סליידר בדף הבית ארכיון

9

על בקשת פטנט ארעית (פרוביזיונאל)

מזוודה ובתוכה מסמכי פטנט

(cc by-nc-sa Statens Arkiver – Danish State Archives)

אחד המונחים השגורים בפני ציבור הממציאים הישראלי הוא מונח ה-Provisional. ברשימה קצרה זו אבקש להבהיר במה דברים אמורים – מהי בקשת פטנט ארעית (provisional patent application), ומה היתרונות והחסרונות בשימוש בכלי זה.

אף שישנן בקשות פטנט ארעיות גם בטריטוריות נוספות, ברשימה זו אתמקד בבקשות פטנט פרוביזוריות על פי הדין האמריקאי.

בראש ובראשונה – מעניקה תאריך

בראש ובראשונה, בקשת פרוביזיונל מעניקה לבעליה תאריך הגשה. תאריך זה יהיה תאריך הבכורה שממנו תיבחן שאלות החידוש וההתקדמות ההמצאתית. תאריך זה עשוי אף לשמש בתחרות שבין שתי בקשות בגין אותה המצאה – כאשר ברוב מדינות העולם הבקשה בעלת התאריך המוקדם תהיה זו שתגבר (וראו סעיף 9 לחוק הפטנטים הישראלי).

לקריאת המשך המאמר »

1

תביעות קטנות על הפרת זכויות קניין רוחניות

Big Gavel Statue

(cc by-nc-sa Andrew F. Scott) תביעה גדולה?

מוסד "התביעות הקטנות" הינו מוסד חשוב לאדם הקטן, והוא בבחינת מכשיר זמין, לא יקר, ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית. מוסד זה עשוי לשמש גם את מי שמבקש לתבוע בגין הפרת זכויותיו הקניין רוחניות.

סמכותו של בית משפט לתביעות קטנות

בית משפט לתביעות קטנות נועד בעיקר לשרת צרכנים, וסמכותו הוגבלה בהתאם. כך, בית משפט ידון רק בתביעות שהוגשו על ידי יחיד, ולא ידון בתביעה של תאגיד. בנוסף, תקרת התביעה מוגבלת לסכום נמוך, העומד נכון ליום 1.01.2012 על 32,700 ₪ ובית המשפט מוסמך אף ליתן צווים ביחס למוצרים שנרכשו.

מגבלה נוספת אותה מטיל החוק היא מגבלתו של התובע הסדרתי אותו המחוקק אינו מעוניין לתמרץ. משכך, מוגבלת האפשרות להגיש תביעה קטנה למי שכבר הגיש חמש תביעות קודמות כאלה לאותו בית משפט במהלך שנה. בפועל, מעטים המקרים, אם בכלל, בהן למגבלה זו יש השפעה, וממילא ניתן להגיש תביעה בבית משפט אחר לו קנויה הסמכות המקומית על התביעה.

לקריאת המשך המאמר »

6

מהי הזכות המוסרית של היוצר?

Distroted picture of the Mona Lisa

המונה ליסה - גרסה מסולפת (cc by fdecomite)

לאחר שהבהרנו, במאמר קודם,  מהי זכות היוצרים, נעבור להתייחס לבת הדודה הפחות מוכרת של זכות היוצרים והיא הזכות המוסרית.

הזכות המוסרית של היוצר, הינה, למעשה, אגד זכויות המורכב משתי תתי זכויות: הזכות לאבהות על היצירה והזכות לשלמות היצירה. הזכות לאבהות הינה זכותו של יוצר כי "שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין" (ס' 46(1) לחוק זכות יוצרים) ואילו הזכות לשלמות היצירה הינה זכותו כי "לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר" (ס' 46(2) לחוק זכות יוצרים).
בניגוד לזכות היוצרים, הזכות המוסרית לא נועדה למטרות כלכליות, אלא היא נועדה לשמר את הקשר האישי שלו ליצירתו. כיוון שכך, זכות זו, בניגוד לזכות היוצרים, אינה זכות רכושית. במילים פשוטות יותר, הזכות אינה זכות הניתנת להעברה או למכירה, אלא שהיא נשארת זכותו האישית של היוצר. לאחר מותו, רק קרוביו של היוצר יכולים לאכוף את הזכות המוסרית. יודגש, אין מדובר ביורשיו של היוצר, כיוון שאין כאן "נכס" שמועבר ביורשה. אלא שהחוק מאפשר לקרובי משפחתו של היוצר (מדרגה זו או אחרת) לעמוד על "כבודו" של יקירם.
אמרתי שהזכות המוסרית לא נועדה לאפשר להפיק רווח. עם זאת, כאשר מפרים את הזכות ופוגעים בקשר ההדוק שבין היוצר לבין יצירתו, אחד הסעדים שבית המשפט יכול לתת הוא פיצוי כספי. פיצוי כספי זה לא נועד להעשיר את היוצר, אלא להשיב את המצב לקדמותו כאילו זכותו המוסרית לא נפגעה כלל. מילים אחרות – הזכות לא נועדה להפיק רווח, אבל באכיפתה יכול שליוצר תהיה זכות לקבל כספים.
למי קיימת הזכות?
הזכות המוסרית היא זכותו של היוצר על יצירתו. זכות שההצדקה לה היא הקשר ההדוק שבין היוצר לבין יצירתו, קשר שאינו ניתן לניתוק אף לאחר שהיוצר מכר העתק של יצירתו (תמונה מסויימת) ואף את הזכות היוצרים ביצירתו (הזכות למנוע מאחרים להעתיק את התמונה).
ברם, זכות זו אינה מוענקת לכל יוצר. החוק מקים זכות זו ליוצרים של יצירות אומנותיות, דרמטיות, מוסיקליות או ספרתיות. מי שמוצאים עצמם מחוץ להגנת החוק ומשוללי זכות מוסרית הינם יוצרי תוכנות מחשב, שבינם לבין יצירתם, כך קבע המחוקק, אין קשר אישי הדוק. לצלמים, אם יש לכם ספק, הזכות קיימת גם קיימת.
הזכות לאבהות
הזכות לאבהות היא זכותו של היוצר לקבל קרדיט על היצירה. הזכות כי שמו של הסופר יופיע על כריכת הספר. הזכות כי שמו של הצלם יופיע מתחת לתמונה. זכות זו היא מוחלטת במובן מסוים ויחסית במובן אחר.
הזכות הינה זכות מוחלטת במובן שאחר אינו יכול לטעון לבעלות על היצירה. מקום בו מופיע קרדיט שאינו של היוצר, הרי שיש הפרה של הזכות המוסרית. לשם הדוגמה, אם אפרסם העתק של ספרו החדש של הסופר סטיבן קינג כאשר שמי מתנוסס כמי שכתב את הספר, אפר לא רק את זכות היוצרים, כי אם גם את הזכות המוסרית. הפרה זו תתרחש גם במידה וקיבלתי את רשותו של מר קינג להעתיק את ספרו.
הזכות הינה זכות יחסית למקובל בנסיבות העניין. דהיינו, מקום בו נהוג ליתן קרדיט, היוצר רשאי לדרוש כי שמו יירשם. אך מקום בו דבר זה אינו נהוג – אין ליוצר אפשרות לדרוש כי הדבר ייעשה. כך, לסופר צללים אין כל זכות לקרדיט. בצורה דומה, גם צלם שבתמונתו נעשה שימוש בקולאז' אינו זוכה לקרדיט דרך כלל. מחבר השיר והמלחין זוכים לקבל קרדיט על גבי האלבום, אך לא במהלך מופע. דוגמאות אלו ממחישות כי החובה לתת קרדיט ליוצר משתנה ממקרה למקרה. השינוי הוא גם באשר לחובה לתת קרדיט ליוצר, אבל גם באשר לצורה ולהיקף מתן הקרדיט.
הזכות לשלמות היצירה
זכותו המוסרית של היוצר כוללת גם את זכותו שיצירתו לא תסולף. סילוף היצירה יכול להיעשות על ידי השחת פיזית של עותק שלה (אף אם העותק נרכש כדין), הצבתה במקום לא ראוי או בקונטקסט בעייתי. למעשה סילוף היצירה הינה פגיעה בערכה היצירתי – פגיעה שעשויה להיגרם מפעולות שונות ומשונות. בין היתר נקבע כי שינוי מבנה לצרכים פונקציונאליים פוגע בזכותו המוסרית של האדריכל; הזזתו של פסל שהוצב בכיכר פוגע בזכותו המוסרית של הפסל; פרסום שירו של משורר שמאלני בעיתון המזוהה עם הימין הקיצוני פוגע בזכותו המוסרית של המשורר ועוד.
היקף הזכות
הזכות המוסרית חלה כלפי כל העולם, בין אם רכשו את היצירה מהיוצר עצמו, בין אם מדובר במי שרכש את זכות היוצרים עצמה, ובין אם מדובר באדם שהיצירה הגיעה לחזקתו בכל דרך אחרת. הזכות המוסרית מאפשרת ליוצר להמשיך ולשלוט על שנעשה עם יצירתו לאחר שהעתקים הגשמיים שלה יוצאים מחזקתו.
הזכות המוסרית אינה נצחית, והיא פוקעת ביחד עם זכות היוצרים. כלומר, גם זכות זו קיימת מרגע יצירת היצירה ועד שבעים שנה לאחר מותו של היוצר. כיום, אני רשאי לטעון שאני ולא אחר ציירתי את המונה ליזה בעצמי (ואל תתנו לעובדות לבלבל אתכם!), ואם אתם סבורים שמה שחסר לציור הזה הוא זקנקן קטן וקרניים על גבי ראשה של הגברת, לא יהיה בכך לפגוע בזכות מוסרית, אלא רק בחוש הטעם הטוב.
היחס שבין זכות היוצרים לזכות המוסרית
כאמור, ההצדקה לזכות המוסרית שונה בתכלית משל זכות היוצרים. שתי הזכויות קיימות במקביל ובתחילת דרכן הן לרוב שייכות ליוצר עצמו. הבעלות בזכות היוצרים עשויה להשתנות ולעבור מאדם לאדם ואילו הזכות המוסרית ממשיכה לעמוד ליוצר עצמו. בפעולות הקשורות ביצירה – דוגמת העתקה – יכול שיש פגיעה בזכות היוצרים ויכול שיש פגיעה בזכות המוסרית. פעמים רבות שתי הזכויות מופרות בו זמנית. כך למשל יקרה במקרה בו סופר/מוציא לאור מפרסם תמונות בספר ללא קבלת רשות מבעל זכות היוצרים וללא מתן קרדיט לצלם.
סיכום
הזכות המוסרית היא זכותו של היוצר לשמר על הקשר בינו לבין יציר כפיו. היוצר זכאי לקרדיט ראוי, כנהוג בנסיבות העניין וכי יצירתו לא תסולף ולא ייפגעו בה. זכות זו הינה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה או למסחור. בניגוד לזכות היוצרים שנועדה לאפשר ליוצר להרוויח ביצירתו, זכות זו נועדה להנציח את הקשר שלו ליצירתו.
(כתבה זו התפרסמה במקור באתר MegaPixel)
19

מבוא לזכות יוצרים: היקף הזכות ומהי יצירה?

