(cc by-nc-nd Christyn)
בית המשפט העליון נדרש לתביעה בזכויות היוצרים של יומני גבע בין שותפים לשעבר שהפיקו את יומני החדשות יחדיו. בהחלטתו, בית המשפט דחה את הערעור בעיקרו וקבע כי זכויות היוצרים נותרו בידי ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ (או ברקי, בקיצור) וכי המערערים הפרו זכות יוצרים אלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי במקרה קונקרטי זה, אין מקום לפסוק לברקי פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכות היוצרים.
בית המשפט מבהיר ומזכיר כי הפיצוי הסטטוטורי שאינו דורש הוכחת נזק אינו מהווה פיצויים עונשיים: אף שבקביעת פיצויים אלא יש משמעות לשיקול ההרתעתי, שיקול נוסף ומרכזי להטלתם הוא ההכרה בקושי להוכיח את הפיצוי בדרכים רגילות.
"אני אראה לך מה זה ביזוי מדים" (cc by-nc-sa capl@washjeff.edu)
בשנת 2003 החליטו שני שותפים, תומר הרפז וניר שחר, ליצור סרט פורנוגרפי כחול-לבן בשם "מרותקות לבסיס". לאחר מספר שנים, גילו השותפים כי אתרי אינטרנט הציגו עותקים בלתי מורשים של הסרט, ומכאן תביעתם שנדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, וקבע כי זכות היוצרים בסרט נתונה לתובעים, וכי הנתבעים הפרו את זכות היוצרים. לעניין הבעלות בזכות היוצרים ציין בית המשפט כי:
"התובעים, כמי שכתבו את התסריט, ביימו והפיקו את הסרט, ערכו אותו, רכשו את כל זכויות הצילום בסרט – הינם ללא כל ספק "המחבר" של הסרט, ועל כן הם בעלי הזכויות ביצירה (…). התובעים מדגישים בתצהירם, שלא נסתר, כי לא העבירו את זכויות היוצרים בסרט לאדם או גוף כלשהו (…). התובעים, כפי שהוכח, הינם גם הבעלים של זכויות היוצרים ביצירות המשנה בסרט, כמו התסריט, הצילום, המוסיקה וכו'. כך גם אין מחלוקת כי הסרט (…) הינו יצירה "מקורית", כהגדרתה בסעיף 1(1) לחוק: כל שנדרש הוא שהיצירה אינה מועתקת מיצירה אחרת, ושהיא באה לעולם כתוצאה ממאמץ, כישרון והשקעה במידה צנועה ביותר"
(cc by-sa Steve Punter)
רשות הפטנטים פרסמה עדכון לחוזר רשם 10/2012 העוסק ברישום שינויים בפנקס הפטנטים. העדכון מבהיר עניינים מסוימים בחוזר המקורי ואף מרחיב את תחולתו גם ביחס לפנקס המדגמים. ניתן לקרוא את תוכן החוזר באתר הרשות.
נראה לי שזו הזדמנות טובה לעדכן את קוראי הבלוג על עמדתי באשר לזכותו של מייצג להסיר את ייפוי הכוח שלו. להשקפתי, חוזר הרשם מטיל שלא בסמכות מגבלות על אפשרותם של מייצגים (עורכי דין ועורכי פטנטים כאחד) להשתחרר מייצוג בפני רשות הפטנטים, לרבות מי שמייצג במסגרת הליכי בחינת בקשות לפטנט ואף לאחר מתן הפטנט וכל עוד הוא בתוקף. מדובר בפגיעה בזכויות היסוד של המייצגים, שאף אינה עומדת בדרישות חוקי היסוד במדינה.
רשות הפטנטים פרסמה היום הודעה לפיה החל מה-1.6.2012 היא תחל לשמש כרשות חיפוש בינלאומית לעניין בקשות פטנט בינלאומיות. כזכור, בשנת 2009 אפשר WIPO לרשות הפטנטים הישראלית לשמש כרשות חיפוש במערכת ה-PCT. בשלהי 2011 תוקן חוק הפטנטים הישראלי בהתאם והרשות הוסמכה על ידי הכנסת לשמש כרשות בינלאומית. לאחר דחייה ראשונה של מועד כניסת החוק לתוקף, ולאחר דחייה שנייה, מכריזה הרשות כי ביוני 2012 היא תחל בפעילותה החדשה.
