זכות יוצרים ארכיון

2

זום על הזכות המוסרית או טעות לעולם חוזרת

לוגו הטלוויזיה החינוכיתהטלוויזיה החינוכית עשתה שימוש בתמונה המפורסמת של ידו של מרגל האטום, מרדכי ואנונו. התמונה הוצגה למשך 7 שניות במהלך התוכנית "הקשר הישראלי", תוכנית אשר שודרה שלוש פעמים ואף הועלתה לאתר האינטרנט של הטלוויזיה החינוכית שם היא הועמדה לצפייה ישירה על ידי הגולשים. אלא, שהטלוויזיה החינוכית לא ביקשה רשות לעשות שימוש בתמונה וממילא לא שילמה דמי רישיון.

למרבה הפלא, מדובר באותה תמונה ממש שעמדה במרכזה של תביעה קודמת בין אותם צדדים, וזאת לאחר שבמהלך תוכנית "תיק תקשורת" משנת 2000 נעשה הוצגה התמונה לאל מתן קרדיט.

הצדדים לא היו חלוקים על כך שהיתה הפרה, והמחלוקת התרכזה בסוגיית גובה הפיצויים. בית המשפט קבע כי כלל המעשים בוצעו במסגרת מסכת אחת של מעשים, שכן מדובר על הפרה של יצירה אחת, ברצף אחד של מעשים ובסמיכות זמנים. כיוון שכך, נקבע, מדובר בהפרה אחת שבגינה זכאית בעלת הזכויות לפיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ש"ח. בית המשפט, בצדק, העיר:

"יחד עם זאת, משאין החוק קובע פיצוי מזערי לכל הפרה, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי לאחר שקילת השיקולים המנחים בקביעת סכום הפיצויים כפי שתפורט להלן, אין למחלוקת באשר למספר ההפרות נפקות של ממש"

לקריאת המשך המאמר »

1

פשרה: כמה שימוש זה שימוש הוגן?

סמל האוניברסיטה העבריתשאלה מוכרת עבור העוסקים בתחום היא האם העתקה של דקה מסרט מותרת? בציבור יש אוסף גדול של מיתוסים כאלה, כאילו יש מידת קסם שמי שלא עובר אותה, לעולם יהיה מחוסן מתביעות בגין הפרת זכות יוצרים. מידה שכזו – אין, והחוק, כידוע מתיר הפרה של זכות היוצרים ככל שמדובר בשימוש הוגן. הוגנות השימוש אומנם נבחנת על פי היקף השימוש הכמותי, אך מדובר בקריטריון אחד מיני רבים וספק רב אם דווקא לקריטירון זה בכורה על פניו חבריו.

האוניברסיטה העברית, מסתבר, מדפיסה לתלמידיה מקראות הכוללות מאמרים וחלקים מספרים ואף מאפשרת לתלמידים לעיין בגרסה דיגיטלית של חלק מהספרים. שתי הוצאות לאור – שוקן ומוסד ביאליק – הגישו תביעה וטענו כי במעשים אלו יש משום הפרת זכות יוצרים. לאחרונה, הצליחו הצדדים להגיעה לפשרה. במסגרת הפשרה הוסכם על פיצוי כספי בסך 300,000 ש"ח, אך חשוב מכך, הצדדים קבעו כי מדד כמותי לשימוש הוגן על ידי האוניברסיטה. על פי ההסכם, שימוש הוגן בספר יהיה שימוש בלא יותר מ-20% ממספר העמודים בספר וישמש לצורך מקראה אחת או לצורך עותק אלקטרוני אחד. עוד הוסכם, כי שימוש במאמרים בשלמותם הינו שימוש הוגן.

אף שמדובר בהסכם פרטני המחייב אך את הצדדים לו, הסדר שכזה עשוי לשמש אמת מידה להיקף השימוש על ידי מוסדות להשכלה גבוהה שייחשב כשימוש הוגן.

(מקור: The Marker)

עדכון 4.12.2013:

הערה 1:

פורום השכלה נגישה, שמטרתו לסייע בשיפור הנגישות של חומרי הוראה ומחקר המוגנים בזכויות יוצרים בקרב המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, גיבש מסמך עקרונות הפעולה לשימוש הוגן בהקשר זה. הסכם הפשרה מאמץ את העקרונות שהוגדרו על ידי הפורום, ובעיקר את המדד הכמותי לשימוש הוגן.

​(ותודה לשרון ולפרופ' אלקין-קורן על שהפנו את תשומת ליבי לעניין זה)

הערה 2:

פסק דין שניתן לאחרונה בארה"ב קבע כי סריקת ספרים על ידי גוגל מהווה שימוש הוגן. בין היתר, קביעה זו נסמכה גם על המגבלה שגוגל שמה לעצמה והיא לא להציג יותר מ-10% מהדפים שבכל ספר.  

 

0

העליון: זכות יוצרים אינה מגינה על המצאות

(cc by-nc-nd barnism)

למר זיסו היה רעיון מצוין. כידוע, בכדי לעודד בעלי כלבים לאסוף אחר כלביהם,  הטילו חוקי העזר העירוניים חובה שכזו. אך אליה וקוץ בה – בכדי שניתן יהיה להעניש את העבריין, יש לתפוס אותו (או את כלבו) בשעת מעשה. מר זיסו מצא פתרון מצוין – כאשר פקח ימצא "מוקשים" ברשות הרבים, הוא יוכל לאתר את העבריין באמצעות לקיחת דגימת ד.נ.א והשוואתה למאגר של כלבים רשומים. עיריית פתח תקווה, תאמינו או לא, חשבה שזה רעיון מצוין. אלא, שהיא שמעה את מר זיסו, והחליטה ליישם את אותו הרעיון בעצמה. 

