(cc by Phil Roeder)
הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים פירסמה לאחרונה החלטה שלה בעניין בקשה למתן צו חיסיון. הדבר המעניין ביותר בהחלטה זו, להשקפתי, הוא דווקא מה שאינו נמצאה בה וכוונתי לחתימת רשם הפטנטים.
ההחלטה האמורה נושאת את חתימתו של הווארד פולינר הנושא את התואר מ"מ רשם הפטנטים, אך האם החלפה זו חוקית?
החוק מחייב כי רשם הפטנטים יהיה חבר בוועדה
סעיף 109 לחוק הפטנטים קובע באופן מפורש מיהם חברי הוועדה:
חברי הועדה יהיו שופט בית-המשפט העליון, הרשם וחבר נוסף מתוך חבר המורים של מוסד להשכלה גבוהה
היינו, הוועדה מונה שלושה חברים בדיוק: שופט בית המשפט העליון, נציג האקדמיה וכן את רשם הפטנטים – הוא ולא אחר.
(cc by-nc-sa cobalt123)
בהחלטה שפורסמה אך לאחרונה, נדרשה הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים להתייחס להיקף הפירוט שיש לכלול בבקשת ממציא-עובד. כידוע, אף שהמצאה של עובד אשר הומצאה במסגרת עבודתו נלקחת מידי העובד לטובת מעסיקו, זכאי הראשון לקבל תמורה בגין ההמצאה.
בעניין שנדון שם, נקבע כי בהיקש מתקנות סדר הדין האזרחי, לוועדה ישנה סמכות להורות על מתן פרטים נוספים וטובים יותר (תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי), אך במסגרת בקשה לפרטים כאלו, יש להעלות אך עניינים שמותר וצריך לכללם בכתבי הטענות, ולא כל עניין הרלוונטי להליך.
עוד נקבע, כי נוכח העובדה שבבקשה כגון הא שלב הצגת הטענות ושלב העדויות בתצהיר הוא משותף, ואף שניתן לדרוש פרטים נוספים בטרם מתן מענה כלשהו לבקשה, אין מקום להצגת שאלונים בטרם הצגת בדל גרסה.
(cc by-nd Glyn Lowe Photos)
על דרך הכלל, אנחנו יודעים שכאשר פטנט מופר, לבעליו יש את הזכות למנוע את המשך ההפרה וזאת באמצעות צו מניעה קבוע. אף שבשנים האחרונות הובהר כי בדין האמריקאי יש לשקול שיקולים מדיני היושר בעת מתן צווי מניעה קבועים וכי אין זכות אוטומטית לצווים כאלו, ההנחה הרווחת היתה שכשאשר מי שמפר את הפטנט הינו מתחרה ישיר של בעל הפטנט, יינתן צו מניעה. ברם, פסק דין מתחילת פברואר מלמד כי אין זה המצב. בית המשפט קבע כי אף שהפטנט הופר, נוכח האינטרס הציבורי הרב בקיומה של תחרות בתחום האמצאה – תחום הרפואה, לא יינתן צו מניעה קבוע לבעל הפטנט.
שפיציק (מתוך אתר: olympic.one.co.il. צלם: משה חרמון)
עיקר דמותו של קישקשתא הועתקה לדמותו של "שפיציק", הקמע של המשלחת האולימפית הישראלית לאולימפיאדת לונדון 2012 – כך קבע בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי עניין לנו בהפרת זכות יוצרים ואף בגניבת עין.
בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי קיימת הגנת זכות יוצרים בגין דמותו של קישקשתא, שכן גם על דמות בדיוניות ודמיוניות יכול שתהיה זכות יוצרים. ברם, נטען על ידי הנתבע כי דמותו של שפיצק אינה העתקה של דמותו של קישקשתא, כי אם ביטוי נפרד לאותו רעיון – האנשה של צבר.
בית המשפט קבע, כי בהעדר ביסוס ראייתי מתאים, נדחית טענת הנתבע שיצר את היצירה בצורה עצמאית ולא העתיק מדמותו של קשקשתא. נקבע, שישנו דמיון מהותי בין שתי הדמויות. בית המשפט הבהיר:
"לעניין הדמיון המהותי בין שתי הדמויות, הנושא העובדתי שבמחלוקת בין בעלי-הדין, הרי המבחן הוא של הרושם הכללי של בית-המשפט. (…) כפי שציינו באי-כוח התובעת (…) יש דמיון: בראש הגדול, האליפטי הקירח והקוצני, בצורת האוזניים, בסידור העלים, בצורת האוזניים שאחת מהן מורכבת משני עלים, בקוציות האוזניים. השאלה כאמור, היא האם קיים דמיון מהותי והאם אלמנטים היחודיים ליצירה המוגנת נמצאים גם בזו המועתקת, ולא האם ביצירת הנתבע הוספו אלמנטים נוספים, (כמו חולצה שונה, או החזקת לפיד, או שם אחר של הדמות), שאינם מעלים ואינם מורידים לענייננו"
קישקשתא. (תמונה מתוך פסק הדין)
כיוון שכך, נקבע כי היצירה של שפיציק הינה בבחינת העתקה של חלק מהותי מיצירת קישקשתא, בניגוד לזכות היוצרים בדמות אחרונה זו.
