פסיקה: הפרת זכויות יוצרים במוצר שיוצר בסין

(cc by-sa Omegatron)

בית המשפט המחוזי בתל אביב נדרש לאחרונה לדון בתיק בו התעורר סכסוך בין שני מתחרים המוכרים מכשירי אינטרקום, אשר רכשו את המכשירים אותם הם מוכרים מיצרן סיני זהה.

התובעת, חברת אדור אלקטרוניקה בע"מ, רכשה מיצרן סיני מערכות אינטרקום. המערכות כללו חיווי קולי פרי קולה של הגב' נעמי רביע, אותם הקליטה התובעת ומסרה ליצרן הסיני. הנתבעת, ארקום בע"מ, רכשה אף היא מאותו יצרן סיני מערכות אינטרקום, אשר עשו שימוש באותו חיווי קולי. לטענת הנתבעת, מדובר במוצר מדף שנרכש כמות שהוא מהיצרן הסיני, וככל שקיימת הפרת זכות יוצרים כלשהי, הרי שהאחריות רובצת לפתחו של היצרן הסיני.

בית המשפט דן בטענות הצדדים וקבע כי אכן מדובר בחיווי הקולי של הגב' רביע, אשר הזכויות בו נתונות לתובעת. קביעה זו התבססה על עדותה של הגב' רביע שלא נסתרה:

"מתצהירה של גב' רביע עולה כי החיווי הקולי שלה מושמע במערכות האינטרקום מדגם 105 ו – 106 שמוכרת התובעת (סעיף 7). עוד עולה כי גב' רביע העניקה לתובעת את זכות היוצרים הבלעדית בחיווי הקולי שהותקן במערכות האינטרקום מדגם 105 ו – 106"

משום כך, נקבע כי מדובר בהפרת זכות יוצרים בהתאם לסעיף 47 לחוק זכות יוצרים:

"מכל אלה עולה, כי מערכות האינטרקום שהחזיקה ושיווקה הנתבעת כללו את חיווי הקול של גב' רביע אשר זכות היוצרים היא של התובעת. מכאן, שבהתאם להוראות סעיף 47 לחוק זכות יוצרים, הפרו הנתבעים את זכות היוצרים של התובעת."

הנתבעת טענה כי יש לראות בה מפר תמים, ולהקנות לה את ההגנה הקבועה בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים. ברם, בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי לכל הפחות הנתבעת עצמה עינייה בעניין זה:

"סעיף 58 לחוק זכות יוצרים מקנה הגנה למפר תמים, אולם בהתחשב בנסיבות העניין, נראה כי הנתבעים אינם תמימים. עוד קודם לרכישת מערכות האינטרקום מהיצרן הסיני רכשה הנתבעת באמצעות ערן גליציאן 5 מערכות אינטרקום אשר כללו את החיווי הקולי של גב' רביע. ממילא כאשר הציג להם היצרן הסיני את דגמים 105 ו – 106 הכוללים את החיווי הקולי של גב' רביע, ידעו שמדובר בחיווי קולי זהה לחיווי הקולי שבדגמים 105 ו – 106 של התובעת. בנסיבות אלה אפילו אניח לטובת הנתבעים שלא ידעו שמדובר בהקלטה המוגנת בזכות יוצרים, היה עליהם לברר עם התובעת עניין זה בטרם החלו בשיווק מוצרי הנתבעת. נמצא שהנתבעים עצמו עיניהם מראות ולא טרחו לברר את הזכויות בחיווי הקולי שנכלל במערכות האינטרקום של היצרן הסיני אף שידעו שמדובר בחיווי קולי זהה לחיווי הקולי בדגמי 105 ו – 106 של התובעת. במצב דברים זה, אין הנתבעים זכאים להגנה הקבועה בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים".

בסופו של יום, בית המשפט מצא לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בהיקף של 25,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסך 13,500 ש"ח.

(ת"א (ת"א) 33553-08-15‏ ‏ אדור אלקטרוניקה בע"מ נ' ארוקם בע"מ (נבו, 29.12.2016))

הערות:

על פניו, תוצאת פסק הדין נראית לי נכונה. יחד עם זאת, לטעמי, ישנם שני קשיים בדרך הניתוח ובהכרעה לגוף העניין.

האם הנתבעת ביצעה הפרה?

