מדגם ארכיון

0

רשות הפטנטים מציגה: מנוע חיפוש חדש למדגמים

כפתור עם זכוכית מגדלת

(cc by Raoli)

חוק המדגמים החדש טרם צלח את הליך החקיקה, אבל בינתיים רשות הפטנטים מציגה חידוש לא פחות חשוב בעניין – מנוע חיפוש למדגמים. מנוע החיפוש מנגיש את מאגר המדגמים לציבור. כאשר ציבור המבקשים ביקשו בעבר לחפש במאגר המדגמים הישראלי, לא היה להם מנוס מלעלות לירושלים, למשרדי רשות הפטנטים. עתה, המאגר נגיש לחיפוש באמצעות האינטרנט.

יש לשים לב, כי על פי הדין הקיים בישראל כיום, במהלך השנתיים הראשונות לאחר רישום המדגם, מדגם תקף אינו פתוח לעיון לכל הציבור. זאת, בשונה מאוד מהמצב בדיני הפטנטים הישראליים החושפים את פרטי בקשת הפטנט פעמים רבות עוד טרם שהוכרה זכותו של בעל האמצאה בפטנט בגין אמצאתו.

(הודעת רשות הפטנטים בעניין)

0

דוב אקולוגי, פעולות באינטרנט ופרסום בישראל

דבהחלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט המחוזי מצדיקה דיון מחודש בסוגייה של זכאות לרישום מדגם שהתפרסם באינטרנט. באותה החלטה הובהר כי עצם העובדה כי דבר מה פורסם במסגרת האינטרנט, אין להסיק מכך כי ה"מקום" שבו הדבר בוצע היה בכל רחבי מדינת ישראל. החלטה זו, המאבחנת פסיקה קודמת של בית המשפט העליון שקבעה כי פעולות שבוצעו באינטרנט התבצעו בכל רחבי המדינה, קבעה כי גם לפעולות שמתבצעות במסגרת אתר אינטרנט יכול להיות מקום מסוים שבו הן בוצעו.

במקרה זה, התובעים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז בטענות של הפרת זכויות מסחריות וזכויות קניין רוחני בדמותו של דובלה, הדב האקולוגי. לטענתם, לאחר שהעבירו מידע וחומרים לעירייה אודות אותו דובלה, בחרה האחרונה ליצור דמות משלה – "פחומי" שמה –  המהווה העתק של דובלה. דמות זו, נטען, לוותה במערך הסברה מפורט המבוסס כולו על החומרים שהועברו לעירייה. דמותו של פחומי פורסמה ברחבי העיר, אך גם במסגרת מספר אתרי אינטרנט, לרבות בעמוד פייסבוק ייעוד ובבאנרים שונים.

לקריאת המשך המאמר »

0

תזכיר הצעת חוק המדגמים: לידתו של המדגם הלא רשום

גם עיצובי בגדים יזכו להגנה ללא רישום
(cc by fashion_10117)

משרד המשפטים פרסם את תזכיר הצעת חוק המדגמים והוא מאפשר לציבור להעביר הערות ביחס אליו עד ליום 14.03.2013 באמצעות אתר קשרי ממשל.

הצעת החוק מבקשת לערוך ריביזיה בתחום דיני המדגמים, תחום אשר מוסדר כיום על ידי הפקודה המנדטורית. בין היתר, מוצע לעדכן את מבחני הכשירות כך שזכות זו תחול רק על מדגם שהוא חדש ובעל אופי ייחודי. לעניין זה אף מוצע לעדכן את דרישת החידוש כך שזו תהיה דרישה גלובאלית ולא תתייחס רק לחידוש טריטוריאלי במדינת ישראל. בפועל, כזכור, בשנים האחרונות רשות הפטנטים מתייחסת לפרסומים באינטרנט כאל פרסומים בישראל. קביעה זו, הלכה למעשה, איינה כמעט לגמרי את ההבדל שבין מדגם חדש בישראל ובין מדגם חדש מבחינה עולמית. אף הדרישה לעניין "אופי ייחודי" דומה במידה רבה להלכה הפסוקה שקובעת שיש להתייחס באופן שונה למדגמים מסוגים שונים לאור אופיים ומספר המדגמים בכל תחום.

המדגם הלא רשום

השינוי המרכזי שהתזכיר מבקש לערוך הוא בלידתה של זכות חדשה: המדגם הלא רשום. כידוע, כיום בעל מדגם שלא טרח לרשום אותו אינו חוסה בצלה של הגנת דיני המדגמים. בהעדר הגנה כאמור, בעל המדגם יכול להיעזר – במקרים חריגים, יש להדגיש – שבהם מי שיעתיק את המוצר יעשה עושר ולא במשפט, אף אם לא נרשם מדגם כלשהו (כפי שנקבע בהלכת א.ש.י.ר). התזכיר מציע לבטל את הצורך ואת האפשרות לפנות לדינים אלה. תחת זאת, תהיה לבעל מדגם שלא רשם את המדגם הגנה למשך שלוש שנים מפני העתקה. זאת, להבדיל מזכותו של בעל המדגם הרשום להגנה בת 15 שנה מפני ניצול כלשהו של המדגם.

הזכות של המדגם הלא רשום תוכל לסייע למעצבי מוצרים שהם "אופנות מתחלפות" ואשר חיי המדף שלהם קצרים, ומשכך לא תמיד רושמים בגינם מדגמים. דוגמה בולטת אחת למוצר שכזה היא תעשיית האופנה והבגדים. זכות זו תוכל גם לסייע לבעלי מדגמים שהם עסקים קטנים ואשר אינם בהכרח מודעים לצורך ולאפשרות לרשום את המדגמים בכדי לזכות בהגנה.

מדגם לא רשום יוכל לעזור גם למי שלא רשם מדגם ועוולת גניבת העין אינה מסייעת לו. עוולת גניבת העין דורשת הוכחת קיומו של מוניטין, דרישה שהרף להוכחתה אינו בר-השגה למרבית המוצרים והיצרנים בשוק (למשל: פרשת מומלצימרפרשת בגדי הים של משען ואפילו עניין טומי הילפיגר). אם תתקבל ההצעה, המדגם הלא רשום יעניק הגנה מוגבלת בזמן גם לחיקויים של מוצרים שלא צברו מוניטין.

שינויים נוספים: זכות מוסרית, גופנים ותוכנות מחשב

עוד שינוי מעניין הוא ההתייחסות לזכות המוסרית של מעצב המדגם, שמעתה יהיה זכאי לקרדיט ראוי בפנקס הרשמי. כך, סעיפים 21-23 להצעה שבתזכיר מקבילים לסעיפים 39-43 לחוק הפטנטים, ומקנים למעצב, אף אם הוא לא בעל המדגם, לבקש את ציון שמו בפנקס.

כמו כן, התיקון כולל בצורה מפורשת את המונח "גופני דפוס" תחת "מוצר" ובכך מבקש לשנות את ההחלטה בפסיקה לפיה גופני מחשב מוגנים בזכויות יוצרים ולא באמצעות דיני המדגמים. הקביעה שגופנים הם מוצרים תאפשר הגנה עליהם לתקופת זמן מוגבלת של שלוש שנים – במידה ולא נרשמו או חמש עשרה שנה במידה ונרשמו, אך לא את משך ההגנה הרחב הקיים כיום, מכוח חוק זכות יוצרים.

תיקון שלישי אליו ראוי לשים לב הוא הקביעה כי תוכנת מחשב איננה "מוצר". משכך, אם הצעה זו תתקבל, ממשקי משתמש ואלמנטים חזותיים אחרים של התוכנה לא יהיו זכאים להגנה באמצעות דיני המדגמים אלא באמצעות דיני זכויות היוצרים, אם בכלל. בעניין זה הגישות משתנות ממדינה למדינה ולפחות בארה"ב מקובל בשנים האחרונות לרשום מדגמים גם על ממשקים של תוכנות מחשב.

לפחות לאקונה אחת: האם סימון כוזב הופך חוקי?

התזכיר מציע לבטל את פקודת הפטנטים והמדגמים. ברם, מעיון ראשוני נדמה שלפחות עניין אחד הוסדר בפקודה ולא זכה להתייחסות בחוקים החדשים: חוק הפטנטים ואף חוק המדגמים המוצע החדש אינם מתייחסים לסימון כוזב. עניין זה הוסדר מפורשות בפקודה ונראה שאם תתקבל ההצעה, לא יהיה כל דבר חקיקה האוסר סימון של מוצרים שאינם מוגנים בפטנט או במדגם כאילו הם מוגנים באמצעות זכויות משפטיות אלה.

4

על נסטי, פיוז טי וסימני מסחר

במשך שנים סימן המסחר "נסטי" מיתג תה קר מתוצרתה של חברת קוקה קולה, אבל עכשיו אותו סימן ממש ישמש לסמן תה אחר, והתה שכונה בעבר "נסטי" ימכר תחת המותג "פיוז". בפוסט זה נבחן את הסיפור מהזווית של דיני סימני המסחר.

פעם, לפני עשרים שנה, קוקה קולה ונסטלה חברו יחדיו לשווק משקה תה קר, תחת המותג "נסטי". כל חברה הביאה עמה רכיב אחר במוצר. בעוד שקוקה-קולה הביאה לקלחת את המתכון לייצור התה, את העיצוב המבדל של הבקבוק ואת הפצת המוצר לחנויות, נסטלה תרמה את שם המותג עצמו. במשך שנים פעלו החברות במשותף, והמותג חדר בהצלחה לשווקים רבים, תוך שהוא תופס נתחי שוק נכבדים בשוק משקאות התה הקרים בעולם. אבל האיחוד בין שתי חברות הענק לא החזיק לעד, ולאחרונה הן החליטו להיפרד. התוצאה של פרידה זו היא ניתוק מוחלט בין המותג לבין המוצר. בעוד שנסטלה תוכל להמשיך להתשמש במותג "נסטי", והיא מתכננת להשיק מוצר חדש תחת סימן מסחר רשום זה בקרוב, קוקה קולה ממשיכה לשווק את אותו מוצר כמקודם, רק שהפעם הוא מכונה "פיוז". השקת המוצר החדש-ישן לוותה בקמקפיין פרסומי שהבטיח שזה אותו דבר כמו "ההוא" רק בשם אחר, וכך הצליח להעביר את המסר מבלי להשתמש בסימן המסחר שבבעלותו של אחר. לזכותה של קוקה קולה יאמר שהיא ידעה לנצל גם את העיצוב המבדל של הבקבוק בפרסומות שלה וגם על המדף בכדי להעביר את המסר שלה.