זכות היוצרים

(cc by-nc-sa ntr23)

אף שלרובנו, המונח "זכות יוצרים" מוכר הוא, לא תמיד אנשים מבינים את המשמעות המשפטית של מונח זה. בכתבה זו אנסה להסביר את הזכות, מבלי להעמיק יתר המידה אל עולם המשפט.

היקף הזכות
זכות היוצרים הינה זכותו של האדם על יציר כפיו הרוחני. בעוד שבעולם הגשמי, האדם יכול לאחוז בנכס שלו ולמנוע מאחרים ליטול אותו ללא רשותו, הרי שכאשר מדובר על יצירה – לא ניתן לעשות כן.
אקח דוגמה ואנסה להבהיר את כוונתי – ציור המונה ליזה המפורסם ניצב כבר שנים במוזיאון הלובר שבפריז. הציור עצמו – העותק המוחשי – הוא בחזקת המוזיאון ולא בנקל נוכל לקחת אותו. אבל, היצירה עצמה, לא נמצאת דווקא שם. הנה, היא נמצאת ממש כאן. כל אחד יכול להעתיק את הציור (בהצלחה כזו או אחרת) ולתלות בביתו את ציור המונה ליזה. ובעולם הדיגיטלי – העתקה מושלמת מושגת בלחיצת כפתור.
המשפט זיהה בעיה זו והחליט להתמודד איתה ביצירת זכויות יש-מאין. בניגוד לזכות של אדם על נכסיו הגשמיים – זכות שמשקפת את מצב הטבע – זכות היוצרים אינה משקפת את המצב הטבעי אלא מוסיפה עליו. מבחינה אנליטית, זכות היוצרים הינה הזכות למנוע מאחרים לעשות פעולות אסורות ביצירה. הפעולות האסורות מצוינות במפורש בחוק, וכל פעולה שאינה מופיעה שם מותרת לכל אדם. הפעולות האסורות, ביחס ליצירת צילום, הן: העתקהפרסום ראשוןשידורהעמדת היצירה לרשות הציבור ועשיית יצירה נגזרת. ביחס ליצירה קולנועית, מתווספת בלעדיות על ביצוע פומבי של היצירה והשכרת עותק פיסי שלה.
המשותף לכל הפעולות האסורות הוא שהן בעלות ערך כלכלי. באמצעות פעולות אלו יכול היוצר להפיק רווח כלכלי מיצירתו. זמר יוכל לשיר את שירו בפני קהל, סופר יפרסם את ספרו וידפיס עותקים ממנו, תוכניות משודרות לציבור הרחב, וגם תרגום הספר לשפה אחרת (יצירה נגזרת) מהווה אפשרות כלכלית מבטיחה להפיק הכנסה מהיצירה.
אז אם אמרנו שמבחינה אנליטית הזכות היא הזכות למנוע מאחרים לעשות מעשים, מבחינה רעיונית, הזכות מאפשרת ליוצר להפיק רווח מיצירתו.
"אז מה נותר מחוץ למעטה הבלעדיות?" שואל הקורא. ומעל לכל שאר התשובות נשארה זו –  השימוש ביצירה. שאיבת ההנאה מקיומה. אדם רשאי לדקלם לעצמו פואמה, לא ניתן למנוע ממנו להאזין לשיר ואף לא להרים ספר שמצא ברחוב ולקרוא בו. זכות היוצרים מאזנת בין הרצון לתמרץ את האמן מחד, ובין הרצון שהציבור יהנה מהיצירות החדשות, מאידך.
אבל שנייה, אתם חושבים. הלא אני עצמי הרהבתי עוז, והעמדתי לרשות הציבור (באמצעות לינק) את היצירה מונה ליזה. אז שנייה לפני שאתם מרימים את השפורפרת ומחייגים למשטרה (הפרת זכות יוצרים יכולה להיות גם עבירה פלילית), נדבר על איזון נוסף שהחוק מבצע. זכות יוצרים הנה זכות מוגבלת בזמן.
הזכות קיימת ותתקיים מיום היווצרות היצירה, מבלי צורך בכל פעולה מצד היוצר (ואף לא סימון ©), ועד ליום ה-31 בדצמבר בשנה השבעים למותו של היוצר. כך, ובניגוד לזכות של אדם על רכושו הגשמי, אשר לעד תתקיים (ואם לא, אז אשתי תשמח לקבל את הריהוט של לואי ה-14), הזכות על היצירה פוקעת. היוצר נהנה מיצירתו כל ימי חייו, וגם יורשיו זוכים להפיק עוד רווח כלכלי מהיצירה, כך שגם אם האמן לא מוערך בימי חייו, לפחות ליורשיו ירווח (ואן גוך הוא, כמובן, הדוגמה הבולטת).
סיכום ביניים
זכות היוצרים, אמרנו, היא הזכות למנוע פעולות אסורות. זכות זו קמה מבלי שהיוצר צריך לעשות דבר מעבר ליצירת היצירה עצמה, והיא מוגבלת בזמן. אבל בכל ההסבר הזה, הצלחתי לשטות בכם – קפצתי (באלגנטיות, אני מקווה) מעל השאלה המקדמית – מהי היצירה הזוכה לקבל זכות יוצרים.
מהי יצירה?
החוק הישראלי מגדיר את סוגי היצירות ומסווג אותן לסוגים שונים: יצירות ספרותיות (כמו סיפור, לקט, אבל גם תוכנת מחשב), יצירות אומנותיות (כמו צילום, ציור ופסל), יצירות מוסיקליות (כמו לחן) ויצירות דרמטיות (כמו הצגה או סרט). בכדי שיצירה תזכה בהגנת זכות היוצרים, עליה להיות מקורית ומקובעת. מקורית – ואין הכוונה לחדשה כפי שנדרש בפטנט, משמעה שנבעה מתוך היוצר תוך השקעת מאמץ ולו מינימאלי; שהוא המקור שלה ולא העתקה מאחר. מקובעת – שזכתה לעיגון מוחשי, בין בכתב, בהקלטה או בצורה אחרת, ובין שעל ידי היוצר או על ידי אחר.
זו ההגדרה המשפטית. אבל בעיקרה, יצירה היא לפחות מה שנדמה לנו שהוא יצירה. בתי המשפט הכירו בהגנת זכות יוצרים על מגוון רב של יצירות: הצגות, תמונות, ציורים, אוספים שהושקע יצירתיות באיסופם ועריכתם, טפסים, קריקטורות, מתכונים, מפות גיאוגרפיות ועוד. כל יצירה כזו, נקבע, היא ביטוי של רעיון. על הרעיון לכשעצמו אין הגנה, אבל אופן ביטויו – זוכה להגנה. כך, הרעיון הערטילאי המדבר על קורותיו של נער צעיר, המעוטר בצלקת דמוית ברק על מצחו, שגילה כי הוא קוסם ונשלח לבית הספר הרלוונטי הקרוב למקום מגוריו, אינו בר הגנה. אבל הביטוי של רעיון זה, על ידי הוספת עוד ועוד פרטים לרעיון – הוא זוכה גם זוכה להגנה זו (ומאפשר, כך מספרים, להפיק לא מעט רווחים).
מה אמרנו ומה החסרנו?
זכות היוצרים הינה הזכות של היוצר להפיק רווחים מיצירתו. הזכות מאזנת בין התמריץ ליצור יצירות, המתבטא ביכולת להפיק מהן רווח כלכלי, ובין הרווחה של הציבור שרוצה להפיק תועלת מהיצירות. נקודת האיזון שנקבע מתייחסת הן למשך הזמן שבו הזכות קיימת והן לפעולות שנשמרות כבלעדיות ליוצר.
אבל ברשימה קצרה זו לא נוכל לפרט הכל. כך למשל, התעלמתי מזכותו של היוצר לאבהות ולשלמות היצירה – זכויות הנגזרות ממה שקרוי "הזכות המוסרית". עוד התעלמתי מהחריגים לאיסור על אותן פעולות אסורות – ובראשן חריג ה"שימוש ההוגן". בנושאים אלו, וגם בנושאים אחרים, אעסוק בכתבות הבאות.
(כתבה זו התפרסמה במקור באתר MegaPixel)
3

חיפוש פטנטים: הגדרת המטרה בשביל להשיג תוצאה

(cc by-nd bk1bennett)

מה מטרת החיפוש? שאלה זו היא השאלה המרכזית אותה צריך להציב בפניו כל מי שמבקש לבצע, בין אם בעצמו, ובין אם באמצעות עורך דין או עורך פטנטים, חיפוש פטנטים. ממטרת החיפוש ייגזרו הפרמטרים הרלוונטיים לחיפוש ובינם אילו סוגי פרסומים יש לחפש, האם יש חשיבות לתאריך פרסומם ולשאלה אם קיימת זכות פטנט רשומה בדין והיכן.