בעקבות כך, זיסו פנה לבית המשפט המחוזי וביקש סעד. בית המשפט המחוזי של מחוז מרכז קיבל את התביעה והצהיר כי זיסו בעל זכויות היוצרים ברעיון של איתור כלבים באמצעות בדיקות ד.נ.א בצואה.

עתה, נדון העניין בפני בית המשפט העליון שקיבל את הערעור של עיריית פתח תקווה וקבע חד משמעית – זכות היוצרים לא יכולה להגן על הרעיון של זיסו.

לקריאת המשך המאמר »

0

זכות היוצרים והצלם המזדמן

(cc by-nc-sa Susan Sermoneta)

טוב, אז הייתם בחו"ל וצילמתם תמונות. מדי פעם, חבר לקח את המצלמה וצילם תמונה או שתיים. וכן, וגם מדי פעם החלטתם שאתם רוצים לצלם את כל הקבוצה, וביקשתם מעובר אורח לצלם אתכם. עכשיו, כאשר אתם בוררים את התמונות ומחליטים אילו להעלות לפייסבוק ואילו לשלוח למחזורית של מערכת ההפעלה החביבה עליכם, אני מניח שאתם לא חושבים לעצמכם שבעצם אין לכם זכויות בחלק מהתמונות שלכם.

כידוע, זכות היוצרים, בכפוף למספר חריגים, נתונה ליוצר, ובעניינו של צילום – לצלם. החוק הישן קבע הוראה חריגה לעניין צילום לפיה בעל זכות היוצרים בצילום הוא "האיש שהיה בעל הנגטיבה בעת עשייתה" (סעיף 21 לחוק הישן). הבעלות הקניינית בנגטיבה – או בתרגום עדכני יותר, בתשליל – קבע את הבעלות בזכות היוצרים שנוצרה באמצעות המצלמה והנגטיבה. הפסיקה אף יישמה את הכלל המשפטי על מצלמות דיגטליות וקבעה כי הבעלות לעניין זה נתונה בידי בעל התשליל הדיגיטלי. עוה"ד ערן סורוקר ומתן שוק העירו כי מדובר בכלל בעייתי:

"את האבסורד שבסיטואציה המשפטית העכשווית תמחיש הדוגמא הבאה. ראובן יוצא לטיול בחו"ל ושואל משמעון מצלמה דיגיטלית בה מצוי כרטיס זיכרון של לוי. על פי הדין הקיים, בהעדר הסכמה אחרת בכתב, לוי הוא בעל זכות היוצרים הראשונה בכל התמונות שיצלם ראובן במהלך הטיול וזאת אף על פי שבינו ובין ראובן אין כל זיקה." (ע' סורוקר, מ' שוק, זכויות יוצרים בצילומים דיגיטליים – קיצו של "התשליל הדיגיטאלי"?)

כלומר, על פי החוק הישן, בעל המצלמה, שהוא דרך כלל בעל כרטיס הזכרון, היה בעל זכות היוצרים בכל התמונות שנוצרו בעזרת המצלמה. בסופו של הטיול, היה הוא יכול לבחון את רכושו ולהחליט לעשות ביצירות ככל העולה על רוחו.

לקריאת המשך המאמר »

0

כצפוי: התביעה הייצוגית נגד מראות אימאג' לא אושרה

(cc by-sa Ty Semaka)

כזכור, לפני כשנה הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד חברת מראות אימאג' בטענה שהחברה נוקטת בהליכים משפטיים מבלי שיש לה זכות שבדין. היום, התקיים הדיון בתובענה הייצוגית, ובמסגרתו הבקשה נמחקה ללא הוצאות. התובע הייצוגי פרסם היום בפייסבוק את ההודעה הבאה:

היום בבוקר, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין הבקשה לתביעה ייצוגית כנגד חברת מראות אימג' . הקשבתי בעיון רב להסבריה של כבוד השופטת המנוסה והאחראית גב' ענת ברון.

השופטת העריכה שיש משוכות רבות מדי לקבלת האישור לתביעה הייצוגית.

לדבריה, יש קושי רב בביטול כל ההסכמים שנחתמו בין מראות אימג' לבין אלו ששלמו לה .

בנוסף, אין מדובר בתביעה בין עוסק, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח. המחוייב על פי חוק תובענות ייצוגיות.

השופטת לא התייחסה כלל לשאלה, האם יש למראות אימג' זכות תביעה, מכיוון שזה איננו קשור להליך של אישור לתביעה ייצוגית.

החלטתי לקבל את המלצותיה של השופטת ולמשוך את הבקשה לתביעה ייצוגית.

השופטת לא פסקה הוצאות משפט נגדי, וזוהי אמירה בפני עצמה!

החלטה זו לא אומרת שיש למראות אימג' את הזכות לתבוע!