הקרב על השוק בין שני המוצרים החדשים-ישנים מהווה מוקד עניין לפרסומאים וכנראה גם לפסיכולוגים, שמסתכלים על העניין כמקרה בוחן למה חזק יותר – המוצר או המותג שצמוד אליו. כפראפרזה על האמירה המפורסמת של יוליה "What's in a name? That which we call a rose. By any other name would smell as sweet.", עתה נוכל לגלות אם טעמו של התה שנקרא נסטי משתנה כאשר משנים את שמו.

לעומתם, אני מבקש דווקא לבחון את הסוגיה מנקודת המבט של דיני סימני המסחר, ולשאול מי מבין שתי החברות זכאי לעשות שימוש בסימן המסחר.

לקריאת המשך המאמר »

0

טרולים, כרישים וציפורים עצבניות – פרק חדש בפודקאסט של רן לוי על פטנטים

עושים היסטוריה! הפודקאסט של רן לוי על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה פרסם פרק על פטנטים. אומנם, הדיון אינו מעמיק יתר על המידה, וישנו ערבוב מושגי בין מדגמים לבין פטנטים, הפרק עצמו מעניין וכדרכו רן לוי מצליח להעביר את המידע בצורה מעניינת למדי.

ההקדמה לפרק:

חוקי הפטנטים מלווים את המהפיכה הטכנולוגית מזה מאות שנים, ומסייעים לקידמה ולשגשוג. אך בשנים האחרונות הפכו הפטנטים לכלי נשק בידיהן של חברות ענק ועורכי דין ממולחים…האם הפטנטים יבלמו את הקידמה במקום לסייע לה?

-על העקרונות החשובים שבבסיס שיטת הפטנטים המודרנית…
-על דילמות אתיות ומוסריות בתחומי הביוטכנולוגיה והרפואה…
-ועל טרולי הפטנטים שמאיימים על החברות הקטנות של ימינו, ואיך כל זה קשור לכלים חקלאיים במאה ה-19?

לשמיעה: פרק 115: טרולים, כרישים וציפורים עצבניות- על פטנטים בעידן טכנולוגיית המידע

0

סמסונג גלקסי – לא מגניב כמו ה-iPad

המוצר הלא מגניב של סמסונג. מתוך נספחי פסק הדין.

המוצר הלא מגניב של סמסונג. מתוך נספחי פסק הדין.

תביעת הפרה של אפל כנגד סמסונג נדחתה בבריטניה, וזאת לאור הקביעה השיפוטית שהמוצר של סמסונג הוא פשוט לא מגניב כמו ה-iPad של אפל.

תביעת ההפרה המדוברת הינה תביעה אחת מיני רבות בדבר הפרת מדגם רשום. הטענה היתה כי לאפל ישנה קדימות לגבי העיצוב השיקי של ה-iPad, ואילו סמסונג הפרה מדגם זה בעיצוב שלה של מחשב הטאבלט שלה – הסמסונג גלקסי. השופט לא התרשם.

בעוד שהוא מפאר את יצירתה של אפל ומבהיר:

"The extreme simplicity of the Apple design is striking. Overall it has undecorated flat surfaces with a plate of glass on the front all the way out to a very thin rim and a blank back. There is a crisp edge around the rim and a combination of curves, both at the corners and the sides. The design looks like an object the informed user would want to pick up and hold. It is an understated, smooth and simple product. It is a cool design."

הוא קובע כי סמסונג יצרה מוצר מגניב הרבה פחות:

"The informed user's overall impression of each of the Samsung Galaxy Tablets is the following. From the front they belong to the family which includes the Apple design; but the Samsung products are very thin, almost insubstantial members of that family with unusual details on the back. They do not have the same understated and extreme simplicity which is possessed by the Apple design. They are not as cool"

בזכות אותו הבדל – בזכות העובדה שאפל מגניבים וסמסונג לא – נקבע שהציבור לא יטעה בין השניים. אף אם הציבור יסבור שמדובר באותה "משפחה" של מוצרים, אפשר בנקל להבדיל בין הבחור המגניב לבן-דוד החנון. משכך, נפסק, מוצרה של סמסונג אינו מפר.

אז בעוד ידה של סמסונג בקרב המשפטי היתה על העליונה, לא בטוח שהפסיקה משרתת את מטרתה בשדה השיווקי.

נזכיר רק, שבמלחמה של אפל ב-PC, היא שיווקה את עצמה תמיד בתור הבחור המגניב בשכונה.

(פסק הדין – [2012] EWHC 1882)

0

פסיקה: לא ניתן לרשום מדגם על מסגרת לחלון שכל מטרתה פונקציונאלית

לא ניתן לרשום מדגם על מסגרת לחלון נטולת עיצוב, כך קבעה סגנית הרשם ז'קלין ברכה בהחלטה מהזמן האחרון.

במוקד ההחלטה מדגם המכונה "מערכת אמצעים להתקנה על פתחים של חלונות ודלתות לאיטום מוחלט", והוא מתייחס למסגרת מלבנית לחלון, אליה מחוברים, באמצעות ברגים, לוחות איטום. כידוע, הפסיקה קבעה כי המדגם יכול להגן רק על העיצוב ולא על הפונקציונאליות, אשר יכולה להיות מוגנת באמצעות פטנט במקרים המתאימים. סגנית הרשם ציטטה מעניין מיפרומאל:

"המדגם נועד להעניק הגנה ליוצר הצורה החדשנית של המוצר. ההגנה נועדה לקדם את אינטרס הפרט, יוצר הצורה, כמו גם את אינטרס הכלל בפיתוח וביצירה של עיצובים אסתטיים חדשים או מקוריים. ההגנה ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקולטה…הצורה צריכה למשוך את עינו של הצרכן הרלבנטי, באופן שישפיע על בחירתו במוצר הספציפי. יחד עם זאת, לצד הדרישה הפוזיטיבית למשיכת עין, נשללת ההגנה – כך על פי הסיפא להגדרת המדגם – מחפץ שצורתו מוכתבת כל כולה על פי תפקידו, לאמור שצורתו פונקציונלית גרידא"

לקריאת המשך המאמר »

3

עדכון חוזר רשם 10/2012 וביטול ייפוי כוח

(cc by-sa Steve Punter)

רשות הפטנטים פרסמה עדכון לחוזר רשם 10/2012 העוסק ברישום שינויים בפנקס הפטנטים. העדכון מבהיר עניינים מסוימים בחוזר המקורי ואף מרחיב את תחולתו גם ביחס לפנקס המדגמים. ניתן לקרוא את תוכן החוזר באתר הרשות.

נראה לי שזו הזדמנות טובה לעדכן את קוראי הבלוג על עמדתי באשר לזכותו של מייצג להסיר את ייפוי הכוח שלו. להשקפתי, חוזר הרשם מטיל שלא בסמכות מגבלות על אפשרותם של מייצגים (עורכי דין ועורכי פטנטים כאחד) להשתחרר מייצוג בפני רשות הפטנטים, לרבות מי שמייצג במסגרת הליכי בחינת בקשות לפטנט ואף לאחר מתן הפטנט וכל עוד הוא בתוקף. מדובר בפגיעה בזכויות היסוד של המייצגים, שאף אינה עומדת בדרישות חוקי היסוד במדינה.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: פרסום לשון הרע באינטרנט – פרסום בכל מקום בישראל

האינטרנט הוא בכל מקום (cc by-nc-nd Eye@CCPiXel.net)

החלטה בדן יחיד של בית המשפט העליון קובעת – פרסום באינטרנט מקנה סמכות מקומית לכל בית משפט בארץ.

אף שאין מדובר בהחלטה הנוגעת במישרין לקניין רוחני, היא חשובה לעניין זה כיוון שפעמים רבות הפרת קניין רוחני – דוגמת הפרת זכויות יוצרים – מתרחשת במרחב הקיברנטי. בנוסף, בחרתי להביא את ההחלטה הזו, כיוון שהיא מתקשרת להחלטה שניתנה לאחרונה ברשות הפטנטים ביחס לפרסום של מדגם באינטרנט.

תקנות סדר הדין האזרחי קובעות לאיזה בית משפט נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה. כלומר, לאיזה בית משפט יש להגיש את התביעה – האם לבית המשפט בחיפה, בהרצליה או באילת?

לקריאת המשך המאמר »

5

פסיקה: מדגם שפורסם באינטרנט – פורסם בישראל

Disneyland's It's a Small World rideדיסני אמרו את זה קודם – זה עולם קטן אחרי הכל. (cc by-nc-nd Loren Javier)

על פי פקודת הפטנטים והמדגמים, ניתן לרשום מדגם חדש או מקורי, ובלבד שלא נתפרסם קודם לבקשת רישומו בישראל. בהחלטה מהזמן האחרון מבהיר רשם הפטנטים הנוכחי כי לשיטתו, ובהתאם לחוזר רשם 69 שפורסם על ידי הרשם הקודם, פירסום שבוצע באינטרנט הוא בבחינת פירסום בישראל.

אף שלשון החוק אינה מתייחסת במפורש לסוגיה זו, נקבע כי פירושה של הפקודה המנדטורית בהתאם לתכליתה ולשינוי העתים. לעניין זה מצטט כבוד הרשם את כבוד השופט חשין בע"א 733/95 ארפל אלומיניום  נ' קליל תעשיות (מיום 15.07.1997) באומרו:

"שנית, ענייננו הוא בפירושו של דבר-חוק מנדטורי משנת 1924. דרכו של המחוקק אותה עת הייתה דרך פורמאלית ונוקשה, ונסח הפקודה עשה כמיטבו לכלול בה – באורח מפורט ומדויק – את כל הנדרש להפעלתה. אם כך ככלל, לא-כל-שכן בנושא טכני כנושא המדגמים, קל-וחומר בנושא חלוקת הסמכויות בין בית-המשפט לבין הרשם. נסכים כי רשאים אנו לפרש פקודה משנת 1924 "ברוח הזמן", וזו אף הייתה דרכי (בדעת מיעוט) בבג"ץ 7351/95, 7523, 7649, 7765, 146/96, 365 נבואני ואח' נ' השר לענייני דתות ואח' [21], בעמ' 121-122)."