אני נוהג להסביר ללקוחותיי, כי בבואם להגיש בקשה לפטנט, עליהם, לזנוח לרגע את המוצר אותו הם מתכוונים לפתח ולמכור. הפטנט הינה זכות המאפשרת למנוע מאחרים לפעול, אך היא אינה מקנה לבעליה את הזכות לנצל את המצאתו שלו. כך, מקום בו דין אחר מסדיר את אופן ניצול ההמצאה, יכול שדין זה יאסור על ניצולה. כזה הוא המקרה באשר מדובר בתרופות, אותן יש לאשר תחילה אצל הרגולטור הרלוונטי.
יתרה מזאת, יכול שיהיה בכוחה של זכות אחרת המוקנת לאחר למנוע את ניצול ההמצאה נושא הפטנט. לעניין זה אין דרך פשוטה יותר מאשר מתן דוגמה. נבחן המצאה חדשה וחדישה – סמארטפון בעל צג מגע, המאפשר שימוש ביותר מנקודת מגע אחת על גבי הצג. המצאה זו, המוכרת לכולנו כמוצר אייפון, מכשירי אנדרויד למיניהם וכיוצא באלה, אומנם עומדה בשלב כלשהו בדרישות דיני הפטנטים כאשר היא היתה חדשה ובעלת התקדמות המצאתית, ומכיוון שכך יכול שניתן לי בגינה פטנט. ברם, אם אייצר מכשיר שכזה, יכול גם יכול שאני מפר עשרות פטנטים קודמים. החל מפטנטים בגין טלקומוניקציה בסיסית (למשל, פטנט זה של אלכסנדר גרהם בל, לו היה עדיין בתוקף), דרך פטנטים המתייחסים למעבדים המצויים במכשיר, לזיכרונות על גביהם נשמר המידע, וכיוצא באלה. דוגמאות להפרות כאלו אנו רואים, חדשות לבקרים, ביחס לתביעות הדדיות של חברות הסלולאר השונות שמצויות עתה במלחמת פטנטים.
כיוון שזהו המצב, הרי שכאשר מבצעים חיפוש, מטרתו של החיפוש מגדירה למחפש אילו פרסומים עליו למצוא. כך, כאשר עורכים חיפוש לבדיקת האפשרות להגיש בקשה לפטנט, יש לבחון את שאלת החדשנות וההתקדמות ההמצאתית, ומכאן שיש לבסס מהו הידע הקודם הקיים. בין היתר, יש לחפש פרסומים כלשהם, שהתפרסמו ומשכך מהווים "ידע קודם". הפרסומים עשויים להתפרסם בכל מקום בעולם ובכל נקודת זמן. אף מהות הפרסומים אינה מעניינת בסוג חיפוש זה, שכן ידע קודם מתפרסם בין אם באמצעות פטנט רשום ובין אם מסגרת בקשה לפטנט. יתרה מזאת, הידע הקודם כולל גם מוצרים שנמכרו בשוק, מאמרים שהתפרסמו, הרצאות בכנסים וכיוצא באלה.
לעומת זאת, כאשר מבקשים לערוך חיפוש באשר לזכותך לפעול בשוק, הרי שיש צורך לבצע חיפוש אחר לגמרי. ראשית, על החיפוש להתמקד בטריטוריות רלוונטיות בהן אתה מעוניין לפעול. שנית, על החיפוש להתמקד בזכויות קיימות ולא בקיומו של "ידע קודם". כלומר, על החיפוש לאתר פטנטים שנרשמו ואשר עדיין תקפים בטריטוריה הרלוונטית.
במקרה מוכר בתחום, בו ניתן פסק דין בערעור רק לאחרונה, נפסק כי חיפוש פטנטים בוצע באופן רשלני. עם זאת, בשל העובדה שהחיפוש הרשלני נעשה לצורך בדיקת היתכנות לרישום פטנט, הרי שהנזק שנגרם כתוצאה ממנו ללקוח מוגבל לעלויות שהוצאו ברישום הפטנט, שהיה מיועד לכשלון מלכתחילה. הלקוח במקרה ההוא, ביקש כי יכירו גם בנזק נוסף שנגרם לו – עלויות פיתוח ויצור של אב-טיפוס המוצר. בית המשפט, לאחר שקבע כי עורך הפטנטים שם הסביר את ההבדל בין שני סוגי החיפושים ללקוח, פסק כי עלויות הפיתוח אינן חלק מהנזק שנגרם שכן מטרת החיפוש לא היתה להבטיח חופש פעולה (Freedom to Operate) כי אם לבדוק את סיכוייה של בקשת פטנט להבשיל לכדי זכות פטנט רשומה.
לסיכום, בעת ביצוע חיפוש פטנטים על הלקוח להגדיר את מטרת החיפוש. ראוי כי הלקוח יהיה מודע להבדלים שבין סוגי החיפוש השונים בכדי שיהיה גם לו נהיר וברור מדוע הוא מבצע את החיפוש, מה התוצרים יכולים להגיד לו וחשוב מכל – מה הם אינם יכולים להבטיח לו.
2

איך קוראים את הפטנט הזה? מדריך בסיסי לקריאת מסמך הפטנט

בפוסט זה אנסה להסביר על קצה המזלג כיצד קוראים פטנטים.

לשם ההדגמה אתמקד פעם נוספת בפטנט הקליק האחד המפורסם של אמזון, פטנט אמריקאי מספר 5,960,411לינק נוסף). כאמור, על אף שפטנט זה הונפק (issued) בשנת 1999, הוא כרגע נמצא בהליכי בחינה מחודשת (reexamination, הליך בו עסקתי בעבר). עם זאת, אתמקד בפטנט כפי שהונפק לשם ההדגמה כיצד יש לקרוא פטנט.
מצד שמאל מופיע שער הפתיחה של הפטנט. על גביו ניתן למצוא פרטים רבים לגבי הפטנט. בצד שמאל למעלה מצוין כי מדובר בפטנט (ולא בקשה לפטנט). מימין מופיע מספר הפטנט (5,960,411) וכן התאריך שבו הפטנט הונפק (28.9.1999).
מתחת לקו האופקי ניתן לראות את שמו של הפטנט (METHOD AND SYSTEM FOR PLACING A PURCHASE ORDER VIA A COMMUNICATIONS NETWORK) ומתחתיו את רשימת הממציאים. הממציאים אינם בהכרח הבעלים בפטנט, וכפי שניתן לראות בפטנט זה, ביום ההנפקה הוא כבר הועבר (assigned) לחברת אמזון. רישום הבעלות שמופיע בפטנט היה נכון במועד שבו הוא הונפק וייתכן שהבעלות השתנתה מאז.
מתחת לנתון זה מופיע מספרה הסידורי של בקשת הפטנט (08/928,951) ותאריך הגשתה בארצות הברית (12.9.1997). תאריך ההגשה חשוב ממספר סיבות. העיקריות שבהן מנויות להלן: הוא קובע מהו הידע הקודם הרלוונטי לפטנט. כלומר, השאלה "האם אמצאה היא חדשה" נענית לאור מה שהיה ידוע עד ליום הגשת הבקשה; תוקף הפטנט הוא עשרים שנה מיום הגשת הבקשה.
כאשר מדובר בבקשת פטנט שהוגשה מכוחן של בקשות קודמות, הדבר יהיה מצוין אף הוא בחלק זה של הפטנט. פרטים נוספים המופיעים על גבי עמוד השער כוללים סיווג טכנולוגי לפי קטגוריות (על פי שתי שיטות שונות, אמריקאית ובינלאומית). לאחר מכן, מופיעים פרטים לגבי פרסומים שצוטטו כחלק מהידע הקודם הרלוונטי לבקשה ובכלל אלו מסמכי פטנטים אמריקאים, מסמכי פטנטים זרים ופרסומים אחרים.
בנוסף, מפורטים שמות בוחני הפטנטים שבחנו את הבקשה ואישרו את מתן הפטנט ומפורט שמו של עורך הדין שייצג את מבקש הפטנט. למעשה, מדובר בעורך פטנטים (ששמו בארה"ב, patent agent) או בעורך דין שהינו גם עורך פטנטים (ששמו בארה"ב, patent attorney).
לבסוף מופיע תקציר הפטנט (Abstract) שאמור לתאר בקצרה ובתמציתיות את עיקר האמצאה שנתבעת בפטנט. לאחריה מופיע רישום של מספר התביעות (claims) ומספר דפי השרטוטים (Drawing sheets), וכן שרטוט אחד, ייצוגי, שאמור להעביר את עיקרה של האמצאה בצורה ויזואלית.
כל הנתונים הללו, המופיעים על גבי עמוד השער של הפטנט אינם אלא מתארים אספקטים שונים של הפטנט. ברם, האספקט העיקרי של הפטנט – הוא מה היא האמצאה אותה נאסר על הציבור לבצע ללא הסכמת בעל הפטנט – נעדר ממנה. זכות זו מוגדרת, כאמור, בתביעות הפטנט.
להשלמת התמונה נסקור את הסטים השונים של התביעות, כפי שהם מופיעים בפטנט זה. בחלק התביעות של הפטנט רשומות, כאמור בדף הפתיחה, 26 תביעות. כל אחת נפרדת. הפרה של תביעה אחת כמוה כהפרה של הפטנט. אף אם תופרנה כל התביעות או אם תופר רק אחת – הסעד לו יזכה בעל הפטנט יהא זהה. התביעות כולן צריכות להיות מכוונות לאמצאה אחת, שאם לא כך, הרי שהיה מקום להגיש מספר בקשות פטנט שונות ונפרדות.
התביעות מסודרות בסטים נפרדים. הסט הראשון כולל את תביעה 1, שאמורה להיות הרחבה מכולם, ולאחריה תביעות 2-5 אשר תלויות בה. הסט הראשון מתייחס לשיטה לביצוע הזמנה (Method for placing an order).
סט שני כולל את תביעה 6 הבלתי תלויה, ואת תביעות 7-8 התלויות בה. הסט השני מתייחס למערכת לקוח להזמנת פריט (Client system for ordering an item).
הסט השלישי כולל את תביעה 9 הבלתי תלויה ואת תביעה 10 התלויה בה. סט זה מתייחס למערכת שרת לייצור הזמנה (Server system for generating an order).
הסט הרביעי כולל את תביעה 11 הבלתי תלויה ואת תביעות 12-26 התלויות בה. סט זה מתייחס לשיטה להזמנת פריט באמצעות מערכת לקוח (Method for placing an order using a client system)
בפוסט הקודם התייחסתי לבעייתיות הטמונה בסט הראשון ביחס להפרה במשותף. כפי שניתן להתרשם משאר התביעות בפטנט זה, הן תובעות נכונה צד אחד של השיטה/מערכת ואותן, ככל הנראה, ניתן להפר.
כאמור, את התביעות יש לפרש לאור האמור בפירוט ובתיק הבחינה של הפטנט, כמו גם לאור הידע וההבנה של איש מקצוע מיומן בתחום הרלוונטי. לשם עמידה על הפרשנות הנכונה של תביעות הפטנט, אין מנוס מקריאה מעמיקה של הפירוט ובכלל זה התבוננות בשרטוטים השונים, ועיון בתיק הבחינה.

בפוסט זה הדגמתי בקצרה כיצד קוראים מסמך פטנט. הסברתי אילו פרטים נמצאים על שער הפטנט. כמו כן, סקרתי את הסטים השונים של התביעות אשר כולן תובעות אספקטים שונים באותה אמצאה.

8

התביעות: הגדרת המונופול של הפטנט

Barb-wire fence

(cc by-sa Ross Macbeth)

בפוסט זה אנסה להסביר על קצה המזלג כיצד מוגדר המונופולין של בעל הפטנט.

