עוולות מסחריות ארכיון

0

פסיקה: שימוש ברשימת לקוחות ותעריפים אינו גזל סוד מסחרי

cc-by-sa BP22Heber

בהחלטה שניתנה לאחרונה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד עובד לשעבר ומעסיקתו הנוכחית נדרש בית הדין לשאלה אימתי שימוש ברשימת לקוחות ובתעריפים של מעסיק קודם ייחשב לגזל סוד מסחרי. עוד נדונו בהחלטה התנאים הנוספים הצריכים להתקיים על מנת לזכות בסעד של צו מניעה, הן ככלל והן בהקשר של סוד מסחרי, בפרט.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: הזכות לפרסום היא קניינית ונמשכת 25 שנה מהמוות

A salvador dali like portrait, Portrait of a young man with his cat.  © Casfotoarda | Dreamstime.com

A salvador dali like portrait, Portrait of a young man with his cat
© Casfotoarda | Dreamstime.com

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת.א. 11740-03-13 Fundacio Gala Salvador Dali נ' וי.אס.מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (מיום 28.8.2016), נקבע כי הזכות לפרסום (right of publicity), שהיא הזכות לעשות שימוש מסחרי בשמו, קולו, או דמותו של אדם, היא זכות קניין לכל דבר ועניין, הניתנת לסיחור והעברה בירושה, בפרט. עוד נקבע כי משכה הראוי של זכות זו לא יפחת מ-25 שנה לאחר מותו של אותו אדם. כמו כן, נפסק כי מדובר בזכות עצמאית ומובחנת מזכויות קניין רוחני אחרות מוכרות בדין, שהפרתה מקימה עילת תביעה בעשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, הצד הנפגע עשוי לזכות בסעד של השבת רווחי המפר או תשלום דמי שימוש ראויים לפי שווי שוק של הזכות, בהתאם לנסיבות העניין.

עובדות המקרה

התובעות, קרן ספרדית וחברת-בת הולנדית שלה, המנהלות את נכסי העיזבון של הצייר ואמן הסוריאליזם סלבדור דאלי, לרבות נכסי קניין רוחני ובהם זכות היוצרים ביצירותיו וסימני מסחר המכילים את שמו ורשומים ברחבי העולם ובישראל, הגישו תביעה כנגד שתי חברות שיווק, שרכשו זכויות שימוש מסוימות וחלקיות באחת היצירות של האמן, בגין שימוש חורג ואי ייחוס כנדרש, וכן כנגד רשת הקמעונאות "המשביר לצרכן" וחברת שיווק קשורה, על רקע הפרות נטענות שונות מצד כל הארבע וגורמים אחרים מטעמן של הזכויות ביצירה ובשמו של האמן, לרבות הפרת סימן מסחר רשום ו/או מוכר היטב, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט בגין הפרת הזכות לפרסום, הפרת זכות יוצרים, ואף הטעיה צרכנית. בין התובעות ושתי הנתבעות הראשונות התנהלו הליכים קודמים שהסתיימו בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, אלא שהראשונות סברו כי האחרונות הפרו את ההסכם ותבעו את ביטולו, במקביל לניהול הליכי ביזיון בית משפט כנגדן.

לקריאת המשך המאמר »

2

שיווק מחוץ לדלתו של עוסק אחר אינה מקימה עוולה של התערבות לא הוגנת

דרכון ישראליבסמוך למשרד הפנים ברחובות מצויה חנות הצילום "סטודיו אסף". כמו חנויות צילום אחרות, ובמיוחד כאלה המצויות בסביבתו של משרד הפנים, גם סטודיו אסף מספק שירותי צילום תמונות פספורט. אלא, שזרם הלקוחות הפך דליל במיוחד נוכח מעשי השיווק של חנות מתחרה, המספקת אף היא שירותי צילום דומים לבאי משרד הפנים. החנות המתחרה, המרוחקת מעט יותר ממשרד הפנים מאשר סטודיו אסף, שלחה נציג מטעמה שיעמוד בשביל היציאה ממשרד הפנים ויפנה את הלקוחות הפוטנציאלים הזקוקים לשירותי צילום אליה. משנוכח בעליו של סטודיו אסף כי פעולות אלה פוגעות בעסקיו שלו, הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי המבוססת על עוולה של התערבות לא הוגנת.

סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות מקים את עוולת ההתערבות הלא הוגנת ומגדירה כך:

"לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר".

עוולה זו כוללת שלושה רכיבים: היותם של שני הצדדים עוסקים, קיומה של הכבדה שיצר הנתבע כלפי התובע ביחס ללקוחות,עובדים או סוכנים; ופעולות הנתבע נעשות באופן לא הוגן.

בית המשפט בחן את העובדות והגיעה למסקנה כי אין כל חסימה פיסית של הגישה לסטודיו של התובע, אלא אך ניסיונות שידול של לקוחות בכוח – ניסיונות שאם צולחים, מובילים את אותם לקוחות פוטנציאלים לחנות הנתבעים תחת בית העסק של התובע. בית המשפט קבע כי נוכח קביעות אלה, אין כל הכבדה בענייננו:

"הנה כי כן, פעולתו של נתבע 2 העומד בפתח משרד הפנים, אינה מהווה חסימה פיסית או טכנית כנדרש בחוק ואף אינה מהווה במובן זה הכבדה של ממש על גישת לקוחות לעסקו של התובע. משכך, לא מתקיים היסוד השני של העוולה."

עוד הוסיף בית המשפט כי אף הרכיב השלישי אינו מתקיים משפעולות החנות המתחרה מבוצעות לשם הגנה על אינטרס לגיטימי – שיווק מרכולתם – וזאת ללא הטעיה, יצירת מצג שווא או שימוש בדרכים אחרות שאינן ראויות.

נוכח האמור, ולאחר שבית המשפט דחה עילות תביעה נוספות שנטענו, נדחתה התביעה והתובע אולץ לשלם 10,000 ש"ח הוצאות משפט.

(תא (מרכז) 24480-10-14 יצחק אסף נ' חלף בן עמי (21.04.2016))

הערות:

עוולת התערבות לא הוגנת אינה עוולה "פופולארית" ומעטים ההליכים בהם היא נדונה לגופה. בין היתר, הדבר נובע נוכח הוראת סעיף 12 לחוק עוולות מסחריות הקובע, בין היתר, כי בעוולה זו, כמו גם בעוולה של תיאור כוזב, התובע אינו זכאי לסעד של פיצוים ללא הוכחת נזק, והוא נדרש להוכיח את נזקיו אם הוא מעוניין קבלת פיצויים כספים.

שידול לקוחות פוטנציאלים המצויים בסמוך לחנותו של אחר דומה להתנהלות מקובלת בתחום השיווק הדיגיטלי כאשר מתחרים מפרסמים פרסומים ממומנים כאשר גולשים מחפשים אחר מתחריהם. התנהלות שכזו, נפסק, הינה חוקית ואין בה כל פסול בעולם הדיגיטלי, ונדמה כי אך ברור הוא כי המצב בעולם המוחשי אינו צריך להיות שונה.

0

חוק חדש בארה"ב: הגנה על סודות מסחריים

trade secret card

cc by-sa (Benjamin Chun)

ארה"ב חוקקה לאחרונה חוק חדש המכונה Defend Trade Secrets Act. עד עתה סוגיית הסודות המסחריים הוסדרה בדין המדינתי, שאומנם היה מבוסס על תבנית אחידה: Uniform Trade Secrets Act אך בפועל המדינות השונות ערכו בתבנית שינויים והדין היה שונה בין מדינה למדינה. אלמנטים מסויימים בתחום סודות המסחר הוסדר במסגרת דינים פדראליים כגון Economic Espionage Act ו-Computer Fraud and Abuse Act, אלא שהחוק החדש עורך הסדרה חדשה ומלאה בתחום זה במסגרת הדין הפדראלי.

