אמצאת שירות ארכיון

0

סירוב לחתום על הצהרה ברישום פטנט: בסמכות בית הדין לעבודה או בסמכות ערכאה אחרת?

hands singing contract

(by Jérôme Dessommes)

ד"ר טבורובסקי לא הסכין עם הכרעת הדין בעניינו שקבעה כי עליו להצהיר בשבועה על דברים שלא האמין בהם. פנייתו לבית הדין הארצי לעבודה לימדה כי יש דברים בגו, וכי בית הדין האזורי שגה בהכרעת דינו בעניין זה.

נזכיר. ד"ר טבורובסקי עבד בחברת ביונה, ושימש כמדען הראשי בפרויקט ליצירת תרופה בעלת השפעה כפולה לטיפול בהפרעות התפקוד המיני. במסגרת זו היה טבורובסקי שותף להמצאת המצאה שכונתה Heterocyclic Compounds and Uses Treatment of Sexual Disorders (בגינה ניתן, למשל, פטנט ארה"ב 8,349,850). המשיבה סברה כי ד"ר קוגן הוא בין ממציאי המצאה זו, אף שהוא התווסף לצוות הרלוונטי לאחר שהוגשה בקשת הפטנט הארעית הראשונה בעניין, ועל כן ציינה את שמו כממציא. אלא, שד"ר טבורובסקי סירב לחתום על ההצהרה בעניין. המשיבה ראתה בפעולה זו ובמעשים נוספים שלו עבירות משמעת חמורות ופיטרה אותו תוך שלילת פיצויי הפיטורים. בבית הדין האזורי, תביעתו של העובד נדחתה, ואילו התביעה שכנגד התקבלה וניתן כנגדו צו עשה המורה לו לחתום על ההצהרה המדוברת. לעניין זה נקבע כי סירובו של העובד לחתום על המסמך לא נבע מכך שלא האמין בנכונותו, אלא נוכח רצונו לסחוט כספים ממעסיקתו.

לקריאת המשך המאמר »

0

היום בערוץ 10: תחקיר על אמצאות שירות

 

לוגו המקורהמקור, תוכנית התחקירים של ערוץ 10, תפרסם היום בעקב תחקיר על נושא אמצאות השירות וזכותם של עובדים לתמורה הוגנת בעד אמצאות השירות שלהם. במוקד התחקיר סיפורו של גדעון ברזני שהעתירה שלו תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון בנושא זה.

גילוי נאות: משרדי מייצג את גדעון ברזני.

 

עדכון: הכתבה שודרה והיא זמינה לצפייה ישירה כאן.

 

2

פסיקה תקדימית: עובד יכול לוותר על זכותו לתמורה

הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים הכריעה בסוגיה שהושארה בצריך עיון לפני ארבע שנים וקבעה כי עובד יכול לוותר על זכותו לתמורה.

כיוון שמדובר בהליך שבו אני מייצג, לא ארחיב בעניין, ואסתפק בדיווח תמציתי ללא הערותיי. כך או כך, כל האמור בפוסט זה נובע אך ורק מההחלטה, כפי שפורסמה על ידי רשות הפטנטים.

הוועדה הבהירה כי בניגוד לרמיזתה בעניין אילני וחרף תמיכת בית המשפט העליון בדברים אלו בעניין ד"ר בייר, הזכות לתמורה אינה זכות קוגנטית:

"לדעתנו, הוראת סעיף 134 לחוק הפטנטים, המעניקה לעובד תמורה בעד אמצאת שירות, אינה בעלת אופי קוגנטי. מבחינה עניינית, אין המדובר בזכות סוציאלית הנובעת מיחסי עבודה והטעונה הגנה מיוחדת. ברוח זו – אם כי בהקשר שונה – קבע בית המשפט המחוזי בפרשת ת"א (ת"א) 1843/91 אס.ג'י.די. הנדסה בע"מ נ' ברוך שרון, (פורסם בנבו, 25.1.1993), כי שאלה של אמצאת שירות אינה סוגיה של הגנה סוציאלית, אלא סוגיה של זכויות באמצאה לפי חוק הפטנטים. המסקנה בדבר האופי הדיספוזיטיבי של הזכות לתמורה עולה בקנה אחד עם המבחנים הכלליים שנקבעו לבחינת אופיה הקוגנטי של חובה בעניין שוקר, מפי השופט מ' חשין

במסקנה זו תומכת הוראת סעיף 134 עצמה. לא זו בלבד שהיא מתנה במפורש את סמכות הוועדה בהעדר הסכם, העשוי גם לשלול את הזכות לתמורה ("אם זכאי העובד"), אלא היא נותנת תוקף עדיף להסכם בכל מקרה שיש בו מידה כלשהי של תמורה.

מאחר שמבחינה עניינית אין לפנינו עניין סוציאלי הטעון הגנה מעצם טבעו – ועל כך מעידים גם המבחנים לתמורה הקבועים בהוראת סעיף 135 לחוק הפטנטים – היה זה מתפקידו של המחוקק לקבוע את האופי הקוגנטי של הזכות לתמורה, בדומה להגנה על ציון שמו של הממציא לפי סעיף 42 לחוק. בנסיבות העניין הנדון, העדר הוראה חוקית מעין זו מחייבת את המסקנה כי המדובר בהוראה מרשה הנסוגה מפני הסכם נוגד."

הוועדה הוסיפה וקבעה כי במקרה הנוכחי, העובד חתם על הסכם סיום העסקה שבו ויתר באופן מפורש על כלל תביעותיו.

"לשונם של מסמכי סיום ההעסקה היא ברורה וחד-משמעית: למבקש אין ולא יהיו לו תביעות כלשהן. לשונם זו היא כללית ואין לפרשה כמוציאה ממנה תביעה לתמורה בעד אמצאת שירות. הרקע להסכם זה הוא סיום היחסים בין הצדדים שבמסגרתו מתחייב המעביד לשחרר כספים מסוימים לטובת העובד. רקע זה תומך בכוונתם המשותפת של הצדדים כי עם סיום היחסים העובד יוותר על כל תביעה אפשרית כלפי המעביד במידה והייתה לו כזאת"

עוד העירה הוועדה כי לשון הויתור הינה לשון צופה פני עתיד ועל כן במסגרת הויתור נתפסו אף עילות תביעה שהתגבשו לאחר מועד החתימה על הסכם הויתור:

"הצהרת הויתור היא כללית ביותר וצופה גם אל פני העתיד "לא יהיו לי", "לא תהיינה לי". נמצא כי גם תביעה שאינה קיימת עדיין – ולכן אין מודעות ספציפית לגביה – נתפסת על ידי הויתור הכללי. דבר זה נכון גם לגבי הזכות לתמורה מאחר שהיא עשויה להתגבש רק בעתיד."

(בקשה לפסיקת תמלוגים בעד אמצאות שירות (טענות מקדמיות) פלוני נ' חברה בע"מ (מיום 4.05.2014))

 

0

צירוף של "ידידים" להליך בפני הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים

חברים? שלום-שלום (cc by Tiago Ribeiro)

האם הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים מוסמכת לצרף "ידידי בית משפט" להליך המתנהל בפניה? שאלה זו דרשה את הכרעתה של הוועדה לאחרונה.

לאור העובדה שההחלטה ניתנה בהליך בו אני מייצג, וכיוון שההליך עודנו מתנהל, לא ארחיב בעניין. עם זאת, ונוכח אופיה התקדימי של ההחלטה, סברתי כי יהיה זה נכון להביא את עיקריה. כך או כך, כל האמור בפוסט זה נובע אך ורק מההחלטה, כפי שפורסמה על ידי רשות הפטנטים.

בפני הוועדה נדונה בקשה לפסיקת תמורה לממציא עבור אמצאת שירות שהמציא. בתקופה קצרה של כחודש, שלושה גופים שונים ביקשו להצטרף להליך כ"ידידי בית המשפט" (Amicus Curae) – התאחדות התעשיינים בישראל, ACC סניף ישראל ועמותת Israel Advanced Technology Industries (IATI).