משכך, ומכיוון שהאינטרנט הינו "כיכר העיר" החדשה, כיכר נטולת גבולות גיאוגרפיים, הרשם קובע כי פירסום המתבצע באינטרנט מתפרסם אף בישראל.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: גם בבגדי ים – אסור להפר מדגם רשום

(cc by-sa Eason c)

אף שנהוג בתחום האופנה לקבל השראה ממתחרים, אין משמעות הדבר כי ניתן להעתיק דגמים ובוודאי שלא להפר מדגמים רשומים. מקרה אחד שהגיע לבית המשפט ממחיש זאת.

בין הצדדים לתביעה, מעצבת ומנהל עסק למכירת בגדי ים, התנהל משא ומתן לעיצוב קולקצית בגדי ים עבור הנתבע. במסגרת המשא ומתן חשפה התובעת בפני הנתבע גזרות של מכנסוני בגד-ים וכן חלק עליון. אף שהמשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכם, הנתבע החל לשווק מוצרים בעלי גזרות דומות לאלו שהוצגו לו. מכאן הוגשה התביעה ובמסגרתה נטען כי מדגם רשום לטובת התובעת – אשר מגן על המכנסון – הופר.

נוכח קריאת התיגר על תוקף המדגם, בית המשפט נאלץ לבחון האם העיצוב החדש היה חדש בעת רישומו והאם היה הוא מקורי. ביית המשפט קבע, על בסיס חוות דעת מומחה יחיד שהעיד, מטעם התובעת, כי החידוש הטמון במכנסון היה הביטוי הויזואלי הבולט של שיטת התפירה של המכנסון כמכנסון קיפול בד. בית המשפט הוסיף וקבע כי הנתבע לא הציג תשתית ראייתית כלשהי לעניין זה אלא אך הפריח לחלל האוויר את טענתו. משכך, נקבע, המדגם נרשם כדין.

מכאן התפנה בית המשפט לבחון האם במעשיו של הנתבע היה משום הפרת זכות המדגם שנרשמה לטובת התובעת – ועל כך השיב בכן:

כפועל יוצא מהאמור לעיל, מתבקשת המסקנה לפיה מכנסון מורנה ששווק ונמכר על ידי הנתבע זהה למכנסון קיפול הבד של התובעת, ולמצער מהווה חיקוי בולט שלו כלשון סעיף 37 (1) לפקודה.

לקריאת המשך המאמר »

2

פסיקה: לרשם אין סמכות להאריך מועד דין קדימה במדגמים

אפילו הרשם לא יכול לעצור את הזמן
(cc by-nc Lynda Giddens)

בהחלטה קצרה ותמציתית קבעה כבוד הפוסקת י' שושני כספי כי אין בידי הרשם סמכות להאריך את התקופה לתביעת דין קדימה בכל הנוגע למדגמים.
בקשה לרישום מדגם יכולה לתבוע דין קדימה מבקשה מקבילה אשר הוגשה במדינה אחרת, וזאת בתנאי שהבקשה בישראל תוגש תוך ששה חודשים. מי שאחר את המועד, קבעה הפוסקת, לא יוכל לעתור להארכתו, שכן המועד נקבע בחקיקה, בסעיף  52(א) לפקודת הפטנטים והמדגמים, ולא הסמיך את הרשם להאריך מועד זה.
עוד נקבע כי לרשם קנויה סמכות להאריך את כלל המועדים הקבועים בתקנות המדגמים, וזאת מכוח תקנה 54. אך בכך, אין לסייע להארכת מועדים שנקבעו בפקודה עצמה.

הערות:
אין ספק כי קביעתה של הפוסקת – נכונה היא.
עיון בחוק הפטנטים מלמד כי המצב בדיני הפטנטים שונה. שם, בסעיף 164, הוסמך הרשם להאריך שלל מועדים הקבועים בחוק, וביניהם זה הקבוע בסעיף 10 והנוגע לתביעת דין קדימה. מחמת החשיבות הציבורית בעמידה על מועד תביעת דין הקדימה, המחוקק הגביל את שיקול דעתו של הרשם לעניין הארכת מועד זה וקבע כי המועד לא יוארך "אלא אם כן שוכנע שהבקשה בישראל לא הוגשה במועד בשל סיבות שלמבקש ולבא-כוחו לא היתה שליטה עליהן ושלא ניתן היה למנען".
נשאלת השאלה – מדוע ההבדל במצב החוקי בין שני תחומים דומים אלה? בעיניי, מוטב יהיה כי המחוקק ישקול לתקן חוסר תאימות זו, תוך הסמכתו של הרשם להאריך את המועד במקרים החריגים המצדיקים זאת.

לאחרונה, הודיע הרשם כי לאור רעידת האדמה שהתרחשה ביפן במרץ 2011 הוא ישקול בחיוב העתרות להארכות מועד שידרשו למבקשים יפנים שלא יכלו לעמוד במועדים נוכח האסון שהתרחש במדינתם. בהודעתו, לא התייחס הרשם להבדל בין בקשות פטנטים לבין אלו למדגמים, ויש מי שיכל היה לחשוב כי הרשם מתכוון להאריך אף את מועדיהם של מבקשי מדגם יפנים. ההחלטה הנוכחית מלמדת כי אף אם זהו רצונו של הרשם – אין בידיו הסמכות לעשות כן, לפחות לא במצב המשפטי הנוכחי.

(בקשה לרישום מדגם 51361 (בקשה להארכת מועד לתביעת דין קדימה) Serta Inc. (מיום 14.09.2011))

0

פסיקה: אין הפרת מדגם בכרית אמבטיה לתינוקות

הבטיה – קווי המתאר החיצוניים הם "חמוקיים"
(מתוך אתר פומפיטיס)

מיכל פירסט, בוגרת בצלאל, עיצבה כרית ציפה לרחצת תינוקות, הנמכרת תחת הסימן "בטיה". בגין עיצובו של מוצר זה נרשם ביום 28.01.2007 מדגם שמספרו 41433. הבטיה הינה כרית העשויה בד אלסטי, אשר במרכזה ישנו אגן רחצה בעל צורה אליפטית, עליה התינוק מונח. סביב אגן הרחצה מצוי שטח נוסף, הנועד לייצר ציפה של המתקן כולו, ומשכך הוא ממולא בכדוריות קלקר. צורתו של איזור הציפה, ומשכך אף צורתה החיצונית של הבטיה כולה, היא צורה לא סימטרית, כשל "ענן" או בעלי קווי מתאר "חמוקיים" או "מותניים".

החל משנת 2008 החלה חברת רואם לשווק כרית ציפה מתחרה תחת השם Softeeze. אף מוצר זה מורכב מאגן רחצה אליפטי המוקף באיזור ציפה, אך צורתו החיצונית – שונה היא.

נוכח הדימיון שבין שני המוצרים, הגישה פירסט תביעה לבית המשפט המחוזי וטענה למספר עילות שונות, ובראשן הפרת מדגם רשום וגניבת עין.

בטיה משודרת

בטיה משודרגת (עם עיניים ופה). ניתן לראות את אגן הרחצה האליפטי. (מתוך אתר פומפיטיס)

בית המשפט בחן את צורת המוצר המפר לכאורה ואת צורת המדגם וקבע כי הדימיון בין הצורני בין השניים אינו עניין של עיצוב דקורטיבי ומקורי. כך, נקבע כי צורת אגן הרחצה אינה חדשה כשלעצמה, וכי מדובר בעיצוב סטנדרטי מתחום האמבטיות, התואם את מבנה גוף האדם – ארוך, צר בשתי קצותיו ומתרחב באיזור האגן. בית המשפט מצא כי קווי המתאר החיצוניים – הם המעניקים למדגם את חידושו ומקוריותו, אך באלו אין דימיון למוצר המפר.

"למעשה הגנת המדגם ניתנה לקווי המתאר החיצוניים של הבטיה המקורית. הא ותו לא. קווי האליפסה המדויקים של הכרית שונים בתכלית מאלו הבלתי מוגדרים של הבטיה המקורית. כל בר בי רב יבחין בהבדל הברור שבין קווי המתאר של שני המוצרים"בית המשפט הזכיר את ההלכה הפסוקה לפיה ככל שהחידוש בעיצוב תחום ומצומצם, כך אף ההגנה על המדגם מצטמצמת ומוגבלת בהתאם. מכאן קביעתו הנחרצת:

טענת ההגנה לפי המדגם נעדר חידוש והועתק מאחר, ומשכך אינו ראוי ברישום ולמצער אינו קניין התובעת נדחתה לאחר שנקבע כי הנטל להוכחתה לא הורם.
0

לראשונה: דו"ח שנתי של רשות הפטנטים

השבוע, פורסם לראשונה, דו"ח לשנת 2010 על פעילות רשות הפטנטים. זו הפעם הראשונה בה מפרסמת רשות הפטנטים דו"ח שנתי מקיף שכזה.
במסגרת הנתונים שנפרסו במסגרת הדו"ח ישנם נתונים סטטיסטיים רבים.
בין היתר, מדווח שם כי בשנת 2010 הוגשו לרשות הפטנטים 7,266 בקשות פטנט חדשות, מתוכן 6,001 בקשות PCT.
מעל לשליש מהבקשות בשנת 2010 הגיע מארה"ב. (2,641, למדקדקים). כמו כן, דווח כי ניתנו בסך הכל 2,293 פטנטים, כאשר רק 429 מתוכם לא התבססו על בקשת PCT.

הדו"ח מפרט גם את חלוקת הבקשות לתחומים טכנולוגיים ומחזק את מעמד הממציאים הישראלים בתחומי ההיי-טק עם למעלה מ-40% מהבקשות בתחום המחשבים והאלקטוניקה, ו-17% בתחום הביו-טכנולוגיה. עובדה זו מבליטה את האנומליה (לשיטתי) באי-הכרה בפטנטים על תוכנה בישראל.

