גניבת עין ארכיון

2

שימוש אמת בשם – הגנה שלא קיימת בפני סימן מסחר מוכר היטב?

תמונה של רונית רפאל

רונית רפאל המפורסמת. משלימה הכנסה מביתה בראשון לציון?
(חברת רונית רפאל, מתוך ויקיפדיה)

"שתי נשים מכוּנות באותו שם פרטי ושם משפחה, ועוסקות באותו תחום עיסוק. האחת בונה מוניטין נרחב לשׁמה, המבוסס על עסקיה המצליחים, ואף משתמשת בו כמוּתג מסחרי מוּכּר, האחרת מבקשת אף היא לעשות שימוש בשם זה כמייצג את עסקיה, באופן, שלטענת הראשונה נהנה משימוש שלא כדין במוּתג אותו בנתה. מכאן התביעה שלפני.", כך נפתח פסק דינו של השופט גינת בעניינן של רונית רפאל המוכרת ורונית רפאל הפחות מוכרת.

התובעת, ששמה כיום הינו רונית רפאל לייטרסדורף פועלת מזה כ-25 שנה בתחום הקוסמטיקה והיופי, היא רשמה מגוון רחב של סימני מסחר עבור טובין ושירותים שונים הנוגעים לעניין אשר כולם, בין אם מעוצבים ובין אם לאו, נושאים גם את שמה שלה. הנתבעת, לעומת זאת, פעלה החל משנת 2008 בתחום הקוסמטיקה. בתחילה, כאשר גם פעלה מתוך מספרת "נירו", היא עשתה שימוש בשמה לאחר הנישואין "רונית רפאל אלטמן". עם גירושיה, כאשר שבה לשמה המקורי, עזבה היא את המספרה של נירו, והחלה לפעול מתוך חדר בדירת מגוריה, תחת השם החדש "pure beauty בהנהלת רונית רפאל".

לקריאת המשך המאמר »

2

פסיקה: מיקרוסופט הפרה זכות יוצרים בגופן "קורן"

בראשית היה את גופן "קורן". פרשת בראשית בגופן "קורן" כפי שמופיעה בספר תנ"ך "קורן"

מזה שנים רבות מיקרוסופט עושה שימוש בגופן המכונה "גוטמן-קרן" במסגרת תוכנות אופיס השונות שלה. בית המשפט המחוזי קבע כי גופן זה הינו העתקה של גופן "קורן". משכך, ולאור מספר רב של הפרות לאורך השנים, בית המשפט פסק כי מיקרוסופט תפצה את בעלי הזכויות ב-400,000 ש"ח בגין הפרה זו. כמו כן, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על מיקרוסופט לעשות שימוש בגופן המפר מעתה ואילך.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: אין חשש להטעיה במקרה של זיוף זול

(cc by-nc Houston Marsh)

האם  חיקוי זול וברור מהווה עוולה של גניבת עין? בית המשפט העליון העלה שאלה זו בהחלטה תקדמית, והשיב תשובה מפתיעה – לא.

עוולת גניבת העין מוגדרת בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות:

(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.

עוולה זו, קובעת ההלכה הפסוקה, דורשת הוכחתם של שני רכיבים: הראשון, כי העוסק רכש מוניטין בנכס או בשירות אותו הוא מציע, והשני – חשש מפני הטעיית הציבור שיסבור בטעות כי הנכס או השירות של הנתבע, שייך לתובע. אף שאחד הרכיבים מדבר בחשש מפני הטעיית הצרכנים, דיני גניבת העין לא נועדו להגן על הציבור, כי אם על קניינו של העוסק – המוניטין שצבר.

לקריאת המשך המאמר »

2

פסיקה: הועד האולימפי העתיק את קישקשתא

שפיציק (מתוך אתר: olympic.one.co.il. צלם: משה חרמון)

עיקר דמותו של קישקשתא הועתקה לדמותו של "שפיציק", הקמע של המשלחת האולימפית הישראלית לאולימפיאדת לונדון 2012 – כך קבע בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי עניין לנו בהפרת זכות יוצרים ואף בגניבת עין.

הגנת זכות היוצרים

בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי קיימת הגנת זכות יוצרים בגין דמותו של קישקשתא, שכן גם על דמות בדיוניות ודמיוניות יכול שתהיה זכות יוצרים. ברם, נטען על ידי הנתבע כי דמותו של שפיצק אינה העתקה של דמותו של קישקשתא, כי אם ביטוי נפרד לאותו רעיון – האנשה של צבר.

בית המשפט קבע, כי בהעדר ביסוס ראייתי מתאים, נדחית טענת הנתבע שיצר את היצירה בצורה עצמאית ולא העתיק מדמותו של קשקשתא. נקבע, שישנו דמיון מהותי בין שתי הדמויות. בית המשפט הבהיר:

"לעניין הדמיון המהותי בין שתי הדמויות, הנושא העובדתי שבמחלוקת בין בעלי-הדין, הרי המבחן הוא של הרושם הכללי של בית-המשפט. (…) כפי שציינו באי-כוח התובעת (…) יש דמיון: בראש הגדול, האליפטי  הקירח והקוצני, בצורת האוזניים, בסידור העלים, בצורת האוזניים שאחת מהן מורכבת משני עלים, בקוציות האוזניים. השאלה כאמור, היא האם קיים דמיון מהותי והאם אלמנטים היחודיים ליצירה המוגנת נמצאים גם בזו המועתקת, ולא האם ביצירת הנתבע הוספו אלמנטים נוספים, (כמו חולצה שונה, או החזקת לפיד, או שם אחר של הדמות), שאינם מעלים ואינם מורידים לענייננו"