הסמכות לצרף "ידיד" – סמכות טבועה שאינה קבועה בתקנות

הוועדה קבעה כי תקנה 187 לתקנות הפטנטים מסמיכה צירופו של צד להליך. אלא, שניתן לצרף רק את מי שמעוניין בתוצאות ההליך. לעניין זה קבעה הוועדה:

"לדעתנו, העניין שצריך להיות לאדם בתוצאות הבקשה כדי להצטרף לדיון כבעל דין, הוא עניין של זכות חוקית, דהיינו: היותו נמען ישיר של ההחלטה הקובעת לגביו זכות או חובה קונקרטית. אחרת אין הוא יכול להיות מבקש או משיב בהליך המתנהל בפני הוועדה."

לקריאת המשך המאמר »

0

עבדות ופטנטים: למי שייכת האמצאה של עבד?

בתקופה שלפני מלחמת האזרחים של ארה"ב, המשטר האמריקאי הכיר גם בקניין על בני אדם. כך, אדם אחד יכל להיות בעליו של אדם אחר – עבד. עם זאת, מסתבר, שבאותה תקופה חשוכה האדונים לא יכלו להינות מכל פירות העמל של העבדים שבבעלותם.

תחת דיני הפטנטים האמריקאים, רק הממציא המקורי והאמיתי זכאי כי הפטנט ירשם בשמו. כך למשל, בארה"ב אמצאות שירות של עובדים קמות לקניין העובד. גם במקרה שבו יש חובה חוזית או חובה מכוח המשפט המקובל להעביר את הבעלות בפטנט למעסיק, הקניין קם לטובת העובד והוא נאלץ להמחות אותו לאחר. מסתבר שהמצב עם עבדים (slaves) להבדיל מעובדים – אינו שונה בהרבה, אלא שלאור העובדה שעבדים לא היו זכאים לזכויות על פי דין, גם בעלי העבדים יצאו קירחים וללא בעלות באמצאה.

כך, התרחש במקרה של בן מונטגומרי, עבד אפריקאי-אמריקאי, שהיה בבעלותו של ג'וזף דיוויס. מונטוגמרי המציא מדחף לסירות המויעד לשימוש במים רדודים. דיוויס ביקש לרשום על האמצאה הזו פטנט, אלא שמשרד הפטנטים סירב להעניק את הפטנט. בתחילה, כאשר הבקשה הוגשה בשמו של מונטגומרי, הבקשה נדחתה מחמת שלא היו לו זכויות שבדין. לאחר מכן, כאשר בקשת רישום הפטנט הוגשה בשמו של דיוויס, תוך שהוא מציין שהעבד מונטגומרי הוא הממציא, הבקשה סורבה מחמת שהוא לא הממציא האמיתי. כלומר, פועל יוצא של המשטר המשפטי שהיה נהוג באותה תקופה – אף אחד לא יכל לזכות לבעלות על האמצאה של העבד מונטגומרי. מי שהיה ער לצרה של דיוויס, היה אחיו, ג'פרסון שגם הוא ניסה את מזלו ברישום אותו פטנט ונכשל. כנראה שמסיבה זו, כאשר ג'פרסון נהפך לנשיא הראשון (והיחיד) של הקונפדרציה, הוא דאג לחוקק חוק פטנטים שיצר קונסטרוקציה משפטית שאיפשרה לבעלי העבדים לזכות בפטנטים של עבדיהם.

אז בפעם הבאה שיספרו לכם שמעסיק שמשלם שכר עבודה זכאי לקבל בעלות מלאה ומוחלטת על פטנטים של עובדים, תזכרו שאפילו במקרה הקיצון של העבדים – זה לא היה כל כך ברור מאילו.

(לקריאה נוספת: How the Patent Office Helped to End Slavery)

1

כנס: זכות העובד לקבלת תגמול בגין אמצאת שירות

ביום חמישי, 1.11.2012, יתקיים אירוע פתיחת שנת הלימודים של המרכז למשפט וטכנולוגיה באוניברסיטת חיפה. האירוע יעסוק בזכותו של העובד-הממציא לתגמול בגין אמצאותיו, בפרט בעקבות פסק הדין בעניין ד"ר בייר נ' פלוראליטי.

אני אשתתף בפאנל בכנס, ביחד עם ראש רשות הפטנטים, אסא קלינג, ועו"ד ברי לבנפלד ממשרד יגאל ארנון.

למעוניינים, ניתן להירשם באמצעות אתר הכנס.

0

פסיקה: מה דינו של עובד שמסרב לסייע להגן בפטנט על אמצאת שירות?

(cc by-nc-sa Shawn Oster)

האם עובד-ממציא אשר מסרב לחתום על בקשה לרישום פטנט בארה"ב על אמצאת השירות שהמציא מבצע הפרת משמעת? סוגיה זו נדונה לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו והוכרעה בחיוב.

העובד, ד"ר טבורובסקי, עבד בחברת ביונה חברה למחקר ביוטכנולוגי בע"מ, אשר עוסקת בתחומי הביוטכנולוגיה והפרמקולוגיה. העובד שירת כמדען ראשי בפרוייקט ליצירת תרופה בעל השפעה כפולה לטיפול בהפרעות בתפקוד המיני. במסגרת עבודתו, הוא זיהה רשימה של מוליקולות בעלות השפעה כפולה, ובעזרת אחר סינתז את החומרים. בגין אמצאה זו הוגשה בקשה לפטנט שכותרתה "Heterocyclic Compounds and Uses Thereof in the Treatment of Sexual Disorders". בתחילה הוגשה בקשת פרוביוזנאל אשר זיהתה שלושה ממציאים – ד"ר טבורובוסקי ושניים נוספים. לאחר מכן, הוגשה בקשת פרוביזיונל שנייה אשר זיהתה כממציאים את התובע וכן אדם נוסף. בין לבין, חלק מעבודת הסינתוז עברה לעובד אחר – ד"ר קוגן שמו.

לבסוף, מכוחן של בקשות הפטנט הארעיות הוגשה בקשת פטנט בינלאומית (בקשת PCT), אשר מאזכרת שלושה ממציאים, ביניהם את ד"ר טבורובסקי וד"ר קוגן. לשם רישום בקשת הפטנט, נתבקש העובד לחתום על מסמכי ההצהרה אך הוא סירב. החברה ראתה בכך הפרת משמעת חמורה ופיטרה אותו לאלתר.

בית הדין בחן את הסוגיה וקבע כי מאחר ואין חולק שמדובר באמצאת שירות, הבעלות בה נתונה למעסיק. במסמך הסבת פטנט (Assignment) של אחד מהבקשות הארעיות התחייב העובד לעשות כל הנדרש לשם רישום והגנה על האמצאה נשוא בקשת הפטנט, ובית הדין קבע כי בהתנהלותו הוא הפר התחייבות זו, וזאת ללא כל הצדקה. בכך, נקבע, ביצע הפרת משמעת חמורה.

לקריאת המשך המאמר »

0

העליון: לא בטוח שניתן לותר על הזכות של ממציא לתמלוגים

(cc by RonAlmog)

בפסק דין תקדימי, במותב תלתא, בית המשפט העליון חיזק את מעמדם של העובדים-הממציאים ונתן תמיכה להחלטה של הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים.

לאור העובדה שפסק דין זה ניתן בהליך בו אני מייצג את הממציא, וכיוון שההליכים כאן לא נגמרו, לא ארחיב בעניין זה. עם זאת, כיוון שמדובר בפסק דין תקדימי וחשוב, סברתי שיש מקום לדווח עליו.

כזכור, בעניין אילני הוועדה העירה, באימרת אגב, שיתכן שזכות הממציא לתמלוגים הינה זכות קוגנטית, בדומה לזכות העובד לשכר מינימום ולתשלום שעות נוספות. בהחלטה ההיא ההערה היתה אימרת אגב. עתה, העליון מבסס את פסק דינו לאור סוגיה זו, אף שבית המשפט לא הכריע בה. בית המשפט ציין:

"כפי שציינה הוועדה (בהרכב פרופ' י' אנגלרד, יו"ר; ד"ר מאיר נועם ופרופ' שמואל פלג), בהחלטתה בענין Actelis Networks נ' אילני (3.2.2010), החלטה ששני הצדדים התייחסו אליה בטיעוניהם בבית משפט קמא ואשר פורסמה במאגרים משפטיים, סעיף 134 לחוק הפטנטים ניתן לפרשנות כפולה ולשונו סובלת את שתי האפשרויות: ניתן לפרשו כחל רק כאשר אין כלל הסכם בין העובד לבין המעביד, אך גם ניתן לפרשו כחל "גם במקרה שבו קיים הסכם, אך ההסכם שולל את הזכות לפיצויים או לתמלוגים" (פסקה 5 להחלטה) […] כפי שציינה הוועדה, יש אפשרות שהזכות לתמורה בעד אמצאת שירות היא "זכות קוגנטית המהווה חלק בלתי נפרד ממשפט העבודה המגן" (פסקה 5 להחלטה). במצב כזה עדיין תהיה הוועדה מוסמכת לדון במחלוקת בעניין התמורה בעד אמצאת השירות, לרבות במחלוקת שעניינה תוקף ההסכם שבין הצדדים ומשמעותו."