החוק החדש קובע איסור על גזל סוד מסחרי, ובלבד שהסוד קשור למוצר או שירות שנעשה בו שימוש במסגרת מסחר בין-מדינתי או סחר חוץ. בדומה לדין הישראלי. גם פה "סוד מסחרי" מוגדר בצורה רחבה והוא כולל מידע שסודיותו מקנה ערך כלכלי לבעליו ושבעליו נקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. הגזל, כך קובע החוק, הוא שימוש באמצעים בלתי ראויים להשגת הסוד, או קבלה, ביודעין, של הסוד מאחר שעשה שימוש באמצעים בלתי ראויים כאמור. החוק החדש טורח ומבהיר שהנדסה לאחור אינה, לכשעצמה, גזל סוד מסחרי. החוק מסמיך את בתי המשפט הפדראליים לתת צווי כינוס, אף במעמד צד אחד, בנסיבות מסוימות כגון לצורך מניעת השמדת ראיות או חשיפת הסוד לאחרים. נושא נוסף המוסדר בחוק החדש נוגע ליחסי עובד-מעביד והגנה על "חושפי שחיתות" שחושפים גזל סודת מסחרי.

כעת לבעלי סודות מסחריים יש כלי נוסף להגן על קניינים הרוחני. עם הזמן נוכל לראות מתי מעדיפים בעלי סודות לעשות שימוש בחוקים המדינתיים ומתי החוק הפדראלי עדיף בעיניהם.

2

שימוש אמת בשם – הגנה שלא קיימת בפני סימן מסחר מוכר היטב?

תמונה של רונית רפאל

רונית רפאל המפורסמת. משלימה הכנסה מביתה בראשון לציון?
(חברת רונית רפאל, מתוך ויקיפדיה)

"שתי נשים מכוּנות באותו שם פרטי ושם משפחה, ועוסקות באותו תחום עיסוק. האחת בונה מוניטין נרחב לשׁמה, המבוסס על עסקיה המצליחים, ואף משתמשת בו כמוּתג מסחרי מוּכּר, האחרת מבקשת אף היא לעשות שימוש בשם זה כמייצג את עסקיה, באופן, שלטענת הראשונה נהנה משימוש שלא כדין במוּתג אותו בנתה. מכאן התביעה שלפני.", כך נפתח פסק דינו של השופט גינת בעניינן של רונית רפאל המוכרת ורונית רפאל הפחות מוכרת.

התובעת, ששמה כיום הינו רונית רפאל לייטרסדורף פועלת מזה כ-25 שנה בתחום הקוסמטיקה והיופי, היא רשמה מגוון רחב של סימני מסחר עבור טובין ושירותים שונים הנוגעים לעניין אשר כולם, בין אם מעוצבים ובין אם לאו, נושאים גם את שמה שלה. הנתבעת, לעומת זאת, פעלה החל משנת 2008 בתחום הקוסמטיקה. בתחילה, כאשר גם פעלה מתוך מספרת "נירו", היא עשתה שימוש בשמה לאחר הנישואין "רונית רפאל אלטמן". עם גירושיה, כאשר שבה לשמה המקורי, עזבה היא את המספרה של נירו, והחלה לפעול מתוך חדר בדירת מגוריה, תחת השם החדש "pure beauty בהנהלת רונית רפאל".

לקריאת המשך המאמר »

0

גוגל יכולה לנשום לרווחה: אפשר להשתמש גם בשם של אדם ב-AdWords

Pay-Per-Click (אילוסטרציה).
(cc by-nc-nd Phlora)

לפני כשנה, דיווחתי על הפרשה של ד"ר קליין ופרופורציה, שם קבע בית משפט השלום כי שימוש בשמו של ד"ר קליין למטרות פרסומיות פוגע בפרטיותו. פסק דין זה, אף שניתן בבית משפט השלום, יכל היה לייצר בעיה קשה למפרסמים. והנה, שנה חלפה, ועתה התקבלה החלטה אחרת, הפוכה ומערכאה גבוהה יותר, כך שגוגל יכולים לנשום ברווחה.