הדו"ח מביא מגוון רחב של נתונים, וביניהם גם נתונים המוכרים לעוסקים בתחום במסגרת הדו"חות של WIPO ובהם נעשית השוואה בין ישראל לבין שאר מדינות העולם בפעילות הפטנטית.  דווקא נתונים אלה, שהם חשובים, אך קשורים פחות לפעילות הרשות, הובאו בצורה קצת מבולבלת ומפוזרת (בין היתר, הובאו נתונים לגבי מספר בקשות פטנט בשנים 1995-2007 מנורמל לפי תמ"ג, מספר בקשות פטנט בשנת 2007 מנורמל לפי אוכלוסיה, סך בקשות הפטנט שהוגשו בשנת 2009, חלוקת בקשות לפי תחומים לגבי השנים 2003-2007 ועוד). השורה התחתונה – מדינת ישראל ממוצבת במקום גבוה בעולם בתחום הפטנטים.
הדו"ח כולל גם נתונים לגבי מדגמים וסימני מסחר. בעוד שבסימני מסחר כ-65% מהבקשות מוגשות על ידי מבקשים זרים, רק 25% מהמדגמים מוגשים על ידי זרים.
0

חג פסח שמח

ולכבוד החג, מדגם אחד:

השרטוט לקוח ממדגם אמריקאי מספר 241,398 שניתן בשנת 1976.
חג שמח.

תגיות:
0

פסיקה: נדחתה בקשה לביטול רישום מדגם על אטם גומי

המדגם המדובר

בקשת ביטול שהוגשה בעניין מדגם 31007 שמתייחס לאטם גומי לפרופילי אלומיניום נדחתה. מדובר באטם המשמש לאיטום חלונות ממ"ד.
בין הטענות השונות שהועלו, נטען כי צורת האטם מוכתבת על ידי דרישות פונקציונאליות, ומשכך אינו ראוי למדגם. עוד נטען, כי המדגם נעדר חדשנות ומקוריות וזאת לאור הפרסומים הקודמים.
סמכותו של רשם הפטנטים לדון בבקשה לביטול מדגם מוגדרת בסעיף 36 לפקודת הפטנטים והמדגמים, ולפיה:

"כל אדם מעוניין רשאי לפנות לרשם בכל עת בבקשה לבטל רישום של מדגם בטענה שהמדגם פורסם בישראל לפני תאריך רישומו"

כלומר, עילת הביטול היחידה בה מוסמך הרשם לדון היא טענה בדבר העדר חידוש ומקוריות נוכח פרסום קודם. מכאן, שהטענה בדבר העדר זכאות לרשום עקב היות המדגם מוכתב מדרישות פונקציונאליות לא נדונה וממילא לא הוכרעה.
עם זאת, כב' הפוסק נדרש לשאלת הפונקציה שכן הפקודה שוללת את הגנת המדגם מדבר ש"אינו בעיקרו אלא התקן מכני". לפי ההלכה הפסוקה, אחת ממשמעויות דרישה זו היא כי בבחינת המדגם ובהשוואתו למדגמים אחרים שפורסמו יש לנטרל את אותם החלקים שבמדגם, שצורתם נגזרת מהפונקציונאליות שלהם.

ההכרעה אם מדגם כלשהו מהווה פרסום קודם עבור המדגם הנבחן הינו "מבחן העין". והעין הינה עינו של הצרכן הממוצע. כלומר, מתוך תכלית דיני המדגמים, לאפשר לצרכנים השונים לבחור בין המדגמים השונים, מקום שצרכן היה טועה ומתבלבל בין שני המדגמים, כי אז נלמד שמדובר במדגמים זהים.
לעניין זה, נפסק כי הצרכן הרלוונטי איננו צרכן הקצה, אלא מרכיב החלונות שרוכש את הפרופיל. לקביעה זו ישנה חשיבות מכרעת, שכן מרכיב החלונות מבדיל בין הפרופילים השונים, בעוד שצרכן הקצה יתקשה להבדיל בין פרופילים שונים.

מצא את ההבדלים

עוד נקבע, כי נוכח כמות המדגמים הרשומים בתחום, אשר דומים הם אחד לשני (וראו את התמונות שהבאתי מתוך ההחלטה), יש ליתן חשיבות לפרטים הקטנים ביותר. לעניין זה נקבע:

"מידת הרזולוציה בה נבחנים השינויים, היא כזו המתאימה לאופי המוצר כמו גם למספר המדגמים בתחום.
בענייננו, מדובר בשוק רווי, ועל כן חייב רשם המדגמים להבטיח כי רישומו של מדגם לא ימנע מאחרים לייצר מוצר הממלא את אותה הפונקציה, כל עוד יש בו הבדל עיצובי. חשוב לציין בעניין זה, כי גם מבחן ההפרה בין מוצרים חדשים ובין המדגם הרשום צריך להיעשות באותה רמה של ירידה לפרטים."

בהערת אגב, אציין כי לטעמי יש קושי אינהרנטי בטיעון זה בדבר רזולוצית הבדיקה. נדמה כי במישור הסטטי – מקום בו היקף המדגמים אינו משתנה, יש היגיון רב בטיעון. אך במישור הדינמאי – מקום בו מתווספים עוד ועוד מדגמים, ההיגיון בטיעון זה כושל. אסביר את כוונתי בקצרה.
בהיותי הראשון להגיש מדגם רשום על מוצר כלשהו, אין ספק כי כל דבר שיתקרב לצורתי הייחודית והמקורית יפר את המדגם. בתור דוגמה חישבו על נעלי קרוקס, שצורתם הייחודית אפשרה לכולנו לזהות נעלים אחרות עשויות גומי ובעלות חורים כ"נעלי קרוקס". אך עם חלוף השנים, יוגשו עוד ועוד בקשות למדגם על נעליים כאלו. נמצא כי עצם העובדה שנרשמו מדגמים כירסמה מזכותו הקניינית של בעל המדגם הראשון. ואם כך המצב, האם לא היה ראוי ליתן לו לטעון את טענותיו בטרם זכותו הקניינית תיפגע בצורה כה מהותית?

בסופו של יום, נדחתה הבקשה לביטול המדגם והושתו על מבקשת הביטול הוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח.

(בקשה לביטול מדגם רשום מס' 31007 טרמו גומי בע"מ נ' עגמון חברה לייצור מוצרי גומי ופלסטיקה בע"מ (מיום 4.11.11))

0

המדגמים לא משקרים: נוקיה רוצה להיכנס לשוק הטאבלטים

פעמים רבות כאשר חברה מתחילה לייצר מוצר חדש, היא מתחילה בהגשת בקשה למדגם בכדי להגן על העיצוב התעשייתי של המוצר. חשוב להדגיש, שאת המדגם מגישים (למעט חריגים מסוימים) לפני שהמוצר יוצא לשוק בפועל בכדי שהמדגם יהיה חדש במועד הגשת הבקשה, כנדרש בדין.

לעיתים, המדגם מתפרסם לפני שהמוצר יוצא לשוק בפועל. 
שני מדגמים שניתנו לנוקיה, בגין שתי בקשות שונות אך דומות אשר הוגשו באותו יום ואשר עוצבו על ידי אותו צוות מלמדות שלפחות לפני שנה, נוקיה רצתה להיכנס לשוק הטאבלטים נטולי המקלדת, דוגמת ה-iPad. העיצוב מראה שהטאבלטים אמורים להיות מתופעלים על ידי מגע בלבד. ויש שהעירו, שהעיצוב דומה לזה של הטלפונים N8 ו-E7 של נוקיה.
המדגמים הם D634,317 וכן D634,318  
טאבלט בסגנון N8
מדגם דומה אבל שונה
0

פסיקה: יש זכות יוצרים במקלדת "קומפי"

בית המשפט המחוזי קבע – יש זכות יוצרים במקלדת קומפי. מדובר במקלדת מיוחדת המיועדת לגיל הרך, ומאפשרת לאלו לשחק במשחקי מחשב יעודיים.

בעניין שהובא לפתחו, טענה התובעת, קומפי וור בע"מ, מי שרכשה את הזכויות בסימן המסחר הרלוונטי ובמוצרי קומפי עצמם, כי הנתבעים מכרו מוצר הנחזה להיות מקלדת קומפי. ברם, במהלך הדיון על צו המניעה הזמני שנתבקש, התברר כי המוצרים הגיעו לידי הנתבעים 1-3 מהיצרנית איי סי אי, שמייצרת עבור קומפי את המקלדת. למעשה, אין כלל מדובר במוצר מזויף, כי אם במוצר מקורי שיוצר עבור התובעת, אך נמכרת על ידי היצרנית בניגוד להרשאה, לנתבע 3. לבקשתה של הייצרנית, היא צורפה כנתבעת, ברם אף לאחר חלוף זמן ניכר, התובעת לא תיקנה את כתב התביעה כך שתתגלה עילה כנגד נתבעת זו, והיא נמחקה כנגדה. עוד נמחקו בהסכמת התובעת התביעות כנגד הנתבעות 1-2 שרכשו את המקלדת מהנתבע 2 בתום לב, ללא ידיעה על פסול כלשהו ובתמורה מלאה.
אם כן, נותר רק הנתבע 3, מר יוחאי בן זקן, שהיה בעת הרלוונטית בעלים של עסק לייבוא ושיווק מוצרים בסיטונאות בשם "בומרנג מערכות". בן זקן לא היה מיוצג בהליך – ונדמה שהתוצאה נבעה בדיוק בגלל סיבה זו. בן זקן לא הגיש חומר ראיות מצדו, לא הופיע לישיבת הוכחות שנקבעה, ולא הגיש סיכומים בתיק.
בית המשפט קבע כי במקלדת יש זכות יוצרים. כידוע, זכות יוצרים מגנה על יצירה, והפסיקה הכירה במגוון רחב של יצירות כמושא להגנה. ברם, בכדי שיצירה כלשהי תזכה להגנה, עליה להיות יצירה שהושקע בה מאמץ ויש בה מן המקוריות. וכך קבע בית המשפט:
"בענייננו אין ולא יכול להיות חולק כי המצאת המקלדת כרוכה בהשקעה של עמל ומקוריות ועל כן היא מוגנת על פי חוק זכות יוצרים; ואמנם משחקים כבר הוכרו על ידי בית המשפט העליון כיצירה שהיא נושא לזכות יוצרים"
בית המשפט קבע, כי היצרנית הפרה את זכות היוצרים במקלדת בכך שפעלה מחוץ לרישיון שהוענק לה, רישיון לייצר את המקלדת אבל רק עבור התובעת עצמה. אף שבן זקן לא הפר בצורה ישירה את זכות היוצרים, בית המשפט קבע כי הוא הפר את הזכות בצורה עקיפה, באשר הוא ידע כי נאסר על היצרנית למכור את המקלדות וכי מדובר בהעתקים המפרים זכויות יוצרים.
נוכח קביעות אלו, בית המשפט נעתר לבקשת התובעת והוציא צו מניעה קבוע, צו למתן חשבונות בכדי שיהיה ניתן לשום את הרווח שלו ממעשיו וכן את הנזק שנגרם לתובעת. עוד נפסקו הוצאות לשלב זה בסך 20,000 ש"ח.
לטעמי, פסק הדין אינו מבוסס כראוי, אף שתוצאתו נראית על פניה צודקת.
ראשית, לטעמי אין כאן כלל סכסוך קניין רוחני, אלא סכסוך קנייני טהור. מהעבודות המתוארות בפסק הדין, עליהן לא הרחבתי כאן, עולה כי סכסוך בין התובעת לבין היצרנית הוא העומד בבסיס עניין זה. במסגרת הסכסוך המסחרי הזה, התובעת סירבה לשלם ליצרנית בגין ייצור המוצרים ומשכך החליטה היצרנית למכור אותם במחיר עלות בכדי להקטין נזקיה ולגבות את חובה. בעוד בית המשפט ביקש להתייחס למוצרים כמפרים זכות קניין רוחני, ניתן היה להתייחס אליהם כאל קניין התובעת אשר נגזל שלא כדין.
אך הנקודה העיקרית היא דווקא זו – נקודת המוצא היא כי רק יצירה הינה מושא להגנת זכות יוצרים. עם זאת, בציטוט שהבאתי לעיל, בית המשפט, בכל הכבוד, טועה ומתייחס דווקא ל"המצאה". כידוע, המצאה אינה זוכה בהגנה על ידי זכות יוצרים, אלא דווקא להגנה באמצעות פטנט.
יאמר הקורא – עניין לנו בטעות סופר קלה (שאגב, ניתן לתקנה) ולא בעניין מהותי, אך לטעמי לא כך הוא. בית המשפט כלל לא מגדיר מהי אותה יצירה שהופרה.
האם מדובר בצורתה החיצונית של המקלדת? אם כן, הרי שעניין לנו במדגם, שאינו יכול להיות מוגן על ידי זכות יוצרים;
האם מדובר בשם המוצר או בלוגו? אם כן, שהרי יכול להיות שדווקא סימן המסחר היתה הזכות העדיפה בה הדיון היה צריך להתמקד;
או שמא מדובר בתוכנה המלווה למקלדת, שאז עניין לנו ביצירה ספרותית המוגנת בזכות יוצרים.
לפי לשון פסק הדין, נדמה בעיני שבית המשפט התייחס למקלדת עצמה, ולטעמי, זו אינה אלא "קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי […] הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין", ומשכך הם מהווים מדגם.
3