איאן כהן

כפי שציינתי בפוסט המקורי, ישנו קושי מהותי בשימוש בכלי התובענה הייצוגי לאור העובדה שהחוק אינו מאפשר לכל תביעה להתברר כתובענה ייצוגית אלא רק סוגי תביעות מסויימים. מסיבה זו תביעה ייצוגית כנגד מי שמפר זכויות יוצרים בצורה סיטונאית לא אושרה. הבקשה ניסתה להציג את התביעה כתביעה שבין עוסק לבין לקוח, אך מדובר בקונסטרוקציה שאינה טבעית, וכנראה שבית המשפט לא השתכנע ממנה.

כמובן שההחלטה אינה סוגרת בפני מי שנפגע מההתנהלות הזו להגיש תביעה אישית, ואולי אף קבוצתית, כנגד החברה בכדי לקבל את כספו בחזרה. אם כי, ספק רב אם סכומי הכסף שנגבו מכל אחד ממי שלכאורה נפגע, יכול להצדיק ולתמרץ הגשת תביעה אישית שכזו, תוך נטילת סיכון של הוצאות משפט.

לאור העובדה שכבר נפסק פעם אחת שחברה זו הגישה תביעה מבלי שהיתה לה זכות שבדיןנשאלת השאלה האם לא הגיעה השעה שהמחוקק יתייחס לתופעה של שימוש לרעה בזכויות קניין רוחני ויגדיר עילת תביעה (ייצוגית או אישית) כנגד גופים המנצלים לרעה הליכי משפט וזאת בכדי לייצר תמריץ כלכלי אמיתי להתמודד עם התופעה. וכן, כוונתי גם לחלק מטרולי הפטנטים, שמאיימים בתביעות בכדי להגיע לפשרות בסכומים שאינם מצדיקים אפילו הגשת כתב הגנה.

0

מדינת ישראל נותנת רישיון לשימוש בתמונות שבבעלותה

מעכשיו, צילומים כאלה חופשיים לשימוש באופן רשמי.
צילום: אבי אוחיון; התמונה מתוך מאגר לשכת העיתונות הממשלתית

החלטת ממשלה חדשה מעניקה רישיון לשימוש בכל תצלום של המדינה אשר נגיש באתרי האינטרנט שלה. החלטה זו מגדילה את התמונות הזמינות באופן חופשי לציבור וקובעת למעשה כי העתקה והפצה של תמונות כאמור, בין אם באתרי אינטרנט ובין אם במקומות אחרים, מותרת ואינה פוגעת בזכויות היוצרים של המדינה.

החלטה 5269 של ממשלת ישראל, מיום 6.12.2012 מעניקה רישיון גורף לבצע העתקה, הפצה, העמדה לרשות הציבור, העברה לציבור ושידור של צילומים שזכות היוצרים בהם שייכת למדינה ואשר הועלו לאתר האינטרנט של משרדי ממשלתי כלשהו. ההחלטה מאפשרת לבצע שינויים בתצלומים הנדרשים, מבחינה טכנית, בכדי לממש את השימוש בתצלום בכל מדיה. עם זאת, המדינה אינה מאפשרת לבצע יצירה נגזרת אחרת. כמו כן, המדינה אוסרת סילוף, פגימה או ביצוע פעולה אחרת העלולים לפגוע בשמו או בכבודו של היוצר או של מעניק הרישיון.

ההחלטה מסמיכה את משרדי הממשלה להוסיף מגבלות נוספות כראות עיניהם. כל משרד יכול להחליט אם לדרוש כי בכל שימוש בתצלום יצויין כי הוא נלקח מאתר המשרד. בנוסף, כל משרד יוכל להגדיר תנאים וסייגים שונים לעניין שימושים מסחריים בתצלומים.

החלטה זו היא החלטה תקדימית וחשובה, והיא מגדילה את המידע והיצירות הנגישות לציבור. כידוע, יצירה שנוצרה על ידי הממשל הפדראלי אינה זוכה להגנה של זכויות יוצרים כלל, וזאת הודות לסעיף 105 בפרק הרלוונטי בחוק. החלטת הממשלה מקדמת לכיוון זה, אך היא, כמובן, שונה בתכלית. ראשית, זכות היוצרים קיימת אך ניתן רישיון בחינם בגין מרבית השימושים. שנית, הזכות המוסרית קיימת, ולמעשה כמעט ואין התייחסות אליה בהחלטה. אכן, לא בכדי, כיוון שהזכות המוסרית ממילא לא נתונה למדינה אלא ליוצרים בשר ודם. עם זאת, ביטול זכות היוצרים היה מבטל גם את הזכות המוסרית בו בעת. שלישית, שימוש מסחרי אינו מותר באופן גורף, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו על פי המשרד הממשלתי ממנו נלקח התצלום. רביעית, הרישיון הישראלי ניתן רק בגין אותן תמונות שהמדינה בחרה להעלות לאתרי האינטרנט שלה. רק בנקודה אחת ראוי לציין כי קיים הבדל שבו ההסדר הישראלי מרחיב מזה האמריקאי, והוא בעניין מקור היצירה. הממשל הפדראלי אינו מחזיק בזכויות יוצרים בגין תמונות שיצר בעצמו, אך הוא רשאי לרכוש זכויות יוצרים מאחרים ולאכוף אותם. ההסדר הישראלי בלתי תלוי לאופן שבו נוצרה היצירה וקובע כי ככל שמדובר ביצירה שזכות היוצרים בה בידי המדינה, ההסדר יכול עליה.