הפעם, היה זה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שדן בתביעתו של ד"ר רוני מוסקונה כנגד אותה פרופורציה בגין שימוש בשמו כחלק ממילות המפתח של המודעות הממומנות שלה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין עניין לנו בפגיעה בפרטיותו של ד"ר מוסקונה, והוא מוצא תימוכין לכך בטענותיו של התובע:

"קצפו של התובע יצא על כך, שעל לוח המודעות [העמוד של גוגל. ז.ג.], לצד האתר האישי הפרטי שלו, מופיעים אתרים/"קישורים ממומנים" מתחרים עמו… אין התובע מלין על הופעתם בלוח מודעות  זה של אתרים אחרים בהם מופיע או מאוזכר השם "רוני מוסקונה", הגם שהם אתרים שאינם שייכים לו. אם לטענת התובע אסור שיופיעו על לוח מודעות זה אתרים נוספים על האתר האישי הפרטי שלו; מדוע אין הוא מלין על הופעתם של אתרים אלה?

סבור אני כי דינם של האתרים/"הקישורים הממומנים" או "מודעות" (ממומנות), כדין כל האתרים האחרים"

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: אין חשש להטעיה במקרה של זיוף זול

(cc by-nc Houston Marsh)

האם  חיקוי זול וברור מהווה עוולה של גניבת עין? בית המשפט העליון העלה שאלה זו בהחלטה תקדמית, והשיב תשובה מפתיעה – לא.

עוולת גניבת העין מוגדרת בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות:

(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.

עוולה זו, קובעת ההלכה הפסוקה, דורשת הוכחתם של שני רכיבים: הראשון, כי העוסק רכש מוניטין בנכס או בשירות אותו הוא מציע, והשני – חשש מפני הטעיית הציבור שיסבור בטעות כי הנכס או השירות של הנתבע, שייך לתובע. אף שאחד הרכיבים מדבר בחשש מפני הטעיית הצרכנים, דיני גניבת העין לא נועדו להגן על הציבור, כי אם על קניינו של העוסק – המוניטין שצבר.

לקריאת המשך המאמר »

2

פסיקה: הועד האולימפי העתיק את קישקשתא

שפיציק (מתוך אתר: olympic.one.co.il. צלם: משה חרמון)

עיקר דמותו של קישקשתא הועתקה לדמותו של "שפיציק", הקמע של המשלחת האולימפית הישראלית לאולימפיאדת לונדון 2012 – כך קבע בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי עניין לנו בהפרת זכות יוצרים ואף בגניבת עין.

הגנת זכות היוצרים

בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי קיימת הגנת זכות יוצרים בגין דמותו של קישקשתא, שכן גם על דמות בדיוניות ודמיוניות יכול שתהיה זכות יוצרים. ברם, נטען על ידי הנתבע כי דמותו של שפיצק אינה העתקה של דמותו של קישקשתא, כי אם ביטוי נפרד לאותו רעיון – האנשה של צבר.

בית המשפט קבע, כי בהעדר ביסוס ראייתי מתאים, נדחית טענת הנתבע שיצר את היצירה בצורה עצמאית ולא העתיק מדמותו של קשקשתא. נקבע, שישנו דמיון מהותי בין שתי הדמויות. בית המשפט הבהיר:

"לעניין הדמיון המהותי בין שתי הדמויות, הנושא העובדתי שבמחלוקת בין בעלי-הדין, הרי המבחן הוא של הרושם הכללי של בית-המשפט. (…) כפי שציינו באי-כוח התובעת (…) יש דמיון: בראש הגדול, האליפטי  הקירח והקוצני, בצורת האוזניים, בסידור העלים, בצורת האוזניים שאחת מהן מורכבת משני עלים, בקוציות האוזניים. השאלה כאמור, היא האם קיים דמיון מהותי והאם אלמנטים היחודיים ליצירה המוגנת נמצאים גם בזו המועתקת, ולא האם ביצירת הנתבע הוספו אלמנטים נוספים, (כמו חולצה שונה, או החזקת לפיד, או שם אחר של הדמות), שאינם מעלים ואינם מורידים לענייננו"

קישקשתא. (תמונה מתוך פסק הדין)

כיוון שכך, נקבע כי היצירה של שפיציק הינה בבחינת העתקה של חלק מהותי מיצירת קישקשתא, בניגוד לזכות היוצרים בדמות אחרונה זו.