פסיקה: גופן מוגן על ידי זכות יוצרים ולא על ידי מדגם רשום

איזו הגנה ראוי להעניק, אם בכלל, לצורתן של אותיות – הגופנים (typecast)? שאלה זו עמדה במרכזה של החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז מתחילת חודש זה. בעניין ת"א (מחוזי ת"א) 5311-04-08 עזבון המנוח צבי נרקיס ז"ל נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ (מיום 5.10.10) נדונה סוגיה זו במסגרתן של שתי תביעות נגד מיקרוסופט. התביעות מתמקדות בשאלה האם מיקרוסופט הפרה את זכויותיהם של יוצרי הגופנים נרקיס וקורן?

0

תביעות הפרה חדשות

תביעות הפרת פטנט חדשות שהוגשו לאחרונה בארצות הברית, בקצרה:

  • אפל תובעת יצרנית של עזרים ל-iPod בגין הפרת פטנטים ומדגמים. עיקר התביעה מתייחסת למחברים (connectors) הקנייניים של אפל ואשר בהם היצרנית, מטבע הדברים, משתמשת. התביעה הוגשה בבית המשפט הפדרלי של המחוז הצפוני של קליפורניה. הפטנטים והמדגמים הרלוונטיים הם: פטנט 7,517,222, פטנט 7,627,343, פטנט 7,751,853, פטנט 7,783,070, מדגם D618,189, מדגם D588,545. (מקור)
  • חברת BackWeb הישראלית הגישה לבית המשפט הפדרלי במחוז הצפוני של קליפורניה תביעות נגד HP ו-IBM בגין הפרת פטנטים. נטען כי פטנט 5,913,040, פטנט 6,317,789, פטנט 6,539,429, ופטנט 6,374,289 מופרים על ידי ענקיות התוכנה. (מקור)
  • CommScope, חברת תשתיות תקשורת, תובעת את BoreFlex בגין הפרת פטנט 7,279,643. התביעה הוגשה לבית המשפט הפדרלי במחוז האמצעי של ג'ורג'יה. (מקור)
  • פרונובה תובעת את טבע וחברה נוספת בגין הפרת פטנט בבית המשפט הפדרלי המחוזי בדלאוור. נטען כי פטנט 7,732,488 הופר. (מקור)
0

דו"ח חדש של WIPO קובע: השפעות המשבר על חדשנות ודרישה ל-IP ניכרות, אך ההתאוששות בפתח

דו"ח חדש של WIPO מנתח סטטיסטיקות הנוגעות להגשות של פטנטים, מדגמים וסימני מסחר מהשנים האחרונות. מחברי הדו"ח טוענים שניכרה ירידה משמעותית בביקוש לזכויות קניין רוחני בשנים 2008-2009 וזאת על רקע משבר הכלכלי הגלובלי שהעולם חווה בשנים אלו. עם זאת, לפי הדו"ח, ישנם אינדיקטורים לכך שההתאוששות מהשפעות המשבר בתחום זה החלה השנה.

דו"ח זה מחזק ממצאים מדו"ח קודם בדבר הקיטון בפעילות בתחומי הקניין הרוחני בעקבות המשבר.
לעניין תחומי ההמצאות, הדו"ח מציין גידול של כמעט 600% בתחום האנרגיה לעומת שנת 2000. בשנת 2009 הוגשו קרוב ל-3,500 בבקשות PCT בגין המצאות בנושאים של תאי דלק, אנרגיה סולארית, שימוש באנרגית רוח ובאנרגיה גאותרמית, וזאת לעומת כ-600 בלבד בשנת 2000. המצאות ממין אלו מתומרצות, כזכור, במספר משרדי פטנטים כמו משרד הפטנטים הישראלי והאמריקאי.
0

פטנט וגניבת עין – הגנה משלימה

זכויות קניין רוחני יכולות לדור בכיפה אחת ולתת הגנה משלימה לאספקטים שונים.

כך, יכול שינתן פטנט על תוכנה, וזאת על אף שקוד התוכנה יכול שהוא מוגנת בזכות יוצרים. בצורה דומה, זכות יוצרים יכולה להגן על תמונה מפני העתקה ואילו סימן מסחר יכול לתת הגנה על שימוש בתמונה או בגרסה דומה לה, לשם סימון טובין ושירותים. מדגם יכול להעניק הגנה על צורתו האסטית של מוצר ואילו פטנט יכול להעניק הגנה על אספקטים פונקציונאליים בו.
בעניין ע"א 2154/07 בריח נ' אבגים (מיום 5.9.2010) נדונו בבית המשפט העליון ערעוריהם של מתחרים בשוק המנעולים למסכי מחשב, ושם באלה לידי ביטוי היתרון הגלום בהגנה כפולה של שתי מערכות דינים משלימות.
לתובעים בהליך המקורי יש פטנט בגין מנעול שכזה, ואילו הנתבעים התחרו בהם ומכרו מנעול משל עצמם. אף שרבות העובדות הרלוונטיות, הטיבה לעשות כבוד השופטת מ' נאור בתימצותה את העניין לכדי פיסקה בודדת:
ראובן מייצר ומשווק מִתקן המשמש לקיבוע מסכי מחשב לשולחנות. שמעון – אשר משמש כסוכן מכירות של המוצר אותו מייצר ראובן – מתחיל לייצר בעצמו מִתקן דומה. ראובן פונה לבית המשפט על מנת למנוע את ייצור ושיווק המתקן המתחרה של שמעון וכן על מנת לדרוש פיצויים המגיעים לו, לטענתו. בית המשפט מונע את ייצור ושיווק המוצר המתחרה של שמעון ומעניק לראובן פיצויים. בתגובה, שמעון מכניס שינויים במוצרו ומתחיל לייצר ולשווק מוצר חדש. ראובן פונה שוב לבית המשפט על מנת למנוע את שיווק המוצר החדש של שמעון. בית המשפט מאפשר את ייצורו ושיווקו של המוצר החדש. שני הצדדים מערערים על פסק דינו של בית המשפט. זו, בקליפת אגוז, הפרשה שלפנינו.
התביעה התבססה על מספר עילות ובראשן הפרת הפטנט הרשום של התוביעם וכן גניבת עין במכירת המנעול המתחרה. בית המשפט קבע, כי על אף שהפטנט לא הופר, בדרך פעולתם של הנתבעים היה משום גניבת עין. היינו, התובעים הוכיחו את שני הרכיבים הדרושים לעניין זה: הראשון, קיומו של מוניטין במוצר שלהם; והשני, חשש להטעיה ביחס למקור המוצר המתחרה.
בערעור, טענו הנתבעים כי לאחר שנקבע כי המוצר המתחרה אינו מפר את הפטנט, לא היה מקום להידרש לשאלת גניבת העין. לקושיה זו משיב בית המשפט העליון בצורה נחרצת:
הנתבעים טוענים כי לא היה מקום כלל להיזקק לתביעה בגין גניבת עין משנדחתה התביעה להפרת פטנט. אין לקבל טענה זו. התביעות אינן מוציאות זו את זו, ואין בעניין זה כל הסדר שלילי. בית המשפט קבע, בעקבות חוות דעת המומחה המוסכם, כי לא הופר הפטנט של נובל. אין פירוש הדברים שמותר לגנוב את דעת הבריות כך שהם יוטעו לחשוב שהנתבעים מוכרים להם את מוצרי התובעים.
כל מערכת דינים עומדת בפני עצמה. הפטנט נועד ליתן מונופול לממציא בגין המצאתו החדשה, המועילה, הניתנת לשימוש תעשייתי ושיש בה ההתקדמות המצאתית. מנגד, גניבת העין נועדה להגן על סוחרים ועל הציבור מפני תחרות לא הוגנת ולא הגונה שבה המתחרים ינצלו את המוניטין המוקנה לא להם ויגרמו לציבור לטעות ולשייך את המוניטין למוצריהם שלהם.
0

פסיקה: אין הפרת זכויות בהפצת מוצרי RICH

בתביעה שהתנהלה בין ויטה פרי גליל לבין Rich והמפיצה החדשה שלה, יצאה הראשונה מובסת.

