0

זכות היוצרים והצלם המזדמן

(cc by-nc-sa Susan Sermoneta)

טוב, אז הייתם בחו"ל וצילמתם תמונות. מדי פעם, חבר לקח את המצלמה וצילם תמונה או שתיים. וכן, וגם מדי פעם החלטתם שאתם רוצים לצלם את כל הקבוצה, וביקשתם מעובר אורח לצלם אתכם. עכשיו, כאשר אתם בוררים את התמונות ומחליטים אילו להעלות לפייסבוק ואילו לשלוח למחזורית של מערכת ההפעלה החביבה עליכם, אני מניח שאתם לא חושבים לעצמכם שבעצם אין לכם זכויות בחלק מהתמונות שלכם.

כידוע, זכות היוצרים, בכפוף למספר חריגים, נתונה ליוצר, ובעניינו של צילום – לצלם. החוק הישן קבע הוראה חריגה לעניין צילום לפיה בעל זכות היוצרים בצילום הוא "האיש שהיה בעל הנגטיבה בעת עשייתה" (סעיף 21 לחוק הישן). הבעלות הקניינית בנגטיבה – או בתרגום עדכני יותר, בתשליל – קבע את הבעלות בזכות היוצרים שנוצרה באמצעות המצלמה והנגטיבה. הפסיקה אף יישמה את הכלל המשפטי על מצלמות דיגטליות וקבעה כי הבעלות לעניין זה נתונה בידי בעל התשליל הדיגיטלי. עוה"ד ערן סורוקר ומתן שוק העירו כי מדובר בכלל בעייתי:

"את האבסורד שבסיטואציה המשפטית העכשווית תמחיש הדוגמא הבאה. ראובן יוצא לטיול בחו"ל ושואל משמעון מצלמה דיגיטלית בה מצוי כרטיס זיכרון של לוי. על פי הדין הקיים, בהעדר הסכמה אחרת בכתב, לוי הוא בעל זכות היוצרים הראשונה בכל התמונות שיצלם ראובן במהלך הטיול וזאת אף על פי שבינו ובין ראובן אין כל זיקה." (ע' סורוקר, מ' שוק, זכויות יוצרים בצילומים דיגיטליים – קיצו של "התשליל הדיגיטאלי"?)

כלומר, על פי החוק הישן, בעל המצלמה, שהוא דרך כלל בעל כרטיס הזכרון, היה בעל זכות היוצרים בכל התמונות שנוצרו בעזרת המצלמה. בסופו של הטיול, היה הוא יכול לבחון את רכושו ולהחליט לעשות ביצירות ככל העולה על רוחו.

לקריאת המשך המאמר »