לקריאת המשך המאמר »

1

פסיקה: אין לעשות שימוש בשמו של אחר במסגרת קמפיין AdWords

האם רשאי בעל עסק לעשות שימוש בשמו של מתחרה לפירסום? על שאלה זו ענה בית המשפט לאחרונה בלאו מוחלט.

שירות AdWords של גוגל מאפשר לבעלי עסקים לפרסם את מרכולתם באינטרנט, כאשר גוגל מחליטה, על פי האלגוריתמים שלה, איזה פרסומת לשים באיזה מיקום. כיוון שהתשלום נעשה על פי לחיצות על המודעה (pay-per-click) למפרסם ולגוגל יש מטרה משותפת שהפרסומות יוצגו במקומות הרלוונטיים ביותר.

מרפאת פרופרוציה היא קליניקה פרטית לניתוחים פלסטיים שונים. במסגרת קמפיין הפרסום שלה, היא החליטה להשתמש בשמו של התובע "ד"ר דב קליין" ובצירופים שונים של מילים אלו כמילות פרסום.
pay-per-click (אילוסטרציה)
(cc by-nc-nd Phlora)
בית המשפט קבע כי מדובר בפגיעה בפרטיותו של ד"ר קליין ובעבירה על חוק הגנת הפרטיות. בית המשפט נסמך על סעיף 2(6) הקובע כי "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח" הוא בבחינת פגיעה בפרטיות.
בית המשפט לא נמנע מלהתייחס להלכה המנחה שנקבעה בעניין מתאים לי (ה"פ (מחוזי ת"א) 506/06 מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ נ' קרייזי ליין בע"מ, פ"ד תשסד(2) 702 (מיום 31.07.2006)). ברם, קבע, כי בניגוד למצב שם, אשר פילוח קהל הצרכנים נעשה על פי שימוש בסימן מסחר, כאן הפילוח נעשה על פי שמו. לעניין זה מצטט בית המשפט בהבלטה את הפסקה הבאה:

"האינטרנט בכלל ואתר מנוע החיפוש בכלל זה, הוא אתר פרסום נוסף כבכל מידה המאפשרת פרסום. אין פסול בשיטת פרסום המתמקדת בפלח השוק שיש לו עניין תחילי בתחום עיסוק כזה או אחר. היכולת לזהות פלח שוק זה או ללכוד פלח שוק אחר, הוא אסטרטגיה שיווקית פרסומית ומהווה חלק מתחרות עסקית בריאה ובלבד שהיא נעשית במסגרת הדין וכללי התנהלות סבירים והוגנים למשל תוך כיבוד הזכות לפרטיות או כיבוד זכויות המתחרים המוגנות בדין." (ההדגשה הוספה על ידי בית המשפט)