(cc by Luis Argerich)
חוזר רשם 012/2012 – סימני מסחר – סימני מסחר המוגשים בצבע בא להסדיר את הגבלת הצבעים בבקשות לסימני מסחר.
פקודת סימני מסחר קובעת, בסעיף 9, כי ניתן להגביל סימן מסחר לצבע מסוים:
סימן מסחר יכול שיוגבל, כולו או מקצתו, לצבע או לצבעים מוגדרים; הרשם או בית המשפט, בבואם להחליט בדבר אפיו המבחין, יתחשבו בהגבלה זו; במידה שסימן מסחרי רשום ללא הגבלת צבע יראו כאילו הוא רשום לכל הצבעים.
על פי חוזר הרשם, עצם הגשת בקשה עם דמות צבעונית תיחשב כמגבלה לצבע המסוים המופיע בו. למיטב הבנתי, ואודה כי לא מצאתי אף פסיקה התומכת בגישתי או המתייחסת לסוגיה זו בדרך כלשהי, המצב הנהוג טרם חוזר זה הוא שעצם צירוף לוגו צבעוני אינו מהווה מניה ביה הגבלת הסימן לצבעים הנראים בו. אלא, שהגבלה זו נעשית באמצעות במפורש (ראו חלק 2 בטופס בקשת סימן מסחר, בסעיף ב' שכותרתו "מתבקשת הגנה לצבעים").
אם זהו המצב, הרי שאותה בקשה אם הוגשה טרם החוזר אינה מוגבלת לבצע מסוים ואם הוגשה לאחריו – מוגבלת גם מוגבלת. וכיצד הציבור אמור לעמוד על משמעות המרשם? האם הדין החל על בקשה שנרשמה בטרם מועד החוזר שונה מזה החל על בקשה שנרשמה לאחריו?
חוזר רשם 011/2012 – פטנטים "תשובת המבקש לדרישת הרשות להמציא אסמכתאות ופרסומים" קובע נהלים חדשים להגשת אסמכתאות בתשובה לדרישה לפי סעיף 18 לחוק הפטנטים.
Free Your Skin (cc by-nc-nd Robbie Veldwijk)
רשם הפטנטים דחה בקשה לרישום סימן מסחר על הסיסמא השיווקית Free Your Skin (ליתר דיוק, שתי בקשות לאותו סימן בגין שני סוגים שונים: בקשה 204499, ובקשה 204832). ערעור שהוגש על החלטה זו, נדון בפני בית המשפט המחוזי, אשר הכריע כי בדין נדחתה הבקשה. ברם, בדחותו את הערעור, בית המשפט לא חסך שבט ביקורתו מגישת רשם הפטנטים לעניין סיסמאות שיווקיות.
בית המשפט קבע:
"אקדים ואומר כי עמדתי היא, שסיסמאות כמוהן ככל סימן אחר, היינו, יש לבחון את כשירותן לרישום על פי אמות המידה המקובלות שלפיהן נבחנים סימנים בדרך כלל. זאת ועוד: עצם הכללתו בסיסמא של מסר שווקי או תדמיתי אינו שולל את כוחה של הסיסמא לשמש סימן מסחר על בסיס אופיה המבחין המולד, שכן מסרים שווקיים ותדמיתיים יכולים להיות גם מרמזים. נובע מכאן, שכאשר סיסמא נושאת אופי מבחין ואינה כוללת תאור או דברי שבח כמשמעותם בסעיף 11(10) לפקודת סימני המסחר, היא כשירה לרישום."
קביעה זו הינה בעלת חשיבות כיוון שהיא שונה מקביעתו העקרונית של רשם הפטנטים בהחלטות קודמות ואף שונה מנוהל הבחינה הרגיל של הרשות. כתוצאה מפסק הדין, שונה הנוהל בהתאם.
(cc by-sa Eason c)
אף שנהוג בתחום האופנה לקבל השראה ממתחרים, אין משמעות הדבר כי ניתן להעתיק דגמים ובוודאי שלא להפר מדגמים רשומים. מקרה אחד שהגיע לבית המשפט ממחיש זאת.