בית המשפט סיכם את הסוגיה וקבע כי הוועדה היא הפורום הנכון להכריע בסוגיה חשובה זו:

"לסיכום, מהאמור לעיל עולה, כי העובדה שבהסכם נשללה, לכאורה, זכות המבקש לתמלוגים בגין אמצאת שירות (מעבר לסכומים להם הוא זכאי על-פי הוראות אחרות שבהסכם), אינה בהכרח נועלת את הדלת בפני המבקש לטעון לזכותו לתמלוגים. אפשרות זו הועלתה על-ידי הוועדה בהחלטתה הנ"ל, ולא היה מקום לקבוע, במסגרת דחיית הבקשה, שההסכם חורץ את גורל הטענה מבלי שיתקיים דיון בה. דיון כזה אמור, לכאורה, להתקיים בפני הוועדה."

(רע"א 3564/12 ד"ר בייר נ' פלוראליטי בע"מ (בפירוק) (מיום 1.08.2012))

0

העליון סירב לדון בפרשנות המונח "עקב השירות"

(cc by-nc-sa James Ratcliffe) גלגול שלישי?

בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי התגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון, ובה נתבקש בית המשפט להכריע בשאלה מהם המבחנים לפיהם יש לקבוע כי המצאה הומצאה "עקב השירות". ברם, בית המשפט קבע כי בגדרו של העניין הפרטני אין מקום לדון בשאלה ודחה את הבקשה.

אף שההחלטה שפורסמה לא נוקבת בשמות הצדדים, נראה כי אין ספק שמדובר באותה פרשה שכבר פורסמה בצורה חלקית בעבר ועליה כבר דיווחתי. כזכור , מדובר בחבלן שהמציא המצאה שבגינה נרשם פטנט. רשם הפטנטים קבע, מכוח סמכותו בסעיף 133 לחוק הפטנטים, כי מדובר באמצאת שירות. החלטת הרשם נסמכה על פסק הדין בעניין בננסון שבו נקבע כי די בקשר רופף בין עבודתו של הממציא לבין ההמצאה כדי לספק את הדרישה כי מדובר בהמצאה שהומצאה עקב השירות. לפיכך, ולאור נסיבות פרטניות רבות ובין היתר נוכח הקביעה שתפקידו של חבלן כולל, בין היתר, גם פיתוח אמצעים מתחום החבלה, נפסק כי ההמצאה הומצאה "עקב השירות". משדרישה זו התקיימה, לא היה מנוס מהקביעה כי מדובר באמצאת שירות.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: הפרטים שיש לכלול בבקשה לתמורה בגין אמצאת שירות

(cc by-nc-sa cobalt123)

בהחלטה שפורסמה אך לאחרונה, נדרשה הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים להתייחס להיקף הפירוט שיש לכלול בבקשת ממציא-עובד. כידוע, אף שהמצאה של עובד אשר הומצאה במסגרת עבודתו נלקחת מידי העובד לטובת מעסיקו, זכאי הראשון לקבל תמורה בגין ההמצאה.

בעניין שנדון שם, נקבע כי בהיקש מתקנות סדר הדין האזרחי, לוועדה ישנה סמכות להורות על מתן פרטים נוספים וטובים יותר (תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי), אך במסגרת בקשה לפרטים כאלו, יש להעלות אך עניינים שמותר וצריך לכללם בכתבי הטענות, ולא כל עניין הרלוונטי להליך.

עוד נקבע, כי נוכח העובדה שבבקשה כגון הא שלב הצגת הטענות ושלב העדויות בתצהיר הוא משותף, ואף שניתן לדרוש פרטים נוספים בטרם מתן מענה כלשהו לבקשה, אין מקום להצגת שאלונים בטרם הצגת בדל גרסה.

לקריאת המשך המאמר »

1

חוזר רשם 010/2012 – רישום שינויים בפנקס

תיקונים ביומן

(cc by-nd ASurroca)

רשם הפטנטים פרסם היום את חוזר רשם 010/2012 – פטנטים – רישום שינויים בפנקס שמתייחס לשלל סוגיות המשתקפות בפנקס הפנטנטים. בין היתר, ישנה התייחסות להעברת בעלות, רישום שיעבודים, רישיונות ועיקולים על פטנט, וכן שינויי שם. כמו כן החוזר עוסק בציון שם ממציא. בנוסף, החוזר מתייחס גם להחלפת עורך פטנטים או עורך דין מייצג ומבקש להבטיח שזכויות מבקשי ובעלי הפטנטים לא ייפגעו כתוצאה מכך.

הערה

לפחות ביחס להנחיות החדשות באשר לבקשה לציון שם ממציא, נראה שרשם הפטנטים חורג מהוראותיו המפורשות של החוק.

כיודע, ציון שם ממציא הינו מעין מימוש של זכות מוסרית, בדומה לדין בעניין זכויות יוצרים. בניגוד למצב שם, חוק הפטנטים מבהיר:

מי ששמו צויין כממציא, לא יהא זכאי בשל כך בלבד לזכות כל שהיא באמצאה ובפטנט

עם זאת, ובהערת אגב אזכיר כי לזכות הממציא עשויה לעמוד זכות לתמורה הקיימת לעובדים-ממציאים.

החוזר קובע כי מקום שבו מצוין כבר שמו של ממציא כלשהו ומתבקש שינוי כלשהו ברשימת הממציאים, יידרש אישורם של הממציאים הרשומים. הדרישה לאישור מעין זה – אף שהיא נראית הגיונית – אינה קיימת בחוק. לא זו בלבד שאישורם של שאר הממציאים הרשומים אינו נובע מהחוק, כלל לא ברור שהרשם מוסמך לפנות ולהודיע להם על קיומה של בקשה לציון שם ממציא. חוק הפטנטים קובע בסעיף 40 כי מקום בו ממציא מגיש בקשה לציון שמו, ובמידה והבעלות בפטנט אינה בידו, הרשם ייתן הודעה מתאימה לבעל הפטנט. עוד מוסיף הסעיף וקובע, כי במידה ומתקיימים הליכי התנגדות כלשהם, ההודעה תימסר גם לצדדים להליך. היינו, על פי החוק, הרשם מוסמך ומחויב להודיע לבעל הפטנט ולמי שהוא צד להליך התנגדות, אך לא לממציאים רשומים.

0

מאמר ב-ynet: "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים. מה התגמול?"

ynetאתמול התפרסם ב-ynet מאמר פרי עטי בנושא אמצאות שירות ותמורה לממציאים. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר כאן.

2

מחשבות בעקבות "המרדף אחר נוסחת הזהב"

(cc by stevendepolo)

בסוף השבוע האחרון התפרסמה הכתבה "המרדף אחר נוסחת הזהב" במוסף כלכליסט. כתבה זו המתארת סכסוך בין אוניברסיטת בר-אילן ובין ממציאה אחת שהצליחה לחבר בין יהלום ובין זהב בתהליך כימי. על פי הכתבה, התגלע סכסוך בין הצדדים שנבע מהחשש של הממציאה כי לא תזכה לתמורה הוגנת בגין המצאתה. על אף הערך הרב שיש להמצאתה, נראה כי הוצע לה לקבל תמלוגים בשיעור 1.5% מהרווחים שיצמחו מההמצאה.
על פי האמור בכתבה, שיעור נמוך זה נובע מכך שהיא תקבל רק 15% מתוך הסכום שיקבל הפרופ' שהוביל את המחקר, ואילו האחרון מקבל 40% מרווחי האוניברסיטה. רווחים אלו – הם רק 25% מכלל הרווחים, וזאת נוכח הסכם עם משקיע.

