אודות הכותב: שרון

תיאור
שרון היא עורכת פטנטים ועורכת דין המתמחה בקניין רוחני במשרד G&A גלסברג, אפלבאום ושות'

פורסם על - ידי שרון

0

פעולות מסחריות כפרסום קודם – היזהרו מפני "גול עצמי" לפטנט שלכם

Bert and Ernie: Let me tell you a secret (cc-by-sa See-ming Lee on flickr)

לאחרונה ניתן פסק-דין חשוב של בית-המשפט הפדרלי לערעורים בארה"ב בעניין Helsinn Healthcare S.A. v. Teva Pharmaceuticals USA, Inc. שעסק בשאלת פרשנות הוראת סעיף 102 לחוק הפטנטים האמריקאי אשר נוסחו שונה במסגרת תיקוני החקיקה המקיפים בשנת 2011 שכונו (America-Invents-Act (AIA. סעיף זה מתייחס לדרישת החידוש לעניין כשירות האמצאה לפטנט ומגדיר אלו פרסומים שנעשו לפני התאריך הקובע יילקחו בחשבון לצורך הקביעה האם האמצאה היא חדשה או לא. בין היתר, הסעיף קובע כי גם שימוש פומבי באמצאה או מכירה שנעשו על ידי בעלי האמצאה עצמם לפני למעלה משנה מתאריך הגשת הבקשה או תאריך הבכורה, ייחשבו כפרסומים קודמים שוללי חידוש. לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: שימוש ברשימת לקוחות ותעריפים אינו גזל סוד מסחרי

cc-by-sa BP22Heber

בהחלטה שניתנה לאחרונה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד עובד לשעבר ומעסיקתו הנוכחית נדרש בית הדין לשאלה אימתי שימוש ברשימת לקוחות ובתעריפים של מעסיק קודם ייחשב לגזל סוד מסחרי. עוד נדונו בהחלטה התנאים הנוספים הצריכים להתקיים על מנת לזכות בסעד של צו מניעה, הן ככלל והן בהקשר של סוד מסחרי, בפרט.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: הזכות לפרסום היא קניינית ונמשכת 25 שנה מהמוות

A salvador dali like portrait, Portrait of a young man with his cat.  © Casfotoarda | Dreamstime.com

A salvador dali like portrait, Portrait of a young man with his cat
© Casfotoarda | Dreamstime.com

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת.א. 11740-03-13 Fundacio Gala Salvador Dali נ' וי.אס.מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (מיום 28.8.2016), נקבע כי הזכות לפרסום (right of publicity), שהיא הזכות לעשות שימוש מסחרי בשמו, קולו, או דמותו של אדם, היא זכות קניין לכל דבר ועניין, הניתנת לסיחור והעברה בירושה, בפרט. עוד נקבע כי משכה הראוי של זכות זו לא יפחת מ-25 שנה לאחר מותו של אותו אדם. כמו כן, נפסק כי מדובר בזכות עצמאית ומובחנת מזכויות קניין רוחני אחרות מוכרות בדין, שהפרתה מקימה עילת תביעה בעשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, הצד הנפגע עשוי לזכות בסעד של השבת רווחי המפר או תשלום דמי שימוש ראויים לפי שווי שוק של הזכות, בהתאם לנסיבות העניין.