מסמך הפטנט מורכב בעיקרו משני חלקים שונים: הפירוט והתביעות.
תפקיד הפירוט לחשוף לעולם את פרטי האמצאה ולאפשר (enable) לבעל מקצוע מיומן בתחום לבצע את האמצאה. בלשונו של סעיף 12 לחוק הפטנטים הישראלי:

הפירוט יכלול שם שיש בו כדי לזהות את האמצאה, את תיאורה, עם שרטוטים לפי הצורך, וכן תיאור דרכי הביצוע של האמצאה שעל פיו יוכל בעל המקצוע לבצעה

מנגד, התביעות, Claims בלעז, תוחמות את המונופול שמוענק לבעל הפטנט. סעיף 13(א) לחוק הפטנטים מגדיר:

הפירוט יסתיים בתביעה או בתביעות המגדירות את האמצאה ובלבד שכל תביעה כאמור תהא נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט.

ובסעיף 49 לחוק מוגדר כי הזכות למנוע מאחר לנצל את האמצאה מוגדר על ידי התביעות, ובלא קשר לפירוט:

בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מלנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן
עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר
באותן התביעות, עיקר האמצאה
שהיא נושא הפטנט

וכדבריו של הנשיא מ' שמגר בעניין ע"א 345/87 hughes aircraft company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 45 (1990):

משמע, היקף ההגנה המשפטית על הפטנט, או – כפי שמקובל לכנות זאת -"תחום המונופולין
של הפטנט", צריך להיקבע על-פי המוגדר בתביעות. אולם, לבד מן התביעות כולל הפירוט של
הפטנט גם חלק נוסף, הוא תיאור הפטנט. התיאור תפקידו להביא את הרקע לפטנט ולתאר את
מהותו, מטרותיו ודרכי ביצועו. התביעות תפקידן להגדיר במדויק ובזהירות את תחום
המונופולין

התביעות דומות לקווי הגבול התחומים את חלקת האדמה. הן-הן מגדירות עד לאן רשאי הציבור לצעוד ומהיכן ידיר את רגליו.
כתיבת התביעות היא מטלה המשולה להצבת הגדר סביב אותה חלקת אדמה דמיונית. הקושי הטמון בה הוא רב והיא מהווה את עיקר מלאכת עריכת הבקשה. עת ניסוח התביעות בוחרים כל פרט ופרט, עד כדי המילים המתאימות אשר מחד מתארות את האמצאה בצורה רחבה וכללית דיה בכדי למנוע אפשרות של Design around, ומאידך מתארות את האמצאה בצורה מצומצמת דיה כדי שהיא תהיה חדשה ובעלת התקדמות המצאתית.

התביעות נחלקות לתביעות בלתי תלויות ולתביעות תלויות. תביעה בלתי תלויה כמוה כלוח חלק. מתחילים מקריאתה ומסיימים בקריאתה. תביעה תלויה, כשמה, תלויה בתביעה אחרת. היא כוללת בחובה את המגבלות (limitations – שם כללי לאלמנטים בתביעות, יהיו אלה צעדים בתהליך או רכיבים במכשיר) המנויות בתביעה בה היא תלויה וכן מגבלות נוספות אותן היא מוסיפה.
כלומר, תביעה בלתי תלויה, מגדירה את האמצאה ככוללת מספר מסוים של מגבלות (רכיבים/צעדים) ואילו התביעה התלויה מצמצמת את היקף ההגנה בהוסיפה עוד אלמנטים.

אף שהתביעה התלויה כוללת רכיבים רבים יותר, אמרתי כי היא בעלת היקף מצומצם יותר. הדבר נובע מכך שבכדי להפר תביעה על המוצר/תהליך לבצע את כל המגבלות המופיעות בתביעה. תושמט ולו מגבלה אחת – ואין הפרה.
ניתן להסתכל על תביעת פטנט בצורה לוגית. כל תביעה מגדירה אלמנטים שחייבים להיות במוצר/תהליך המפר. כלומר, אם היא כוללת שני רכיבים, A ו-B, הרי שגם רכיב A וגם רכיב B צריכים להיכלל במוצר/תהליך המפר. ברי, כי אם נוסיף דרישה לרכיב אחר, C, בנוסף לרכיבים A ו-B, הרי שכל מוצר/תהליך שיכלול את כל הרכיבים הללו יכלול גם את רכיבים A ו-B. לעומת זאת, יהיו מוצרים/תהליכים שיכללו את A ו-B, אך לא יכללו את הרכיב הנוסף.
ניתן להסתכל על הציור הממחיש זאת, באמצעות דיאגרמת ון. שני האיזורים הצבועים בירוק מייצגים את המימושים שכוללים גם את A וגם B, ואילו האיזור הצבוע בירוק בהיר – הוא איזור קטן יותר – מייצג את כל המימושים שכוללים את A, B ו-C.
בתביעות, כמו בכל פסוק לוגי של חיתוך, כל המוסיף – גורע.
ומהכלל אל הפרט. נבחן את תביעותיו של פטנט אחד מסוים. לשם ההדגמה אתמקד בפטנט אחד מפורסם – פטנט הקליק האחד של אמזון, פטנט אמריקאי מספר 5,960,411לינק נוסף). על אף שפטנט זה הונפק (issued) בשנת 1999, הוא כרגע נמצא בהליכי בחינה מחודשת (reexamination, הליך בו עסקתי בעבר). עם זאת, אתמקד בתביעות הפטנט כפי שהופיעו בעת הנפקתו.
בחלק התביעות ישנם מספר סטים של תביעות. כל סט כולל תביעה אחת בלתי תלויה ומספר תביעות התלויות בתביעה הבלתי תלויה (בצורה ישירה, דהיינו נתלות בה ממש; או בצורה עקיפה, דהיינו נתלות בתביעה תלויה אחרת מאותו הסט).
נבחן את תביעה מספר 1 של הפטנט:
A method of placing an order for an item comprising:
under control of a client system,
displaying information identifying the item; and
in response to only a single action being performed, sending a request to order the item along with an identifier of a purchaser of the item to a server system;
under control of a single-action ordering component of the server system,
receiving the request;
retrieving additional information previously stored for the purchaser identified by the identifier in the received request; and
generating an order to purchase the requested item for the purchaser identified by the identifier in the received request using the retrieved additional information; and
fulfilling the generated order to complete purchase of the item
whereby the item is ordered without using a shopping cart ordering model.

עסקינן בתביעה לשיטה (Method) להזמין מוצר (placing an order). השיטה מחולקת לשני חלקים, החלק הראשון מתבצע תחת מערכת הלקוח, ואילו החלק השני מתבצע תחת רכיב במערכת השרת.

בצד הלקוח, השיטה כוללת הצגת מידע המזהה את המוצר (אותו מוצר שמזמינים); ובתגובה לפעולה אחת בלבד שליחת הזמנת המוצר ביחד עם מזהה של הרוכש למערכת השרת.
בצד השרת, ההזמנה מתקבלת; מידע נוסף שנשמר קודם לכן נשלף באמצעות המזהה של הרוכש; יוצרים (generating) הזמנה לרכוש את המוצר לרוכש תוך שימוש במידע הנוסף; ומבצעים (fulfilling) את ההזמנה.
התביעה מוסיפה ומסיימת בפסקת whereby, פסקה המסבירה אפקט של התהליך מבלי להוסיף מגבלות נוספות. הפסקה קובעת שההזמנה מבוצעת ללא שימוש במודל עגלת קנייה.
זהו אם כן המונופול בו זכה בעל הפטנט. לעיתים ישנם מונחים שעשויים להתפרש במובנים שונים, ולשם פרשנותם יש לפנות לפירוט או לתיק הבחינה ולראות כיצד מבקש הפטנט התייחס אליהם. כך למשל המונח shopping cart ordering model, אשר אינו מונח ברור לכשעצמו. ניתן למצוא הסבר למשמעות מונח זה, בין היתר, בעמודה 2 של הפטנט בשורות 16-49.
חשוב לשים לב שתביעה זו כוללת פעולות שמבוצעות על ידי הלקוח ועל ידי השרת. כלומר, הלקוח עצמו אשר מבצע את רק את צד הרכישה אינו מפר את הפטנט. אגב, ספק בעיני שתביעה זו אי פעם תופר במהלך הרגיל של העסקים, שכן גם המוכר אינו מבצע את כל הצעדים הנתבעים, וכוונתי לאותם צעדים אותם מבצע הלקוח בכדי להזמין. המקור החוקי לחשש זה הוא החלטת בית המשפט הפדרלי לערעורים בעניין BMC Resources, Inc. v. Paymentech, L.P, 498 F.3d 1373. אני ער ומודע לכך שפעולתו של הלקוח מתבצעת בכותלי האתר של הספק, וככזו ניתן היה לחשוב שהספק מנחה את פעולתו, כנדרש בפסק הדין הנ"ל. ברם, החלטה אחרת של בית המשפט הפדרלי המחוזי (Global Patent Holdings, LLC v. Panthers BRHC. LLC, 586 F. Supp. 2d 1331 (S.D. Fla. 2008)) קבעה כי בתרחיש מסוג זה, הספק אינו מנחה או שולט בלקוח כיצד לפעול ברמה הנדרשת בכדי שפעולותיו של הלקוח ייוחסו לבעל האתר.
נשוב לפטנט בו אנו עוסקים ונבחן את תביעה מספר 3, היא תביעה תלויה בתביעה מספר 1.
The method of claim 1 wherein the single action is clicking a button.
תביעה תלויה זו מוסיפה על הצעדים האמורים בתביעה מספר 1 וקובעת שהפעולה האחת (המתבצעת בצד הלקוח) היא לחיצה על כפתור.
הנה ראינו כי פטנט הקליק האחד, אינו בהכרח על קליק אחד, באשר תביעה מספר 1, הרחבה יותר, קובעת כי ההזמנה מתבצעת לאחר פעולה אחת, אשר יכולה להיות קליק אך יכולה להיות גם פעולה אחרת (דוגמת השמעת קול).
לסיכום, בפוסט זה הסברתי כי התביעות בפטנט הן המגדירות את היקף הזכות הנתונה לבעליו. הדגמתי באמצעות פטנט הקליד האחד של אמזון כיצד יש לקרוא תביעות. עוד תיארתי את כלל ה- All Limitations Rule, לפיו כי בכדי להפר תביעה יש לבצע את כל המגבלות המוגדרות בה. נגעתי בקצרה בדין האמריקאי בכל הנוגע להפרת פטנט במשותף (Joint Infringement) והסברתי כי ספק בלבי אם ניתן לאכוף את התביעות אותן סקרתי בפוסט זה.
בפוסט זה הסברתי בקצרה מה ההבדל בין חלק התביעות בפטנט לבין חלק התיאור. התביעות תוחמות במדויק את המונופולין לו זוכה בעל הפטנט בעוד שהפירוט נועד לגלות לציבור מידע, ובכללו גם כיצד ניתן לנצל את האמצאה.
0