הרקע לתביעה – הפסקת ההפצה של קצפת RICH ושאת מוצריה של RICH על ידי התובעת והמשך הפצתה על ידי מפיצה חדשה. לשם תביעתה, ניסתה המפיצה להיאחז בזכות קניין רוחני נטענות במארזי הקצפת והעוגות של RICH.
לטענת התובעת, את אריזת הקצפת עיצבה היא, על חשבונה והזכויות בה הועברו אליה. נטען, כי בשנת 2008 שכרה התובעת מעצב בכדי שיעצב את האריזה. לראיה, הביאה התובעת חוזה חתום, אף שאינו נושא תאריך, ובו מעביר היוצר-מעצב את זכויותיו ביצירה לתובעת.
כבוד השופט זפט קבע חד משמעית כי למעצב לא היתה כל זכות שיכל להעביר. נקבע, כי האריזה עוצבה בהתבסס על אריזה קודמת עד כדי העתקה כמעט מושלמת. בלשונו של בית המשפט:
"מהשוואה בין האריזות הישנות לבין אריזת הקצפת נראה כי הרכיבים העיקריים והמהותיים בהם ערימת התותים, הקצפת שמעל התותים, הסימן RICH'S, והמשפט "הקצפת הטעימה שתמיד מצליחה" המופיעים באריזת הקצפת הועתקו מהאריזות הישנות באופן שלכל היותר מדובר בעיבוד נוסף של האריזות הישנות"
כיוון שכך, המעצב לא יצר יצירה מקורית העומדת בדרישות הנמוכות של החוק – מידה מינימלית של יצירתיות או מקוריות. לעניין זה, קבע, אין נפקא מינא אם הזכויות באריזה המקורית – אותה "עיבד מחדש" המעצב – הן בבעלותן של הנתבעות או לאו. זכות היוצרים אינה קמה מקום שבו אין יצירה חדשה ובהעדר טענה כי לתובעת זכות כלשהי בעיצוב הישן, נשמט הבסיס לטענתה כי הנתבעות מפרות את זכותה שלה.
אך התובעת הלינה גם על הפרה של מדגם רשום שבבעלותה. המדגם, אשר מתייחס לקופסא של עוגה, הונפק ונרשם כדין. בתעודת המדגם ניתנה הצהרת חידוש ולפיה החידוש שבמדגם הינו בחלק התחתון של הקופסא. מהצהרה זו ניסתה התובעת לחמוק בטענה כי יש לראות את המדגם כמגן על הקופסא כמכלול שלם. עם זאת, מדגם על תחתית הקופסא היה יכול להיות מופר, עקרונית. אלא מאי – שהתובעת עצמה הודתה כי אין בחלק זה אלא רכיבים שמטרתם מכתיבה את צורתם ומשכך הם אינם ראויים להגנת המדגם.
בסיכומו של יום, התביעה נדחתה על שלל רכיביה. בית המשפט פסק הוצאות בסך 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ לטובת כל אחת מהנתבעות.
(ת"א (ת"א) ויטה פרי גליל (החדשה) בע"מ נ' נטו מלינדה סחר בע"מ (מים 25.8.2010))
2

פסיקה: אין הפרת פטנט במערכת לפריצה דלתות – שלל סוגיות

פסק הדין שנידון בבית המשפט המחוזי בחיפה מעורר מספר סוגיות מעניינות.
במרכזה של תביעה זו מערכת לפריצה "קרה", שהיא מערכת המאפשרת פריצת דלתות שלא באמצעות חומרי נפץ או מקור אש דומה. לתובעת הוענק פטנט ישראלי בגין מערכת זו וכן נרשם לזכותה מדגם.
לאחר הגשת הבקשה לפטנט ובטרם נבחנה הבקשה על ידי רשם הפטנטים, פירסם משרד הביטחון מכרז למערכות פריצה קרה שכאלו. במכרז זה זכתה אחת הנתבעות. לאחר זכייה זו החלה התובעת בשורה של הליכים לנסות ולערער על תוצאות המכרז. התובענה דנן היא הצעד האחרון בעניין זה.
תוקפו של הפטנט
במסגרת טענות ההגנה, נטען כי דינו של הפטנט להתבטל. במסגרת טענה זו, הוצגו מספר פרסומי ידע קודם שמתארים מערכות דומות לזו שנתבעה בפטנט. עם זאת, קיומו של רכיב אחד – טבעת מסתובבת – הוא שהציל את הפטנט מלהתבטל נוכח העדר חדשנות. תפקידה של הטבעת לאפשר גישה למפתח אותו מבקשים לפרוץ מזוויות שונות. בית המשפט קבע כי:
בשל האפשרות הקיימת שרשם הפטנטים, אף אם היה נחשף למוצרים הקיימים ולפטנטים הרשומים בתחום הרלוונטי, היה בכל זאת רושם את הפטנט או חלקו, אך בשל ההמצאה הכרוכה בהתקן הטבעת המסתובבת, סבור אני כי למרות הבעייתיות הרבה ברישומו של הפטנט מלכתחילה, אין זה מן המידה שאורה במסגרת הליך זה על ביטולו של הפטנט, על קרבו וכרעיו.
לטעמי, בעניין זה בית המשפט נקלע לכלל טעות. עיקרון טוהר הפנקס מחייב ניקוי פנקס הפטנטים מהמצאות שלא ראויות להיות מוגנות בפטנט. האינטרס הציבורי מחייב זאת, שכן הפטנט, המהווה מעין חוזה בין הממציא לציבור, מעניק לממציא מונופול בתמורה לגילוי פרטי ההמצאה. ואם מדובר בהמצאה שהיתה כבר ידועה או שבעל מקצוע מיומן יכל להגיע אליה לבדו – הרי שהממציא לא קיים את חלקו, וממילא אין כל הצדקה כי הציבור יהיה מנוע מלנצל את ההמצאה. אם נתקל בית המשפט בפטנט שלא ראוי להירשם כפטנט – טובת הציבור מחייבת את מחיקתו, אף אם הצדדים מחליטים אחרת (ראו סעיף 34 לחוק הפטנטים כדוגמה).
אמנם, כפי שבית המשפט קובע, נטלי ההוכחה לעניין זה רובצים על הטוען טענת הבטלות. אך נדמה לי כי מהכתובים עולה כי הנתבעים עמדו בנטל זה. יתרה מכך, בית המשפט קובע עוד כי אין בהחלטתו למנוע פתיחת הליך נפרד ונוסף בפני רשם הפטנטים. ראשית, אני סבור כי בקביעותיו של בית המשפט יש משום השתק פלוגתא בסוגיה זו, שסוגר את דרכם של הנתבעים מלפתוח בהליך זה. אך חשוב מכך – יעילות הדיון מחייבת הכרעה בסוגיה זו לכשהיא מתעוררת. שליחתם של הצדדים לפתוח בהליך חדש ונפרד הכרוך בהוצאות נפרדות ובשמיעת אותן הראיות שכבר נשמעו בפני בית המשפט נראית בעיניי ככפילות מיותרת.
חובה לדווח על ידע קודם המוכר למבקש פטנט
במסגרת פסק הדין ביקר בית המשפט את העובדה שמספר פריטי ידע קודם לא נחשפו בפני הרשם.

מכל מקום, תהא אשר תהא רמת הפתיחות והגילוי שנהגו התובעים עם עו"ד לנגר בבואם לשכור את שירותיו להגשת הפטנט, ולכשעצמי סבור אני כי הם נמנעו מלגלות לו על קיומם של מוצרים דומים הנמצאים בשוק מזה שנים, ואם היו מגלים לו זאת, בוודאי היה שוטח העובדות בפני הרשם, ברור כי בסופו של יום אינפורמציה מהותית עד מאוד זו, לא נפרשה בפני רשם הפטנטים, בעת שדן באישור הפטנט.

עם זאת, חשוב להדגיש כי בישראל, בניגוד לארצות הברית, אין חובה כללית לגלות את כלל פרטי הידע הקודם הידועים למבקש הפטנט. סעיף 18 לחוק הפטנטים מסמיך את הרשם לדרוש פרטים אלו, ולאחרונה הוא החל לעשות כן (ראו חוזר רשם מ.נ. 83), אך בהעדר דרישה כזו, אין המבקש מחויב לגלות את כלל הפרסומים הידועים לו.
אסייג את דברי. יתכן גם יתכן, כי מכוח חובת תום הלב הכללית במשפט הישראלי יהיה המבקש חייב להגיע לרשם הפטנטים בכפיים נקיות ולגלות פרסומים מהותיים הידועים לו. אך למיטב ידיעתי אין כל פסיקה המתייחסת לחובה מעין זו, ובמצב זה, אם מבקש בית המשפט לעגן אותה, ראוי כי הדבר ייעשה מפורשות. במקרה דנן, בית המשפט לא קבע כי הופרה חובה שכזו, אך מנימת הכתובים נהיר כי הוא חש שלא בנוח עם התנהלותו של התובע.
הפרת פטנט בפרסום מכרז
במסגרת התביעה נתבעה גם מדינת ישראל בגין הפרת פטנט בפרסום המכרז. נטען, כי משרד הביטחון העביר מוצר של התובעים לנתבעים כדי שיעתיקו אותו וכי העביר לנתבעים גם שרטוטים. בית המשפט דוחה טענות אלו מבחינה עובדתית, ומדגיש כי במסגרת המכרז לא צורפו שרטוטים:

בעניין זה ראוי להוסיף כי ,על פי עדותו של רס"ן סימון האפיון [של המכרז. ז.ג.] לא כלל שרטוטים, ואף לא תמונות, אלא היה בלשונו של העד "אפיון ביצועים", וליצרן ניתן חופש פעולה מלא להחליט על בסיס איזו טכנולוגיה הוא ייצר את המוצר שיתחרה במכרז.