החלטת הממשלה מייתרת למעשה את הצורך בחקיקה. הצעת חוק שהוגשה בנושא – הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון שימוש מותר בתמונות שצילמו גופים ציבוריים) – "נתקעה" בועדת הכלכלה של הכנסת, ולא הצליחה להתרומם. עכשיו, ספק אם יש צורך ממשי בה עוד.

0

ערב עיון לרגל צאת ספרו של פרופ' בירנהק Colonial Copyright

ביום רביעי הקרוב יתקיים ערב עיון לרגל הוצאת ספרו החדש של פרופ' בירנהק, Colonial Copyright.

ביום העיון ישתתפו פרופ' רון חריס, דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, פרופ' ניבה אלקין־קורן, מהמרכז למשפט וטכנולוגיה, של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, פרופ' יעקב שביט מההפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב, וד"ר אדם חפרי־וינוגרדוב מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

לפרטים והרשמה ראו את הפרסום הרשמי כאן.

2

האם מם הוא שימוש הוגן?

צלם: ראובן קפוצ’ינסקי, עיבוד: יוני ברק
פגיעה בזכות היוצר?

ממים אינטרנטיים עושים שימוש בתמונות, אך האם הפצתם מהווה העתקה האסורה תחת דיני זכויות היוצרים, והאם הן חוסות תחת הגנת השימוש ההוגן?

מם, למי שאינו מכיר, הוא כינוי לדאחקות האינטרנטיות – טובות יותר או פחות – שזוכות לוריאציות שונות. פעמים רבות, ולמעשה ברוב המכריע של המקרים, המם הוא איזשהו פוטומונטאז', המגלם רעיון כלשהו. כך היה במקרה של  גלעד שליט, כאשר בתמונה אחת הונצח ביב מתבונן בגאווה (אמיתית או מבויימת) על רגע המגלם את ההישג. אותו רעיון הומחש במהרה בתמונות רבות שבהן הושתלה דמותו של ביבי מתבונן על רגעים שונים ומשונים.

במקרה אחד שפורסם בחורים ברשת, הצלם ראובן קפוצ’ינסקי ביקש לאתר את יוצר המם של ביבירמן שבו שתי תמונות פרי יצירתו, האחת של ביבי והשנייה של ליברמן, אוחדו לדמות אחת. הצלם הסביר כי מדובר בפגיעה בזכויותיו, ויוצר המם, יוני ברק, מיהר להתנצל.

אך האם ביצירת המם יש פגיעה בזכות יוצרים?

אין ספק שעניין לנו בהעתקה או ביצירת יצירה נגזרת על בסיס התמונות מוגנות זכויות היוצרים. פעולות ממין זה, קובע חוק זכות יוצרים, שמורות לבעל היצירה. עם זאת, יכול שיש ליוצר המם הגנה בדמות החריג של "שימוש הוגן". "שימוש הוגן ביצירה", קובע החוק החדש, "מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך". עוד קובע החוק רשימה פתוחה של תבחינים לצורך הקביעה האם מדובר בשימוש הוגן או לאו:

(1) מטרת השימוש ואופיו;
(2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש;
(3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

שימוש שאינו מסחרי אינו הופך את השימוש ל"הוגן" באופן גורף. גם העובדה שמדובר בביקורת אינה מסייעת רבות, כיוון שהביקורת אינה על התמונה עצמה אלא על דבר חיצוני לה (ובמקרה זה הפרסונות המוצגות בתמונה ופעילותם הפוליטית). כך היה גם בעניין דודו גבע שם השימוש ביצירה – דמותו של דונאלד דאק – נעשתה לצורך ביקורת סאטירית ולא פארודיה על היצירה עצמה. עם זאת, בחינת הקריטריונים האמורים נוטה ללמד כי בעניין זה, כמו גם בכל מם אחר, ישנה נטייה ברורה לטובת השימוש ההוגן. מטרת השימוש ואופיו אינם מסחריים אלא הם פרטיים והשפעת השימוש על ערכה של היצירה הוא אפסי אם קיים. גם העובדה שמדובר ביצירות שבדרך כלל נקשרו בתודעת הציבור, יש לה משמעות.

קושי נוסף שבולט בממים הוא העדר מתן קרדיט ליוצר המקורי ופגיעה בזכותו המוסרית. כזכור, בדרך כלל, בתי המשפט קבעו כי פגיעה בזכות המוסרית שוללת את הגנת השימוש ההוגן (למקרה חריג שעסק בשימוש בתמונתו של אהוד אולמרט בבית ספר, ראו כאן). עם זאת, הזכות למתן קרדיט אינה מוחלטת והיא כי "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין". לא מן הנמנע כי בנסיבות העניין, כאשר מדובר בממים אינטרנטיים, המופצים ברשתות חברתיות, אין הכרח כי יוצר היצירה שעליה התבסס המם יזכה לאיזכור.

כך או כך, נראה שבמקרה של ממים, המשפט מפגר אחרי המציאות. הציבור תופס את הממים כתופעה חיובית ומקובלת (להבדיל, למשל, מפיראטיות בתוכנה). בהעדר פסיקה בנושא, נראה כי לפחות ציבורית המם ימשיך להראות לנו כשימוש הוגן.