עובדות המקרה

התובעות, קרן ספרדית וחברת-בת הולנדית שלה, המנהלות את נכסי העיזבון של הצייר ואמן הסוריאליזם סלבדור דאלי, לרבות נכסי קניין רוחני ובהם זכות היוצרים ביצירותיו וסימני מסחר המכילים את שמו ורשומים ברחבי העולם ובישראל, הגישו תביעה כנגד שתי חברות שיווק, שרכשו זכויות שימוש מסוימות וחלקיות באחת היצירות של האמן, בגין שימוש חורג ואי ייחוס כנדרש, וכן כנגד רשת הקמעונאות "המשביר לצרכן" וחברת שיווק קשורה, על רקע הפרות נטענות שונות מצד כל הארבע וגורמים אחרים מטעמן של הזכויות ביצירה ובשמו של האמן, לרבות הפרת סימן מסחר רשום ו/או מוכר היטב, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט בגין הפרת הזכות לפרסום, הפרת זכות יוצרים, ואף הטעיה צרכנית. בין התובעות ושתי הנתבעות הראשונות התנהלו הליכים קודמים שהסתיימו בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, אלא שהראשונות סברו כי האחרונות הפרו את ההסכם ותבעו את ביטולו, במקביל לניהול הליכי ביזיון בית משפט כנגדן.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: אופן עיצוב תצוגה אינו הבדל טכנולוגי המקנה התקדמות המצאתית

by Alex Bertolini

by Alex Bertolini

בהחלטה בתום הליך חד צדדי, במסגרתו עתרה מבקשת הפטנט, חברת .Biosense Webster Inc להפוך על פיו את סירוב הבוחן ליתן פטנט בנמקו כי האמצאה נעדרת התקדמות המצאתית כנדרש לפי סעיף 5 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") לאורם של 5 פרסומי ידע קודם, קבעה סגנית הרשם כי אכן כלל התכונות שנמנו בתביעות הבקשה תוארו על ידי שילוב הפרסומים האמורים וכי צדק הבוחן בדחותו אותה.

עוד קבעה סגנית הרשם באמרת אגב כי אף אם ההבדל העיצובי עליו הצביעה המבקשת בין האמצאה הנתבעת לבין הפרסום הקרוב ביותר לא היה מתואר באחד הפרסומים האחרים, הרי שעדיין לא היה בכך כדי להושיע את הבקשה, משבמועד האמצאה לא הציב הבדל זה כל קושי טכנולוגי שהתגברות עליו עשויה להוות צעד המצאתי – ולמעשה גם בתיאור הבקשה לא נכלל פירוט של רכיב שכזה, זולת אזכור סתמי כי אופן תצוגה כאמור הינו אפשרי. לקריאת המשך המאמר »

2

פוסט אורח: אסור למנוע רישום פטנט על גנים

אורן הרמן, פרופסור להיסטוריה של המדע באוניברסיטת בר אילן, כותב במוסף הארץ האחרון על אחד ממשפטי הפטנטים החשובים והמרתקים של העת האחרונה, הוא התיק שנדון בימים אלו בפני בית המשפט העליון של ארה"ב בנושא הפטנטים של חברת Myriad על הגנים BRCA1 ו- BRCA2 שמקודדים למוטציה המגבירה את הסיכון להתפתחות סרטן השד, אשר מאפשרים מצדם לחברה למעשה לנכס לעצמה בלעדית כל שימוש מסחרי של הבדיקה לגילוי הסבירות ללקות במחלה (אותה היא מציעה לכל דכפין תמורת תשלום, בסך של 3,000 דולר).
הסקירה המקיפה של הרמן, המתפרסת על כמעט שלושה עמודים, כתובה אמנם בכישרון לא מבוטל ובשפה בהירה וקולחת, המשתדלת ואולי אף מצליחה להנגיש להדיוטות את התפיסות והתובנות המדעיות המורכבות של הביולוגיה המולקולרית שברקע הסכסוך המשפטי; עם זאת, בהיבט הדוקטרינרי של מוסד הפטנט ומהותו והכללים המקובלים על פיהם הוא מתנהל מקדמת דנא, למרבה הצער היא מפספסת לחלוטין – כשהתוצאה הבלתי נמנעת היא החלשה משמעותית של הטיעון הכללי שהרמן מנסה לקדם, אף על פי שחלק מהנקודות שהוא מעלה הן בהחלט תקפות, כשלעצמן.
בשולי החלק הראשון של הרשימה, לאחר ההקדמה הפותחת, המוקדש לתיאור עקרונות היסוד של דיני הפטנטים בארה"ב כפי שהם משתקפים מן ההיסטוריה החקיקתית וההלכה הפסוקה שם, לפיהם רעיונות ותגליות 'עירומים' לא יהוו נושא לפטנט בפני עצמם, אלא רק היישום שלהם לחיי המעשה עשוי להיות כשיר – הרמן משחית לא מעט מילים ודיו כדי להסביר שהגנים העומדים במרכזם של הפטנטים של Myriad אינם אלא סוג כזה של תגלית, נטילה של חומר המצוי בטבע כמות שהוא, בלא השקעת כל מאמץ מיוחד או ביצוע פעולה יוצאת דופן בו לאחר מכן, אשר על פי אותם עקרונות היתה צריך לכאורה להיפסל מרישום כפטנט. בחלק השני, לעומת זאת, הרמן מתאר באריכות ובפירוט דקדקני עד להחריד את נסיבותיו של מקרה אחר וותיק יותר שהצדיקו לטעמו רישום פטנט על גן – מדובר במחקר המורכב, הארוך והמתיש שערכו עובדי חברת Amgen לפני כשלושים שנה (ומן הסתם בתנאים נחותים בהרבה מאלו שעמדו לרשות חוקרי Myriad, על ספו של האלף השלישי לספירה) לצורך איתורו של גן האחראי ליצירת ההורמון אריתרופואטין ופיתוח תרופה לאנמיה המבוססת עליו.