עם זאת, אבקש להתייחס דווקא לפן המשפטי של טענה זו. היתכן כי בפרסום שרטוטים יש משום הפרת פטנט לכשעצמה? הפרת פטנט מתרחשת כאשר יש ניצול של ההמצאה נשוא הפטנט או עיקרה. ניצול מוגדר בחוק הפטנטים:

(1) לענין אמצאה שהיא מוצר, כל פעולה שהיא אחת מאלה – ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;

(2) לענין אמצאה שהיא תהליך – שימוש בתהליך, ולגבי מוצר הנובע במישרין מן התהליך – כל פעולה שהיא אחת מאלה: ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה, או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;

ברי, כי בפרסום שרטוטים – אף יהיו אלו שרטוטים מדויקים של מוצר המפר את הפטנט – אין משום ייצור, אין משום שימוש, אין משום הצעה למכירה, אין משום מכירה ובוודאי שאין משום ייבוא. כיוון שכך, אף בפרסומם של שרטוטים לא יכולה להיות הפרה של פטנט. ייתכן ויש עידוד של הפרה על ידי אחר, ויכול שיש כאן הפרה תורמת מסוג אחר, אך הפרה עצמאית ונפרדת – לאו.

יתרה מכך, וזהו העיקר – העיקרון הגלום בדיני הפטנטים,חשיפה וגילוי בתמורה למונופול, מחייב כי נאפשר לכל דכפין להמשיך ולהפיץ את הבשורה. המצאה שזכתה לפטנט זוכה להגנה מפני ניצול בפועל, ולא מפני לימוד תוכנה. נהפוך הוא – המטרה שלשמה מוענק המונופול על ניצול האמצאה היא העשרת הידע והשיח הציבורי בתובנות חדשות והמצאות מועילות שכשזמנן יגיע גם הן יצטרפו לנחלת הכלל. עד זמן זה, תיאורם לבדו הינו האספקט שלהן שנכנס בכנפיה של נחלת הכלל. (ובהערת אגב אוסיף שזו הסיבה לכך שבארצות הברית ישנה קביעה פוזיטיבית כי אף אין זכות יוצרים בפירוט בקשת הפטנט ובשרטוטים שבה)
מדגם או פטנט
לזכות התובע, כאמור, עמד גם מדגם רשום. בית המשפט קבע כי מדובר במדגם שכל רכיביו אינם אלא מוכתבים מהפונקציונאליות הנדרשת מהם. כיוון שכך, נקבע, לא היה מקום לרשום אותו כמדגם. בלשון בית המשפט:

עיון במדגם מעלה כי טענה זו בדין יסודה. אכן המדובר בהתקן מכאני אשר צורתו מוכתבת אך ורק על ידי התפקיד שהוא בא למלא.

בעניין זה ראוי להבהיר שאף כי הפונקציונאליות של חפץ אינה שוללת את כשרות צורתו לרישום כמדגם, הרי בשעה שהצורה מוכתבת כל כולה רק על ידי הפונקציה שהחפץ בא למלא, אין היא ראויה לרישום בתור מדגם. (בעניין זה ראה, בין היתר, ע"א 430/67, שרנוע בע"מ נגד מפעלי סרן מאוחדים בע"מ (בפירוק) נגד תנובה ואח', פ"ד כב' (1), 113, וכן ע"א 513/89 s/ interlogo a, נגד lines bros .s.a ואח' , פ"ד מח (4), 133)

בית המשפט הוסיף וקבע מעבר לנדרש כי המדגם אף לא היה חדש במועד רישומו ואף משום טעם זה – דינו להתבטל.

בסופו של יום, דחה בית המשפט את התביעה על שלל רכיביה ועילותיה ופסק הוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ לנתבעים 1-4 (החברה הנתבעת, בעלי מניותיה ומנהליה) והוצאות בסכום זהה לנתבעת 5 – מדינת ישראל.

(ת"א (חיפה) 34912-11-09 הידרו-נע נ' סאן הייטק בע"מ (22.8.2010))

0

מדגם חדש לאפל: Slide to Unlock


מדגם ארה"ב שמספרו D621,849 ניתן לאפל ביום 17.8.2010, והוא מתייחס לממשק המשתמש המוכר "slide to unlock". על אף שמו, Design Patent, המדגם האמריקאי אינו מגן על הפונקציונליות של הממשק אלא רק על צורתו האסתטית. בפוסט הזה ניתן לראות כיצד שם הזכות בילבל את הכותב והטעה אותו לחשוב שההגנה היא על השימוש הכללי בממשק נעילה שכזה.

זכות המדגם בישראל מוסדרת בפקודת הפטנטים והמדגמים (אשר הסדירה את ענייני הפטנטים בטרם כניסתו לתוקף של חוק הפטנטים). המונח מדגם מוגדר שם בצורה ברורה וממצה:

"מדגם" אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני;

זכות המדגם הינה זכות רחבה לשימוש בלעדי במדגם. זאת, בניגוד לזכות היוצרים המעניקה שימוש בלעדי ביצירה מוגנת מסוימת או בנגזרותיה. כלומר, בניגוד לזכות היוצרים, המדגם מעניק זכות בלעדית גם לשימוש בלתי תלוי. כך, העובדה שמי שמשתמש במדגם לא הכיר ולא ראה מימיו את המדגם עצמו – ולכן לא העתיק – אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הפרתו של מדגם. זכות המדגם חייבת ברישום אצל רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ובקשה לרישום שכזו נבחנת לא רק לקיומה של מקוריות אלא גם להיות המדגם חדש.

0

פסיקה: קיומו של מדגם מחריג את תחולת הלכת א.ש.י.ר

בעניין ת"א (מרכז) 10648-09-09 שבא מפעלי מתכת בע"מ נ' לאוניד שפרן (29.7.2010) נדחתה תביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט אשר נסמכה על הטענה כי הנתבעים מכרו חיקו של מהדקים ליציקות בטון שהתובעת יצרה. בית המשפט דחה את התביעה נוכח קביעות עובדתיות לפיהן התובעת לא הוכיחה כי היא שיצרה את המהדקים וכי הנתבעים מכרו חיקויים של המהדקים הרלוונטיים.
עם זאת, בית המשפט הוסיף אוביטר בו הוא התייחס לשימוש שניסתה התובעת לעשות בדיני עשיית העושר. במקרה זה נטען כי לזכות התובעת קיים מדגם רשום. עם זאת, התובעת ביכרה לבסס את המקור לחיוב (להבדיל מגובה החיוב עצמו) על בסיס עשיית עושר על ידי הנתבעים ולא על בסיס הפרת המדגם הרשום. יודגש, כי בניגוד גמור לעניין א.ש.י.ר (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998)), שם דובר במדגמים אשר לא נרשמו ולא זכו להגנה, כאן דובר במדגמם שנרשם כדין. במצב דברים זה, קבע בית המשפט, אין הצדקה לפנות לדיני עשיית העושר, המהווים, לצורך עניין זה, דינים שיוריים.

"עסקינן במקרה שבו התובעת עצמה לא רק טוענת שהמהדק הישר שהיא משווקת ניתן להגנה בדרך של רישום קניין רוחני (מדגם), אלא אף טוענת לקיומו ולתוקפו של מדגם כזה שרשמה בפועל. למרות זאת בחרה התובעת – מבלי שטרחה לנמק צעד זה – לזנוח את עילת התביעה של הפרת המדגם. נתון זה מעורר את השאלה האם ראוי בכלל להגן על מוצר שנרשם בפועל כמדגם גם באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט. למצער ניתן לומר שתשובה חיובית לשאלה זו אינה מובנת מאליה (לדיון בסוגיה בהקשר הרחב שלה ראו: ע' גרוסקופף, הגנה על כללי תחרות באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט, אופקים חדשים במשפט, תשס"ב, עמ' 303-330). הלכת א.ש.י.ר נתפסת כמקור להגנה באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט על רעיונות שלא זכו להגנת קניין רוחני משום שאינם יכולים לקבל הגנה כזו, או משום שכעניין שבעובדה לא פעל במי שהיה זכאי להגנת הקניין הרוחני באופן הנדרש על מנת לקבלה מסיבה כלשהי, מוצדקת יותר או מוצדקת פחות. לפחות חלק מהשופטים שישבו בדין בפרשת א.ש.י.ר אף ייחסו משקל לשאלה מדוע לא קיבל המוצר נשוא התביעה הגנה בדיני הקניין הרוחני, והיו שסברו כי רק בהתקיים הצדקה למחדל ההגנה הקניינית ראוי לשקול הענקת הגנה מתחום דיני עשיית העושר. כל זאת כאשר עסקינן במוצר שלא קיבל הגנה מתחום הקניין הרוחני. ספק גדול אם יש הצדקה להחיל הגנה המבוססת על דיני עשיית עושר על מוצר שזכה, לפחות לכאורה ולטענת מי שתובע להגן על הייחודיות שלו במוצר הזה, להגנת דיני הקניין הרוחני (בענייננו – על ידי רישום מדגם)."

בדומה לפסק הדין בעניין AllJobs שם בית המשפט סירב להכיר בעילה מכוח דיני עשיית עושר מחשש לשינוי האיזון המהותי של דיני זכויות היוצרים, בית המשפט דכאן מיאן אף הוא להתבסס על דינים אלו כאשר דיני המדגמים היו יכולים לבסס את עילת התביעה. פסק דין זה מצטרף לשורה של פסקי דין אשר גודרים את תחולתה של הלכת א.ש.י.ר. לפי המגמה הקיימת היום, נדמה כי לא בנקל ניתן יהיה לזכות בתביעה שעילתה עשיית עושר והיא אינה מובאת מכוחה של זכות קניין רוחני שרירה וקיימת.

תגיות:
0

מדגם לאפל על העיצוב של ה-iPhone

מדגם ארה"ב מספר D613736 ניתן לאפל ביום 13.4.2010 בגין הצורה של מכשיר ה-iPhone.

תגיות: ,
0

פסיקה: אין אפשרות להחזיר מדגם לתוקפו, יהיו הסיבות למחדל אשר יהיו

בבקשה להחזר תוקפו של מדגם שבוטל מס' 39367 (15.4.2010) קבעה כבוד הפוסקת י' שושני כספי, בהמשך לפסיקה קודמת שלה מחודש שעבר, כי אין מסמכותו של הרשם להחזיר לתוקפו מדגם שפקע לאחר חלוף תקופת החסד שהפקודה מעניקה. בעניין זה, להבדיל מהעניין הקודם, דובר בפיגור קצר יחסית של מספר חודשים (בניגוד לשנים), שנטען כי נגרם בשל מצבו הרפואי והכלכלי הבלתי שפיר של המבקש.