 

(לקריאה נוספת: פוסט של יורם ליכטנשטיין בנושא הממים בישראל ובארה"ב)

0

תוכנה לניהול רישיונות קוד פתוח

שלא כהרגלי, החלטתי לדווח על מוצר מדף שיכול לסייע למפתחי תוכנה אשר משתמשים במודולים של קוד פתוח. כידוע,קוד המופץ תחת רישיון קוד פתוח כפוף לזכויות היוצרים, אך רישיון הקוד הפתוח מאפשר שימוש בקוד במגבלות מסוימות. ישנו מגוון רב של רישיונות קוד פתוח, אשר לכל אחד מהם תנאים ומגבלות שונים. כך למשל, קוד המופץ תחת רישיון GPL מאפשר הפצה של תוכנות העושות שימוש בקוד הפתוח, אך דורש כי תוכנות אלה יופצו אף הן תחת אותו רישיון. לעומתו, רישיון ה-BSD מאפשר שימוש בקוד כמעט ללא כל מגבלה.

חברות רבות עושות שימוש בקוד פתוח כחלק מהפעילות המסחרית שלהן. לעיתים מדובר בשימוש זמני לבדיקת התכנות המוחלף בקוד קנייני בהמשך. לעיתים מדובר בשימוש בקוד הפתוח במודולים שלא יופצו ומשכך התנייה הויראלית אינה מפריעה. לעיתים יכול שמדובר בשימוש בסוגים מסויימים של קוד פתוח. מעקב אחרי המודולים השונים ובדיקה שהמתכנתים אכן עומדים בכללים של החברה עשויים להיות מטלות לא קלות. חברת WhiteSource מציעה פתרון מבוסס-ענן לבעיות אלה. השירות שלהם מאפשר מעקב אחרי הוספת מודולים של קוד פתוח לפרוייקט התוכנה, בחינת ציות לכללי הקוד הפתוח של החברה, והפקת דו"חות מתאימים. דו"חות כאלה יכולים לסייע רבות בשלבים של רכישה ובבחינה משפטית של ההשלכות של פעולות מסוימות, ובוודאי יוכלו לסייע להקטין את העלויות המשפטיות הרלוונטיות.

מטבע הדברים, התוכנה אינה מספקת מענה משפטי, אלא מאפשרת יישום של ההנחיות המשפטיות וההחלטות העסקיות של החברה, בפועל. נראה לי שמדובר בשירות שיכול להיות שימושי וכדאי להיות מודעים לו.

ב-13.11.2012 החברה עורכת וובינר חינמי שכותרתו "Open Source Legal Blues: Do You Comply? Understanding and Reducing Open Source License Risks".

7

פסיקה: מראות אימג' פעלה לאכיפת זכות יוצרים מבלי שיש לה זכות לכך

(cc by-sa Ty Semaka)

חברת מראות אימג' הינה המשווקת של מאגר התמונות Getty Images בישראל והיא פועלת לאכוף הפרות זכויות יוצרים של תמונות הנמצאות במאגר זה. ברם, בפסק דין שניתן לאחרונה נקבע שיתכן שהיא פועלת מבלי שיש לה כלל זכות שבדין לכך.

הגב' מזור קיבלה פנייה מחברת מראות אימג' בטענה כי היא עשתה שימוש אסור בתמונה ממאגר התמונות שברשות מראות. הצדדים הגיעו לפשרה במסגרתה הסכימה מזור לשלם 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ למראות ובכך להסדיר את הסוגיה. ברם, בדיעבד, התברר למזור כי בניגוד למצג שהוצג לה, למראות אין כלל זכות תביעה מכוח זכות היוצרים בתמונה הרלוונטית. כיוון שכך, היא הודיעה למראות כי ההסכם בטל נוכח הטעיה.

מראות לא אמרה נואש ופנתה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו בתביעה לאכוף את הסכם הפשרה. בית המשפט דחה את התביעה לאחר שקבע כי למראות אין כל זכות שבדין לאכוף את הפרת זכות היוצרים.

כיוון שהפרת זכות יוצרים הינה עוולה אזרחית, חלות לגביה הוראות פקודת הנזיקין לרבות זו הקבוע בסעיף 22 לפקודה המורה:

הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החבות עליה, אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין.

משכך, פנה בית המשפט לבחון מי רשאי, על פי דין, להגיש תובענה בגין הפרת זכויות יוצרים. עניין זה מוסדר בחוק זכות יוצרים, בסעיף 54(א) המורה:

תובענה בשל הפרת זכות יוצרים רשאי להגיש בעל זכות היוצרים, ואם ניתן לגביה רישיון ייחודי כהגדרתו בסעיף 37(ד) – גם בעל הרישיון

כלמור, בכדי שתהיה לה זכות תביעה, על מראות להראות כי היא בעלת זכות היוצרים או מחזיקת רישיון ייחודי בו. ברם, מראות כלל לא טענה לא זו ולא זו, אלא שהיא טענה כי זכאית להגיש תביעות מכוח היותה  נציגתה של Getty, שהיא, לטענתה, מחזיקה ברישיון ייחודי. בית המשפט דחה טענה זו משני נימוקים נפרדים. ראשית נקבע כי אין בידיו של נציג של חברה אחרת, אף אם הוא נציג רשמי וייחודי, להגיש תביעה מכוח חוק זכות יוצרים. שנית, נקבע, כי לא הוכח דבר היותה של Getty עצמה בעלת רישיון ייחודי, שכן המסמך שהוגש להעיד על כך אינו קביל למטרה זו. בית המשפט אף העיר מעבר לנחוץ כי אף תוכנו של מסמך זה אינו מלמד על קיומו של רישיון ייחודי לחברה, באשר הוא נערך לצורך ההליך המשפטי ואילו מתן הרישיון הייחודי דורש מסמך בכתב.