עוד מסופר בכתבה כי אף שבידי האוניברסיטה כל מחברות המעבדה של המחקר, הפרופ' וצוות המחקר שלו אינם מצליחים לשחזר את הניסוי המוצלח שערכה הממציאה עצמה, והם חושדים כי היא מסתירה חלק מהמידע עד שדרישותיה לתגמולים גבוהים יותר תתקבלנה.

אף שאיני מכיר את פרטי הפרשה, לאחר שקראתי את הכתבה, חשבתי שישנן מספר סוגיות מעניינות העולות מהאמור בה.

לקריאת המשך המאמר »

13

פסיקה: עובד ומעביד יכולים להסכים שאמצאת השירות תהיה בבעלות העובד

חוק הפטנטים קובע כי המצאה של עובד שהומצאה בתקופת שירותו ובעקבותיו היא המצאת שירות השייכת למעביד. ברם, הוראת חוק זו אינה הוראה קוגנטית והצדדים רשאים להתנות עליה בהסכם.
בעניין שנדון אך לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו התברר סכסוך בין מעסיק לעובדת. לאחר שהוגשה בקשת פטנט ארעית (פרוביזיונאל) בארצות הברית על שם העובדת בלבד, הוגשה גם בקשת PCT על שמה של העובדת ועל חשבונו של המעביד (פורסמה כ: WO/2010/049927). לאחר זמן קצר, התגלע סכסוך בין הצדדים בדבר הבעלות באמצאה כאשר כל צד טוען – שלי היא.
בית המשפט הבהיר, כי הנטל להראות כי אמצאה הינה אמצאת שירות, כהוראת סעיף 132 לחוק מוטל על שכמו של המעסיק. לעומת זאת, נטל ההוכחה להראות כי בין הצדדים נערך "הסכם אחר", המתלה על גבי הוראות סעיף 132 לחוק, מוטל על טוען טענה זו – דהיינו על העובדת.
בית המשפט בחן את עובדות המקרה וקבע כי אף שאין הסכם בכתב, הראיות מצביעות כי גרסת העובדת עדיפה על גרסת המעביד. בית המשפט סיכם את קביעתו העובדתית כדלהלן:

"ולסיום לא למותר לשוב ולהטעים, כי חברת אוריין הניחה לפתחו של בית המשפט גרסה קוטבית, שלפיה "כולה שלי". חברת אוריין בחרה שלא לצרף לתובענתה ראיות מהותיות שאינן מתיישבות עם גרסתה, ובכללן תכתובת דואר אלקטרוני שהתקיימה סמוך להגשתה של הבקשה הארעית, וכתב ההתחייבות שיעל נדרשה לחתום עליו לאחר הגשתה של הבקשה הבינלאומית. מכתב ההתחייבות עולה בבירור, כי בין הצדדים השתכללה הסכמה מוקדמת באשר לבעלות באמצאה, אך חברת אוריין בחרה שלא להציג עובדה זו לפני בית המשפט וממילא שלא התמודדה עימה. כאשר עומתה חברת אוריין עם המסמך, היו הסבריה סותרים ומגומגמים. אמנם במועד עריכתו של כתב ההתחייבות טענה חברת אוריין לקיומה של הסכמה מוקדמת שעניינה בעלות משותפת באמצאה, אך אוריין בחרה  להתעלם מהמסמך ולנסות לתפוס מרובה תוך שהיא טוענת להעדרה של הסכמה מוקדמת כלשהי. טענתה הנוספת של חברת אוריין, כי למדה על דבר הגשתן של הבקשות לרישום הפטנט רק בדיעבד לאחר קבלת מכתבו מיום 4/11/09 של עו"פ ברסלר, תלושה אף היא מהמציאות. עם קרוס נדבכיה המרכזיים של גרסת חברת אוריין, ובהינתנה של יריעת המחלוקת הקוטבית שהונחה לפני, גרסתה של יעל עדיפה בעיני על פני גרסתה של אוריין."

נוכח קביעה זו, נדחתה תביעתו של המעביד לצו הצהרתי כי הוא הבעלים של האמצאה נשוא בקשת הפטנט. כן נפסקו לטובת העובדת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך של 60,000 ש"ח.

הערות:
שלוש סוגיות משפטיות מעניינות עולות לדידי מפסק הדין.
לקריאת המשך המאמר »

1

גם לעובדים בהייטק מגיע: על זכות לתמלוגים בגין המצאות בשירות המעסיק

סוד גלוי הוא שתעשיית הייטק היא בין מנועי הצמיחה הבולטים של המשק הישראלי. תעשייה זו נסמכת על חידושים ופיתוחים טכנולוגיים פרי מוחם הקודח של עובדי התעשייה ועל יכולתם לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות יצירתיים לבעיות טכנולוגיות. המחוקק הישראלי זיהה את חשיבות תפקידו של העובד ביצירת ערך למעסיקו, וביקש לתמרץ את יצר ההמצאה של העובד באמצעות תגמול הוגן. עם זאת, עקב חוסר מודעות לזכויותיהם, עובדים רבים אינם זוכים לתגמולים שהמחוקק ביקש להעניק להם.

המצאות עובדים
חוק הפטנטים הישראלי מקדיש פרק שלם להמצאות של עובדים, המכונות "המצאות שירות" (או בשפתו הארכאית של החוק – אמצאת שירות). המצאת שירות היא המצאה של עובד, שהומצאה עקב שירותו אצל מעסיקו ובמהלך שירות זה. בבסיסו של פרק זה בחוק גלום הרעיון, שהבעלות על המצאות הקשורות בעבודה תהיה של המעביד, אך העובד יתוגמל על הניצוץ ההמצאתי ועל התרומה שלו לרווחי החברה.
החוק קובע, כי לממציא-העובד יש זכות לתמורה עבור השימוש שעושה המעסיק בהמצאה, ואף קובע קריטריונים לעניין גובה התמורה. כלומר, מדובר במנגנון הדומה במידת מה להפקעה; אמנם הבעלות בהמצאה לא תהיה של העובד, אולם הוא זכאי לקבל מן פיצוי על כך שהבעלות על ההמצאה אינה שלו. למרות שהעובד המציא את המצאתו עקב עבודתו והמעביד משלם לעובד עבור זמן עבודתו,  החוק קובע, כי יש לתגמל את העובד בתגמול נוסף בגין ההמצאה, תגמול שנגזר בצורה פרטנית ממהות ההמצאה הקונקרטית, נסיבותיה ונסיבות ההעסקה.

וועדה מיוחדת
ההסדר החוקי מנסה להביא את הצדדים להסכים על התמורה ההוגנת, אך בהעדר הסכמה שכזו, העובד רשאי לפתוח בהליך משפטי כדי לקבוע את גובה ואופי התמורה. אף שמדובר ביחסים בין עובד ומעביד, סכסוך בעניין זה אינו נדון בפני בית הדין לעבודה, כפי שקורה בדרך כלל, אלא בהליך ייחודי ויוצא דופן בפני הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בראשותו של שופט מבית המשפט העליון (בימים אלו, כב' השופט בדימוס יצחק אנגלרד). הדיון בפני הוועדה, ולא בפני בית הדין לעבודה, נועד לוודא, כי לגוף המכריע תהיה את היכולת להבין את ההמצאה ואת היתרונות הגלומים בה, ולכן יתר חבריה הם רשם הפטנטים ונציג מהאקדמיה.

לוועדה סמכות רחבה לקבוע את גובה התמלוגים שמגיעים לממציא. כך, ככל שהערך הכלכלי של ההמצאה גדול יותר, ערך הנגזר מהיכולת לנצל את ההמצאה ולהגן עליה בפטנט, יהיה העובד זכאי לתמורה גבוהה יותר. בצורה דומה, גם היוזמה שהפגין העובד נלקחת בחשבון, וחלקו של עובד שדחף וקידם את גיבוש ההמצאה ופיתוחה צפוי להיות גדול יותר. גם לאופי התפקיד בו מועסק העובד יש חשיבות בקביעות התמלוגים: אין דינו של מי שהועסק כחוקר מתוך מטרה שימציא המצאות, כדינו של מי שעשה כן מעבר להגדרות תפקידו. יתרה מכך, אף טיב הקשר בין ההמצאה לעבודת העובד עשוי לשחק תפקיד בקביעת שיעור התמלוגים הראוי.
שני מגזרים נהנים כיום באופן אוטומטי מהסדרי תמלוגים נדיבים למדי. באקדמיה, לדוגמה, ממציא זכאי בדרך כלל לתמלוגים בסך של כ-40% מהרווחים בגין המצאתו. בשנה שעברה, הגיעו משרד האוצר והבריאות להסדר שקבע, כי חוקרים בבית חולים ממשלתי יזכו ל-35% מהרווחים הצומחים מהמצאותיהם.