על פי ההודעה, בשנת הפעילות הראשונה האפשרות להשתמש ברשות הפטנטים כרשות חיפוש תוגבל למבקשי פטנט ישראלים בלבד. לאחר תקופה זו, תבחן האפשרות להרחיב את מעגל הזכאים ולכלול גם מבקשים זרים.
בשלב הראשוני, הרשות תבקש לעודד שימוש בה כרשות חיפוש באמצעות אגרות מוזלות. למיטב זכרוני, הרשות טרם פרסמה מה יהיה גובה האגרות, אך לאור האגרות הנמוכות ממילא ברשות הפטנטים הישראלית, לא מן הנמנע שיהיה מדובר באגרה הזולה משמעותית מהאלטרנטיבות (משרדי הפטנטים האמריקאי והאירופאי)
רשם הפטנטים התייחס לשינוי משמעותי זה ומסר:
הפעלת השירות תחייב את רשות הפטנטים לשדרג את נהלי עבודתה בכל התחומים ולהתאימם לסטנדרטים הגבוהים ביותר בכל הנוגע לחיפוש ובחינות פטנטים, הן בבקשות הבינלאומיות והן בבקשות הלאומיות בישראל. רשות הפטנטים תמשיך לעשות את מירב המאמצים על מנת לתת למבקש את השירות המהיר, היעיל והאיכותי ביותר באופן אשר יתחרה בשירות הניתן כיום למבקשים ישראלים על ידי משרדי הפטנטים בארה"ב ואירופה הפועלים כרשויות חיפוש ובחינה בינלאומיות."
(מקור: הודעת רשות הפטנטים)
(cc by o5com)
פסק דין של בית משפט השלום בירושלים דן בפירסום של מצגות מתחום המיסוי אשר הועתקו ברובן ללא רשות, ותוך הפרת זכות יוצרים. בעיניי, ישנן שתי סוגיות מעניינות המתעוררת בפסק הדין: הראשונה, האם נוהל "הודעה והסרה" חל על בעל אתר שהעלה תכנים מפרים והסיר מיד עם קבלת הודעה על ההפרה; והשנייה, מהי מידת האשם התורם שיש לבעל זכות יוצרים אשר אפשר במחדלו ליצור העתקים מפרים בקלות.
התובע, רואה חשבון ובעל אתר "פרישה", העלה מספר מצגות לאתרו ללא כל הגנה טכנולוגית. לימים התברר כי הנתבע, יועץ מס במקצועו, העתיק חלק מתכני המצגת ומסרם לחשב הכללי אשר העלה אותם לאתר האינטרנט שלו, ואף העביר ימי עיון בתשלום בהם העביר הרצאות על סמך מצגת זו. הנתבע הודה כי לצורך הכנת המצגת ליקט שקפים ממצגות אחרות והרכיב את הרצאתו, אך טען כי מדובר בציטוט סעיפי חקיקה ופסיקה, אשר אינם מקנים לתובע זכות כלשהי.
המדינה הבהירה כי היא לא היתה מודעת להפרה שבוצעה, וכי מיד לאחר הפנייה של התובע, הסירה את את המצגת מאתר החשכ"ל.
כזכור, נוהל הודעה והסרה הוכר לאחרונה מפורשות בפסיקה בישראל. נוהל זה, כזכור, מאפשר לבעל אתר לחמוק מאחריות בגין תוכן מפר שהועלה לאתרו על ידי צדדים שלישיים, אם הסיר את התוכן המפר מיד עם קבלת הודעה על ההפרה.
האינטרנט הוא בכל מקום (cc by-nc-nd Eye@CCPiXel.net)
החלטה בדן יחיד של בית המשפט העליון קובעת – פרסום באינטרנט מקנה סמכות מקומית לכל בית משפט בארץ.
אף שאין מדובר בהחלטה הנוגעת במישרין לקניין רוחני, היא חשובה לעניין זה כיוון שפעמים רבות הפרת קניין רוחני – דוגמת הפרת זכויות יוצרים – מתרחשת במרחב הקיברנטי. בנוסף, בחרתי להביא את ההחלטה הזו, כיוון שהיא מתקשרת להחלטה שניתנה לאחרונה ברשות הפטנטים ביחס לפרסום של מדגם באינטרנט.