נוכח האמור, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי מראות הטעתה אותה לחשוב כי יש בידה זכות להגיש תביעה כנגדה, כאשר אין זה המצב, ומשכך, נקבע, ההסכם בטל. משכך, נדחתה התביעה ומראות חויבה בתשלום של 5,000 ש"ח הוצאות, 1,000 ש"ח יותר מסכום התביעה.

(תא"מ 41058-04-12 מראות אימג' בע"מ נ' מזור (10.10.2012))

הערות:

כנגד מראות אימג' הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית בנושא דומה, אשר את דעתי באשר לסיכויים לגביה הבעתי זה מכבר.

מפסק הדין עולה כי יתכן שהמודל הכלכלי של מראות, הכולל אכיפה קנאית של זכויות היוצרים, אינו מבוסס בדין, שכן אין בידיה זכות תביעה כלל. יש להוסיף ולומר, כי יתכן שעתה בעל זכות התביעה, בין אם בעל זכות היוצרים או בעל רישיון הייחודי, יוכל להגיש תביעה כנגד גב' מזור. יתכן אף שאותו גוף יוכל לתבוע גם את מי שיש בידו הסכם פשרה שלא בוטל עם חברת אימג', שכן הסכם הפשרה אינו בהכרח מחייב אותו.

0

פסיקה: זכות יוצרים באיור של דמות ספרותית

(cc by Eran Belinsky)

בשנת 2001 נפתח מוזיאון הילדים בחולון לקהל הרחב. מסלול "עולמות הילדות" המצוי במוזיאון נבנה סביב תסריט שכתבה נוגה אלגום. התובעת, מרים בילו, עיצבה על בסיס הדמויות הספרותיות, דמויות ויזואליות מתאימות שהוצגו במסגרת המסלול במוזיאון. אף שבילו עיצבה את הדמויות בכדי שישמשו במוזיאון, ואף שהמוזיאון, בעקיפין, ביקש זאת, מעולם לא נכרת בין הצדדים הסכם ובילו לא זכתה לתשלום כלשהו. במרכז התביעה ניצבה דמות הינשול, מעין הכלאה בין ינשוף לחתול, שהיא הדמות המרכזית במסלול.

בית המשפט נדרש לבחון האם יש למעצבת זכות יוצרים בביטוי ויזואלי לדמות הספרותית שלא היא יצרה והאם יש מקום להעניק צו מניעה חרף שיהוי של שנים רבות בהגשת התביעה.

לקריאת המשך המאמר »

0

תזכיר חוק: אמצעי הגנה טכנולוגיים ומידע אלקטרוני אודות ניהול זכות יוצרים

(cc by smlp.co.uk)

משרד המשפטים פרסם תזכיר לתיקון חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. על פי ההצעה, ייקבע איסור לעקוף אמצעי הגנה הנועלים יצירות המוגנות בזכויות יוצרים, כך שבעל זכויות יוצרים יהיה זכאי לפיצויים, לרבות ללא הוכחת נזק, בגין עקיפת מנגנון ניהול זכויות דיגיטליות (נז"ק, או DRM בלעז). כמו כן, התזכיר מתייחס גם למידע אודות ניהול זכות יוצרים המוצמד לעותק דיגיטלי של היצירה. מוצע כי יאסר להסיר או לשנות מידע זה.

לקריאת המשך המאמר »

2

דת של מפירי זכויות יוצרים – האם יש דבר כזה?

מגזין אנשים ומחשבים פרסם כתבה על קיומה של דת חדשה בשבדיה הדוגלת באי-כיבוד זכויות יוצרים ברשת, ועל הכרת המדינה בה. דת הקופימיזם הינה דת חדשה. על פי העקרונות של דת זו, העתקת מידע היא פעולה קדושה שיש להרבות בה. כלומר, דת זו גורסת שהפרת זכויות יוצרים באמצעות העתקת יצירות מוגנות הינה פעולה קדושה שיש להרבות בה.

לטעמי, הכתבה במגזין לוקה בשיטחיות, באשר היא ממהרת להאשים את חברי הדת בהיותם כת מסכונת לציבור:

"בעולם לא חסרים כתות וקבוצות דתיות בעלות מנהיגים כריזמטיים ומסוכנים. ככאלו, הם עלולים לגרום למאמינים לעשות ככל העולה על רוחם, לעתים עד הקרבה עצמית. אולם, במקרה שלנו הסכנה היא מכיוון אחר. ברגע שממשלה ליברלית ונאורה דוגמת זו של שבדיה נותנת גושפנקה לקהילה של מפירי זכויות וגנבי קניין רוחני, הרי שהדבר יכול להתפשט כאש בשדה קוצים. כך, באופן לא מפתיע, לכת הזו יש כבר שלוחה בישראל, ובקרוב אף יפתח אתר רשמי. יש לקוות שהרשויות בארצנו ישימו את ידם על אותם מטיפים לדבר עבירה, וימנעו מהם פעילות ציבורית. בישראל"

השאלה הראשונה שצריך לשאול היא האם בכלל מדובר בדת או שמא בתעלול שנועד לאפשר להפר את החוק. על פי ויקיפדיה:

"דת היא אוסף של התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים."