קישקשתא. (תמונה מתוך פסק הדין)

כיוון שכך, נקבע כי היצירה של שפיציק הינה בבחינת העתקה של חלק מהותי מיצירת קישקשתא, בניגוד לזכות היוצרים בדמות אחרונה זו.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: גם בבגדי ים – אסור להפר מדגם רשום

(cc by-sa Eason c)

אף שנהוג בתחום האופנה לקבל השראה ממתחרים, אין משמעות הדבר כי ניתן להעתיק דגמים ובוודאי שלא להפר מדגמים רשומים. מקרה אחד שהגיע לבית המשפט ממחיש זאת.

בין הצדדים לתביעה, מעצבת ומנהל עסק למכירת בגדי ים, התנהל משא ומתן לעיצוב קולקצית בגדי ים עבור הנתבע. במסגרת המשא ומתן חשפה התובעת בפני הנתבע גזרות של מכנסוני בגד-ים וכן חלק עליון. אף שהמשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכם, הנתבע החל לשווק מוצרים בעלי גזרות דומות לאלו שהוצגו לו. מכאן הוגשה התביעה ובמסגרתה נטען כי מדגם רשום לטובת התובעת – אשר מגן על המכנסון – הופר.

נוכח קריאת התיגר על תוקף המדגם, בית המשפט נאלץ לבחון האם העיצוב החדש היה חדש בעת רישומו והאם היה הוא מקורי. ביית המשפט קבע, על בסיס חוות דעת מומחה יחיד שהעיד, מטעם התובעת, כי החידוש הטמון במכנסון היה הביטוי הויזואלי הבולט של שיטת התפירה של המכנסון כמכנסון קיפול בד. בית המשפט הוסיף וקבע כי הנתבע לא הציג תשתית ראייתית כלשהי לעניין זה אלא אך הפריח לחלל האוויר את טענתו. משכך, נקבע, המדגם נרשם כדין.

מכאן התפנה בית המשפט לבחון האם במעשיו של הנתבע היה משום הפרת זכות המדגם שנרשמה לטובת התובעת – ועל כך השיב בכן:

כפועל יוצא מהאמור לעיל, מתבקשת המסקנה לפיה מכנסון מורנה ששווק ונמכר על ידי הנתבע זהה למכנסון קיפול הבד של התובעת, ולמצער מהווה חיקוי בולט שלו כלשון סעיף 37 (1) לפקודה.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: לא די בדימיון ויזואלי בין סימנים בכדי להצדיק מתן צו מניעה זמני

סימן המסחר של יתיר

הלוגו של לביא

חברת יקב יתיר העוסקת בשיווק יינות הינה הבעלים הרשום של סימן מסחר מספר 197786 בגין דמות ראשו של אריה. לאחר שהסתבר לחברה כי יקב לביא החל לשווק בקבוקי ליקר ועליהם סימן של ראש אריה, הגישה הראשונה תביעה בגין הפרת סימן מסחר, גניבת עין וגזל מוניטין וכן עתרה למתן צו מניעה זמני עד סיום ההליך. בית המשפט דחה את הבקשה וחייב אותה בהוצאות.

השיקולים במתן צו מניעה זמני

בית המשפט הזכיר כי במעמד בקשה לסעד זמני יש לבחון את קיומה של זכות לכאורית של המבקש בתביעתו ואת מידת נחיצותו של הצו לשם שמירת המצב הקיים. כן יש לבחון את מאזן הנוחות בין הצדדים ולבחון מהו הנזק שייגרם לכל אחד מן הצדדים. עוד יש לבחון האם נזקו של המבקש-תובע ניתן לריפוי על ידי פיצוי ממוני או שמא בפיצוי מעין זה לא יהיה די. לבסוף, יש אף לשקול שיקולים מדיני היושר, דוגמת שיהוי וניקיון כפיים.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: הפרת סימן מסחר בתפר ה-W של ג'ינס Wrangler

(cc by-sa Hendrike)

משך שנים עושה חברת Wrangler שימוש בתפר בצורת W על גבי ג'ינסים שהיא מוכרת. החל משנות ה-90, גם הנתבעים – חברת קרוקר ובעליה, עשו שימוש בתפרים דומים. התפרים, אשר כולם דומים לאות W נתפרים על גבי ג'ינסים ומסמנים כך את המוצרים.

משמאל: סימן המסחר של Wrangler
מימין: סימן המסחר של הנתבעים
נקבע: דומה עד כדי להטעות.

אף שהנתבעים רשמו בעצמם סימני מסחר על התפרים בהם הם עשו שימוש, בית המשפט מצא כי במעשיהם יש משום הפרת סימן המסחר המוכר היטב של התובעת. לאור השקעת הכספים הרבים של התובעת בפרסום ואף נוכח ממצאי סקר לקוחות שלא נסתר, קבע בית המשפט כי לתובעת יש מוניטין בתפר ה-W. משכך, ולאור הדימיון בין התפרים, קבע כי הנתבעים הפרו את סימן המסחר ואף עיוולו בגניבת עין.
לאור מעורבותו האישית של הנתבע 3 – מנהל ובעל המניות של קרוקר, לרבות בעיצוב סימני המסחר המפרים, נקבע כי יש להטיל עליו אחריות אישית. לקריאת המשך המאמר »

1

פסיקה: אין לעשות שימוש בשמו של אחר במסגרת קמפיין AdWords

האם רשאי בעל עסק לעשות שימוש בשמו של מתחרה לפירסום? על שאלה זו ענה בית המשפט לאחרונה בלאו מוחלט.