בין הצדדים לתביעה, מעצבת ומנהל עסק למכירת בגדי ים, התנהל משא ומתן לעיצוב קולקצית בגדי ים עבור הנתבע. במסגרת המשא ומתן חשפה התובעת בפני הנתבע גזרות של מכנסוני בגד-ים וכן חלק עליון. אף שהמשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכם, הנתבע החל לשווק מוצרים בעלי גזרות דומות לאלו שהוצגו לו. מכאן הוגשה התביעה ובמסגרתה נטען כי מדגם רשום לטובת התובעת – אשר מגן על המכנסון – הופר.
נוכח קריאת התיגר על תוקף המדגם, בית המשפט נאלץ לבחון האם העיצוב החדש היה חדש בעת רישומו והאם היה הוא מקורי. ביית המשפט קבע, על בסיס חוות דעת מומחה יחיד שהעיד, מטעם התובעת, כי החידוש הטמון במכנסון היה הביטוי הויזואלי הבולט של שיטת התפירה של המכנסון כמכנסון קיפול בד. בית המשפט הוסיף וקבע כי הנתבע לא הציג תשתית ראייתית כלשהי לעניין זה אלא אך הפריח לחלל האוויר את טענתו. משכך, נקבע, המדגם נרשם כדין.
מכאן התפנה בית המשפט לבחון האם במעשיו של הנתבע היה משום הפרת זכות המדגם שנרשמה לטובת התובעת – ועל כך השיב בכן:
כפועל יוצא מהאמור לעיל, מתבקשת המסקנה לפיה מכנסון מורנה ששווק ונמכר על ידי הנתבע זהה למכנסון קיפול הבד של התובעת, ולמצער מהווה חיקוי בולט שלו כלשון סעיף 37 (1) לפקודה.
(cc by-nc-sa too many jennifers)
ברשימה קצרה זו, אבקש להבהיר את משמעותו של סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, המתייחס לסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתביעה בעניין קניין רוחני. אף שנדמה לי שהדין בעניין זה ברור, לעיתים רבות אני שומע כי אנשים מתקשים וסוברים בטעות כי כל תביעה הנוגעת לקניין רוחני נמצאת בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי.
על פי רוב, הסמכות העניינית לדון בתביעה נגזר משאלת הסעד המבוקש במסגרת הפסיקה ושוויו. כך, אם שווי הסעד אינו עולה על 2,500,000 ש"ח, תהיה הסמכות לדון בתביעה נתונה בידי בית משפט השלום, ואילו אם שווי הסעד גבוה יותר, יש להגיש את התביעה לבית המשפט המחוזי. אך מה הדין כאשר הסעד המבוקש הינו צו מניעה? סעד כזה נחשב כסעד שלא ניתן להעריך את שוויו בכסף, וככזה נופל בסמכותו של בית המשפט המחוזי.
(cc by-sa David Hawgood)
בפסק דין ארוך ומנומק, דחתה כבוד השופטת אגמון-גונן את תביעתה של עו"ד כנרת רצון-פיקובסקי כנגד מי שחיבר ספר לימוד מתחרה. עו"ד רצון-פיקובסקי חיברה ספר הכנה לבחינות הרשות לניירות ערך והיא עורכת קורסי הכנה לבחינות אלה. לאחר שגילתה כי צצו להם מתחרים, הגישה את התביעה הנוכחית ובה טענה להפרת זכויות יוצרים. בית המשפט קבע כי אף שמדובר בספרים העוסקים באותו תחום, לא נמצאה כל העתקה. הדימיון בין הספרים, הבהיר בית המשפט, נובע מכך שהם עוסקים באותם הדינים, והם עושים שימוש במונחים מקובלים בתחום. בית המשפט דחה את הטענה כי לתובעת זכות יוצרים במונחים "מניה רגילה", ו-"הון החברה", באשר הם מונחים המחויבים מעצם הכתיבה על הנושא:
מובן, כי לעו"ד כנרת רצון אין ולא יכולה להיות בעלות על מונחים בתחום דיני ניירות הערך והאתיקה המקצועית, או על מונחים המחויבים מעצם הכתיבה על הנושא. יש לזכור, כי אחת ממטרותיהן המובהקות של זכויות היוצרים היא מתן תמריצים למחברים פוטנציאליים לפרסם את יצירותיהם, כדי להעשיר את עולם הביטויים בהתבסס על העובדות, הנתונים והרעיונות הקיימים. הכרה בזכויות יוצרים על יצירות שאין בהן כל הרחבה של צורות הביטוי הקיימות עומדת בסתירה למטרה האמורה … מכל מקום, עיון בעמודים הרלבנטיים בספרה של הנתבעת למול אלו בספרה של התובעת מעלה, כי דרך הביטוי בהצגת מונחי היסוד שונה בתכלית בכל אחד מן הספרים, החל בבחירת המילים וכלה בסגנון והעריכה של הטקסט
זיו, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, התמחה תחת שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. כיום, זיו הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, אשר מתמקד בתחומי הקניין הרוחני ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.