סעיף 47 לחוק זכות יוצרים קובע:

"העושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן עשיית הפעולה מותרת לפי הוראות פרק ד'"

מכאן כי קביעה כי בוצעה הפרה דורש כי הנתבעת תבצע את אחת הפעולות הקבועה בסעיף 11 לחוק השמורות לבעל זכות היוצרים. פעולות אלה, כידוע, כוללות העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת וכן השכרה. אלה, שבכל הכבוד, כלל אינני משוכנע כי בית המשפט ביסס הנמקה לביצוע אחת מפעולות אלה בפסק דינו. אף אם המערכת אותה מכרה הנתבעת כוללת את החיווי הקולי מוגן זכויות היוצרים של התובעת, אין בכך די שכן בית המשפט לא קבע באופן פוזיטיבי כי הנתבעת היא זו שביצעה את ההעתקה. למעשה, נראה כי על בית המשפט היתה מקובלת טענתה של הנתבעת לפיה מדובר במוצר מדף של היצרן הסיני. מכאן, כי על פני הדברים נעשתה ההעתקה על ידי היצרן הסיני, וככל הנראה מחוץ לתחומי מדינת ישראל. כלומר, לא זו בלבד שהנתבעת לא ביצעה הפרת זכות יוצרים בעצם רכישת המוצר ומכירתו ללא שינויים בו, אלא שאף ההפרה שבוצעה כלל אינה כפופה להוראות הדין הישראלי.

פתחתי ואמרתי שחרף זאת, תוצאת פסק הדין נכונה. זאת, כיוון שניתן היה לבסס את פסק הדין על קיומה של הפרה עקיפה. סעיף 48 לחוק זכות יוצרים קובע:

העושה אחת מהפעולות האלה בעותק מפר של יצירה, מפר את זכות היוצרים, אם בעת ביצוע הפעולה, ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר:
(1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;
(2) החזקה למטרה עסקית;
(3) הפצה בהיקף מסחרי;
(4) הצגה לציבור בדרך מסחרית;
(5) ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס.

מי שרוכש מוצר מדף הכולל בחובו עותק מפר ומוכר אותו, עשוי לחוב בביצוע הפרה עקיפה. דין דומה חל על מי שמייבא מוצר שכזה ואף מי שמפיץ אותו בהיקף מסחרי, כאמור בסעיף. על פניו, נראה כי כלל אפשרויות אלה התרחשו בעניינה של הנתבעת. אלא, שקיומה של הפרה עקיפה מוסיף ומקים דרישה נוספת – דרישה הקשורה במודעותו של המפר העקיף. בניגוד למפר הישיר שמודעותו לעצם היות העותק עותק מפר אינה מהווה דרישה לביצוע ההפרה, מפר עקיף אינו מבצע כל עוולה מקום בו לא ידע ולא היה עליו לדעת כי מדובר בעותק מפר.

כאן, נגלית הטעות הטקטית של הנתבעת בכך שניסתה לטעון להגנת המפר התמים. נוכח טענת הגנה זו, גדר המחלוקת בין הצדדים כללה פלוגתה הנוגעת למודעות הנתבעת. כיוון שכך, בית המשפט נדרש לסוגיה והכריע בה תוך קביעה כי היה על הנתבעת לדעת כי מדובר בעותק מפר, והיא נמנעה לעשות כן תוך עצימת עיניים. על סמך ממצא עובדתי זה, אין ספק כי הנתבעת ביצעה הפרה עקיפה.

 

מיהו בעל זכות היוצרים?

הערה נוספת על פסק דין זה, ואני מודה לעו"ד שרון פרי על שהסבה את תשומת ליבי לעניין, נוגעת לשאלה מיהו בעל זכות היוצרים ביצירה. כאמור לעיל, בית המשפט נסמך על עדותה של הקריינית וקבע כי היא זו שהעניקה את זכות היוצרים לתובעים. אלא, שנראה כי גם פה מדובר בשגיאה.

כידוע, לא מושא היצירה הוא בעל הזכויות בה, כי אם היוצר. כך, זכות היוצרים נתונה לצלמת ולא לדוגמן; זכות היוצרים נתונה למלחינה ולא לכנר. לעניין יצירה מסוג "תקליט", כפי המצב בעניין זה, קובע החוק כי זכות היוצרים נתונה למפיק היצירה (סעיף 33(2) לחוק). מכאן, כי לא הקריינית היא שיכולה להעביר את הזכויות בתקליט לתובעת, כי אם המפיק. יתכן כי הקריינית שימשה כמפיקה בנוסף לתפקידה זה. ברם, בהעדר קביעה מפורשת בעניין זה, כלל לא ברור מדוע עמדתה של הקריינית כלל רלוונטית לסוגיית זכות היוצרים. כל שיכלה היא לעשות זה להצביע על עובדות רלוונטיות שיאפשרו זיהוי של המפיק. עוד יוער כי בהחלט יתכן שהתובעת היתה המפיקה של התקליט.

פוסטים באותו נושא:

  • לא נמצאו פוסטים באותו הנושא

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.