חיפוש פטנטים

Soldier with Binoculars

(cc by expertinfantry)

אחת השאלות הראשונות שעולה בפני ממציא המבקש להגן על אמצאתו בפטנט היא האם האמצאה חדשה. לשם כך, נהוג לבצע חיפוש אחר פרסומים.
פרסום שעשוי לשלול את חדשנותה של אמצאה הינו כל פרסום שנגיש לציבור ושמאפשר לבעל מקצוע מיומן לנצל את האמצאה. פרסום עשוי להיות ספר בספרייה, אתר אינטרנט, פטנט או בקשה לפטנט, דברים שנאמרו בהרצאה וכיוצא באלה. ככלל, אין חשיבות לשפה שבה הדברים התפרסמו ואף לא למקום הפרסום, אך מטבע הדברים, ונוכח עלויות חיפוש גבוהות, נהוג לערוך חיפוש רק בשפה האנגלית ולהמקד במאגרים מקווננים.
ניצול של האמצאה עשוי אף הוא להיחשב כפרסום, ומשום כך מי שמבקש להגן על אמצאתו בפטנט נדרש שלא להשתמש בה בפומבי בטרם הגיש את בקשת הפטנט. לעניין זה ראוי לציין כי אין חשיבות לשאלה האם בעל מקצוע מיומן היה יכול להבין כיצד האמצאה פועלת מהאופן שבה היא נוצלה, אלא די בכך שהיא אכן נוצלה בפומבי. כלומר, נסיעה במכונית בעל מנוע חדש וייחודי בכבישי ארצנו ייחשב כפרסום אף אם מכסה המנוע היה נעול ומאובטח. לעניין זה אם תישאל השאלה הפילוסופית הידועה: אם עץ נפל ביער, ואיש לא שמע, האם העץ השמיע רעש? התשובה של דיני הפטנטים תהיה ברורה: לגבי הרעש, לא ברור; אבל העובדה שהעץ נפל – פורסמה וידועה.
הערה נוספת שיש לשים לב אליה היא כי הצעת מימוש האמצאה למכירה כמוהו כניצול האמצאה בפומבי. כלומר, מוטב כי ממציא המנוע האמור, לא יציע למכור מכוניות הכוללות את אותו המנוע, בטרם הגיש את בקשתו לפטנט.

הממציא "הקלאסי" – אותו פרופסור שעוקב אחר חדשות התחום הרלוונטי ומכיר כל חוקר בסביבה – דרך כלל יכול לענות בקלות על השאלה האם המצאתו חדשה היא או לאו. ברם, הממציא האופייני, שלמרבה ההפתעה הוא שונה מן הפרופסור, אינו בעל היכרות אינטימית עם תחום המצאתו. לאותו ממציא מומלץ לבצע חיפוש אחר פרסומים. תחילה, מומלץ כי יערוך חיפושים באמצעות מנועי חיפוש, דוגמת גוגל או בינג. במהלך החיפוש יספיק למצוא מוצר שמבצע את האמצאה (ויש לדייק – מוצר שמבצע את האמצאה, ולא מוצר המשיג את אותה מטרה שהאמצאה משיגה) בכדי לשלול את חדשנותה. ברי כי ככל שתיאור פעולתו של המוצר יהיה פרטני ומדויק יותר, יהיה זה קל יותר להבין אם הוא מנצל את אותה האמצאה או לאו. אגב, במהלך חיפוש שכזה, ייתכן וניתן להעריך את שוויה הכלכלי של האמצאה – שהרי אם ישנם מוצרים בשוק שפותרים פתרון דומה, ניתן להסיק מה גודלו של השוק הקיים, מיהם המתחרים, ואיזה יתרון אסטרטגי יעניק הפטנט למול מוצרים מתחרים. כאמור, פטנט הינו חרב ולא מגן.
לאחר החיפוש הראשוני, רצוי להמשיך ולהעמיק ולחפש פרסומי פטנט. כלומר, פטנטים שנרשמו ובקשות פטנט שפורסמו. יש לזכור כי על דרך הכלל בקשת פטנט אינה מפורסמת ביום הגשתה, ומשום כך ישנם פטנטי צוללת – בקשות שהוגשו אך טרם פורסמו ואשר עשויות לתאר את האמצאה עצמה. בשלב החיפוש אין כל דרך לזהות את קיומם של פטנטי הצוללת והם, למרבה הצער, אי ודאות שיש לחיות עמה.
חיפוש הפטנטים יכול להיעשות על ידי הממציא או על ידי בעל מקצוע, דוגמת עורך פטנטים או עורך דין. על דרך הכלל, עורך הפטנטים או עורך הדין יידעו לדמות חיפוש לצורה שבה רשויות הבחינה השונות יערכו את החיפוש, ומשום כך החיפוש שהם יערכו עשוי להיות איכותי יותר. עם זאת, בסופו של יום, השיקול הכלכלי הרלוונטי הוא עלות מול תועלת. בעוד הממציא עשוי להקדיש לחיפוש עשרות שעות, עורך הפטנטים לא ייעשה כן בתשלום סביר. כך או כך, החיפוש הוא דרך כלל אינדיקטיבי ואינו עונה על השאלה האם האמצאה היא חדשה והאם יש בה התקדמות המצאתית.

לממציא המעוניין, ישנם מספר הולך וגודל של מאגרים מקווננים המאפשרים חיפוש פטנטים בחינם. ראשית, ישנם אתרים רשמיים של רשמי הפטנטים כגון האמריקאי והישראלי. מאגר הרשם האירופאי, eSp@ceNet, כולל פרסומים ממספר רב של ארצות והוא נוח למדי. כמו כן, WIPO מאפשר חיפוש נוח גם כן באמצעות מערכת PATENTSCOPE. לבסוף, החיפוש שהוא אולי הנוח ביותר, הוא, כמו תמיד, החיפוש של גוגל. אם כי, המאגר של גוגל, לפחות בשלב זה, אינו מתעדכן באופן תדיר והוא אינו מקיף כמאגרי הנתונים האחרים.
בעלי המקצוע נעזרים גם במאגרים בתשלום, שהבולט שבהם הוא כנראה Delphion, ובתוכנות כגון PAT Monitor.

לסיכום, בפוסט זה התייחסתי לחיפוש פטנטים. אף שניתן לבצע חיפוש באמצעות עורך דין או עורך פטנטים, רצוי בטרם נכנסים להוצאות מיותרות, לערוך חיפוש ראשוני באמצעות האינטרט. הסברתי כי חיפוש שכזה מאפשר גם להעריך את השווי הכלכלי של האמצאה ולא רק את כשירותה לקבלת פטנט. לאחר סיום חיפוש ראשוני, ובהנחה ותוצאות החיפוש אינן שוללות את חדשנות האמצאה, ניתן לערוך חיפוש מדוקדק יותר באמצעות מנועי חיפוש ייעודיים לפטנטים. בחיפוש זה ישנו יתרון מסוים לחיפוש של בעל מקצוע, אף כי ניתן לחסוך בהוצאה (לא גדולה) זו. כך או כך, החיפוש לעולם לא יוכל להבטיח דבר, אלא לכל היותר להוות אינדיקציה לחומר הרקע הקיים, ולשוני שמוסיפה האמצאה החדשה על גביו.

6

אמצאות שירות ותגמול ראוי לממציא

Doctor in Lab

(cc by-nc-sa Joe Lencioni)

חוק הפטנטים הישראלי קובע כי אמצאות של עובדים, בנסיבות מסוימות, קמות קניין למעסיק. עם זאת, החוק מוסיף וקובע כי בהעדר הסכם אחר בין העובד והמעביד, וועדה מיוחדת תכריע בגובה התגמול הראוי.

היום פורסמה החלטה חדשה של הועדה, המונה שלושה חברים: שופט בית המשפט העליון בדימוס י. אנגלרד, רשם הפטנטים מ. נועם ופרופסור ש. פלג, בעניינם של Actelis Networks נ' אילני (החלטה מיום 3.2.2010), והקביעות שבהחלטה זו בעלות השלכה רחבה.
נפתח בלשון החוק. אמצאת שירות מוגדרת בסעיף 132 לחוק הפטנטים, שקובע בזו הלשון:
(א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת-שירותו (להלן – אמצאת-שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131.
(ב) הודיע העובד בהודעתו לפי סעיף 131 כי בהעדר תשובה נוגדת של המעביד, תוך ששה חדשים מיום מתן הודעת העובד, תקום האמצאה לקנין העובד, ולא נתן המעביד תשובה נוגדת כאמור, לא תקום האמצאה לקנין המעביד
סעיף 134 לחוק הפטנטים מקים את סמכותה של הועדה לענייני תמלוגים ופיצויים בעניין זה:

באין הסכם הקובע אם זכאי העובד לתמורה בעד אמצאת-שירות, ובאיזו מידה ובאילו תנאים, ייקבע הדבר על ידי הועדה לעניני פיצויים ותמלוגים שהוקמה לפי פרק ו'.

מר אילני, עובד של חברת Actelis Networks, המציא אמצאת שירות ופנה לועדה לקבל תגמול הולם בגין אמצאתו. החברה עתרה כי הבקשה תדחה על הסף, בין היתר נוכח הסכם מפורש שקיים בין הצדדים.
הועדה בחנה את ההסכם והגיעה למסקנה כי על אף שישנו סעיף פרטני המתייחס להעברת הזכויות הקנייניות באמצאות שירות, הוא אינו מבטל את תחולתו של סעיף 134 הנ"ל. הועדה קבעה כי בניגוד לזכות הקניינית באמצאה, זכות אותה החוזה מעביר לחברה, הזכות לפיצוי היא זכות אישית שאינה ניתנת להעברה.
הועדה העירה כי יתכן והזכות לפיצוי היא זכות קוגנטית אשר אינה ניתנת לביטול, כנהוג בהרבה זכויות אחרות בדיני העבודה. עם זאת, במקרה המסוים הזה, היא לא נדרשה להכריע בסוגיה, באשר, כאמור, נקבע כי החוזה אינו מתייחס כלל לתמורה שניתנת לעובד בגין האמצאה.
המסקנה המתבקשת מהחלטה זו היא שלא די לו למעסיק לכלול בחוזי ההעסקה בהם הוא משתמש סעיף ספציפי המתייחס להעברת הזכויות מהעובד למעביד, אלא יש להוסיף התייחסות מפורשת לסוגיית התגמול לעובד. נוכח העמדה של הועדה לפיה ייתכן ומדובר בזכות קוגנטית, ייתכן והפתרון האופטימלי הוא הצהרה כי שכרו של העובד מהווה תמורה גם בגין אמצאות שירות שהוא עשוי להמציא.
לאור החלטה זו, אני סבור כי יש מקום למעסיקים השונים במשק לבחון מחדש את חוזי ההעסקה שלהם ולתקנם בהתאם.
0

על סופיות הדיון: הדרכים לבטל פטנט

Dead End Sign

(cc by bennylin0724)

אף שבעל פטנט עברך הליך בחינה על ידי רשות הפטנטים, אישור הרשות אינו סוף פסוק. בישראל, כמו באירופה ובניגוד לארצות הברית, החוק מכיר בהליך התנגדות לאחר קיבול (post grant opposition).

