתו כיום. עוד נקבע כי רמת המחירים בשוק היא חלק מהידע המסחרי שרכש העובד במסגרת ניסיונו המקצועי הכולל, אף עוד בטרם ייסוד החברה. לבסוף, נוכח פרק הזמן שחלף מעת עזיבתו את החברה ועד תחילת עבודתו במעסיקה הנוכחית, סביר שכבר אבד עליו הכלח ומחירי השוק השתנו בינתיים.

לבסוף, גם לעניין התקנת הציוד ופיתוחו לא הוכח כי בידי החברה מידע ייחודי השונה מהמצוי אצל מתחריה או שיש קושי להשיגו, אלא להיפך מכך, המדובר במידע שגרתי ברשות כל טכנאי בתחום ואינו דורש כל מיומנות יוצאת דופן.

למעלה מן הצורך, בית הדין הוסיף והזכיר כי בהתאם להלכה שנקבעה בעניין צ'קפוינט, הרי שנדרש גם להוכיח כי נעשה בסודות המסחריים שימוש שלא כדין מצד העובד שיש בו כדי לפגוע ממשית במעסיק הקודם. אלא שאף קיום יסוד זה לא הוכח כאן, משלא הובאה ראיה להפחתת המחירים כביכול שנכפתה על החברה ומאחר שממילא אין בכך להצביע על איום קיומי.

לעניין הגבלת העיסוק, מצא בית הדין כי לא קיימת תניית אי תחרות מחייבת במקרה זה, הן מאחר שהחברה אינה צד להסכם המייסדים, והן מכיוון שתניית אי התחרות שבהסכם הינה גורפת מבחינת משכה, היקפה ומיקומה, ועל כן בלתי סבירה בנסיבות העניין. כן לא הוכח קיומו של אינטרס לגיטימי אחר של המעסיקה לשעבר הראוי להגנה על ידי איסור תחרות, ואף תקופת ההגבלה הסבירה מתום ההעסקה כבר הספיקה לחלוף בינתיים.

בית הדין הוסיף ובחן את מאזן הנוחות ומצא כי אף הוא נוטה כנגד מתן צו מניעה, משהעובד עלול להיוותר ללא פרנסה בעקבותיו, בעוד שלגבי החברה, לא הוכח פנייתו ללקוחותיה עלולה להוציאה מהשוק, ואילו לבעלים הנותר בה מקורות פרנסה נוספים. בית הדין אף הוסיף כי לעניין זה יש להתחשב באינטרס הציבורי לעידוד תחרות הוגנת בשוק, בפרט בתחום דינמי דוגמת תקשורת ואינטרנט שבו מעבר לקוחות מחברה לרעותה, אף אם כרוך בהפחתת מחירים, הינו מהותה של תחרות שכזו.

לאור כל האמור, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה. בית הדין לא סתם את הגולל אולם על האפשרות שיינתן סעד כספי, וזאת ככל שיוכח במסגרת ההליך העיקרי כי ביחס ללקוח כזה או אחר של החברה פעלו העובד לשעבר או מעסיקתו כיום בחוסר תום לב ולא במסגרת תחרות הוגנת.

(סעש (ת"א) 38019-09-16 דריו תקשורת 2012 בע"מ נ' חזי רם (נבו, 28.12.2016))

הערות

החלטה זו, שכמובן איננה תקדימית, מדגימה היטב כי טענות לגזל סוד מסחרי לא ניתן להעלות כלאחר יד, אלא יש לפרט אותן באופן ברור וסדור היטב תוך ביסוס בראיות כדבעי. למעשה, בניגוד לסברה רווחת בתחום זה של זכויות קניין רוחני שאינן טעונות רישום, אין משמעות הדבר כי הבעלים פטור מלנקוט כל פעולה מצדו על מנת לזכות בהגנה עליהן. כך, בפרט, בעליו של מידע המתיימר להגן עליו כסוד מסחרי נדרש, בין היתר, להגדיר ולתחום את גבולות הגזרה שלו, כך שיהא ברור ומובן לכל מה נכלל במסגרתו ומה לא, וכן לנקוט אמצעים סבירים כדי להבטיח את שמירתו בסוד, כגון: ציון בולט על גבי מסמכים, קבצים, תיקיות, תכתובות וכל כיוצא באלו, כי הם מכילים מידע קנייני סודי; הגדרת וניהול הרשאות גישה, מידור, שימוש בסיסמאות או באימות, הצפנה, וכן הלאה. בדומה לעניינים רבים אחרים שעלולים יום אחד להגיע לבירור משפטי, גם כאן חל הכלל הידוע לפיו: סוף מעשה – במחשבה תחילה.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי שרון

שרון היא עורכת פטנטים ועורכת דין המתמחה בקניין רוחני במשרד G&A גלסברג, אפלבאום ושות'