נוכח קביעתו כי מדובר בפגיעה בפרטיות, הוסיף בית המשפט וקבע כי אין להסיק מעניין מתאים לי לעניין שהונח בפניו.
בסופו של יום, פסק בית המשפט פיצויים בסך 50,000 ש"ח. סכום זה נקבע על פי אומדנא, וזאת לאור סעיף 29א לחוק המאפשר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק עד לסכום זה. כמו כן, נפסקו לטובת התובע 10,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.
הערות:
אני סבור כי בית המשפט נקלע לכלל טעות. אומנם בית המשפט אינו מתחמק מפסק הדין בעניין מתאים לי אך הוא מתעלם מפסק דין חשוב אחר: ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד (מיום 30.03.2004), שם נדונה הפרסומת הזכורה של אריאל מקדונלד, שחקן מכבי תל אביב בכדורסל לשעבר. בפרסומת, אריאל אינו מורשה להיכנס לסניף בורגר קינג עד אשר הוא מוריד את חולצתו עליה נכתב באותיות גדולות שם משפחתו – מקדונלד. בתגובה, מקדונלד'ס פרסמו מודעה שבה ציטטו אמירות קודמות של אריאל לפיהם הוא מעדיף דווקא המבורגרים פרי יצירתם. שני עניינים אלו נדונו בתביעה ובתביעה שכנגד. בית המשפט הבדיל בין הזכות לפרטיות הנתונה לאדם פרטי ונועדה לשמור על צנעתו ולמנוע גרימת עוגמת נפש ובין הזכות לפרסום. זכות אחרונה זו, אשר נמצא לה עיגון לראשונה בפסק דין זה, מתייחסת להגנה הכלכלית הניתנת לאדם על שימוש בשמו לשם עשיית רווחים. בפסק הדין ההוא נקבע כי אף שיש לאדם זכות לפרסום, המזור המשפטי יכול להימצא במסגרת עוולת גניבת העין או עוולה אחרת, אך לא באמצעות חוק הגנת הפרטיות. 
מכאן אני מסיק כי גם בעניינו אין מדובר בפגיעה בצנעת הפרט של אדם כי אם ביכולת ההתעשרות שלו נוכח שמו, ולא היה מקום לפסוק כי בוצעה עוולה מכוח חוק הגנת הפרטיות. 
פסק הדין לא מבהיר אם שמו של קליין מופיע במסגרת הפרסום או אך משמש כמילה שעל פיה מוצג הפרסום. לקריאתי את פסק הדין, נדמה כי האפשרות השנייה היא שהתרחשה, אך הדבר לא ברור דיו (ראו סעיפים 20-21 לפסק הדין). להבחנה זו יש משמעות עליה עמד בית המשפט בעניין מתאים לי. שימוש בשם אך לשם התאמת הפרסמות כמוהו כהצבת שלט פרסומת ברחוב בו יעבור לקוח המגיע למתחרה. אותו לקוח יחשף לתוכן השיווקי שלך הודות למוניטין של המתחרה, אך הדבר מותר במסגרת התחרות החופשית, שכן למתחרה אין זכות בדרך. לעומת זאת, אם יעשה שימוש בסימן עצמו בפרסום, כפי שהיה במקרה באליגם, אז ישנו חשש אמיתי להטעייה הצרכנים ולהתעשרות שלא כדין.
בנוסף לפרורפורציה, נתבעו גם שלושה גופים שונים הנושאים את השם גוגל. מדובר בגוגל ישראל, גוגל inc, וגוגל אירלנד. החלטת ביניים קודמת בתיק זה עסקה ביחסי היריבות שבין התובע לבין גוגל ישראל ושאר הגופים. 
פסק הדין הטיל את האחריות על שלל הנתבעים ביחד ולחוד. בית המשפט נמנע מלהתייחס להשלכות על פלטפורמה פרסומית דוגמת גוגל שנראה כי עתה היא מחוייבת לבחון האם Keyword מסוים הוא שמו של אדם או לאו. עתה היא תדרש לבחון כל "ד"ר גב" ו-"ד"ר פישר", לבדוק היטב גם את עו"ד סיטון ושאר דמויי שמות. מיהו גרגמל? והאם אלדין הינו שמו של אדם? נדמה כי פתרון קל היה יכול לבוא לעולם בדמות נוהל הודעה והסרה – אך בית המשפט לא התייחס לנקודה זו כלל, ואף התעלם מכך שלא נמסרה כל הודעה לנתבעים. 
בבדיקה שערכתי נדמה כי גוגל לא פסקה משימוש במילים אלו לשם התאמת פרסומות. חיפוש "ד"ר קליין" גורר כרגע פרסומת אחת לאתר myprice. מן הבחינה המשפטית אין זה מפתיע, שכן אין בסמכות בית משפט השלום ליתן סעד בדמות צו מניעה אלא אך סעד כספי. 
פרסומת ממונת המותאמת לחיפוש "ד"ר קליין".
פיצויים על דרך האומנדנא הם פיצויים בגין נזק שנגרם. מנגד, בית המשפט מוסמך לקבוע פיצויים ללא הוכחת נזק ואף במקרים שבהם אין נזק בכלל. על פניו, נראה כי העובדות שהוכחו בתביעה שיכולות לשמש לאומדן הנזק מדברות בנזק מזערי (מספר מועט של לידים שנוצרו בעקבות הפרסום, ו-0 עסקאות בפועל). בית המשפט לא נדרש לקבוע את הפיצויים על סמך האומדנא אלא הוא יכל לקבוע בפשטות את הפיצויים בלי תלות בנזק. 