לאחר שרשות הפטנטים הישראלית מקבלת את הבקשה וסבורה כי יש ליתן בגינה פטנט, דבר הקיבול מתפרסם וניתנת לציבור הזדמנות להתנגד למתן הפטנט. סימן ג' לפרק ג' של חוק הפטנטים הישראלי עוסק בהליך זה, והוא קובע כי את ההתנגדות ניתן להגיש תוך שלושה חודשים.
אף לאחר קבלת הפטנט, אין תוקפו של הפטנט מובטח. סעיף 37 לחוק קובע:

בחינת הבקשה ומתן הפטנט אינם משמשים ערובה שהפטנט הוא בר-תוקף, והמדינה או עובדיה לא ישאו בשל מתן הפטנט בשום אחריות.

ואכן, במסגרת תביעות בגין הפרת פטנט, אך מטענות ההגנה השכיחות היא כי לא היה מקום ליתן פטנט. הטענה שיש לבטל את הפטנט אינה חייבת לעלות רק במסגרת תביעת הפרה. ניתן להעלותה גם במסגרת הליך עצמאי. סימן ה' לפרק ד' של חוק הפטנטים אשר כותרתו "ביטול פטנט לפי בקשת מי שאינו בעל הפטנט" עוסק בהליך ממין זה.
נוכח קיומו של ההליך לאחר ההנפקה (post issue), מה לו המתנגד כי יש התנגדות בטרם ההנפקה ולאחר הקיבול (post grant)? עיקר התשובה הוא בנטלי ההוכחה. לאחר הנפקתו של הפטנט, הדין מקים חזקה כי האמצאה בבסיסו של הפטנט היא אמצאה כשירת פטנט. משכך, נטל ההוכחה בהליך בו מתבקש ביטול פטנט הוא על המתנגד. המתנגד נדרש להוכיח ברמת הוכחה של מאזן ההסתברויות, היינו מעל לחמישים אחוזים (50% פלוס אפיסילון, בשפת המתמטיקאים), כי האמצאה אינה כשירת פטנט. לעומת זאת, בטרם הונפק הפטנט ואף אם קובלה הבקשה, הרי שהנטל להוכיח כי ההמצאה בבסיסה של בקשת הפטנט היא אמצאה כשירת פטנט מוטל על כתפי מבקש הפטנט. אף שהעברת הנטל מעבירה את הצורך להוכיח מרמה של 50% פחות אפסילון ל-50% פלוס אפסיליון, השוני בנטלים לעיתים יכול להכריע את גורלו של התיק.
אגב, ניצחון של בעל הפטנט במסגרת הליך התנגדות מקים השתק פלוגתא והשתק עילה בינו לבין המתנגד. כלומר, המתנגד לא יוכל עוד להעלות טענה בדבר תוקפו של הפטנט במסגרת תביעה נוספת שתתברר בין הצדדים. ברם, עקרון סופיות הדיון בעניין הפטנט – נכון הוא רק כלפי המתנגד. צדדים אחרים אשר לא היו שותפים להליך ההתנגדות יוכלו גם יוכלו לתקוף את תוקפו של הפטנט בשלב מאוחר יותר.
בארצות הברית הדין בעיקרו הוא דומה. קיומו של פטנט מקים חזקה הניתנת להפרכה כי האמצאה – כשירת פטנט היא. אף שלא ניתן להגיש התנגדות בטרם הנפקת הפטנט, הדין האמריקאי מכיר בשלושה הליכים בהם תשמע קריאת תיגר על תוקפו של הפטנט: הראשון, טענת הגנה במסגרת הליך בגין הפרת פטנט; השני, פנייה לבית משפט לסעד הצהרתי לפיו הפטנט אינו תקף; והשלישי, פנייה לרשם הפטנטים האמריקאי לבחון מחדש את תוקפו של הפטנט.
בפניה לרשם לפתוח את הליך הבחינה מחדש (הליך reeexamination), הנטל להראות כי קיימת שאלה חדשה ומהותית בדבר כשירות האמצאה לפטנט לאור טיעוני המבקש היא על המבקש. אך לאחר שרשם הפטנטים מחליט בעניין הבקשה, הליך הבחינה נפתח מחדש ואין עוד חזקה לתוקפו של הפטנט. עוד ראוי לציין, כי בעבר הליכי בחינה מחדש היו נעשים במעמד צד אחד, מבקש הפטנט (ex parte reexamination). לאחרונה שונה החוק והוא מאפשר כיום בחירה של מבקש הבחינה – האם להצטרף להליך אדברסרי בו הוא ומבקש הפטנט ניצבים משני צדי המתרס (inter partes reexamination) או שמע לעורר את קיומו של ההליך ולא ליטול בו עוד חלק. עוד ראוי לציין, כי לא כל טענה נגד הפטנט יכולה להיטען במסגרת הליך הבחינה מחדש. בעיקרו, הליך זה נועד לבחון את מבחני החדשנות וההתקדמות ההמצאתית לאור פרסומים קודמים. מבחנים אחרים כגון enablement אינם נידונים בבחינה מחדש, ואף לא כל prior art יכול לשמש עילה לקיומו של הליך שכזה.
פניה לבית משפט לסעד הצהרתי מחייבת כי בית המשפט יקנה סמכות לדון בסוגיה. בתי משפט אינם מקום לדון בשאלות תיאורטיות, ומשכך הם ממאנים להתערב בעניינים שאין להם השלכה אמיתית על הצדדים. לענייננו, תביעה לסעד הצהרתי (declaratory judgment) כי פטנט אינו תקף חייבת להיות מלווה בהסבר מדוע המבקש מעוניין בסעד זה. זאת בניגוד להליך בפני רשם הפטנטים אותו כל אדם יכול לעורר, אף ללא הזדהות, וללא כל הצדק. דרך כלל, בית משפט קונה את סמכותו נוכח איום של בעל הפטנט בנקיטת צעדים. מכתב התראה הוא הוכחה לקיומו של איום שכזה. נוכח האמור, ישנה חשיבות בנקיטת זהירות עת נשלח מכתב התראה. כך למשל, ייתכן ועדיף לשלוח את מכתב ההתראה רק לאחר שכתב התביעה מוכן ולאפשר למפר זמן קצר ביותר להשיב בטרם תוגש התביעה. אפשרות אחרת היא לשלוח מכתב שאינו מצביע במפורש על הפרת הפטנט אלא בקשה לפתוח במשא ומתן למתן רישיונות מאת בעל הפטנט.
בעניין MEDIMMUNE v. GENENTECH בית המשפט העליון קבע כי אף מי שהסכים לשלם בגין רישיון יכול להגיש בקשה לסעד הצהרתי. בארצות הברית ישנה חשיבות גדולה למי יגיש את התביעה ראשון – האם יהיה זה בעל הפטנט שיתבע בגין הפרתו או מי שמבקש כי הפטנט יבוטל? החשיבות נעוצה בכך שמגיש התביעה בוחר את הפורום בו הוא מעוניין לנהל את תביעתו. אף שהחלטתו של התובע היא אינה מכרעת ולעיתים ניתן להעביר את הדיון למקום אחר בו הפורום מתאים יותר, אך במכלול השיקולים מתחשבים בעיקר ברצונו של התובע. כך, יוכל בעל הפטנט להגיש את תביעתו בטקסס, והמתנגד לפטנט יגיש את תביעתו בפורום שיראה בעיניו אוהד יותר.
לסיכום, הנפקתו של פטנט על ידי רשות הפטנטים המוסמכת אינו סוף פסוק. אף שקיום הפטנט מקים חזקה לתוקפו, חזקה זו ניתנת לסתירה. בפוסט זה עמדתי בקצרה על ההבדל בנטלי ההוכחה במסגרת התנגדות לבקשת פטנט ובמסגרת בקשה לביטול פטנט. התייחסתי לדין האמריקאי אשר אינו מכיר בהליך התנגדות לבקשת פטנט, אך מאפשר את פתיחת בחינת בקשת הפטנט מחדש. עוד הראתי מתי ניתן לבקש סעד הצהרתי מבית משפט, והדגשתי את חשיבות הסוגיה, כמאפשרת בחירת פורום אופטימלי עבור מי שפותח בהליך.
1

פטנטים הם כלי התקפי לא הגנתי

Knight with a sword and shield

(cc by-nc-sa One lucky guy)

בהמשך לשאלות שהעלה אחד הקוראים בתגובה לפוסט, החלטתי להתייחס בקצרה למשמעות זכות הפטנט כחרב או כמגן.

