התנגדות ארכיון

0

מי רשאי לערער על החלטת רשם?

לאחר שהתנגדות שהגישה חברת טבע כנגד רישום פטנט של חברת Lilly Icos הוסרה במסגרת פשרה, ולאחר שהליך במעמד צד חד לפי סעיף 34 לחוק הפטנטים הסתיים בפסיקה כי יש לרשום את הפטנט, הגישה חברה גנרית אחרת – אוניפארם – ערעור על פסיקה זו. ערעור זה עורר את השאלה המקדמית – האם מי שלא היה צד להליך המקורי רשאי להגיש ערעור?

התשובה לשאלה זו מוכרת בהלכה הפסוקה ומתבססת על הוראות תקנות סדר הדין האזרחי. כך, על פי התקסד"א רק מי שהיה בעל דין בפועל, אף אם לא בעל דין פורמאלי, בהליך הקודם יהא רשאי לערער על ההחלטה. בית המשפט העיר כי אף אם ההחלטה משפיעה על זכויותיו של צד שלישי – ובמקרה הנוכחי, תגביל את יכולתו להתחרות נוכח מתן הפטנט – לא די בכך כדי להעניק לו זכות ערעור על ההחלטה.

עם זאת, ההליך הנוכחי מבוסס על הוראות חוק הפטנטים, ובכך הוא יוצא דופן. סעיף 174(א) לחוק קובע בפשטות:

מי שרואה את עצמו נפגע על ידי החלטה של הרשם אשר סיימה את הדיון בהליך שנערך בפניו לפי חוק זה, לרבות החלטה שלא לשמעו לפי סעיף 159, רשאי לערער עליה לפני בית המשפט תוך המועד שנקבע.

אוניפארם ביקשה לטעון כי לפי לשון החוק (וכידוע תקנה לא תוכל לסתור חוק), זכות הערעור עומדת ל"כל מי שרואה עצמו נפגע", ולא רק לצדדים בהליך, כפי שוקבעת ההלכה שמכוח התקסד"א. בית המשפט בחן טענה זו, ודחה אותה לאור פרשנות תכליתית של הוראות החוק. בתמצית, בית המשפט השתכנע כי "מי שרואה עצמו נפגע" אינו כל צד שלישי שזכויותיו קופחו כי אם צד להליך או מי שהרשם סירב לשמוע את טענותיו כאמור בסעיף 159 לחוק, אליו סעיף 174 מפנה. חשוב מכך, בית המשפט הסכים כי אם יתאפשר לצדדים שלישיים להגיש ערעור על החלטה בהתנגדות, יהא בכך כדי לסכל את ההסדר שנקבע בחוק לעניין מועדי ההתנגדות הקשיחים:

"מקום בו החוק מבקש להגן לא רק על האינטרס הציבורי אלא אף על זכותו של מבקש הפטנט להגן על אמצאתו באמצעות רישומו של הפטנט לאחר ש"צלח" את כלל השלבים הקודמים לכך כמתבקש על פי החוק, יש ללמוד רבות אודות האיזון המתבקש מתוך המגבלות שקבע המחוקק במתן אפשרות לגורמים כלשהם להתערב בהליך אישור הפטנט. אילו ניתן היה להכיר במעמדו של מערער אף בשלב של סיום בדיקת הפטנט לאחר שקילת ודחיית השימוש בסמכות הסירוב שבסעיף 34 לחוק, מה ראה לו המחוקק להגביל את המועד להגשת התנגדויות למשך שלושה חודשים בלבד, ואף להחמיר בשמירת מסגרת מועדים זו בדרך של שלילת כל שיקול דעת מצד הרשם להאריך תקופה זו? מעבר לכך, אף לא ניתן לבקש להצטרף כצד להליך התנגדות שכבר החל, עת הגורם המבקש להצטרף לא הגיש התנגדותו בפרק הזמן המוקצב לכך (ראו בעניין זה: ע"ש 112/00 הידרופלן הנדסה בע"מ נ' עמיר כהן [פורסם בנבו] (2.7.00)).
כן, אין להתעלם מן הטענה שהעלתה המשיבה, שאילו היה בסיס לפרשנות המערערת לסעיף האמור, הרי שלא יהא זה מופרך לומר כי אין כלל טעם להיות צד להליך התנגדות, מקום בו ניתן "לשבת על הגדר", להמתין להחלטת הרשם, ואך אם אישר את הפטנט, להגיש ערעור לבית המשפט על החלטה זו. נדמה כי תרחיש זה מרוקן מתוכן את ההוראות הקבועות בחוק, אשר מטרתן לאזן בין ההגנה על הציבור, מחד, לבין הענקת הפטנט למבקש מאידך, ובין היתר, על ידי קביעת מסגרת זמנים מתקבלת על הדעת אשר אין לחרוג ממנה."

נוכח נימוקים אלה, בית המשפט הורה על מחיקת הערעור ופסק הוצאות בסך 25,000 ש"ח.

(עשא (י-ם) 645-06-13 אוניפארם בע"מ נ' Lilly Icos (נבו, 26.01.2014))

4

המצאה שלא עובדת: על דרישת היעילות בדין הישראלי

(cc by-nc-sa mliu92)

בין שלל הדרישות לכך שאמצאה תהיה כשירה לפטנט, מצויה דרישה אחת בה לא מרבים לדבר: דרישת היעילות. במסגרת פוסט זה נתייחס לדרישה הזו ונראה כי מדובר בדרישה שסף המעבר שלה נמוך, אך עשוי להכשיל את מי שלא ער לקיומה.

סעיף 3 לחוק הפטנטים מחייב כי בכדי שאמצאה תהיה כשירה לפטנט עליה להיות "מועילה". בניגוד למונחים אחרים המופיעים בסעיף, מונח זה לא זוכה לפירוש או איזכור נוסף בחוק. כיוון שכך, בתי המשפט נאלצו לפתח את המשפט ולהבהיר מהי אמצאה יעילה.

האם מנוע בעל תצרוכת בנזין גבוהה יכול להיות יעיל חרף טבעו הבזבזני? התשובה לשאלה זו, מתסבר – פשוטה, והכל תלוי במטרת האמצאה. אמצאה יעילה, קובעת הפסיקה, היא אמצאה אשר לא רק מבטיחה, אלא גם מקיימת. אמצאה יעילה היא אמצאה שפועלת להשגת המטרה שהובטחה במסגרת בקשת הפטנט. על המבקש מוטל הנטל להציג, במפורש או במשתמע, מטרה אשר האמצאה משיגה. די לה לאמצאה כי תשיג את המטרה המוצהרת בכדי שתחשב יעילה. בעניין של אותו מנוע בזבזני – ככל שהמטרה של המנוע מושגת, האמצאה יעילה חרף חוסר יעילותה האנרגטי.

לקריאת המשך המאמר »