(ת"א (שלום ת"א) 48511-07 קליין נ' פרופורציה פי.אם.סי בע"מ (מיום 18.09.2011))

0

פסיקה: אין הפרת סוד מסחרי ברישום תרופות גנריות

בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ, הכריע במספר עתירות לעניין רישום תרופות גנריות בפנקס התכשירים הרשומים במשרד הבריאות. במסגרת העתירה נטען כי משרד הבריאות עושה שימוש בסוד מסחרי של בעלות התרופות האתיות בעת רישום התרופות הגנריות. בכך, נטען, יש משום גזל הסוד המסחרי של בעלי התרופה האתית.
בית המשפט הכריע בסוגיה ודחה אותה בקובעו כי אין עניין לנו בסוד מסחרי. בית המשפט פירש כי בפועל בעת הליך רישום התרופה לא נעשה שימוש בתוכן תיק הבחינה של התרופה האתית, אלא אך מסתמכים על עצם קיומו של תיק זה. כיוון שכך, ומאחר וקיומו של התיק מתפרסם ברבים, אין עניין לנו במידע מסחרי סודי, כנדרש לצורך קיומו של סוד מסחרי.

מעבר לכך, צורת הגזל שנטענה היתה בהפרת חובת האמון של משרד הבריאות באופן השימוש במידע. וזאת לפי סעיף 6(ב)(2) לחוק עוולות מסחריות הקובע:

6. (א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה, אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;
(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2)…
(ג) גילוי סוד מסחרי באמצעות הנדסה חוזרת, לא ייחשב, כשלעצמו, אמצעי פסול כאמור בסעיף קטן (ב)(1)…".

בית המשפט קבע, כי באותו מועד לא היתה לבעלי התרופות האתיות ציפיה ליגיטימית סבירה כי המידע ישמר בסודיות. כיוון שכך, אף לו היה מדובר בתוכן תיק הבחינה ולו היה נקבע כי מדובר בסוד מסחרי, לא ניתן היה לומר כי הוא נגזל.

טענה נוספת שנדונה (ובה התמקד פסק הדין) נגעה לשאלת סמכות רישום תרופה גנרית בהתבסס על תרופה האתית. נטען כי תכשיר המכיל מולקולה זהה לזו של תכשיר מקור אך בתצורה מלחית שונה, אינו מהווה תכשיר גנרי לתכשיר המקור ואין לאפשר את רישומו על פי נוהל הרישום הגנרי. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי מדובר בשאלה בעלת אופי מקצועי מובהק, אשר בה נתקבלה החלטה שאין מקום להתערב בה.

(בג"צ 4675/03 פייזר פרמצטיקה ישראל בע"מ נ' מנכ"ל משרד הבריאות (מיום 12.05.2011))

0

פטנט וגניבת עין – הגנה משלימה

זכויות קניין רוחני יכולות לדור בכיפה אחת ולתת הגנה משלימה לאספקטים שונים.