בפוסט אחר עמדתי על כך שלבעל פטנט ניתנת הזכות למנוע מאחר את השימוש בהמצאתו. כלומר, שאר הציבור כפוף לכוח שמוענק לבעל הפטנט. במובן ציורי, בעל הפטנט אוחז בידו חרב אותה הוא יכול להפנות כלפי מי שמשתמש בהמצאה שלו.
לעומת זאת, הפטנט אינו מעניק לבעליו חירות להשתמש בהמצאתו שלו. במצב בו פלוני מלין כי בעל פטנט מנצל את ההמצאה, בעל הפטנט לא יוכל להיוושע בטענה כי יש בידיו פטנט המתיר לו לעשות כן. במובן הציורי, הפטנט אינו יכול לשמש כמגן בידי בעליו.
ברם, בדומה לנשק גרעיני, גם החזקה של פטנטים יכולה לשמש לצורך הגנתי. אם היריב מודע לכך שבידיך פורטפוליו פטנטים רחב או אולי פטנט ספציפי על המצאה הדומה למוצר שלו, הוא יהסס בטרם יפתח חזית. חברות מסוימות מטפחות את תיק הפטנטים שלהן לצורך זה.
אך יש מי שאינם חוששים מארסנל הפטנטים שיש לירביהם ומבחינתם אפשר ללחוץ על הכפתור האדום ולהתחיל במלחמה. לא – הכוונה אינה לאחמדיניג'ד או דיקטטור אחר שלא חס על חיי עמו, אלא לטרולי הפטנטים. טרול פטנטים הוא, בכלליות, מי שמחזיק בפטנט בכדי לתבוע. הוא אינו מחזיק בפטנט לשם יתרון תחרותי או תפיסת נתח שוק. טרול הפטנטים ממתין על הגשר המטאפורי שייצר הפטנט ומבקש בקשיש ממכל אשר מבקש לעבור ולהשתמש בהמצאה שבבסיס הפטנט. ככזה, ההרתעה שמספק פטנט נגדי אינה מעניינו של הטרול, שכן הפטנט שיש בידי המפר לא ישפיע על הטרול לכאן או לכאן. או אז בא לידי ביטוי ההבדל שבין החרב נטולת העוקץ לבין מגן מוצלח שהיה עשוי לסייע למי שנופל ברשתו של טרול הפטנטים.
היחס לטרולי הפטנטים נע בין קצוות מנוגדים. יש שסוברים כי הטרולים הם אימת היער והעולם, שכן לשיטת אלו הטרולים פוגעים בחופש של הגופים היצרניים, מגדילים את עלויות הייצור, פוגעים בתחרות והכל מבלי לתרום דבר. מנגד, יש את אלו שסבורים כי הטרולים הם תופעה הגיונית וטובה. יש בין אלו אף כאלו שמתנגדים למונח טרול, ומעדיפים את הגדרה חפה מאסוציאציות שליליות כגון ישות שאינה משתמשת (Non-Practicing Entity, או בקיצור NPE). לדעת אלו, הטרולים הם תוצר של שוק הפטנטים המאפשר סחר חופשי בזכות הפטנט. באמצעות המסחר ניתן לתגמל את הממציא בגין תרומתו לידע האנושי. בעניין זה ראוי לשים לב כי העובדה שטרולים אינם חוששים מתביעות נגדיות מאפשרת להם להעריך את הפטנטים אותם הם רוכשים כשווים יותר. כיוון שכך, הם עשויים להסכים לשלם מחיר גבוה יותר מאשר רוכשים אחרים שאינם טרולים ובכך להגדיל את התגמול שהממציא יכול לקבל.
לסיכום, פטנטים הם אכן חרב ולא מגן. הפטנט מאפשר לתקוף את מי שמשתמש בהמצאה ולא יהווה מגן מפני טענה כנגד בעל הפטנט. עם זאת, כאימרה הידועה "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה". החזקת פטנטים עשויה להוות שיקול הרתעתי בפני תובע פוטנציאלי. בפוסט זה פתחתי צוהר לדיון בדבר טרולי הפטנטים. טרול הפטנטים, הסברתי, חסין מחששות מהחזקת פטנטים בידי אחרים, והוא חופשי לתבוע בגין הפרת זכויותיו בפטנטים ללא כחל וסרק.
6

המצאות כשירות לפטנט

"פטנט נהדר" מוכרז חדשות לבקרים (למשל, בחיפוש הפשוט הזה), וכבר עמדתי על ההבדל בין המצאה לבין פטנט בפוסט קודם. ברם, לא כל המצאה, ואפילו היא חדשה ומעורבת בה התקדמות המצאתית, יכולה להיות כשירת פטנט.
בפוסט זה אתייחס בקצרה לנושא שראוי לעסוק בו בהרחבה: מהן סוגי ההמצאות שזכות הפטנט יכולה להגן עליהן. בלעז נהוג לכנות את הסוגיה שבמרכז פוסט כ- Subject matter. רוצה לומר – מהו התוכן שיכול להיות מוגן באמצעות זכות הפטנט.
התשובה לשאלה זו – סבוכה היא, ובעיקרה משתנה ממדינה למדינה. לשם מיקוד, אבקש להתמקד בתשובה לסוגיה זו בישראל.

רעיון אבסטרקטי - לא זוכה להגנה פטנטית (cc by-nc-sa Ennuipoet * FreeVerse Photography)


דרישת ה-Subject matter מופיעה בחוק הפטנטים הישראלי בסעיף 3, הקובע:

אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט.

החוק פותח ומתייחס למונח "אמצאה". ברם, החוק לא מספק הגדרה כלשהי למונח זה. למונח זה ככל הנראה יש את אותה המשמעות של המונח "המצאה" וההבדל בכתיב אינו מרמז על שוני אמיתי כי אם על עברית ערכאית. במאמר מוסגר יצויין כי סעיף 3 לחוק כנוסחו דהיום בא להתאים לדרישותיה של אמנה בינלאומית המתייחסת תחת אמצאה ל-invention.
עם זאת, החוק מוסיף ומורה "בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך". מכאן אנו למדים כי לכל הפחות ישנן המצאות מסוג "מוצר" וישנן המצאות מסוג "תהליך". דהיינו, ישנן המצאות למוצרים, שהן המצאות המגדירות את המבנה (structure) של המוצר. טול לדוגמה פלס, מכשיר מופלא המנצל את חוק כלים שלובים. הפלס מורכב ממיכל המוצמד לרכיב ישר (מעין "סרגל"). כמו-כן, המיכל מכיל בתוכו נוזל הממלא כמעט לגמרי את נפח המיכל. בשארית המיכל יכול להיות גז כלשהו, למשל חמצן, או תערובת של גזים, למשל אוויר. הנה נוכחנו לדעת כי פלס הוא אמצאה שהיא מוצר שכן הוא בעל מאפיינים מבניים מסויימים. מנגד, טול לדוגמה את תהליך הפסטור, לו אין ולו מאפיין מבני אחד, אלא הוא מורכב משורה של צעדים אותם יש לבצע.
כמו, כן תגלית איננה בגדר המצאה. מי שגילה חוק פיזיקלי, תיאוריה מתמטית או כל תגלית דומה, אינו יכול לזכות בהגנה פטנטית על תגליתו. ברם, אם המציא המצאה – ואפילו היא מבצעת אפיליקציה של התגלית – המצאתו תוכל עקרונית לזכות בהגנה פטנטית. כך למשל במקרה של הפלס, שעושה שימוש בחוק הפיזיקלי האמור: חוק כלים שלובים אינו בבחינת המצאה כשירת פטנט, אך הפלס אכן כשיר.
אך בקיומה של המצאה לא די. החוק מוסיף ומורה כי על האמצאה להיות בכל תחום טכנולוגי. בנקודה זו מתחיל הקושי האמיתי בדין הישראלי. תחום טכנולוגי אינו מוגדר בחוק. אף היזקקות להגדרה מילונית אינה מועילה בהרבה. כך למשל, המילון החדש של אבן שושן מגדיר:

טכנולוגיה: מכלול האמניות התעשיתיות והשמושיות, כלל המדעים השמושיים השונים עוסקים בדרכים ובאמצעים של עבוד חומרים למיניהם.

בעניינו של אלי תמיר, קבע רשם הפטנטים כי שיטות לעשיית עסקים אינן מתחום הטכנולוגיה. בפסיקתו, הסתמך הרשם על כך שהחוק מחייב כי לעורכי הפטנטים יהיו תארים בתחומים מסויימים, ומתחומים אלו נעדר תחום הכלכלה. מכאן, אני מסיק כי רשימת התחומים הללו בוודאי נחשבים לתחומי טכנולוגיה. תחומים אלו כוללים: הנדסה, כימיה, פיסיקה, ביולוגיה, רוקחות ומדעי המחשב.
ברם, על אף הסקתי זו, לשכת הפטנטים הישראלית מקשה על בעלי המצאות מתחום המחשבים. כך למשל, בעניין Biosense נ' אלביט מערכות, נקבע כי תוכנה אינה נשוא להגנה באמצעות פטנט בישראל. אני סבור כי פסיקה זו, בכל הכבוד, שגויה ואינה בהתאם לחוק. הפסיקה, לטעמי, אף סותרת פסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי. עם זאת, יש לזכור כי בית המשפט העליון מעולם לא בחן סוגיה זו, ומשום כך אין לנו קביעה משפטית מחייבת לכאן או לכאן. בהערת שוליים אוסיף, כי רשות הפטנטים פירסמה קול קורא לקבלת ניירות עמדה בסוגיה זו, ודומה כי הרשם נכון לבחון מחדש את הסוגיה (הקשה, יש להודות) של כשירותן של המצאות מבוססות מחשב.
אבקש לסייג את שציינתי לעיל. מתוך מכלול ההמצאות שנבחנות על ידי לשכת הפטנטים, ישנן גם המצאות מבוססות מחשב הזוכות להיות מוגנות על ידי פטנט. לשכת הפטנטים נוהגת לבחון את ההמצאות תוך הסתכלות על "עיקר ההמצאה", מונח עמום וחמקמק, תוך ניסיון לעקוב אחר העיקר ולהתעלם מן הטפל – האם ההמצאה היא בדרך ביצוע תהליך על ידי המחשב או האם היא בתהליך אותו מבצעים. כך למשל, אם עיקר ההמצאה בדרך שבה המחשב מבצע תהליך, הלשכה עשויה לאשר את ההמצאה ככשירת פטנט ולהעניק למבקש פטנט (ובלבד שההמצאה עומדת גם בכל הדרישות הנוספות של החוק, כגון חידוש והתקדמות המצאתית). בצורה זו מבקש הרשם למנוע ניסיונות לקבל פטנטים בגין המצאות מתחומים שאינם טכנולוגייים כגון עשיית עסקים על ידי הלבשתן באיצטלה של המצאות מבוססות מחשב.

עד כה עסקתי בשאלה מה תוכנן של המצאות כשירות פטנט אליבא דסעיף 3, אולם לא בכך סגי. סעיף 7 לחוק שכותרתו "סייג למתן פטנטים" מוסיף וקובע חריגים לתוכנן של המצאות:

על אף האמור בסעיף 2 לא יוענק פטנט על –
(1) תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם;
(2) זנים חדשים של צמחים או בעלי חיים, זולת אורגניזמים מיקרו-ביולוגיים שלא הופקו מהטבע.