לקריאת המשך המאמר »

3

פוסט אורח: ביהמ"ש העליון: היקף הגנת הפטנט יפורש בצמצום לערכים המספריים שצוינו בתביעה תלויה

(cc by-sa Downtowngal)

יצרנית הרעפים חסין אש תבעה את המתחרה קוניאל על הפרת שני פטנטים שלה, הנוגעים לתהליך ייצור משופר של רעף עמיד מתערובת חרסיות או חרסית ובזלת הנשרפות בטמפרטורה נמוכה – זאת לאחר שנמצא כי המבנה הקריסטלוגרפי של המוצר המואשם חופף לזה של המוצר המוגן בפטנט. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה, בקבעו כי הרכב חומרי הגלם במוצר המואשם ויחס כמויותיהם שונה מן המופיע במסמכי הפטנטים ולכן הוא אינו מפר אותם. בנוסף הוצב סימן שאלה לגבי תוקפו של אחד הפטנטים, לאור פרסום קודם בפטנט יפני שתיאר ייצור כלי חרס מבזלת וחרסית בחשיפה תרמית מופחתת. 

הערעור נסב הן על הפרשנות הצרה שהעניקה הערכאה הראשונה להגדרת האמצאה – לרבות הקביעה כי לא מדובר באמצאה שהיא תהליך ולכן כלל העברת נטל ההוכחה לא חל לגביה – והן על המשקל נמוך שיוחס לחוות הדעת של העדים המומחים מטעם בעלת הפטנט, עקב הקשרים ביניהם ומעורבות בהליכי הפיתוח והרישום.

לקריאת המשך המאמר »

0

פוסט אורח: פסיקה בארה"ב: שלילת תוקף מתביעה פונקציונלית כבלתי-מוגדרת בשל החסרת תיאור אלגוריתם לבקרה ממוחשבת מן הפירוט

שרטוט 1 מפטנט '412. Control Device 4

פוסט אורח זה, פרי עטה של שרון, מתייחס לפסיקה אמריקאית חדשה הדנה בהגדרה פונקציונאלית של רכיבי האמצאה שנתבעה בפטנט

בפסק-הדין בעניין Ergo Licensing v. CareFusion 303 שניתן לאחרונה, אישר בית-המשפט הפדראלי לערעורים בארה"ב בדעת רוב את קביעת הערכאה הראשונה כי תביעות הפטנט בהן ננקט המינוח הפונקציונלי "אמצעי בקרה" ("control means") או "אמצעי בקרה ניתנים לתכנות" ("programmable control means") אינן תקפות, מאחר והיקפן לא ניתן להגדרה ברורה ומדויקת בהעדר תיאור של מבנה מתאים במסמכי הפטנט, כדרישת החוק האמריקאי בסעיף 35 U.S.C. § 112.

