התנגדות לסימן מסחר ארכיון

0

פסיקה: לרשם אין עוד סמכות להאריך מועד להגשת התנגדות

שעון חול

(cc by-nc he_boden)

בקשה לרישום סימן מסחר SUPRENE, שמספרה 245038, קובלה על ידי רשות הפטנטים ופורסמה להתנגדות הציבור. חברת Dynasoi Elastomeros ביקשה להתנגד לרישום ואף הנחתה את באי כוחה לפעול בהתאם. אלא, שעקב טעות משרדית, הודעת ההתנגדות לא הוגשה בתוך תקופת ההתנגדות, אלא אך הוגשה מספר ימים לאחר מכן בליווי בקשה להארכת מועד. בקשה זו הובאה בפני סגנית הרשם אשר קבעה כי אין בידה להיעתר לבקשה וזאת מחמת העובדה שאין בידי הרשם סמכות להאריך את המועד האמור. אף בקשה לעיון מחדש שהוגשה בעניין זה נדחתה.

סעיף 24(א) לפקודת סימני המסחר קובע את המועד להגשת ההתנגדות:

"תוך שלושה חדשים מיום הפרסום, רשאי כל אדם להגיש לרשם הודעה על התנגדותו לרישום הסימן."

כלומר, בניגוד למועדים אחרים שנקבעו בתקנות, המועד להגשת הודעת ההתנגדות נקבע בחוק החרות. משום כך, ההוראה שנקבעה בתקנה 82, המסמיכה את הרשם להאריך כל מועד הקבוע בתקנות – אינה מעניקה לו את הסמכות להאריך מועד זה.

לקריאת המשך המאמר »

0

חוזר רשם: בקשות מתחרות לרישום סימן מסחר ובקשות בינלאומיות

רשות הפטנטיםחוזר רשם חדש (חוזר רשם 013/2012 סימני מסחר – בקשות מתחרות אשר לפחות אחת מהן בקשה בינלאומית) מתייחס ליחס שבין האפשרות לפתוח הליך על ריב על פי פקודת סימני מסחר לבין סד הזמנים לקבלת החלטה בבקשה בינלואמית לסימן מסחר לפי פרוטוקול מדריד.

סעיף 29 לפקודת סימני מסחר קובע:

(א)  הגישו אנשים שונים בקשות נפרדות להירשם כבעלי סימני מסחר זהים או דומים עד כדי להטעות, לגבי אותם טובין או הגדר טובין והבקשה המאוחרת הוגשה לפני שקובלה הבקשה המוקדמת, רשאי הרשם שלא לקבל את הבקשות עד שייקבעו זכויותיהם בהסכמה שבא עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה או אישור כאמור יחליט הרשם, מנימוקים שיירשמו, לגבי איזו בקשה יימשכו ההליכים לפי פקודה זו.

כפי שניתן להתרשם מלשון הסעיף, לרשם הפטנטים סמכות שברשות לעכב החלטתו בדבר קיבול שתי בקשות דומות עד להכרעה מי מביניהן עדיפה.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: סימן מסחר אינו כשיר לרישום אם הוא דומה עד כדי להטעות לסימן רשום אחר

יונתן שרייבר ביקש לרשום סימן מסחר "NO SPA" "נו-שפה" ביחס ל"תוסף תזונה להרגעה לכאבי בטן ועיכול; הנכללים כולם בסוג 5". אף שהסימן קובל על ידי הרשם, מתברר כי המתנגדת משווקת מזה ארבעים שנים מוצרים תחת הסימן "NO-SPA" וכי היא רשמה כדין מספר סימני מסחר בסוג 5 המתייחסים לסימן מילולי זה כמרכיב היחיד או הדומיננטי בהם (סימן מספר 38359 "NO-SPA", סימן מספר 164556 "NO-SPA FORTE" וסימן מספר 164557 "NO-SPALGIN").
סעיף 9(11) לפקודת סימני המסחר קובע:

"סימן הזהה עם סימן שהוא שייך לבעל אחר וכבר הוא רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין בסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות;"