סעיף 7 מחריג שני סוגי המצאות כך שהם לא ייזכו בהגנה פטנטית. הסוג הראשון כולל בחובו תהליכים אשר מטרתם לטפל בגוף האדם. הרציונאל העומד בבסיס חריג זה, הוא שהדין אינו מעוניין להעניק בלעדיות לאף אדם על טיפולים מצילי חיים. המחוקק הישראלי ביקש שלא להגן בפטנט על שיטות דוגמת "שיטת היימליך", שכן ברגע האמת לכשיזדקק הרופא להשתמש באותה שיטה, הוא יהיה קרוע בין חובתו המוסרית והאתית למטופל ובין הזכות הקניינית של בעל הפטנט האוסרת עליו לבצע את השיטה ללא קבלת אישורו של האחרון.
הסוג השני המוחרג מתייחס לזנים חדשים של צמחים או בעלי חיים. כלומר, לא תינתן הגנה באמצעות פטנט על הרכבה של זנים חדשים, זיווג בין בעלי חיים שונים וכדומה. מי שהמציא זן צמחים חדש יכול לזכות בהגנה באמצעות חוק אחר: חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג – 1973. אך מי שמבקש לזכות בהגנה קניינית על בעל חיים חדש יימצא שאין בדין הישראלי מזור. הדין הישראלי ביקש שלא להעניק הגנה על סוגי בעלי חיים וזאת מתוך עיקרון מוסרי.

האמור לעיל נכון ויפה לדין הישראלי. אבקש להזכיר הוא שכוחו של הדין הישראלי יפה לתחומי המדינה, והוא אינו משליך על מדינות אחרות. כך למשל, הדין האמריקאי מקל בהרבה מזה הישראלי. ואף הדין האירופאי (החל מכוחה של אמנת הפטנטים האירופאית, ה-EPC) שונה מזה הישראלי, ופותח אשנב רחב יותר לעולם המחשבים. הדין האמריקאי, לשם הדגמה, קובע כי כל המצאה – בין שהיא טכנולוגית ובין שהיא לא טכנולוגית – עשויה להיות כשירת פטנט. נדרש, עם זאת, שההמצאה תהיה בגדר המצאה ולא בגדר תגלית. בהערת אגב נוספת ואחרונה, אציין כי בימים אלו ממש הובא לפתחו של בית המשפט העליון האמריקאי עניינו של מר בילסקי (Bilski), אשר אי שם בשלהי שנות ה-90, הגיש בקשת פטנט על שיטה לעשיית עסקים וטרם צלח לעבור את המשוכה הראשונה בהליך הבחינה: משוכת ה-Subject matter. פסיקתו של בית המשפט העליון האמריקאי צפויה להבהיר את המצב החוקי בארצות הברית לאשורו בכל הקשור לבקשות פטנט לשיטות לעשיית עסקים ולתהליכים שעשויים להתבצע בצורה מנטלית בלבד.
חשיבותם של הדינים השונים היא רבה ומכרעת. רבים וטובים מיזמי ההיי-טק הישראלים אינם מתמקדים בפטנטים ישראליים כי אם בפטנטים אמריקאיים, אירופאיים וכדומה. על אף שישנה חשיבות לחסום מתחרים פוטנציאליים גם בישראל על ידי פטנט ישראלי, יש מי שמעדיף להשקיע משאבים בצרכים אחרים ומזניח לגמרי הגנה קניין רוחנית על המצאותיו בישראל.

לסיכום, בפוסט זה הסברתי כי לא כל דבר יכול להצדיק מתן פטנט. כך למשל, הדין אינו מכיר בתגליות לשם דיני הפטנטים, ומחייב קיומה של המצאה. בדין הישראלי, הדרישה היא כי ההמצאה תהיה מתחום הטכנולוגיה, ומשום כך אין מעניקים בישראל פטנטים בגין שיטות לעשיית עסקים. הסברתי כי בישראל ישנה נטייה שלא ליתן פטנטים בגין המצאות תוכנה.

6

מה בין עורך דין ובין עורך פטנטים?

Gavelסעיף 154 לחוק הפטנטים קובע כי:

א) לעורך-פטנטים תהיה זכות יחודית לעסוק בישראל בשכר בבקשות לפטנטים, למדגמים ולסימני-מסחר ובהכנת כל מסמך המוגש לרשם, ללשכה או לרשות ההגנה על קניני התעשיה במדינה אחרת, ולייצג ולטפל בכל הליך לפני הרשם או בלשכה
ב) סעיף זה אינו פוגע בזכותו של עורך-דין או של עובד המדינה בתחום תפקידו לעשות את הפעולות האמורות

כלומר, עורך הפטנטים רשאי לעסוק בעניינים מסוג אלו, אך כמוהו גם עורך הדין. למעשה, נהוג לומר כי עורך דין רשאי לעסוק בכל דבר שעורך פטנטים רשאי לעסוק. אך ההפך, כמובן, איננו נכון. עורכי דין רשאים לעסוק במגוון רחב של דינים שונים, בין אם מנהליים, פליליים או אזרחיים. לעומתם, עורכי הפטנטים מוגבלים לעולם תוכן אחד בתוך עולם המשפט והוא דיני הקניין הרוחני, ואף זאת באופן מוגבל.

אך מיהו אותו עורך הדין ובמה הוא נבדל מעורך הפטנטים?
לקריאת המשך המאמר »

9

מהו פטנט? מבוא בסיסי ביותר לאחת הזכויות המסובכות ביותר

Man with an idea

(cc by-sa Rego - d4u.hu)

הראש היהודי, בניגוד לפתגם המפורסם, לא ממציא לנו פטנטים. הראש היהודי ממציא המצאות, שהן לעיתים כן ולעיתים לא כשירות פטנט.
בניגוד למובנה היומיומי של המילה "פטנט" השגורה בפי כולנו, יש למונח זה גם משמעות משפטית. בפוסט זה, ולרגל הקמת הבלוג החדש, אפרט בקצרה את המשמעות של מונח זה.

זכות הפטנט הינה זכות בלעדית על המצאה לזמן קצוב. לעיתים מתייחסים אליה כאל מתן מונופול על ההמצאה. חשוב לציין שהזכות הבלעדית הינה זכות למנוע מאחרים לעשות שימוש בהמצאה, והיא לא בהכרח מעניקה לבעל הפטנט את הזכות להשתמש בהמצאה שלו, כפי שהמונח "מונופול" עשוי לרמוז. יתכן, כפי שקורה ברובם המוחלט של המקרים, שההמצאה הינה שיפור של המצאה קיימת. למשל כיסא עם משענת מהווה המצאה המשפרת לפחות המצאה קודמת אחת – כיסא. במקרה כזה, יתכן ופטנט על ההמצאה הקודמת ימנע מהממציא להשתמש בשיפור אותו הוא המציא ללא הסכמת בעל הפטנט הקודם. יתכנו גם מצבים בהם חוקים אחרים מונעים את השימוש בהמצאה, למשל כאשר מדובר בהמצאה בעלת אופי ביטחוני-צבאי או כאשר ישנה דרישת אישור של גוף רגולטורי, כמו במקרה של תרופה חדשה.
כך או כך, בפני הממציא סלולה הדרך להגיש בקשה לרישום פטנט, גם מבלי שקיבל את הסכמתם של בעלי פטנטים קודמים, ואף ללא שנתן את דעתו לשיקולים נזיקיים או אחרים של ההמצאה. כך למשל, משדר חדש עשוי להיות כשיר לרישום כפטנט, אף אם הוא מסוכן לבריאות הסובבים אותו. פועל יוצא של פטנט כזה יהיה בלעדיות של בעל הפטנט על המשדר, אף אם משדר זה אינו שימושי במיוחד נוכח מסוכנותו.

הפטנט, כמו כל זכות קניינית אחרת, הינה זכות טריטוריאלית המוגבלת לתחומי המדינה שהעניקה אותו. משום כך, נהוג להגיש מספר בקשות פטנט מקבילות בגין אותה המצאה במדינות שונות, בהתאם לשוק שבו צפויה ההמצאה להיות ממוסחרת או בהתאם למקום הייצור של המוצר. חשוב להדגיש, כי על אף שקיים מנגנון המאפשר הגשה של בקשה בינלואמית (בקשת PCT), לא קיימת זכות פטנט בינלאומית. למעשה, הבקשה הבינלאומית מאפשרת הגשה של בקשות פטנט לאומית (כלומר, במדינות מסוימות) מכוחה, ויתרונה הוא בדחיית מועד בו על מבקש הפטנט להגיש את בקשתו בכל מדינה בה הוא מעוניין לקבל פטנט.
כיוון שפטנט מוענק על ידי כל מדינה על פי חוקיה שלה, דיני הפטנטים משתנים ממדינה למדינה. עם זאת, ישנם סטנדרטים אחידים בין הדינים השונים. בכלליות, פטנט מוענק לגבי המצאה שעומדת בשני קריטריונים: חדשנות והתקדמות המצאתית.
חדשנות: על ההמצאה להיות חדשה במובן שבכל הפרסומים הפומביים (אי שם בעולם) לא יהיה ניתן לאתר את כל רכיבי ההמצאה. פרסומים פומביים כוללים בחובם מאמרים, בקשות פטנט שהתפרסמו, חלק מבקשות הפטנט אף לפני שהתפרסמו, מוצרים שנמכרו או שהשתמשו בהם בפומבי.
התקדמות המצאתית: דרישה זו מוסיפה על החדשנות ואומרת שגם אם ניקח מספר פרסומים יחדיו עדיין לא נקבל את ההמצאה כולה. ההחלטה אילו פרסומים מותר לחבר יחדיו לצורך בחינת קריטריון זה נעשית בהתחשב בידע של איש מקצוע בתחום הרלוונטי, בהתאם לתכני המסמכים וכדומה. כך למשל, בתחום של פיסיקה גרעינית, לא סביר שנבחר לאחד בין מסמך מתחום הפיסיקה למסמך מתחום הרופאה האלטרנטיבית. עם זאת, יתכנו מצבים שבמסמך אחד רלוונטי, תתגלה מוטיבציה לחבר למסמכים מתחום הרפואה האלטרנטיבית, ואז החיבור הופך סביר יותר.
בכל טריטוריה, ישנו גוף שונה הבוחן האם המצאה היא כשירת פטנט. כך למשל, בארצות הברית ישנו את משרד הפטנטים וסימני המסחר האמריקאי (USPTO), באירופה מדובר בגוף בשם משרד הפטנטים האירואפי (EPO), ובישראל מדובר ברשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. כל גוף עשוי לקבל החלטה שונה לגבי כשירותה של המצאה למתן פטנט, בין היתר בשל ההבדלים בדינים החלים על כל גוף שכזה.

לסיכום, הפטנט הינה זכות למנוע מאחרים להשתמש בהמצאה למשך תקופת זמן קצובה. מדובר בזכות טריטוריאלית שמעניקה כל מדינה על פי חוקיה, אך ככלל על ההמצאה להיות חדשה ובעלת התקדמות המצאתית.