בפועל, מיעוט קטן מקרב הממציאים בהייטק מודע לזכותו לתמלוגים, והם אינם מבקשים להגיע להסכמות עם מעסיקיהם ואף אינם פונים לוועדה. מנגד, לא זו בלבד שהמעסיקים אינם פועלים להסדרת הסוגיה, אלא שפעמים רבות הם אף נהנים מחוסר מודעות העובדים לזכותם הלגיטימית לתגמול בגין המצאותיהם. בהעדר דרישה, המעסיקים אינם משלמים לממציאים את אשר מגיע להם, ומגדילים את שורת הרווח שלהם.
אך התעלמות המעסיקים מהסוגיה עשויה לפגוע גם בהם. נראה כי אי הסדרת נושא התגמול לו זכאי הממציא יוצרת סיכון כבד למעביד לפסיקת תמלוגים גבוהים, שאינם צפויים, ואף אינם נשלטים על ידי המעביד, שכן קביעת הוועדה מוציאה את ההכרעה בעניין זה מידי הצדדים.

הזנחה זו מתבטאת, בין היתר, בעובדה שסוגית התגמול לו זכאי הממציא אינה מוסדרת בהסכמי ההעסקה וסיום ההעסקה הנפוצים בתעשיית ההייטק כיום. מעניין לציין כי במרבית הסכמים אלו מוקדש מקום של כבוד לזכויות הקניין הרוחני על תוצרי עבודתו של העובד, מתוך ההבנה כי עיקר נכסיהם של חברות מעין אלה הינם נכסי קניין רוחני. עם זאת, ההתייחסות בחוזים מוגבלת, על פי רוב, לשאלת הבעלות בהמצאות, ואינה מתייחסת כלל לזכות העובד לתמלוגים. הדין בישראל קובע, כאמור, כי בהיעדר הסדר מפורש לעניין התמורה, עובד-ממציא שיחפוץ בכך ימצא כי דלתה של וועדה לענייני פיצויים ותמלוגים פתוחה בפניו.
הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים נדרשה זה מכבר לנוסח הסטנדרטי והמוכר של חוזים אלה, ובהחלטתה מלפני כשנה, קבעה כי אין בויתור על הבעלות בהמצאה להשליך על שאלת הזכאות לתמורה. יתרה מכך, גם אם קיים ויתור על הזכות לתגמול בחוזה ההעסקה, כלל לא ברור כי לויתור זה יש תוקף. בהחלטה האמורה, הוסיפה הוועדה וגילתה דעתה כי זכותו של העובד לתגמול ראוי הינה זכות קוגנטית, כלומר, זכות שלא ניתן לוותר עליה. מכאן שהוועדה רואה בזכות לתמלוגים כזכות בסיסית של העובד שיש להגן עליה, בדומה לזכותו של העובד לשכר מינימום או לחופשה שנתית.

לסיכום, כידוע, תעשיית ההייטק מהווה ממרכיבי העוצמה הישראלית, ומשמשת כקטר של התעשייה והיצוא הישראלי. הצלחתה של תעשייה זו טמונה, בין השאר, ביכולתם של העובדים לחדש ולמצוא פתרונות חדשים לבעיות טכנולוגיות. כיוון שכך, החוק הישראלי מקנה להם זכות לתמורה הוגנת בגין תרומתם למעסיקיהם. עד היום נראה כי המעסיקים נוקטים בשיטת "מצליח" בהצלחה מרובה. נראה כי הגיעה העת שעובדי תעשיית ההייטק והממציאים ביניהם יהיו מודעים לזכויותיהם ויזכו לנתח המגיע להם מעוגת ההייטק הישראלית.

(רשומה זו התפרסמה במקור באתר newsgeek)

3

פסיקה: אין נפקות קניינית להפרת החובה ליידע את המעביד בהמצאה

סעיף 132 לחוק הפטנטים מגדיר אמצאת שירות – מהי:

"132. (א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן – אמצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131."

כלומר, אמצאת שירות הינה: (1) אמצאה; (2) של עובד; (3) שהגיע אליה עקב שירותו (4) ובתקופת שירותו. דרישות אלו הן דרישות מצטברות ומשמען כי לא כל המצאה של עובד שהומצאה במהלך עבודתו שייכת למעבידו, אלא רק כאלו שהומצאו עקב השירות. ובצורה דומה, המצאה שנוצרה עקב השירות אך לאחר תקופת השירות – אף היא אינה אמצאת שירות.
ברי, כי ישנו קושי למעביד לדעת על קיומה של המצאה, שלרוב אין לה כל התגלמות מוחשית, והיא עלולה להיות צפונה במוחו של העובד. קניינו של המעביד, גורס החוק, ומשכך חייב הוא לדעת על קניין זה.

סעיף 131 לחוק הפטנטים נועד למצוא פתרון לבעיית פערי המידע שבין העובד למעביד בקובעו חובת יידוע:

"עובד חייב להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא אותה, וכן על כל בקשת פטנט שהגיש"

כלומר, במצב בו ישנו חשש לאמצאת שירות, יתכבד העובד ויודיע למעביד על קיומה של ההמצאה ויאפשר בכך למעביד לכלכל צעדיו. בין היתר, יוכל המעביד לפנות לרשם שיכריע בסוגיה האם עניין לנו באמצאת שירות או לאו.
ויובהר. ישנם שני חששות שונים. הראשון, שהעובד יפעל לקידום ההמצאה בזמנו הפנוי מבלי שהמעביד כלל מודע לעניין זה. והחשש השני, שעובד אשר המציא המצאה שעל פי דין היא קניין המעביד, ימתין עד לסיום העסקתו אצל המעביד, ורק אז יחשוף את דבר קיום ההמצאה. במצבים אלו, יצלח העובד "להבריח" נכס השייך למעביד לידיו שלו. כיוון שכך, החוק מחייב את העובד להודיע למעביד ביחס לכל המצאה המקיימת שלוש מתוך ארבעת הקריטריונים של אמצאת שירות. ירצה – יוכל המעביד לחלוק על עמדת העובד ולטעון כי מדובר באמצאת שירות.
על עניין זה כבר עמדתי בעבר ברשימה בדבר אמצאת שירות וחובת הודעה.

חבלן. גם הוא מפרק וממציא במהלך שירותו?
(התמונה מתוך ויקישיתוף)