כך, יכול שינתן פטנט על תוכנה, וזאת על אף שקוד התוכנה יכול שהוא מוגנת בזכות יוצרים. בצורה דומה, זכות יוצרים יכולה להגן על תמונה מפני העתקה ואילו סימן מסחר יכול לתת הגנה על שימוש בתמונה או בגרסה דומה לה, לשם סימון טובין ושירותים. מדגם יכול להעניק הגנה על צורתו האסטית של מוצר ואילו פטנט יכול להעניק הגנה על אספקטים פונקציונאליים בו.
בעניין ע"א 2154/07 בריח נ' אבגים (מיום 5.9.2010) נדונו בבית המשפט העליון ערעוריהם של מתחרים בשוק המנעולים למסכי מחשב, ושם באלה לידי ביטוי היתרון הגלום בהגנה כפולה של שתי מערכות דינים משלימות.
לתובעים בהליך המקורי יש פטנט בגין מנעול שכזה, ואילו הנתבעים התחרו בהם ומכרו מנעול משל עצמם. אף שרבות העובדות הרלוונטיות, הטיבה לעשות כבוד השופטת מ' נאור בתימצותה את העניין לכדי פיסקה בודדת:
ראובן מייצר ומשווק מִתקן המשמש לקיבוע מסכי מחשב לשולחנות. שמעון – אשר משמש כסוכן מכירות של המוצר אותו מייצר ראובן – מתחיל לייצר בעצמו מִתקן דומה. ראובן פונה לבית המשפט על מנת למנוע את ייצור ושיווק המתקן המתחרה של שמעון וכן על מנת לדרוש פיצויים המגיעים לו, לטענתו. בית המשפט מונע את ייצור ושיווק המוצר המתחרה של שמעון ומעניק לראובן פיצויים. בתגובה, שמעון מכניס שינויים במוצרו ומתחיל לייצר ולשווק מוצר חדש. ראובן פונה שוב לבית המשפט על מנת למנוע את שיווק המוצר החדש של שמעון. בית המשפט מאפשר את ייצורו ושיווקו של המוצר החדש. שני הצדדים מערערים על פסק דינו של בית המשפט. זו, בקליפת אגוז, הפרשה שלפנינו.
התביעה התבססה על מספר עילות ובראשן הפרת הפטנט הרשום של התוביעם וכן גניבת עין במכירת המנעול המתחרה. בית המשפט קבע, כי על אף שהפטנט לא הופר, בדרך פעולתם של הנתבעים היה משום גניבת עין. היינו, התובעים הוכיחו את שני הרכיבים הדרושים לעניין זה: הראשון, קיומו של מוניטין במוצר שלהם; והשני, חשש להטעיה ביחס למקור המוצר המתחרה.
בערעור, טענו הנתבעים כי לאחר שנקבע כי המוצר המתחרה אינו מפר את הפטנט, לא היה מקום להידרש לשאלת גניבת העין. לקושיה זו משיב בית המשפט העליון בצורה נחרצת:
הנתבעים טוענים כי לא היה מקום כלל להיזקק לתביעה בגין גניבת עין משנדחתה התביעה להפרת פטנט. אין לקבל טענה זו. התביעות אינן מוציאות זו את זו, ואין בעניין זה כל הסדר שלילי. בית המשפט קבע, בעקבות חוות דעת המומחה המוסכם, כי לא הופר הפטנט של נובל. אין פירוש הדברים שמותר לגנוב את דעת הבריות כך שהם יוטעו לחשוב שהנתבעים מוכרים להם את מוצרי התובעים.
כל מערכת דינים עומדת בפני עצמה. הפטנט נועד ליתן מונופול לממציא בגין המצאתו החדשה, המועילה, הניתנת לשימוש תעשייתי ושיש בה ההתקדמות המצאתית. מנגד, גניבת העין נועדה להגן על סוחרים ועל הציבור מפני תחרות לא הוגנת ולא הגונה שבה המתחרים ינצלו את המוניטין המוקנה לא להם ויגרמו לציבור לטעות ולשייך את המוניטין למוצריהם שלהם.