שירות AdWords של גוגל מאפשר לבעלי עסקים לפרסם את מרכולתם באינטרנט, כאשר גוגל מחליטה, על פי האלגוריתמים שלה, איזה פרסומת לשים באיזה מיקום. כיוון שהתשלום נעשה על פי לחיצות על המודעה (pay-per-click) למפרסם ולגוגל יש מטרה משותפת שהפרסומות יוצגו במקומות הרלוונטיים ביותר.

מרפאת פרופרוציה היא קליניקה פרטית לניתוחים פלסטיים שונים. במסגרת קמפיין הפרסום שלה, היא החליטה להשתמש בשמו של התובע "ד"ר דב קליין" ובצירופים שונים של מילים אלו כמילות פרסום.
pay-per-click (אילוסטרציה)
(cc by-nc-nd Phlora)
בית המשפט קבע כי מדובר בפגיעה בפרטיותו של ד"ר קליין ובעבירה על חוק הגנת הפרטיות. בית המשפט נסמך על סעיף 2(6) הקובע כי "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח" הוא בבחינת פגיעה בפרטיות.
בית המשפט לא נמנע מלהתייחס להלכה המנחה שנקבעה בעניין מתאים לי (ה"פ (מחוזי ת"א) 506/06 מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ נ' קרייזי ליין בע"מ, פ"ד תשסד(2) 702 (מיום 31.07.2006)). ברם, קבע, כי בניגוד למצב שם, אשר פילוח קהל הצרכנים נעשה על פי שימוש בסימן מסחר, כאן הפילוח נעשה על פי שמו. לעניין זה מצטט בית המשפט בהבלטה את הפסקה הבאה:

"האינטרנט בכלל ואתר מנוע החיפוש בכלל זה, הוא אתר פרסום נוסף כבכל מידה המאפשרת פרסום. אין פסול בשיטת פרסום המתמקדת בפלח השוק שיש לו עניין תחילי בתחום עיסוק כזה או אחר. היכולת לזהות פלח שוק זה או ללכוד פלח שוק אחר, הוא אסטרטגיה שיווקית פרסומית ומהווה חלק מתחרות עסקית בריאה ובלבד שהיא נעשית במסגרת הדין וכללי התנהלות סבירים והוגנים למשל תוך כיבוד הזכות לפרטיות או כיבוד זכויות המתחרים המוגנות בדין." (ההדגשה הוספה על ידי בית המשפט)