הפוסקת קבעה כי אף שאין מדובר בסימנים זהים, שהרי בסימן המבוקש לרישום נוסף גם כיתוב בעברית, הרי שמדובר בסימן הדומה עד כדי להטעות לסימנים הרשומים.
הסימנים השונים נרשמו כולם בסוג 5, אך הסימן המבוקש נרשם כתוסף מזון ואילו הסימנים של המתנגדת נרשמו לתרופות ותכשירים רפואיים. מכאן שהסימנים השונים אינם "לגבי אותם טובין" ועל כן נדרשה הפוסקת לבחון האם מדובר ב"טובין מאותו ההגדר". נקבע, כי תכשירים רפואיים ותוספי מזון מהווים טובין מאותו הגדר מאחר שהמדובר במוצרים חלופיים או לפחות משלימים. עוד נימקה הפוסקת כי אדם עשוי לרכוש את שני המוצרים יחדיו, באותו מקום – בבית המרקחת, ואף זו מחזקת את המסקנה כי מדובר בטובין שונים אומנם, אך מאותו הגדר.
מכאן נבחנה שאלת קיומו של דמיון מטעה בין סימני המסחר השונים. לצורך הכרעה בשאלה זו, נעשה שימוש במבחן המשולש – זה המורכב ממבחן המראה והצליל, ממבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וערוצי השיווק וממבחן שאר נסיבות העניין.
לעניין המראה, לא די בתוספת הכיתוב העברי, שמהווה תרגום של הכיתוב הלועזי, בכדי ליצור הבדל אמיתי בין מראה הסימנים. לעניין הצליל, נדחתה הטענה כי הצליל שיכול להיגזר מהכיתוב בעברית ("נו-שפה") שונה מזה של הסימנים הרשומים, וזאת לאור הכיתוב הלועזי  ("NO-SPA") שמלמד על צליל זהה.
באשר למבחן השני, ובנימוקים דומים לאלו שהובאו לעניין ההגדר, נקבע כי גם לפי מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וערוצי השיווק ישנו חשש להטעייה.
במבחן יתר נסיבות העניין, התייחסה הפוסקת לעובדה שהמוצרים של המתנגדת אינם נמכרים בישראל אך מוכרים הם לישראלים ומכאן שנוצר חשש אמיתי להטעיה. עוד נקבע, כי באשר מדובר בתרופות ובמוצרים דומים – ההשלכות של טעות חמורות יותר ומכאן שראוי לדרוש פער גדול יותר בין הסימנים מאשר בתחומים אחרים.
אף שנקבע כי המבקש הכיר את סימני המתנגדת בחו"ל, ואף התקשה להסביר את הדימיון בין מוצריו שלו לבין אלו של המתנגדת המשווקים בחו"ל, הפוסקת מיאנה לקבוע כי עניין לנו בהתנהגות חסרת תום לב. היא ייחסה זאת לקיבול הבקשה כגושפנקא לכשרות השימוש בסימן ולעובדה שהמבקש לא היה מיוצג בהליך.

לאור האמור, ההתנגדות התקבלה והבקשה לרישום סימן המסחר נדחתה. על המבקש הוטלו גם הוצאות המתנגדת בסך 8,000 ש"ח.

בהערת אגב, ראוי לציין נקודה אחת. סימניה של המתנגדת רשומים בישראל, ברם נראה כי היא אינה עושה בהם שימוש כלשהו בארץ. במצב דברים זה, יתכן שהיה מקום דווקא למחוק את סימניה שלה בהליך מתאים. לעניין זה ראוי לציין כי סימן 38359, הוא הסימן הדומה ביותר לסימן המבוקש לרישום, נרשם בישראל בשנת 1973(!), ולהבנתי את פסק הדין לא נעשה בו שימוש בישראל לפחות בשנים האחרונות.

(התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר 202248 "NO-SPA", "נו-שפה" שרייבר נ' CHINOIN (מיום 23.01.11))

0

קביעת הוצאות בהליכים על ריב: מה קורה כשצד אחד מוותר?