השבוע התפרסמה החלטה בעניין שנדון בדלתיים סגורות בפני רשם הפטנטים. בבקשה לרישום פטנט מספר *** (הכרעה בשאלת אמצאת שירות) מדינת ישראל נ' רונן הראל (חממי) (מיום 8.12.2010) נדונה אמצאת שירות חסויה אותה המציא השוטר הראל שמשרת כחבלן. לאחר שניתן צו חסיון על בקשת הפטנט, והשוטר הראל פנה בבקשה לפיצוי בגין צו זה לוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, נזכרה המדינה כי מדובר בכלל באמצאת שירות שצריכה לקום לקניינה שלה. בין הצדדים ניטש הויכוח, ורשם הפטנטים נתבקש להכריע בסוגיה.
לאחר בחינת מכלול הראיות – ולא נכביר במילים כאן לעניין זה – נקבע כי מדובר באמצאת שירות וכי הבעלות בה היא של המדינה ולא של השוטר.
הנקודה אליה ארצה להתייחס ברשימה זו נוגעת רק לעניין חובת ההודעה בדבר המצאת-חשש-שירות.
אחת הטענות שהועלו היתה כי לאור הפרת חובת היידוע, יש מקום להטיל סנקציה על העובד, בדמות השתקת טענתו בדבר בעלותו בהמצאה. הרשם דחה טענה זו וקבע כי סעיף 131 לחוק הפטנטים הינו "אדמיניסטרטיבי" בלבד, ואינו מהותי, וזאת בניגוד לסעיף 132. הפרתו של סעיף זה אינה מקימה סנקציה קניינית. עם זאת, מציין הרשם נכונה כי בעניינו של שוטר, חובת היידוע היא חובה מוגברת והפרתה מהווה עבירה פלילית.
לטעמי, החלטה זו כמוה כמחיקת חובת היידוע. מה לו לעבוד כי יודיע למעבידו בדבר קיום אמצאת-חשש-שירות, אם אין כל סנקציה בצדה של הפרת החובה. ודוק. בגין הפרת החובה הקבועה בסעיף 131, להבדיל מהחובה המגוברת החלה, בין היתר, על שוטרים, אינה מהווה עבירה פלילית. נותרנו, אם כן, עם חובה שאין כל סנקציה בהפרתה. ברי, כי אין מדובר בכלי יעיל להכוונת התנהגות, ובוודאי שאין תמריץ כלשהו לעובד לקיים חובתו ולהקטין את פערי המידע הקיימים למעסיק.
אעיר, כי אין חובה לקבוע כי מדובר סנקציה קניינית של שלילת הבעלות בהמצאה או בפטנט שמכוחה. פתרון אחר היה יכול להיות בדמות העברת הנטלים כך שהעובד הוא זה שיצטרך להוכיח כי אין מדובר באמצאת שירות. לעניין זה, ראוי לציין כי בתזכיר חוק התקציב, שבמסגרתו היה ניסיון לעשות שינוי בחוק הפטנטים, ניסיון אשר נכשל, נקבע כי הנפקות של העדר הודעה היא חזקה לרעת העובד. ובלשון התזכיר:

"לא מסר העובד הודעה כאמור בסעיף קטן (ב), חזקה כי האמצאה היא אמצאת שירות"

לטעמי, מדובר בפתרון ראוי בהחלט, אך יחד עם זאת, כל פתרון שבו הינו למדים כי ישנה סנקציה אפקטיבית  בצדה של הפרת הוראת חוק זו הייתה מספקת אותי.
נכון להיום, נראה בעיניי כי סעיף 131 כאילו אינו קיים.

0

IBM ישראל – מובילה במספר הפטנטים

לפי נתוני רשות הפטנטים האמריקאית, IBM ישראל היא הגוף הישראלי שקיבל במהלך שנת 2010 את מספר הפטנטים הרב ביותר בארצות הברית. IBM ישראל מובילה על פני גופים כמו טבע וסנדיסק ישראל בנתונים אלו. כ-100 פטנטים חדשים הונפקו ל-IBM על המצאות שירות של עובדי החברה הממוקמים בישראל, רובן המוחלט הן פטנטים תוכנה. לפי הפירוט שפורסם, במהלך שנת 2010, אושרו 45 בקשות לפטנט בארה"ב שמקורן במעבדות הישראליות של IBM וניתנו בגינן פטנטים, ו-63 פטנטים נוספים ניתנו בגין בקשות לפטנט שמקורן במעבדות אחרות של IBM, אך היה בהן מעורב לפחות ממציא ישראלי אחד.
ההובלה של IBM ישראל אינה מפתיעה. IBM היא ענקית הפטנטים הבלתי מעורערת מזה שנים רבות. חברת IBM הגישה בשנת 2010 5,868 בקשות לפטנט חדשות. לשם השוואה, אינטל הגישה כ-1600 בקשות, HP כ-1500 ומיקרוסופט כ-3100. השנייה במספר ההגשות היא חברת סמסונג עם 4551 בקשות לפטנט בשנת 2010.
(גילוי נאות: הח"מ משמש כעורך פטנטים עבור IBM בישראל)
(מקור: TheMarker)
0

בלעדי: חוק הפטנטים לא שונה במסגרת חוק ההסדרים

בשבוע שעבר, בימים האחרונים של 2010, הצליחה הקואליציה להעביר בכנסת את חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011. כזכור, בתזכיר הצעת החוק דובר על שינויים מרחיקי לכת בענייני פטנטים, ובין היתר בהקשר של היחסים שבין עובד למעביד בשאלות של המצאות שירות. אבל, בחוק, כפי שעבר בכנסת, נעדרו הסעיפים הרלוונטיים וחוק הפטנטים נותר ללא שינוי.

בעניין זה לא ניתן כל דיווח בתקשורת, והחוק, כפי שנתקבל, טרם התפרסם, אך הגיע לידיי.

0

המצאות שירות: נקבעו בהסכמה התמלוגים לחוקרים בבתי חולים

כמה מגיע לממציא על המצאתו? תלוי את מי שואלים, אבל לפחות באשר לחוקרים בבתי חולים – היום כבר יש תשובה.

משרד האוצר ומשרד הבריאות הגיעו להסכם, ולפיו חוקרים בבתי חולים יזכו לתגמולים בסך 35% מהרווחים בגין פטנטים שנרשמו על המצאותיהם. מדובר בהמצאות שירות – המצאות אליהן הגיע החוקר עקב ובמהלך השירות. כזכור, ישנו סיכוי לא מבוטל שהזכות לתמורה לממציא הפטנט הינה זכות קוגנטית – כלומר, הממציא לא יכול לוותר על זכותו לתמלוגים בגין המצאת השירות שלו. הוא יכול, לכל היותר, להסכים על גובה התמורה בעדה.
חלוקת הרווחים המוסכמת היא כדלהלן: 35% לממציא, 30% לקרן המחקר או לתאגיד המסחור שבבעלותו, 25% לבית החולים עצמו, 5% למדען הראשי של משרד הבריאות ו-5% לקופת האוצר.
ההסכם מגיע אחרי שנים ארוכות בהן הנהלים בבתי חולים לא היו ברורים. בדצמבר 2005 הונח על שולחן החשכ"ל דו"ח הוועדה להסדרת הקניין הרוחני במשרדי הממשלה. בדו"ח זה נפרש המצב שהיה קיים באותה העת ולפיו המדינה אינה שומרת על קניינה הרוחני. בעקבות אותו דו"ח המדינה החלה בגיבוש נהלים מסודרים לזיהוי המצאות שירות של עובדיה ולתגמולם ההוגן של אלה. כמו כן, המדינה החלה לתבוע את מי שסברה כי גזל את קניינה (ראו עניין אומריקס, המתייחס להמצאת שירות שהומצאה לכאורה בבית החולים שיבא. גילוי נאות: הח"מ ייצג את אחד הנתבעים בעניין אומריקס. האמור כאן מובא בצורה כללית ולשם הדוגמה בלבד).

מעניין גם להשוות את מודל חלוקת הרווחים למודל המדורג שהוא (ראו עמ' 25 כאן).
(מקור: גלובס)
7

פסיקה: כיצד יש לקבוע מיהו ממציא בפטנט?

"יש לי פטנט!" מצהירים לא אחת ממציאים רבים, וזאת על אף שהמציאו את המצאתם תוך כדי עבודה או שהעבירו את הזכויות בפטנט לאחר. אכן, הקשר האישי הזה שבין הממציא לתעודת התוקף שניתן להמצאתו אינו קשור במשמעות הקניינית של הפטנט. חוק הפטנטים מכיר בתופעה זו ומקים לממציאים זכות לדרוש כי שמם יתנוסס על הפטנט. סעיף 39 לחוק מקים את זכותו המוסרית של הממציא – הזכות ששמו יקשר בהמצאה – אף לאחר שהבעלות בהמצאה ובפטנט שמכוחה עברה ממנו.
עם זאת, השאלה מיהו ממציא אינה שאלה קלה, ואם נדרשה לכך הוכחה ניתן לעיין בהחלטת כבוד סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ בהתנגדות לרישום שם ממציא בבקשת פטנט 146776 אורן נ' שחל טלרפואה בע"מ (מיום 25.8.2010). כפי שעולה מההחלטה, אף העדר פער משמעותי בגרסה העובדתית באשר לתרומתו של המבקש למוצרי המשיבה ובעלת הפטנט, לא הוביל לתמימות דעים באשר לשאלת היותו ממציא. נטען, כי אין תרומתו עולה כדי המצאת ההמצאה נשוא הפטנט.
ההמצאה מוגדרת על ידי התביעות שבפטנט. משזו נקודת המוצא, הרי שבכדי לקבוע האם המבקש הינו ממציא או לאו, יש תחילה לפרש את התביעות ולעלות על טבעה האמיתי של ההמצאה נשוא הפטנט. לשם כך, ניתן, ראוי ורצוי לבחון את פירוט הפטנט.
נקבע, כי גם אם בפירוט מוזכרים רעיונות פרי עטו של המבקש, אין זה אומר שהוא ממציא הפטנט, אם זכרם של רעיונות אלו לא בא בתביעות. כך כאשר מדובר בדוגמאות למימושים אפשריים. עם זאת, כאשר דוגמה מסוימת מוגדרת כ"מועדפת", יכול גם יכול שרק מעצם הגדרתה זו חלקים ממנו יחשבו לחלק מההמצאה:

"10. באשר להיקף האמצאה, הרי לשון החוק ברורה, ועל פיה זו תקבע על פי התביעות כפי שהן נובעות מן הפירוט. הסמכות זו על הפירוט, גם היא תשובה יש לה בשכל הישר, אם כלל הפירוט דוגמא, הרי שמי שניסה את אותה דוגמא והפעיל עליה את עקרונות האמצאה אינו יכול להחשב ממציא, כי דוגמא אינה חלק מאמצאה. אולם מורכבת יותר שאלתה של הימצאותה של אפשרות מועדפת המופיעה בבקשה. על פי רוב, האפשרות המועדפת בבקשות פטנט היא האמצאה כפי ששקד עליה המבקש. אלא שפעמים רבות מגלמת אמצאה עקרון או עקרונות הרחבים יותר מאלה המיושמים באפשרות המועדפת, ועל כן התביעות אינן מגבילות את היקף ההגנה הנתבע לאפשרות זו בלבד.
11. משמעותם של הדברים היא כי אם בחר צד להציג אפשרות מסוימת בפירוט כמועדפת, ואפשרות זו היא זו הבאה ללמד את בעל המקצוע הממוצע כיצד לחזור ולבצע את האמצאה, אפשרות זו היא חלק בלתי נפרד מן האמצאה. כזכור, בקשת הפטנט נקראת כמסמך אחד ולא כמחקר היסטורי, ועל כן אין חשיבות לשאלה האם המפורט בה הוא האמצאה כפי שהומצאה ובעקבותיה נוסחו התביעות כרחבות יותר, או שהתביעות נוסחו על פי האמצאה ובשלב מאוחר יותר שוכללה זו עוד קמעה באופן המוצג כמועדף – אפשרות מועדפת היא חלק מן האמצאה, היא גם זו שמצויה בפירוט כחלק מן התנאי המוצב לבעל פטנט לפיו יגלה הוא את סוד ביצוע אמצאתו בפירוט – על מנת שיזכה להיקף ההגנה שבתביעות. עם זאת חשוב לזכור, כי על אף שזהו הכלל הפרשני, יש פרטים, חלקים או רכיבי אמצאה שעל אף הימצאותם תחת מטרית האפשרות המועדפת, אין בהם חלק המצאתי, מסיבה זו או אחרת. משכך, חייבת כל אמצאה להיבדק לגופה, ולהתפרש מתוך מסמכי הבקשה והידע הקודם לה." (ההדגשות הוספו. ז.ג.)

לטעמי, קביעה זו מלמדת כי בדין הישראלי יש חסרון בציון כי דוגמה מסוימת היא מועדפת (Preferred embodiment). יתרה מכך, לציון זה יש חסרון משמעותי – צמצום מרחב הפרשנות של התביעות נוכח המימוש הקונקרטי – מבלי שיש כל יתרון בצדו.

בהחלטתו סוקר כבוד סגן הרשם את הפטנט ואת הרכיבים אותם זיהה המבקש כפרי עטו. כך, הוא מראה כי ההמצאה אינה על רכיב נטען אחד ("הוצאת הדם מכרית האצבע המונחת על גבי תא ואקום ואינה מוכנסת לתוכו") וזאת על אף שישנן רמיזות עקיפות להוצאת הדם בצורה שכזו. יתרה מכך, על אף שאחד מרכיבי התביעה מתייחס ליחידה להוצאת דם מהאצבע, נקבע כי אין בכך שהמבקש המציא רכיב אחד אפשרי מיני רבים תחליפיים כדי להפוך אותו לממציא. מילים אחרות – בכדי להיחשב כממציא הפטנט על המבקש להמציא לא רק אופציה אחת לרכיב הנתבע בתביעות, אלא עליו להגות את הרכיב הכללי כולו, או לכל הפחות את הדוגמה המובהקת והבולטת שלו.
עם זאת, נקבע, כי רכיב אחר – "הפסקת זרימת הדם באמצעות הפסקת הואקום, שמתבצע לאחר אינדיקציה של תא פוטו- אלקטרי הסופר את טיפות הדם" – הוא-הוא לב-ליבו של הפטנט. עובדה זו נובעת מהפירוט שהדגיש כי בכך מתגברת ההמצאה על החסרים של הידע הקודם. לאור קביעה זו, ונוכח הקביעה כי המבקש המציא אלמנט זה, נפסק כי הוא ממציא הפטנט. עם זאת, כיוון שחלקים אחרים הקשורים במתקן שידור ובמתקן בדיקה לא היו פרי המצאתו של המבקש, נפסק כי שמו של הממציא הנוכחי ימשיך להתנוסס כממציא במשותף על גבי הפטנט.
בנוסף לרישומו כממציא משותף, נפסקו לטובת המבקש הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.
נקודה אחת למחשבה: האם ניתן להיות ממציא כאשר כל תרומתך להמצאה היא בהוספת רכיבים שהיו ידועים קודם לכן?
נדמה מההחלטה כי התשובה לכך היא בשלילה – והדבר כמעט מובן מאיליו. אם ממציא של מנוע רכב חדש נעזר באחר שמציע להוסיף למכונית תיבת הילוכים, ברי כי לאחרון אין כל זכות – אף לא מוסרית – בפטנט התובע מכונית הכוללת, בין היתר, תיבת הילוכים שהיתה ידועה קודם לכן.
עם זאת – וכאן עולה הקושיה – בהמצאות קומבינציה שלל הרכיבים יכול שהיו ידועים מראש. כלומר, הרכיבים A ו-B יכול שהיו חלק מהידע הקודם, אך תרומת ההמצאה לעולם היתה בקיבוצם יחדיו. אם הקיבוץ הוא תוצר של עבודה משותפת של שני אנשים – האחד תרם את A והשני תרם את B – נדמה כי הכלל הזה, שהשכל הישר כה תומך בו, מוביל לתוצאה אבסורדית: המצאה (ואף כשירת פטנט) – יש; אך ממציא – אין.
7

אמצאות שירות וחובת ההודעה

חוק הפטנטים מכיר בכך שלא אחת, אמצאות מומצאות במהלך עבודתו של אדם. באותו מצב, למי שייכת האמצאה – לעובד שהגה מעצמו את האמצאה או למעביד ששילם בעבור ההון האנושי של העובד?
סעיף 132(א) לחוק הפטנטים בא לפתור את הסוגיה:

אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן – אמצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131.

בכדי שאמצאה של עובד תחשב אמצאת שירות, ואז היא תהיה בבעלותו של המעביד, עליה לעמוד בשני מבחנים מצטברים. המבחן הראשון – על האמצאה להגיעה לעובד עקב שירותו. כלומר, אמצאה שהמציא אדם המועסק כחוקר, בתחום מחקרו, בוודאי תעמוד בקריטיריון זה. אמצאה בתחום הכימיה של עובד בחברה המתמחה בתוכנה היא ככל הנראה לא המצאה שהגיע אליו עקב שירותו. באשר למקרי הביניים, בהם מדובר באמצאות הקשורות לתחום עיסוק העובד, אף שאין הגדרת תפקידו כוללת המצאת אמצאות, לשון החוק רחבה דיה בכדי לכלול גם אותן, ובלבד שישנו קשר בין האמצאה לבין העבודה והגדרת תפקידו של העובד.