נוכח קביעתו כי מדובר בפגיעה בפרטיות, הוסיף בית המשפט וקבע כי אין להסיק מעניין מתאים לי לעניין שהונח בפניו.
בסופו של יום, פסק בית המשפט פיצויים בסך 50,000 ש"ח. סכום זה נקבע על פי אומדנא, וזאת לאור סעיף 29א לחוק המאפשר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק עד לסכום זה. כמו כן, נפסקו לטובת התובע 10,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.
הערות:
אני סבור כי בית המשפט נקלע לכלל טעות. אומנם בית המשפט אינו מתחמק מפסק הדין בעניין מתאים לי אך הוא מתעלם מפסק דין חשוב אחר: ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד (מיום 30.03.2004), שם נדונה הפרסומת הזכורה של אריאל מקדונלד, שחקן מכבי תל אביב בכדורסל לשעבר. בפרסומת, אריאל אינו מורשה להיכנס לסניף בורגר קינג עד אשר הוא מוריד את חולצתו עליה נכתב באותיות גדולות שם משפחתו – מקדונלד. בתגובה, מקדונלד'ס פרסמו מודעה שבה ציטטו אמירות קודמות של אריאל לפיהם הוא מעדיף דווקא המבורגרים פרי יצירתם. שני עניינים אלו נדונו בתביעה ובתביעה שכנגד. בית המשפט הבדיל בין הזכות לפרטיות הנתונה לאדם פרטי ונועדה לשמור על צנעתו ולמנוע גרימת עוגמת נפש ובין הזכות לפרסום. זכות אחרונה זו, אשר נמצא לה עיגון לראשונה בפסק דין זה, מתייחסת להגנה הכלכלית הניתנת לאדם על שימוש בשמו לשם עשיית רווחים. בפסק הדין ההוא נקבע כי אף שיש לאדם זכות לפרסום, המזור המשפטי יכול להימצא במסגרת עוולת גניבת העין או עוולה אחרת, אך לא באמצעות חוק הגנת הפרטיות. 
מכאן אני מסיק כי גם בעניינו אין מדובר בפגיעה בצנעת הפרט של אדם כי אם ביכולת ההתעשרות שלו נוכח שמו, ולא היה מקום לפסוק כי בוצעה עוולה מכוח חוק הגנת הפרטיות. 
פסק הדין לא מבהיר אם שמו של קליין מופיע במסגרת הפרסום או אך משמש כמילה שעל פיה מוצג הפרסום. לקריאתי את פסק הדין, נדמה כי האפשרות השנייה היא שהתרחשה, אך הדבר לא ברור דיו (ראו סעיפים 20-21 לפסק הדין). להבחנה זו יש משמעות עליה עמד בית המשפט בעניין מתאים לי. שימוש בשם אך לשם התאמת הפרסמות כמוהו כהצבת שלט פרסומת ברחוב בו יעבור לקוח המגיע למתחרה. אותו לקוח יחשף לתוכן השיווקי שלך הודות למוניטין של המתחרה, אך הדבר מותר במסגרת התחרות החופשית, שכן למתחרה אין זכות בדרך. לעומת זאת, אם יעשה שימוש בסימן עצמו בפרסום, כפי שהיה במקרה באליגם, אז ישנו חשש אמיתי להטעייה הצרכנים ולהתעשרות שלא כדין.
בנוסף לפרורפורציה, נתבעו גם שלושה גופים שונים הנושאים את השם גוגל. מדובר בגוגל ישראל, גוגל inc, וגוגל אירלנד. החלטת ביניים קודמת בתיק זה עסקה ביחסי היריבות שבין התובע לבין גוגל ישראל ושאר הגופים. 
פסק הדין הטיל את האחריות על שלל הנתבעים ביחד ולחוד. בית המשפט נמנע מלהתייחס להשלכות על פלטפורמה פרסומית דוגמת גוגל שנראה כי עתה היא מחוייבת לבחון האם Keyword מסוים הוא שמו של אדם או לאו. עתה היא תדרש לבחון כל "ד"ר גב" ו-"ד"ר פישר", לבדוק היטב גם את עו"ד סיטון ושאר דמויי שמות. מיהו גרגמל? והאם אלדין הינו שמו של אדם? נדמה כי פתרון קל היה יכול לבוא לעולם בדמות נוהל הודעה והסרה – אך בית המשפט לא התייחס לנקודה זו כלל, ואף התעלם מכך שלא נמסרה כל הודעה לנתבעים. 
בבדיקה שערכתי נדמה כי גוגל לא פסקה משימוש במילים אלו לשם התאמת פרסומות. חיפוש "ד"ר קליין" גורר כרגע פרסומת אחת לאתר myprice. מן הבחינה המשפטית אין זה מפתיע, שכן אין בסמכות בית משפט השלום ליתן סעד בדמות צו מניעה אלא אך סעד כספי. 
פרסומת ממונת המותאמת לחיפוש "ד"ר קליין".
פיצויים על דרך האומנדנא הם פיצויים בגין נזק שנגרם. מנגד, בית המשפט מוסמך לקבוע פיצויים ללא הוכחת נזק ואף במקרים שבהם אין נזק בכלל. על פניו, נראה כי העובדות שהוכחו בתביעה שיכולות לשמש לאומדן הנזק מדברות בנזק מזערי (מספר מועט של לידים שנוצרו בעקבות הפרסום, ו-0 עסקאות בפועל). בית המשפט לא נדרש לקבוע את הפיצויים על סמך האומדנא אלא הוא יכל לקבוע בפשטות את הפיצויים בלי תלות בנזק. 

(ת"א (שלום ת"א) 48511-07 קליין נ' פרופורציה פי.אם.סי בע"מ (מיום 18.09.2011))

0

פסיקה: אין הפרת מדגם בכרית אמבטיה לתינוקות

הבטיה – קווי המתאר החיצוניים הם "חמוקיים"
(מתוך אתר פומפיטיס)

מיכל פירסט, בוגרת בצלאל, עיצבה כרית ציפה לרחצת תינוקות, הנמכרת תחת הסימן "בטיה". בגין עיצובו של מוצר זה נרשם ביום 28.01.2007 מדגם שמספרו 41433. הבטיה הינה כרית העשויה בד אלסטי, אשר במרכזה ישנו אגן רחצה בעל צורה אליפטית, עליה התינוק מונח. סביב אגן הרחצה מצוי שטח נוסף, הנועד לייצר ציפה של המתקן כולו, ומשכך הוא ממולא בכדוריות קלקר. צורתו של איזור הציפה, ומשכך אף צורתה החיצונית של הבטיה כולה, היא צורה לא סימטרית, כשל "ענן" או בעלי קווי מתאר "חמוקיים" או "מותניים".

החל משנת 2008 החלה חברת רואם לשווק כרית ציפה מתחרה תחת השם Softeeze. אף מוצר זה מורכב מאגן רחצה אליפטי המוקף באיזור ציפה, אך צורתו החיצונית – שונה היא.

נוכח הדימיון שבין שני המוצרים, הגישה פירסט תביעה לבית המשפט המחוזי וטענה למספר עילות שונות, ובראשן הפרת מדגם רשום וגניבת עין.

בטיה משודרת

בטיה משודרגת (עם עיניים ופה). ניתן לראות את אגן הרחצה האליפטי. (מתוך אתר פומפיטיס)

בית המשפט בחן את צורת המוצר המפר לכאורה ואת צורת המדגם וקבע כי הדימיון בין הצורני בין השניים אינו עניין של עיצוב דקורטיבי ומקורי. כך, נקבע כי צורת אגן הרחצה אינה חדשה כשלעצמה, וכי מדובר בעיצוב סטנדרטי מתחום האמבטיות, התואם את מבנה גוף האדם – ארוך, צר בשתי קצותיו ומתרחב באיזור האגן. בית המשפט מצא כי קווי המתאר החיצוניים – הם המעניקים למדגם את חידושו ומקוריותו, אך באלו אין דימיון למוצר המפר.