הכרעה זו נפלה במסגרת הליך הקרוי "Markman Hearing" שהתקיים בין הצדדים כמקובל בתביעות על הפרה בשנים האחרונות ומטרתו בירור הסוגיות המקדמיות של היקף ופרשנות התביעות, על-מנת שניתן יהיה להמשיך ולבחון בשלב הבא האם "המוצר המואשם" אכן נופל בגדרן.

האמצאה במוקד הסכסוך נוגעת למערכת עירוי נוזלים לגוף מטופל, כשהללו מוזרמים אליו במקביל ממקורות שונים ונמדדים עצמאית כך שמתאפשר שחרור של כל אחד מהם בקצב אחר. השליטה בכל מקור מתבצעת על-ידי אמצעי כיוונון, המחוברים בתורם ליחידת בקרה מרכזית המאפשרת הפעלה בררנית שלהם.

לקריאת המשך המאמר »

9

פוסט אורח: תביעות פונקציונליות בפטנטים

(cc by-nc-sa efilpera)

פוסט אורח זה שנכתב על ידי שרון מוקדש לסקירה כללית על הנושא של תביעות פונקציונליות בפטנטים ויחס הדין הישראלי כלפיו, בעקבות ההחלטה העדכנית של ערכאת הערעור הפדראלית בארה"ב בעניין Ergo Licensing v. CareFusion 303 אשר תידון בהמשך ברשימה נפרדת פרי עטה של שרון.

תביעות פונקציונליות בפטנטים, או תביעות המוגבלות בתוצאה כפי שהן מכונות לעיתים בספרות המשפטית, היו ומוסיפות לעמוד במוקדן של התדיינויות משפטיות רבות עוד החל משנות ה-30 של המאה הקודמת לפחות, ודומה כי הנושא עודנו רחוק מהתבהרות והתייצבות.

ביטויים, מונחים או הגדרות הינם "פונקציונליים" שעה שהם באים לתאר רכיב מסוים שלא באמצעות מניית תכונותיו המבניות כי אם על-ידי התוצאה או ההשפעה התפקודית אותה הוא נועד להשיג.

לקריאת המשך המאמר »

0

פוסט אורח: עדכון פסיקה: תכנון בעזרת הדמיית מחשב הינו כשיר לפטנט

cc by Samuel M. Livingston

בפסק-דין מהשבוע שעבר קבע בית-המשפט לפטנטים בבריטניה, בקבלו את עתירת Halliburton כנגד החלטות סגן רשם הפטנטים על דחיית בקשותיה, כי שיטת תכנון מקדחה, באמצעות הדמיה ממוחשבת של פעולתה בהתאם לפרמטרים ניתנים לכוונון, אינה נופלת בגדר הסייגים לפטנט של תוכנת מחשב או פעולה מחשבתית בתור שכזו – כפי שהם מנויים בסעיף 1 לחוק הפטנטים הבריטי, המהווה העתק כמעט מדויק של סעיף 52 לאמנת הפטנטים האירופית, כדלקמן:

1. (1)…
(2) It is hereby declared that the following (among other things) are not inventions for the purposes of this Act, that is to say, anything which consists of—
(a) …
(b) …
(c) a scheme, rule or method for performing a mental act, playing a game, or doing business, or a program for a computer;
(d) …
but the foregoing provision shall prevent anything from being treated as an invention for the purposes of this Act only to the extent that a patent or application for a patent relates to that thing as such.