המבחן השני בו האמצאה צריכה לעמוד היא שהיא הומצאה בתקופת שירותו של העובד. תקופת שירותו כוללת את זמן העבודה, אך לא רק. אמצאות רבות מומצאות לא בתוך כותלי המפעל. כך למשל, ארכימדס היה טרוד במציאת שיטה לבדיקה שכתר המלך עשוי מזהב טהור. את הפתרון הוא גילה לא במהלך יום עבודתו, אלא כאשר שהה במרחצאות. רגע ה"אאוריקה" מתרחש פעמים רבות בשעות הערב, לאחר שהמולת היום שכחה. חוק הפטנטים מכיר באמת זו, ומעמיד את אותן האמצאות שמומצאות במהלך השירות, אף אם לא בזמן העבודה, לקניינו של המעביד.
כפי שלשון החוק מלמדת, העובד והמעסיק יכולים להגיע להסכמה אחרת ולסטות מהסדר ברירת המחדל שהחוק מקים. כך למשל, הם יכולים להחליט שהבעלות באמצאת שירות תהיה של העובד בלבד, תהיה משותפת לפי חלוקת אחוזים מוסכמת בין העובד למעסיק ועוד.
בהעדר הסכמה שכזו, החוק מעניק את אמצאת השירות למעביד, אלא אם הוא ויתר עליה, ואז היא תהיה בבעלותו של העובד.
אך כיצד ידע המעביד כי יש לו קניין באמצאת שירות? הפתרון שהחוק מקים הוא על דרך היידוע. סעיף 131 לחוק הפטנטים קובע:
עובד חייב להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא אותה, וכן על כל בקשת-פטנט שהגיש.
יודגש, העובד אינו חייב להודיע רק על קיומה של אמצאת שירות. עליו להודיע על כל אמצאה שהומצאה עקב שירותו וכן על כל אמצאה שהומצאה בתקופת שירותו. כלומר, על העובד להודיע גם על אמצאות אשר אינן אמצאות שירות כיוון שאינן עומדות בשני המבחנים המצטברים. חובת היידוע בדבר קיומן של אמצאות אשר מקיימות את אחד משני המבחנים המצטברים נועדה לאפשר למעסיק להיות מודע לקיומן של אמצאות שירות, גם כאשר העובד אינו סבור שמדובר באמצאות כאלו.
אתן דוגמה אשר תבהיר את הנקודה. עובד אשר התפטר מעבודתו במעבדת מחקר של חברת סלולאר, עוזב את עבודתו ולמחרת ממציא פרוטוקול תקשורת חדש לתקשורת סלולארית יעילה יותר. העובד סבור כי מדובר באמצאה שאינה אמצאת שירות שכן היא לא הומצאה בתקופת שירותו. המעסיק, לעומתו, עשוי להטיל ספק במועד הנטען של האמצאה – האם לא יתכן שהעובד המציא את האמצאה עוד בתקופת העסקתו ומשום כך החליט להתפטר ולצעוד בדרך עצמאית? דוגמה אחרת תהיה אמצאה של עובד באותה מעבדת מחקר אשר ממציא פרוטוקול תקשורת הנעזר בתשתית של רשת חשמל. העובד אומנם סבור כי אין מדובר באמצאה אשר הגיע אליו עקב שירותו כיוון שמדובר בתחום שונה מתחום עבודתו, ואולם המעסיק עשוי לסבור אחרת. כך למשל, יתכן שהאמצאה מתבססת על עקרונות שנלמדו במהלך העבודה הרגיל, במסגרת הרצאות העשרה במעבדה וכיוצא באלה.
בכדי לאפשר למעסיק לדעת כי ישנה אמצאה שיתכן והיא אמצאת שירות, החוק מחייב את העובד להודיע למעביד על אמצאות ועל בקשות לפטנט גם כאשר מדובר לשיטתו של העובד באמצאות שאינן אמצאות שירות.
סעיף 137 לחוק, אגב, מקים חובה על עובדי מדינה להודיע על כל אמצאה שהומצאה במהלך שירותם או על אמצאות שהמציאו תוך שנה מסיום העסקתם ובלבד שהאמצאות בתחום תפקידם או בתחום פעילות היחידות שבהן הועסקו. אי עמידה בחובה זו מהווה עבירה פלילית שהעונש בגינה הוא מאסר של עד שנתיים. לעומתה, החובה הכללית לפי סעיף 131 היא חובה שהפרתה עשויה להוות עוולה אזרחית כלפי המעסיק.
לסיכום, בפוסט זה עסקתי באמצאת השירות. הסברתי מהי אמצאת שירות ומתי קמה חובה לעובד להודיע על אמצאות שהמציא למעסיקו.
פוסט זה נכתב בתגובה לשאלה שנשאלתי על ידי המגיב יואב בפוסט "אמצאת שירות ותגמול הוגן"
6

אמצאות שירות ותגמול ראוי לממציא

Doctor in Lab

(cc by-nc-sa Joe Lencioni)

חוק הפטנטים הישראלי קובע כי אמצאות של עובדים, בנסיבות מסוימות, קמות קניין למעסיק. עם זאת, החוק מוסיף וקובע כי בהעדר הסכם אחר בין העובד והמעביד, וועדה מיוחדת תכריע בגובה התגמול הראוי.

היום פורסמה החלטה חדשה של הועדה, המונה שלושה חברים: שופט בית המשפט העליון בדימוס י. אנגלרד, רשם הפטנטים מ. נועם ופרופסור ש. פלג, בעניינם של Actelis Networks נ' אילני (החלטה מיום 3.2.2010), והקביעות שבהחלטה זו בעלות השלכה רחבה.
נפתח בלשון החוק. אמצאת שירות מוגדרת בסעיף 132 לחוק הפטנטים, שקובע בזו הלשון:
(א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת-שירותו (להלן – אמצאת-שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131.
(ב) הודיע העובד בהודעתו לפי סעיף 131 כי בהעדר תשובה נוגדת של המעביד, תוך ששה חדשים מיום מתן הודעת העובד, תקום האמצאה לקנין העובד, ולא נתן המעביד תשובה נוגדת כאמור, לא תקום האמצאה לקנין המעביד
סעיף 134 לחוק הפטנטים מקים את סמכותה של הועדה לענייני תמלוגים ופיצויים בעניין זה:

באין הסכם הקובע אם זכאי העובד לתמורה בעד אמצאת-שירות, ובאיזו מידה ובאילו תנאים, ייקבע הדבר על ידי הועדה לעניני פיצויים ותמלוגים שהוקמה לפי פרק ו'.

מר אילני, עובד של חברת Actelis Networks, המציא אמצאת שירות ופנה לועדה לקבל תגמול הולם בגין אמצאתו. החברה עתרה כי הבקשה תדחה על הסף, בין היתר נוכח הסכם מפורש שקיים בין הצדדים.
הועדה בחנה את ההסכם והגיעה למסקנה כי על אף שישנו סעיף פרטני המתייחס להעברת הזכויות הקנייניות באמצאות שירות, הוא אינו מבטל את תחולתו של סעיף 134 הנ"ל. הועדה קבעה כי בניגוד לזכות הקניינית באמצאה, זכות אותה החוזה מעביר לחברה, הזכות לפיצוי היא זכות אישית שאינה ניתנת להעברה.
הועדה העירה כי יתכן והזכות לפיצוי היא זכות קוגנטית אשר אינה ניתנת לביטול, כנהוג בהרבה זכויות אחרות בדיני העבודה. עם זאת, במקרה המסוים הזה, היא לא נדרשה להכריע בסוגיה, באשר, כאמור, נקבע כי החוזה אינו מתייחס כלל לתמורה שניתנת לעובד בגין האמצאה.
המסקנה המתבקשת מהחלטה זו היא שלא די לו למעסיק לכלול בחוזי ההעסקה בהם הוא משתמש סעיף ספציפי המתייחס להעברת הזכויות מהעובד למעביד, אלא יש להוסיף התייחסות מפורשת לסוגיית התגמול לעובד. נוכח העמדה של הועדה לפיה ייתכן ומדובר בזכות קוגנטית, ייתכן והפתרון האופטימלי הוא הצהרה כי שכרו של העובד מהווה תמורה גם בגין אמצאות שירות שהוא עשוי להמציא.
לאור החלטה זו, אני סבור כי יש מקום למעסיקים השונים במשק לבחון מחדש את חוזי ההעסקה שלהם ולתקנם בהתאם.