"למעשה הגנת המדגם ניתנה לקווי המתאר החיצוניים של הבטיה המקורית. הא ותו לא. קווי האליפסה המדויקים של הכרית שונים בתכלית מאלו הבלתי מוגדרים של הבטיה המקורית. כל בר בי רב יבחין בהבדל הברור שבין קווי המתאר של שני המוצרים"בית המשפט הזכיר את ההלכה הפסוקה לפיה ככל שהחידוש בעיצוב תחום ומצומצם, כך אף ההגנה על המדגם מצטמצמת ומוגבלת בהתאם. מכאן קביעתו הנחרצת:

טענת ההגנה לפי המדגם נעדר חידוש והועתק מאחר, ומשכך אינו ראוי ברישום ולמצער אינו קניין התובעת נדחתה לאחר שנקבע כי הנטל להוכחתה לא הורם.
0

פסיקה: 50,000 ש"ח פיצויים בגין מכירת מותגים מזוייפים של טומי הילפיגר

טומי הילפיגר. (מתוך: ויקיפדיה)

מה דינו של בעל חנות המוכר סחורה המפרה את סימני מסחרו של אחר? לשאלה זו נדרש בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין שהוכרע אך לאחרונה.
בחנות "כוכב הצפון" בכפר דבורייה נתפסו עשרות רבות של פרטי ביגוד אשר סומנו באמצעות סימני המסחר הרשומים של טומי הילפיגר. נוכח תפיסה זו, הוגשה תביעה אזרחית נגד בעל החנות, ובמסגרתה נטען כי במעשיו יש משום הפרת סימן מסחר, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט.
לאחר שהנתבע לא הכחיש כי מדובר בפריטים מזוייפים, אלא אך טען כי רכש אותם בתום לב, נקבע כי מדובר בהפרה של סימני מסחר רשומים. אף לעניין תום ליבו של הנתבע, בית המשפט מיאן לקבל את גרסתו וקבע, מעבר לנדרש, כי לא ניתן לקבל את טענותיו כאילו הוא "לא מכיר טומי ולא מכיר אף מותג". נוכח קביעה זו ולאור חוסר תום לבו של הנתבע, בית המשפט לא נדרש לקבוע אם מפר תם לב יזכה להגנה. לעניין זה, ציין בית המשפט:

"דא עקא, גם אם נבחר לילך בדרך זו ולאמץ את הגישה התומכת בבחינת תום-לבו של הנתבע, לא יהיה בכך כדי לסייע לו בנסיבות כאן, מהן עולה כי ידע גם ידע שמדובר בפריטים מזויפים, מודעותו זו שוללת קיומו של תום-לב"

באשר לעוולת גניבת העין, בית המשפט חזר על ההלכה לפיה עוולה זו דורשת שני רכיבים נפרדים: הראשון, קיומו של מוניטין; והשני, קיומה של סכנת הטעיה. בית המשפט קבע, כי התובעים לא עמדו בנטל השכנוע להוכיח קיומו של מוניטין כדבעי. כיוון שכך, עוולת גניבת העין לא הוכחה.
דווקא המקרה הזה מראה עד כמה חשוב רישומו של סימן מסחר. לו לא היו נרשמים סימני מסחר, ולאור קביעה זו, לא ניתן היה להיפרע מהמעוול. אף מותג בינלאומי כגון "טומי הילפיגר" אינו עובר בנקל את הקף הראייתי הדרוש לשם הוכחת מוניטין. עם זאת, אין לי אלא להניח, שנוכח הטיעונים ולאור קיומו של סימן המסחר הרשום, נעשתה החלטה טקטית לצמצם את גדרי המחלוקת וההוכחות ולא להשקיע משאבים רבים בטענת בדבר גניבת העין.
בסופו של יום, בית המשפט מצא כי סימני המסחר של טומי הילפיגר הופרו, ופסק לחובת הנתבע 50,000 ש"ח, וכן 10,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.

(ת"א (מחוזי נצרת) 26614-07-10 TOMMY HILFIGER LICENSING, LLC נ' שהדי (מיום 5.07.11))

1

באליגם וגרופון: תביעה בגין שימוש בסימן "באליגם" במסגרת קישורים ממונים בגוגל

 

לאחרונה פורסם כי בעלי אתר באליגם תובעים את גרופון וגרופר בגין הפרת זכויותיהם הקניין רוחניות.
למי שאינו מכיר, מדובר בשוק חדש וצומח של "דילים יומיים". על פי ההערכות, שוק זה, אשר נוצר לפני כשנה, מוערך במחזור של כרבע מיליארד ש"ח לשנה. בין האתרים המוכרים בשוק נמצא אתר באליגם, וכן אתר גרופון, שהוא פורץ התחום בעולם, ואשר נכנס לישראל אך לאחרונה תוך רכישת אתר גרופר תמורת כ-40 מיליון ש"ח.

שימוש בסימן במסגרת הפרסומת ולא רק לשם התאמת פרסומת


על פי הפרסום, התביעה נסובה סביב השימוש של גרופון בסימן "באליגם" בפרסום שלה באמצעות Google AdWords. כלומר, הקישורים הממומנים של גוגל עושים שימוש בסימן זה.
אין זו הפעם הראשונה שהשימוש בסימן מסחר במסגרת Google AdWords מגיע לבית המשפט. בעניין ה"פ (מחוזי ת"א) 506/06 מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ נ' קרייזי ליין בע"מ, פ"ד תשסד(2) 702 (מיום 31.07.2006). בעניין ההוא, השימוש בסימן היה מוגבל לצורך התאמת הפרסומת. בית המשפט קבע, שלעניין זה הדבר שקול לתליית מודעות פרסומת בדרך לחנות המתחרה, ומטבע הדברים, הדבר מותר ואינו מהווה תחרות בלתי הוגנת.