תקנות סדר הדין האזרחי קובעות לאיזה בית משפט נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה. כלומר, לאיזה בית משפט יש להגיש את התביעה – האם לבית המשפט בחיפה, בהרצליה או באילת?
(cc by-nc he_boden)
בעלת פטנט ישראלי 154325 ביקשה להאריך את תקופת ההגנה של הפטנט, בהתאם להוראות סימן ב1' לפרק ד' לחוק הפטנטים. המועד להגשת בקשה מתאימה היה ביולי 2011, אך רק כחצי שנה לאחר מכן, בינואר 2012, לראשונה, הוגשה בקשה להארכת המועד. אף איחור ניכר זה, נעתרה סגנית רשם הפטנטים לבקשה.
סעיף 164(א1) לחוק הפטנטים קובע:
על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יאריך הרשם את המועד הקבוע בסעיף 64טו אלא אם כן שוכנע כי במועד בו היה על מבקש צו הארכה להגיש את הבקשה למתן צו הארכה, לא ניתן היה לעשות כן, בשל סיבות שלמבקש ולבא-כוחו לא היתה שליטה עליהן ושלא ניתן היה למנען.
אף לשון זו, המתייחסת לחוסר השליטה של המבקש ובא-כוחו, נקבע כי במקרה זה, כאשר האיחור נבע מטעות משרדית אצל עורך הפטנטים של המבקש, ניתן להאריך את המועד. המבקש הסביר את הטעות ברישום שגוי של תאריך התזכורת במערכת המעקב של בא-כוחו – רישום התאריך 1.12.2011 תחת התאריך 1.12.2010.
נקבע, כי בדומה לסעיף 164(א)(1), המתייחס להארכת מועדים ביחס לדרישת דין קדימה לפי סעיף 10 לחוק, אשר פורש במסגרת חוזר רשם מ.נ. 57 כמצריך סטנדרט זהירות של Due Care, כך גם לעניין סעיף 164(א1). מכאן, שהמבחן הינו מבחן של נקיטת אמצעי זהירות סבירים לשם הגשת הבקשה במועדה.
דיסני אמרו את זה קודם – זה עולם קטן אחרי הכל. (cc by-nc-nd Loren Javier)על פי פקודת הפטנטים והמדגמים, ניתן לרשום מדגם חדש או מקורי, ובלבד שלא נתפרסם קודם לבקשת רישומו בישראל. בהחלטה מהזמן האחרון מבהיר רשם הפטנטים הנוכחי כי לשיטתו, ובהתאם לחוזר רשם 69 שפורסם על ידי הרשם הקודם, פירסום שבוצע באינטרנט הוא בבחינת פירסום בישראל.
אף שלשון החוק אינה מתייחסת במפורש לסוגיה זו, נקבע כי פירושה של הפקודה המנדטורית בהתאם לתכליתה ולשינוי העתים. לעניין זה מצטט כבוד הרשם את כבוד השופט חשין בע"א 733/95 ארפל אלומיניום נ' קליל תעשיות (מיום 15.07.1997) באומרו:
"שנית, ענייננו הוא בפירושו של דבר-חוק מנדטורי משנת 1924. דרכו של המחוקק אותה עת הייתה דרך פורמאלית ונוקשה, ונסח הפקודה עשה כמיטבו לכלול בה – באורח מפורט ומדויק – את כל הנדרש להפעלתה. אם כך ככלל, לא-כל-שכן בנושא טכני כנושא המדגמים, קל-וחומר בנושא חלוקת הסמכויות בין בית-המשפט לבין הרשם. נסכים כי רשאים אנו לפרש פקודה משנת 1924 "ברוח הזמן", וזו אף הייתה דרכי (בדעת מיעוט) בבג"ץ 7351/95, 7523, 7649, 7765, 146/96, 365 נבואני ואח' נ' השר לענייני דתות ואח' [21], בעמ' 121-122)."
משכך, ומכיוון שהאינטרנט הינו "כיכר העיר" החדשה, כיכר נטולת גבולות גיאוגרפיים, הרשם קובע כי פירסום המתבצע באינטרנט מתפרסם אף בישראל.
זיו, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, התמחה תחת שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. כיום, זיו הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, אשר מתמקד בתחומי הקניין הרוחני ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.