על פניו, נראה שלקופימזים ישנם עקרונות מוסריים ברורים (חיפוש מידע הוא קדוש, הפצת הידע הוא קדוש, פעולת ההעתקה היא קדושה) ומשכך הוא יכול ליפול לגדרי הגדרה זו. כמובן שניתן להקשות ולטעון שמדובר בהלבשה של עקרונות פילוסופיים-אתיים בלבוש דתי. אך לטעמי זו שאלה ראויה שחבל שלא נדונה בכתבה.

לקריאת המשך המאמר »

0

YouTube מציגים: סרטוני Creative Commons

YouTube החליטו לתמוך ברישיונות הפתוחים של Creative Commons, ומעכשיו ניתן להגדיר רישיון Creative Commons Attribution (המכונה cc by) כרישיון החל על סרטון וידאו שמועלה לאתר. כמו כן, האתר מאפשר לבצע עריכה של סרטונים ולייצר מיקס מסרטונים ששוחררו תחת רישיון זה.

כידוע, רישיונות Creative Commons הינם רישיונות המשמרים בידי בעל זכות היוצרים רק חלק מהזכויות ומובילים למצב שבו "חלק מהזכויות שמורות" (בניגוד למצב הרגיל בו "כל הזכויות שמורות").

העניין המצער היחיד הוא שכרגע, מדובר רק ברישיון cc by. רישיון זה אינו מונע שימוש מסחרי ואף אינו ויראלי ליצירות שנסמכות עליו. ברגיל, השימוש ברישיונות cc מאפשר לבעל הזכויות גמישות רבה באשר ישנו מבחר של רישיונות מהם הוא יכול לבחור. בשלב הנוכחי YouTube בחרה עבור הציבור רק רישיון cc אחד אפשרי לשימוש באתר שלה, וחבל.

 

(מקור: ההודעה הרשמית של YouTube)

0

האם המרת סרטוני YouTube ל-MP3 מהווה הפרת זכויות יוצרים?

אתר הפצת הסרטונים YouTube שבבעלות גוגל מאפשר לאנשים ברחבי העולם להעלות סרטונים ולחלוק אותם עם העולם. הסרטונים זמינים לצפייה באמצעות דפדפני האינטרנט בטכנולוגיה של הזרמת מידע (Streaming). אתרים רבים מספקים שירות של המרת התוכן ושמירתו בפורמט אחר כך שיהיה זמין ללא גישה לאינטרנט, בין היתר הם מאפשרים שמירה של פסקול הסרטון בפורמט MP3. עתה, גוגל מנסה לגרום להפסקת אותם השירותים, וזאת בטענה להפרה של תנאי השימוש בשירותים שלה.

במרכז הסיפור ניצב אחד האתרים הבולטים בתחום והטוען לכתר האתר הנוח ביותר, YouTube-Mp3.org. ביוני גוגל שלחה לבעל האתר הזה, הפועל מגרמניה, מכתב התראה ובו היא דרשה את הפסקת השירות הזה. טענת גוגל היא להפרה של תנאי הרישיון של אתר YouTube ושל ממשק התוכנה (API) של אתר זה, אך האתר המפר לכאורה טוען כי תנאים אלה אינם חלים עליו. האתר אינו משתמש בממשק ה-API של YouTube ולטענתו הוא אף אינו משתמש באתר עצמו באופן שמכפיף אותו לתקנון אתר YouTube.

השאלות המעניינות יותר הן לטעמי אלה הנוגעות לזכויות היוצרים. האם בהעתקת התוכן יש משום פגיעה בזכויות יוצרים?

ראשית, נעיר, כי נראה שמרבית הזכויות אינן מצויות בידי גוגל, כך שאף אם קיימת הפרת זכויות יוצרים, הדבר אינו מעניינה הישיר של גוגל.

האתר מבצע העתקה של היצירה – פס הקול של סרטון וידאו – לכדי פורמט אחר. העתקה זו הינה לכאורה בניגוד לזכותו הבלעדית של בעל זכות היוצרים ובניגוד לאמור בסעיפים 11 ו-12 לחוק זכות יוצרים. טענת ההגנה המרכזית היא שמדובר בשימוש הוגן שנעשה לצרכים אישיים ופרטיים מבלי לפגוע בערך היצירה בצורה מהותית. בדומה לאדם הצופה בשידורי הטלוויזיה ומקליט על התוכנית על קלטת וידאו לצפות בה לאחר מכן (ואף פעמים רבות), כך עושה גם משתמש ה-YouTube שמבקש לשמור עבור עצמו עותק של מה שמשודר "ברגעים אלה". כידוע, דוקטרינת ה-Time Shiftig אפשרה הקלטה על קלטות כשימוש הוגן, וזאת כיוון שביצירת עותקים אלה לא היה בכדי לפגוע בשווי הזכות ובשוק שלה באופן מהותי, ונראה שניתן להחיל אותה גם על שידור באמצעות YouTube (שהסלוגן שלו הוא Broadcast Yourself). אך עדיין ישנו הבדל מהותי. בניגוד למצב בקלטות הוידאו, כאן מדובר בהעתקה של שידור שהזמן שלו לא נקבע מראש, אלא שידור על פי דרישה. כך, שקיים ספק שבאמת מדובר ב- Time Shifting. ההצדקה להזזת הזמן יכולה להגיע, למשל, מהטענה שיתכן שהסרטון יורד בעתיד, אך אז נדמה שכוחו של בעל הזכויות לשלוט על הפצת היצירה שלו נפגע, ואפילו באופן מהותי.