במקרה הנוכחי, לעומת זאת, נדמה כי המצב שונה. על פי התמונה שהתפרסמה באתר גלובס, נראה כי השימוש שנעשה בסימן "באליגם" אינו מוגבל אך לבחירת הפרסומת (keyword לשם הצגה), אלא נעשה בו שימוש במסגרת הפרסומת עצמה.

עוד ראוי לציין, כי באליגם פעלה בצורה נכונה ורשמה מבעוד מועד סימן מסחר (סימן מספר 234506 על "באליגם"), מכאן כי די יהיה בהוכחת השימוש בסימנהּ של באליגם כדי להקים עילת תביעה. פעמים רבות, אנו עדים לעסקים שנמנעים לרשום את סימן המסחר שלהם כדין. אף שאין מדובר בעניין יקר, והוא מסתכם באלפי שקלים בודדים בלבד, עסקים רבים כושלים בהגנה על הקניין שלהם במותג אותו הם מטפחים.

עילה נוספת היא  גניבת עין. חוק עוולות מסחריות קובע גניבת עין מהי –

"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר."

ההלכה הפסוקה קובעת לעניין זה, כי לא די יהיה בשימוש בסימן, אלא יש לבחון את ההתרשמות הכללית משלל הנסיבות כמכלול. עוד נקבע בהלכה, כי בכדי להוכיח עוולה של גניבת עין, יש צורך להוכיח מוניטין. מדובר בנתון שאינו ניתן להוכחה בנקל, ופעמים רבות בתי המשפט דוחים תביעות אך מחמת העדר קיומו של רכיב זה. דחיות אלו, יש להבהיר, נובעות מאחת משתי סיבות. הראשונה, עצם העובדה שאין מדובר בעסק בעל מוניטין. השנייה, כישלונו של העוסק לעמוד בנטל השכנוע להוכיח את המוניטין כדבעי בבית המשפט.
כלומר, מי שכשל באי רישומו של סימן מסחר, יזדקק לעבור את המחסום של המוניטין בכדי להיפרע ממי שנהנה מהמותג שהוא בנה. מחסום זה, כאמור כולל שני רכיבים, מהותי – קיומו של מוניטין, וראייתי – הוכחתו כדבעי, אשר שניהם, אינם פשוטים למעבר.

עוולה נוספת רלוונטית עשויה להיות זו של התערבות לא הוגנת, באשר על פניו נראה כי השימוש שנעשה בשם האתר "באליגם" במסגרת הפרסומת של גרופון, עשוי לפגוע ביכולת של מי שרצה להגיע לאתר באליגם, אכן להגיע לשם. לעניין זה יצויין כי בעניין מתאים לי קבע בית המשפט כי כל בר דעת מודע לכך שעניין לנו בקישורים ממומנים, וכי ניתן למצוא קישורים שאינם ממומנים מיד בהמשך. עם זאת, נדמה לי, כי החשש אותו אני מציג עדיין רלוונטי, באשר אדם מן הישוב אשר רואה קישור מעין זה – ממומן או לאו – והוא מחפש אחר אתר זה, עשוי ללחוץ על הלינק הזה, ולהיכנס לאתר המתחרה תחת כניסה לאתר של באליגם עצמה.

ובפני איזה סיכון עומד אתר גרופון? התביעה הועמדה על סך של 550,000 ש"ח. סכום זה עשוי להצטבר ממספר מקורות: חוק עוולות מסחריות קובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ש"ח בגין גניבת עין. כן, בית המשפט רשאי לקבוע פיצויים על פי הנזק בגין גניבת העין, ההתערבות הלא הוגנת והפרת סימן המסחר. בנוסף, וככל שיוכח כי גרופון התעשרו מהשימוש שהם עשו בסימן, בית המשפט עשוי לפסוק העברת סכום זה לכיסה של באליגם, במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט.

(מקור: גלובס)

1

פסיקה: "זר מתוק" הינו סימן גנרי

"זר מתוק" אינו אלא שם גנרי, שאין לאף אדם בעלות בו. זו קביעתו של בית המשפט המחוזי בת"א (ת"א) 1711/08 קדים (הדרכה) בע"מ נ' מולה – פרחי ליאת (14.9.2010).