בדונו בסייג של פעולה מחשבתית בפרט, תוך סקירה וניתוח מפורטים של הפסיקה בנושא עד כה, הצביע השופט בירס על שתי גישות פרשניות העולות ממנה לגביו: המרחיבה, לפיה הוא חל על כל תהליך הניתן להתבצע במחשבה; והמצמצמת, הפוסלת פעולות המבוצעות במחשבה בלבד – והכריע לטובת האחרונה, הן לאור הלכות קודמות והן משיקולי מדיניות (פסקה 57):

So the balance of authority in England is in favour of the narrow approach to the mental act exclusion. I will only add that, if the matter were free from authority, I would favour the narrow interpretation on its own merits. The wide construction seems to me to be uncertain in scope and I am not aware of any good reason why the exclusion needs to be interpreted widely. On the other hand I can see a logic behind the narrow interpretation, preventing patents being granted which could be infringed by a purely mental process. Allowing for the possibility of patent infringement by thought alone seems to me to be undesirable.
כאסמכתא נוספת להעדפת גישה זו צוטטה החלטה T 1227/05 של ועדת הערר במשרד הפטנטים האירופי, שקבעה כי די במימוש ממוחשב לשיטה כדי לשלול את תחולת הסייג.
יישום הגישה לתביעה שבמחלוקת בהתאם למבחן ארבעת השלבים שהותווה בעניין אירוטל הוביל למסקנה כי מאחר ותרומת האמצאה אינה נופלת בלעדית בגדרו של התחום הלא כשיר – שכן היא נוגעת לשיטה הממומשת במחשב, שלגביה סייג הפעולה המחשבתית אינו עוד רלבנטי מעתה – אזי היא צולחת את מחסום הכשירות הראשוני, הגם שהתביעה לא צומצמה ליישום גשמי על-ידי הוספת צעד של ייצור המקדחה. התיקים הוחזרו אפוא לרשם הפטנטים להמשך הבחינה.
בשולי הדברים הוער כי חרף הבדלי הגישות בין בריטניה ומשרד הפטנטים האירופי, אין מניעה כי החלתן תניב את אותה תוצאה, ושמבחינה משפטית אמצאות המיושמות במחשב כשירות לפטנט בבריטניה ובאירופה באותה מידה. עוד צוין ביחס לגישה האירופית העכשווית, כי סוגית הכשירות תחתיה כרוכה בד-בבד בגישה מיוחדת לסוגית ההתקדמות ההמצאתית, כך שלא ניתן לנתק בין השתיים ולברור מכל גישה רק את החלקים הנוחים למבקשים.
(מקור : IPKat)
הערות:
על-פניו נראה שלא מדובר בהחלטה תקדימית – או שלפחות כך היא מתיימרת להציג את עצמה, בצלן של ההלכות המחייבות של ערכאת הערעורים והחלטות קודמות של ביהמ"ש לפטנטים, לרבות מקרה דומה כביכול שאמור היה לייתר את העתירה הנוכחית (עניין קאפור המוזכר בפסקאות 54-53).
נקודה מסקרנת אחת היא ההערות המסכמות ביחס למחלוקת שמתגלעת מזה חמש שנים בין בתי-המשפט הבריטים למשרד הפטנטים האירופי סביב הסטייה כביכול של האחרון בדרך החלת הסייגים לפטנט בכלל והסייג הנוגע לאמצאות תוכנה בפרט: בצד ההצהרה החגיגית בדבר (חזקת) שוויון הדינים, הבריטים מסכימים לכל היותר שלא להסכים ודבקים ב"גישה המוקדמת", בין בגלל המחויבות לתקדימי ערכאת הערעורים ובין כי היא נראית להם מסתמא פחות זרה ומפותלת (תחושה שניתן בהחלט להזדהות איתה). עם זאת הדבר הבולט לעין שנותר במשותף משני צדי התעלה הוא שהסייג של תוכנות מחשב במידה רבה נמחק והפך הלכה למעשה לאות מתה: כך, העובדה שהתהליך הנתבע ממומש כולו או מקצתו באמצעות תוכנה כבר אינה עומדת עוד בעוכריו, כשהיא לבדה; ולא זו אף זו: עצם המימוש הממוחשב שולל מיניה וביה את תחולת הסייג של פעולה מחשבתית.
הניגוד החריף יותר מתעורר דווקא כשחוצים את האוקיינוס, בהשוואה עם הפסיקה האמריקאית העדכנית שבחרה לאמץ את הגישה המרחיבה דווקא ביחס לסייג הפעולה המחשבתית – (אולי בגלל, ולא למרות) שבארה"ב הוא הלכתי ולא חקוק כבאירופה ובריטניה – בפרשת סייברסורס (שנדונה בבלוג כאן וכאן), ובפרשת קלאסן בה נדחו שניים מתוך שלושה פטנטים שעסקו בקביעת משטר חיסונים לפעוטות הממזער את הסיכון לתחלואה בגיל מבוגר, בעוד שאושר השלישי מתוכם שכלל, בנוסף לסקירת התצפיות ושערוך ההסתברות, גם את הצעד הגשמי של מתן החיסונים עצמם (בעוד שבנדון דידן לא נדרש כאמור צמצום דומה). כרסום מסוים של סייברסורס אירע בפרשת הולו, אולם נראה שהמילה האחרונה בעניין זה טרם נאמרה.
4