הפוסקת קבעה כי בהעדר סמכות שבדין להאריך את המועד הקבוע בפקודה, אין כל נפקות לסיבה שבגינה נגרם האיחור. תהא הסיבה מוצדקת ככל שתהיה, נרמז, תוקפו של המדגם לא יוחזר. עם זאת, הפוסקת קבעה כי:
במאמר מוסגר יצוין כי בדל ראיה כתימוכין לטענת המבקש בדבר מצבו הרפואי והכלכלי הבלתי שפיר, בעטיו לכאורה נמנע ממנו לשלם את אגרת החידוש במועדה, לא הובא כנדרש.
הפוסקת מוסיפה ומנמקת את קביעתה באינטרס הציבורי:
בהחלטתי זו, ניתן ביטוי הולם לאינטרס הציבורי אשר על הגנתו אמון רשם המדגמים. כאמור, החל מחודש דצמבר 2009, נתבשר הציבור כי פקע תוקפו של המדגם נשוא בקשה זו [כאשר התפרסם דבר הביטול ברשומות. ז.ג.]. לא מן הנמנע כי חברות מתחרות פעלו לאורו של המידע הנ"ל והחלו לעשות שימוש במדגם שרישומו בוטל. החלטה לפיה יוחזר לתוקף רישום המדגם נשוא בקשה זו לאחר זמן כה רב יש בה כדי לפגוע בזכויות צדדים שלישיים ולסכל את ניסיונו של רשם המדגמים להביא לוודאות בחיי המסחר.
להשקפתי, ניתן למצוא פתרון ביניים במקרים שבהם נגרם איחור מסיבות מוצדקות, ועדיין להימנע מלפגוע בצדדים שלישיים. אחד הפתרונות האפשריים הוא מתן זכות שימוש בגין שימוש קודם (intervening right). כך למשל, תוקפו של המדגם יכול ויושב על כנו, וזאת מבלי לפגוע בזכותם של אלו אשר הסתמכו על בטלותו של המדגם והחלו להשתמש בו. אמת – הציבור יוצא נחסר, באשר מה שהיה מותר שוב הפך אסור. ברם, כל אלו אשר הסתמכו על הפיכתו של האסור למותר, לא ייפגעו, ואלו אשר לא פעלו כן, לא יוצאים נפסדים שהרי ממילא לא ידעו אודות הפיכת האסור למותר. בצורה זו, האמון ברשם המדגמים לא ייפגע, שכן מי שנסמך עליו יהיה זכאי להגנה אישית, ועם זאת, בעל המדגם יהיה זכאי להשיב את המדגם על כנו באם יימצאו הנסיבות המצדיקות זאת.הסדר מעין זה קיים בחוק הפטנטים ולאחרונה אף דיווחתי על פסק-דין שעסק בו. אוסיף ואדגיש, כי בניגוד לדין בישראל, אשר עורך הפרדה ברורה בין המדגם לבין הפטנט, הדין האמריקאי רואה בשתי הזכויות סוגי פטנטים – אם זה הפטנט Utility Patent ואם המדגם Design Patent. הכלל אמור בדבר זכויות בגין שימוש קודם, קיים בדין האמריקאי בהקשרים רבים, ואין הוא מבדיל בין פטנט לבין מדגם.
כך או כך, הפקודה עצמה אינה מקימה זכות שכזו, ואף שניתן היה להקימה באמצעים פרשניים, נדמה מהחלטת הפוסקת כי במקרה הנוכחי לא היתה סיבה מוצדקת להתרשלותו של בעל המדגם. משכך הם פני הדברים, ממילא לא היה מקום להשיב את זכות המדגם על כנה.
תגיות:
0

פסיקה: מדגם שתוקפו פקע לא יוחזר לתוקף

בקשה להחזר תוקף של מדגם נדחתה על ידי הפוסקת י' שושני כספי (בקשה להחזר תוקף מדגם שבוטל מס' 34297, יונייטד פק בע"מ). תוקפו של מדגם הוא חמש שנים מיום הגשת הבקשה, תקופה הניתנת להארכה לשתי תקופות נוספות של חמש שנים כל אחת, ובלבד שמשולמת אגרה מתאימה. הפקודה מתירה תשלום לאחר פקיעת תוקף המדגם, במשך תקופה של ששה חודשים, ובלבד שתשולם אגרת איחור בנוסף לאגרת החידוש.

במקרה זה, בעלת המדגם לא השכילה לשלם את אגרת החידוש בעוד המדגם היה בתוקף. אף שנטען כי שילמה את האגרה לאחר תום חמש השנים, לא נטען כי שולמה אגרת איחור.
הפוסקת דחתה בקשה זו וקבעה כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי אכן שילמה את האגרה. עוד נקבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי, שכן היא הוגשה כעבור ארבע שנים מיום ביטול המדגם:
לא ניתן להתעלם מן השיהוי הרב שבין המועד בו בוטל רישום המדגם לבין המועד בו הוגשה בקשה זו. מן הבקשה שבפני עולה כי המדובר ב"מדגם בסיס" או בלשון אחרת – "מדגם ליבה" של פעילות בעלת המדגם" (סעיף 7 לבקשה). לאור החשיבות הרבה שמייחסת המבקשת למדגם נשוא הבקשה שבפני, מן הראוי היה לדעתי כי המבקשת תנהל מעקב תדיר ורצוף אחר רישום המדגם שבבעלותה ותוודא כי הינה פועלת בהתאם להוראות בסיסיות במטרה לשמר באופן מירבי את ההגנה המוקנית לה מכח רישום המדגם. המבקשת נמנעה מלעשות כן, וכך מצאה עצמה לאחרונה מופתעת להתבשר כי מדגמה פקע בשל אי תשלום אגרת חידוש.
דחיית הבקשה נובעת גם מאינטרס ציבורי רחב יותר מתשלום אגרה. מדגמים, כידוע, הם זכויות מסוג קניין. זכויות אלו חלות כלפי כולא עלמא, וכיוון שכך נזהרים בהיקפם. כאשר זכות הקניין במדגם פוקעת, הציבור זכאי לעשות שימוש במדגם כרצונו. השבתו של הגלגל לאחור והענקת הבלעדיות לבעל המדגם בשנית אינה עניין טריוויאלי. כיוון שכך, המחוקק קבע את תקופת החסד בת ששת החודשים שבהם ניתן עוד להחזיר את תוקפו של המדגם. אך לאחר עבור תקופה זו, אין עוד אפשרות חוקית, וממילא לא צריכה להיות אפשרות שכזו, להשבת המדגם המצוי בנחלת הכלל לחיק המונופול של בעל המדגם.
תגיות:
0

פסיקה: הפרה של מדגם של קרוקס

החלטה בעניין (Crocs Inc. v. ITC (Fed. Cir. 2010.

ועדת ה-ITC דחתה את תביעתה של חברת קרוקס, יצרנית הנעלים המוכרות, בגין הפרת מדגם. קרוקס לא אמרה נואש וערערה לבית המשפט הפדרלי לערעורים.
מדגם ארה"ב US D517,789 תובע, לא במפתיע, מדגם על צורת נעל. במדגמים ההגנה הניתנת לבעל המדגם אינה מוגדרת בצורה מילולית, להבדיל מפטנטים, והיא משתרעת על פני הצורות המתוארות בשרטוטים. בית המשפט הזהיר מפני שימוש יתר בתיאור מילולי של המדגם. תיאור שכזה, ציין, עשוי להסיט את תשומת הלב מהמדגם כמכלול לפרטי-פרטיו. בסופו של יום, קבע בית המשפט, השרטוטים מתארים בצורה הטובה ביותר את אשר מוגן במדגם.
הערכאה הדיונית פירשה את המדגם כדורש רצועה בעלת עובי אחיד וחורים המפוזרים באופן שווה על גבי הנעל. ערכאת הערעור קבעה כי שתי דרישות אלו אין נובעות מהשרטוטים.
בהפרת מדגם, המבחן הנהוג הוא של הצופה הסביר ("the ordinary observer"): אם צופה סביר היה טועה לחשוב שמוצר הוא המוצר המופיע במדגם, הרי שיש הפרה. בית המשפט קבע כי לאור הפרשנות המוטעה של המדגם, הקביעה לפיה אין הפרה היתה שגויה אף היא. בית המשפט קבע כי המוצר המפר נראה כמעט זהה למדגם ומשום כך הצופה הסביר לא היה יכול להבחין בין השניים.
רשם הפטנטים האמריקאי דיוויד קאפוס הזכיר בבלוג הרשמי שלו את ההחלטה הזו בפוסט שכותרתו "חדשות טובות לבעלי מדגמים" וציין כי היא מראה שבית המשפט תומך בבעלי הזכויות הקניין רוחניות.
תגיות: ,
0

בטריות נטענות על ידי USB

חבר שלח אלי לינק לאתר עם עיצובים מיוחדים: http://www.moixadesign.com.

בין היתר, נתקלתי באתר בבטריות נטענות על ידי חיבור USB. מגניב ביותר, ואף במחיר סביר – כשבעים ש"ח.
(התמונה מהאתר http://www.usbcell.com)
מסתבר שלחברה יש מספר זכויות קניין רוחניות שמגנות על מוצר זה.
בין היתר, מדגם אמריקאי US D577,333 המגן על הצורה האסטית של המוצר, פטנט אמריקאי US 7,375,494, על מוצר הכולל בטריה בעלת מחבר מתאים למחשב, וסימן מסחר אמריקאי US 78,883,785 על הסימן USBCELL.
אתר המוצר מפרט זכויות קניין רוחניות נוספות (כגון זכויות במדינות אחרות, ובקשות פטנט נוספות).

1

מדגם לדף הבית של גוגל

לאחרונה הנפיק משרד הפטנטים האמריקאי מדגם לחברת גוגל. מדגם USD599,371, שניתן בספטמבר 2009, מגן על העיצוב של עמוד הבית של גוגל, כפי שהוא מתואר בשרטוט זה:

מדגם מעניק זכות על הצורה האסתטית של המוצר, במקרה זה ההצגה הגרפית של דף האינטרנט.
בשנים האחרונות ישנה נטייה הולכת וגוברת להגיש בקשות למדגמים בכדי להגן על עיצובים של דפי אינטרנט. בעניינם של מדגמים, חשוב לזכות כי גם שם נדרש שהעיצוב יהיה חדש, ומשום כך חשוב להגיש את הבקשה טרם פרסומו והעלאתו לאינטרנט.

הערה קטנה נוספת בענייני מדגמים – בארצות הברית מדגמים מכונים Design Patents ואילו פטנטים מכונים Utility Patents. משום כך מדגמים אמריקאים מאוזכרים על ידי השימוש באות D. למשל – USD599,371

תגיות: ,