בית המשפט נדרש לשאלה האם בפעולותיהם עיוולו הנתבעים בגניבת עיני הצרכנים כאילו מוצריהם שלהם הם מוצריהם של התובעת. בתביעה לפי עילה של "גניבת עין" נדרשת, בין היתר, הוכחתו של מוניטין המיוחס לתובע. בית המשפט קבע כי לאור היות "זר מתוק" סימן גנרי הנהוג במסחר, ולכל היותר סימן תיאורי המתאר את המוצר, נטל ההוכחה לעניין המוניטין הוא מוגבר.
יודגש, לו היה בידי התובעת סימן מסחר רשום, היתה יכולה האחרונה להגיש תביעה בגין הפרת הסימן ואז לא היתה נדרשת להוכחת רכיב המוניטין. עם זאת, ראוי לציין כי מאמירותיו של בית המשפט ספק בעיניי אם סימן מסחר היה מסייע בידה באמת, באשר נדמה כי אם היה סימן שכזה, בית המשפט היה מורה על מחיקתו.
אנקדוטה מעניינת היא שהתובעת אכן הגישה בקשה לרישום סימן מסחר בגין הסימן המילולי "זר מתוק". בתחילה דחה הרשם את הבקשה, אך בהליך בפני סגן הרשם הצליחה התובעת לשכנע כי יש מקום לקבל את בקשתה. בימים אלו ישנן שלוש התנגדויות אשר עומדות ותלויות כנגד רישום סימן מסחר זה. קביעותיו של בית המשפט דכאן מהוות, ללא ספק, רוח גבית להתנגדויות אלו. יתרה מזאת, יתכן שיש אפילו השתק פלוגתא בין הצדדים בעניין זה, שכן לפי האמור בפסק הדין, הנתבעים נטלו חלק לפחות באחת ההתנגדויות.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק הוצאות בגובה 35,000 ש"ח לטובת כל נתבע.
0

פטנט וגניבת עין – הגנה משלימה

זכויות קניין רוחני יכולות לדור בכיפה אחת ולתת הגנה משלימה לאספקטים שונים.

כך, יכול שינתן פטנט על תוכנה, וזאת על אף שקוד התוכנה יכול שהוא מוגנת בזכות יוצרים. בצורה דומה, זכות יוצרים יכולה להגן על תמונה מפני העתקה ואילו סימן מסחר יכול לתת הגנה על שימוש בתמונה או בגרסה דומה לה, לשם סימון טובין ושירותים. מדגם יכול להעניק הגנה על צורתו האסטית של מוצר ואילו פטנט יכול להעניק הגנה על אספקטים פונקציונאליים בו.
בעניין ע"א 2154/07 בריח נ' אבגים (מיום 5.9.2010) נדונו בבית המשפט העליון ערעוריהם של מתחרים בשוק המנעולים למסכי מחשב, ושם באלה לידי ביטוי היתרון הגלום בהגנה כפולה של שתי מערכות דינים משלימות.
לתובעים בהליך המקורי יש פטנט בגין מנעול שכזה, ואילו הנתבעים התחרו בהם ומכרו מנעול משל עצמם. אף שרבות העובדות הרלוונטיות, הטיבה לעשות כבוד השופטת מ' נאור בתימצותה את העניין לכדי פיסקה בודדת:
ראובן מייצר ומשווק מִתקן המשמש לקיבוע מסכי מחשב לשולחנות. שמעון – אשר משמש כסוכן מכירות של המוצר אותו מייצר ראובן – מתחיל לייצר בעצמו מִתקן דומה. ראובן פונה לבית המשפט על מנת למנוע את ייצור ושיווק המתקן המתחרה של שמעון וכן על מנת לדרוש פיצויים המגיעים לו, לטענתו. בית המשפט מונע את ייצור ושיווק המוצר המתחרה של שמעון ומעניק לראובן פיצויים. בתגובה, שמעון מכניס שינויים במוצרו ומתחיל לייצר ולשווק מוצר חדש. ראובן פונה שוב לבית המשפט על מנת למנוע את שיווק המוצר החדש של שמעון. בית המשפט מאפשר את ייצורו ושיווקו של המוצר החדש. שני הצדדים מערערים על פסק דינו של בית המשפט. זו, בקליפת אגוז, הפרשה שלפנינו.
התביעה התבססה על מספר עילות ובראשן הפרת הפטנט הרשום של התוביעם וכן גניבת עין במכירת המנעול המתחרה. בית המשפט קבע, כי על אף שהפטנט לא הופר, בדרך פעולתם של הנתבעים היה משום גניבת עין. היינו, התובעים הוכיחו את שני הרכיבים הדרושים לעניין זה: הראשון, קיומו של מוניטין במוצר שלהם; והשני, חשש להטעיה ביחס למקור המוצר המתחרה.
בערעור, טענו הנתבעים כי לאחר שנקבע כי המוצר המתחרה אינו מפר את הפטנט, לא היה מקום להידרש לשאלת גניבת העין. לקושיה זו משיב בית המשפט העליון בצורה נחרצת:
הנתבעים טוענים כי לא היה מקום כלל להיזקק לתביעה בגין גניבת עין משנדחתה התביעה להפרת פטנט. אין לקבל טענה זו. התביעות אינן מוציאות זו את זו, ואין בעניין זה כל הסדר שלילי. בית המשפט קבע, בעקבות חוות דעת המומחה המוסכם, כי לא הופר הפטנט של נובל. אין פירוש הדברים שמותר לגנוב את דעת הבריות כך שהם יוטעו לחשוב שהנתבעים מוכרים להם את מוצרי התובעים.
כל מערכת דינים עומדת בפני עצמה. הפטנט נועד ליתן מונופול לממציא בגין המצאתו החדשה, המועילה, הניתנת לשימוש תעשייתי ושיש בה ההתקדמות המצאתית. מנגד, גניבת העין נועדה להגן על סוחרים ועל הציבור מפני תחרות לא הוגנת ולא הגונה שבה המתחרים ינצלו את המוניטין המוקנה לא להם ויגרמו לציבור לטעות ולשייך את המוניטין למוצריהם שלהם.
2