הלכה היא כי במקרים בהם צד פתח בהליך משפטי, אין בחזרתו מן ההליך כהצדקה למחילה מתשלום הוצאות ריאליות של הצד שכנגד. לעניין זה אין כל חשיבות לסיבה לביטול ההליך – בין אם נוכח תגלית מאוחרת, פסיקה חדשה, או כל שיקול אחר. פסיקתו של רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בעניין זה עקבית מזה זמן רב.
לאחרונה התפרסמו מספר רב של החלטות המתייחסות לעניין זה.
בהתנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר מספר 201760 ULTRASUN AG נ' פישר מעבדות פרמצבטיות (1975) בע"מ (5.12.2010) חוייבה מתנגדת שהסירה את התנגדותה בתשלום הוצאות בסך 7,500 ש"ח. המבקשת שם עתרה לתשלום גבוה יותר וצירפה חשבונית על סך למעלה מ-3,000 דולר בגין הוצאות משפטיות. הרשם סבר כי לא כל הפעולות שחויבו היו קשורות להתנגדות, ומשכך לא הכיר בכלל ההוצאות.
בהתנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר מספר 151486, 151487 Oui Gruppe GmbH & Co, KG נ' מיס אל אופנה עילית לנשים 1992 בע"מ (5.12.2010) חוייבה מתנגדת שחזרה בה מהתנגדותה. בהעדר ראיות להוצאות ריאליות, נפסקו הוצאות על דרך האומנדא בסכום של 8,000 ש"ח.
כך היה גם בפסיקה בעניין התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר מס' 207334 GIZEH RAUCHERBEDARF GMBH נ' מ. ארין אחזקות בע"מ (5.12.2010). שם חויבה מתנגדת שההליך בו פתחה נמחק לאחר שלא הגישה ראיותה במועד בתשלום הוצאות בסך 3,000 ש"ח. לעניין זה נקבע הסכום האמור כיוון שההתנגדות נמחקה בשלב מקדמי יחסית, ומאחר ולא הוגשו ראיות בדבר ההוצאות הריאליות שנטענו שם – הוצאות בסך למעלה מ-30,000 ש"ח אשר נראו לרשם לא סבירות בנסיבות העניין.
בעניין בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר 215538, 215543, 215455-6, 217475, 217477, 218272 מול בקשות לרישום סימני מסחר 215485-215492 ו- 216175 שופן משקאות בע"מ נ' XL Energy Distribution Limited (מיום 5.12.2010) נדון הליך על ריב בין סימנים מתחרים משוק משקאות האנרגיה (XL ו-BLU), באשר XL זנחה את בקשותיה במהלך הדיון. הרשם ראה בכך ניסיון לא לגיטימי לעקב את רישום בקשות רישום סימני המסחר של המתחרה בהיות הבקשות, ורמז כי היה זה רישום מגננתי של בקשה לסימן מסחר. גם בהליך זה, בהעדר ראיות לעניין גובה ההוצאות הריאליות, הרשם קבע העריך את ההוצאות וחייב את XL בתשלום הוצאות בסך 15,000 ש"ח נוכח השלב המתקדם אליו ההליך הגיע.
בעניין התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר מס' 213810 SEVEN DICE נ' Seven For All Man kind, LLC (מיום 5.12.2010) זנחה מבקשת סימן הרישום את בקשתה לאחר פתיחתו של הליך התנגדות. גם במצב זה, ההלכה מחייבת פסיקתן של הוצאות ריאליות, וגם כאן הרשם לא הסתמך על חשבוניות שהומצאו לו. הרשם קבע כי מדובר בחשבוניות שאינן כוללות פירוט מספק באשר לעבודה המשפטית אליהן הן מתייחסות. לאור השלב המקדמי של ההליך נפסקו הוצאות בסך 2,500 ש"ח בלבד.
הנה כי כן, הרשם עיקבי בפסיקותיו והוא מחייב את הצד המפסיד בהוצאות. האם אלו הוצאות ריאליות? לא נדע מבלי לבחון את פרטי התיק הספציפי. כמו בכל תחומי המשפט הישראלי, ניתן להניח כי גם כאן בפועל ההוצאות שנפסקות אינן מכסות את עלויות שכר הטירחה בפועל, ולא מן הנמנע שהן אף אינן מכסות את העלויות הריאליות של ניהול ההליך המשפטי.