ומה על האתר YouTube-Mp3.org? בעל האתר פנה לייעוץ משפטי וחוות הדעת שהוא קיבל תומכות בכך שעל פי הדין הגרמני מדובר בשימוש הוגן. למעשה, נטען, על פי הדין הגרמני קיימת זכות ליצור עותקים פרטיים לשימוש אישי, ולא ניתן לחתור תחת זכות זו באמצעות תנאי רישיון. בפועל, האתר ממשיך לפעול וגוגל מנסה להקשות עליו, לפחות נכון לרגעים אלה, בצד הטכנולוגי ולא בצד המשפטי. האתר, מצדו, מבקש את סיוע הציבור בחתימה על עצומה.

2

פסיקה: מיקרוסופט הפרה זכות יוצרים בגופן "קורן"

בראשית היה את גופן "קורן". פרשת בראשית בגופן "קורן" כפי שמופיעה בספר תנ"ך "קורן"

מזה שנים רבות מיקרוסופט עושה שימוש בגופן המכונה "גוטמן-קרן" במסגרת תוכנות אופיס השונות שלה. בית המשפט המחוזי קבע כי גופן זה הינו העתקה של גופן "קורן". משכך, ולאור מספר רב של הפרות לאורך השנים, בית המשפט פסק כי מיקרוסופט תפצה את בעלי הזכויות ב-400,000 ש"ח בגין הפרה זו. כמו כן, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על מיקרוסופט לעשות שימוש בגופן המפר מעתה ואילך.

לקריאת המשך המאמר »

4

פסיקה: התקנת וילון בניגוד לתוכנית אדריכלית – פגיעה בזכות המוסרית

(cc by-nc Jason 'Sunshine' Carswell)

שינוי בעיצוב הפנים של מבנה, ובפרט בהחלפת וילון אחד במשנהו, עשוי להוות הפרה של הזכות המוסרית של האדריכל ביצירתו – כך קבע בית משפט השלום בתל אביב.

המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל תבע לדין את האדריכלית נילי פורטוגלי, אשר עיצבה עבור המרכז את המבנה בו הוא משתמש, וזאת בטענה שהאדריכלית השחיתה וילון שתלה במקום. בעקבות כך, הגישה האדריכלית תביעה שכנגד ובה טענה כי הוילון המדובר נתלה תחת וילון אחר אותו עיצבה, ובניגוד לתוכניות שהכינה.

לקריאת המשך המאמר »

1

פסיקה: עיריית קרית גת תפצה פסל בגין פגיעה בזכותו המוסרית

האנדרטה המוזנחת (צילום: אבנר בר חמא; פורסם ב-YNET)

זכותו המוסרית של היוצר הינה זכות נפרדת מזכותו הכלכלית לניצול היצירה, והיא כוללת בחובה את הזכות כי יצירתו לא תסולף באופן שיפגע בשמו. הפסל אבנר בר חמא הגיש תביעה כנגד עיריית קרית גת בגין פגיעה בזכותו זו לאור התנהלותה ביחס לשנים מפסליו שהוצבו ברחבי העיר.

הפסל הראשון, אנדרטה לזכר הנופלים, אשר הוצב בשנת 1998 הוזנח לאורך שנים עד ששופץ בצורה ששינתה את אופי היצירה:

לטענת התובע, במועד כלשהו בשנים 2005-2006, שופצה האנדרטה באופן אשר שינה את עיצובה המקורי. פסל האלומיניום נצבע בצבע שאינו מתאים, אשר גרם להתקלפות הצבע; שעון השמש נצבע בצבע שונה מצבעו המקורי ומעגל השיש שהקיף אותו נשבר; האנדרטה שופצה כך שעל לוח הזכוכית הודבק לוח פח בצבע אפור שאינו מאפשר את השתקפות המבקר, המילים 'בכל דור ודור' הוסרו, ושמות הנופלים נצבעו בצבע אפור אטום אשר פגע במראם והפך אותם לבלתי קריאים.

הפסל השני, פסל הפרח, הוצב בשנת 1975, והוא הוזנח משך שנים ומצבו התדרדר. פסל זה נעקר ממקומו במהלך עבודות גינון והושלך לאשפה. רק לאחר מכן הוא הועבר למחסני העירייה.

בית המשפט הבהיר כי זכותו המוסרית של אמן על יצירתו אינה זכות בלתי מוגבלת. זכותו של יוצר לשלמות היצירה אינה מונעת כל שינוי בה, אלא רק את השינויים שיש בהם לפגוע, מבחינה אובייקטיבית, בכבודו או בשמו. בנוסף, חוק זכות יוצרים קובע מפורשות כי זכות זו אף כפופה למבחן הסבירות.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: על תובע להוכיח כי יש לו זכות יוצרים ביצירה המועתקת

(cc by viZZZual.com)

בית משפט השלום בתל אביב-יפו נדרש לחזור לאחרונה על מוסכמות יסוד: רק בעל זכות היוצרים רשאי להגיש תביעה בגין הפרתה. כיוון שכך, על תובע הטוען להפרת זכות יוצרים להוכיח כי הזכות ביצירה נתונה לו. אם לא יצלח בהוכחת טענה זו – דחייתו תדחה.

לקריאת המשך המאמר »