פוסט אורח: פסיקה: תביעה למוצר תוכנה תיפסל אם התהליך המיושם אינו כשיר

by Luis Fernández García

על-פי הלכה תקדימית שנקבעה לאחרונה בבית-המשפט הפדראלי לערעורים בארה"ב, תביעה למצע מאכסן המכיל הוראות לביצוע תהליך בידי מחשב – המכונה בעגה המקצועית תביעת בורגארד – לא תיחשב עוד כשירה לפטנט, ככל שהתהליך שביסודה אינו בא בגדרו של סעיף 35U.S.C.§101, הקובע את תחומי הכשירות כדלקמן:

any new and useful process, machine, manufacture, or composition of matter, or any new and useful improvement thereof
האמצאה שעמדה במוקד הסכסוך בין הצדדים עוסקת בחשיפת ניסיונות מרמה בעסקאות מקוונות, באמצעות הצלבת מידע כתובת האינטרנט (MAC ,IP וכדומה) של הרוכש עם כתובות ששימשו לעסקאות מרמה בעבר. תביעת ההפרה שהגישה CyberSource כנגד Retail התבססה על שתי תביעות בלבד מן הפטנט.

בית-המשפט ניתח תחילה את תביעת השיטה – הן לפי מבחן ה"מכונה-או-התמרה" שסויג בפרשת Bilski כבלתי-מכריע, הן לאור הלכות קודמות שקבעו כי תהליכים מחשבתיים כשלעצמם לא יהיו כשירים לפטנט – והסיק כי היא נוגעת לתהליך מחשבתי הניתן להתבצע בידי אדם בשימוש בנייר ועפרון (למעשה, בעלת הפטנט אף הודתה כי טרם יצירת המימוש הממוחשב, ביצעו עובדיה בדיקה דומה באופן ידני).

by quacktaculous

או-אז עבר בית-המשפט לתביעה האחרת, וקבע – תוך שהוא מסתמך על מקרה קודם בו נעשתה "הרמת מסך" מעל תביעת התקן עם הגדרות פונקציונליות (Means-Plus-Function) כך שזוהתה עם תביעת שיטה שנפסלה – כי חרף השוני המילולי, מבחינה מהותית תביעת הבורגארד הנדונה, בדומה למקבילתה תביעת השיטה, נוגעת לתהליך מחשבתי של איתור עסקאות מרמה ולא למוצר לאכסון הוראות מחשב. הנטל לסתור, שהועבר לתובעת, לא הורם.

לקריאת המשך המאמר »