מומלצימר נ' צימר מומלץ

בית המשפט המחוזי קבע כי אין בשם האתר "צימר מומלץ" משום גניבת עין לעומת אתר "מומלצימר".
התובע, בעליו של אתר מומלצימר ושותפו לשעבר של הנתבע, הגיש תביעה בגין גניבת עין באתר חדש שהנתבע פתח ושמו "צימר מומלץ".
בית המשפט דחה את התביעה ופסק לטובת הנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכן פיצוי בגין צו המניעה הזמני שהוצא בסך 15,000 ש"ח.
בית המשפט הדגיש כי בעוולה של גניבת עין יש צורך להוכיח קיומו של מוניטין, וזאת להבדיל מתביעה בגין הפרתו של סימן מסחר שאז אין צורך בהוכחתו של רכיב זה. לשם הוכחת מוניטין, הביא התובע ראיות לכך שהאתר מומלצימר מופיע כאחד האתרים הראשונים בתוצאות חיפוש לא ממומנות של גוגל. ברם, בית המשפט קבע כי בכך לא סגי.

הימצאותו של אתר האינטרנט "מומלצימר" במופע ראשון, או באחד מן המופעים העליונים ברשימת תוצאות החיפוש באתר אינה חזות הכל, ואינה יכולה ללמד, כשלעצמה, על קיום מוניטין לעסקם של התובעים.

לטעמי קביעה זו מתיישבת עם השכל הישר, שכן כידוע לכל, ניתן לבצע מניפולציות טכניות ולהוביל אתר למיקום גבוה בתוצאות חיפוש של גוגל (ראו: Searcg Engine Optimization). בית המשפט הסביר כי ניתן היה להוכיח קיומו של מוניטין לאתר או למי שעומד מאחוריו בדרכים אחרות.

בהקשר של מוניטין לאתר האינטרנט עצמו, ניתן היה, למשל, להביא נתונים על אודות כמות הכניסות לאתר התובעים, להציג את פופולאריות האתר במנועי חיפוש שונים, להראות כי ישנם קישורים בלתי ממומנים מאתרים אחרים שאינם של התובעים, הממליצים להיעזר בשירותי האתר, להביא אינדיקציות לכך שגולשי האינטרנט מעדיפים את אתר "מומלצימר" על פני אתרים אחרים, ולהביא נתונים אודות מספר המפרסמים באתר התובעים, פריסתם הגיאוגרפית, על כמות הפרסומים באתר התובעים לעומת פרסומים באתרים אחרים, ועוד.

בהקשר של קיום מוניטין לתובעים כ"יצרנים" של אתר האינטרנט, הסוגיה מעט מורכבת יותר. אמנם, במקרים מסוימים נקבע בפסיקה כי אין חשיבות לזיהויו של המוצר עם יצרן ספציפי ואין צורך בהיכרות עם בעל הזכות במוניטין (ע"א 498/66 "דוחן" חברה לייצור ושיווק בע"מ נ' "יצהר" חרושת שמנים בע"מ, פ"ד כ(4), 600). כך גם בתחום האינטרנט, הרחב כל כך, כאשר יתכנו מקרים בהם קהל גולשי האינטרנט יהיה אדיש לחלוטין לזהותו של ספק המידע (כאשר, למשל, מדובר במידע טכני, עובדתי), משום שהדגש הוא על מהירות וקלות איתור המידע, ופחות על מקור המידע. אולם יהיו מקרים שבהם תתכן חשיבות לזהות ספק המידע, והדבר רלוונטי לאתרי אינטרנט הכוללים מידע שהוא בגדר הערכה, המלצה, חוות דעת או כלי עזר מיוחדים. אתר אינטרנט המביא לציבור הגולשים מידע מסוג כזה, ומבקש לחסות בצל הגנתם של דיני התחרות העסקית, עשוי להראות כי רכש די מוניטין משום שהוא מספק לגולשים מידע אמין, איכותי, בדוק, ואף הפך לבעל שם כ"בר סמכא" בתחום, ביחס לאתרים אחרים.

מעבר לנדרש, נקבע כי אף אין חשש סביר להטעיה שכן העיצוב הכולל של האתרים שונה. בנוסף נקבע, כי במעשיהם של התובעים דבק רבב המעיד על חוסר תום לבם.
השופט העיר כי התובעים רשמו שם מתחם zimermumlaz.co.il על שמם לאחר שנודע להם אודות האתר המתחרה, בכדי לפגוע באפשרות של "צימר מומלץ" לפעול.
חמור מכך, התובעים הסתירו עובדות אלה מעיני בית המשפט, כאשר ציינו כי שם מתחם זה אכן רשום על שמם, אך לא גילו את המועד שבו רכשו שם מתחם זה, ואף הציגו את אתר האינטרנט שהעלו הם עצמם בשם מתחם זה, במסגרת נספח ה' לכתב התביעה, כאילו היה הוא אתר הנתבעים, ולא אתר התובעים. התנהגות זו משליכה על ניקיון כפיהם של התובעים ומלמדת על חוסר תום לבם בהגשת הבקשה והתביעה.
אף שהמשוכה היתה קלה יותר למעבר אם היה מדובר בתביעה בגין הפרתו של סימן מסחר, בית המשפט קבע כי אף לו היה מדובר בתביעה מסוג זה, לא היתה ידם של התובעים על העליונה. נקבע, כי בהיותו סימן מילולי (word mark) המורכב ממילה גנרית (צימר) ומילה תיאורית (מומלץ) הרי שההלחם "מומלצימר" ראוי להגנה מצומצמת כסימן מסחר.