מוניטין ארכיון

0

פסיקה: הזכות לפרסום היא קניינית ונמשכת 25 שנה מהמוות

A salvador dali like portrait, Portrait of a young man with his cat.  © Casfotoarda | Dreamstime.com

A salvador dali like portrait, Portrait of a young man with his cat
© Casfotoarda | Dreamstime.com

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת.א. 11740-03-13 Fundacio Gala Salvador Dali נ' וי.אס.מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (מיום 28.8.2016), נקבע כי הזכות לפרסום (right of publicity), שהיא הזכות לעשות שימוש מסחרי בשמו, קולו, או דמותו של אדם, היא זכות קניין לכל דבר ועניין, הניתנת לסיחור והעברה בירושה, בפרט. עוד נקבע כי משכה הראוי של זכות זו לא יפחת מ-25 שנה לאחר מותו של אותו אדם. כמו כן, נפסק כי מדובר בזכות עצמאית ומובחנת מזכויות קניין רוחני אחרות מוכרות בדין, שהפרתה מקימה עילת תביעה בעשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, הצד הנפגע עשוי לזכות בסעד של השבת רווחי המפר או תשלום דמי שימוש ראויים לפי שווי שוק של הזכות, בהתאם לנסיבות העניין.

עובדות המקרה

התובעות, קרן ספרדית וחברת-בת הולנדית שלה, המנהלות את נכסי העיזבון של הצייר ואמן הסוריאליזם סלבדור דאלי, לרבות נכסי קניין רוחני ובהם זכות היוצרים ביצירותיו וסימני מסחר המכילים את שמו ורשומים ברחבי העולם ובישראל, הגישו תביעה כנגד שתי חברות שיווק, שרכשו זכויות שימוש מסוימות וחלקיות באחת היצירות של האמן, בגין שימוש חורג ואי ייחוס כנדרש, וכן כנגד רשת הקמעונאות "המשביר לצרכן" וחברת שיווק קשורה, על רקע הפרות נטענות שונות מצד כל הארבע וגורמים אחרים מטעמן של הזכויות ביצירה ובשמו של האמן, לרבות הפרת סימן מסחר רשום ו/או מוכר היטב, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט בגין הפרת הזכות לפרסום, הפרת זכות יוצרים, ואף הטעיה צרכנית. בין התובעות ושתי הנתבעות הראשונות התנהלו הליכים קודמים שהסתיימו בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, אלא שהראשונות סברו כי האחרונות הפרו את ההסכם ותבעו את ביטולו, במקביל לניהול הליכי ביזיון בית משפט כנגדן.

לקריאת המשך המאמר »

0

תזכיר הצעת חוק המדגמים: לידתו של המדגם הלא רשום

גם עיצובי בגדים יזכו להגנה ללא רישום
(cc by fashion_10117)

משרד המשפטים פרסם את תזכיר הצעת חוק המדגמים והוא מאפשר לציבור להעביר הערות ביחס אליו עד ליום 14.03.2013 באמצעות אתר קשרי ממשל.

הצעת החוק מבקשת לערוך ריביזיה בתחום דיני המדגמים, תחום אשר מוסדר כיום על ידי הפקודה המנדטורית. בין היתר, מוצע לעדכן את מבחני הכשירות כך שזכות זו תחול רק על מדגם שהוא חדש ובעל אופי ייחודי. לעניין זה אף מוצע לעדכן את דרישת החידוש כך שזו תהיה דרישה גלובאלית ולא תתייחס רק לחידוש טריטוריאלי במדינת ישראל. בפועל, כזכור, בשנים האחרונות רשות הפטנטים מתייחסת לפרסומים באינטרנט כאל פרסומים בישראל. קביעה זו, הלכה למעשה, איינה כמעט לגמרי את ההבדל שבין מדגם חדש בישראל ובין מדגם חדש מבחינה עולמית. אף הדרישה לעניין "אופי ייחודי" דומה במידה רבה להלכה הפסוקה שקובעת שיש להתייחס באופן שונה למדגמים מסוגים שונים לאור אופיים ומספר המדגמים בכל תחום.

המדגם הלא רשום

השינוי המרכזי שהתזכיר מבקש לערוך הוא בלידתה של זכות חדשה: המדגם הלא רשום. כידוע, כיום בעל מדגם שלא טרח לרשום אותו אינו חוסה בצלה של הגנת דיני המדגמים. בהעדר הגנה כאמור, בעל המדגם יכול להיעזר – במקרים חריגים, יש להדגיש – שבהם מי שיעתיק את המוצר יעשה עושר ולא במשפט, אף אם לא נרשם מדגם כלשהו (כפי שנקבע בהלכת א.ש.י.ר). התזכיר מציע לבטל את הצורך ואת האפשרות לפנות לדינים אלה. תחת זאת, תהיה לבעל מדגם שלא רשם את המדגם הגנה למשך שלוש שנים מפני העתקה. זאת, להבדיל מזכותו של בעל המדגם הרשום להגנה בת 15 שנה מפני ניצול כלשהו של המדגם.

הזכות של המדגם הלא רשום תוכל לסייע למעצבי מוצרים שהם "אופנות מתחלפות" ואשר חיי המדף שלהם קצרים, ומשכך לא תמיד רושמים בגינם מדגמים. דוגמה בולטת אחת למוצר שכזה היא תעשיית האופנה והבגדים. זכות זו תוכל גם לסייע לבעלי מדגמים שהם עסקים קטנים ואשר אינם בהכרח מודעים לצורך ולאפשרות לרשום את המדגמים בכדי לזכות בהגנה.

מדגם לא רשום יוכל לעזור גם למי שלא רשם מדגם ועוולת גניבת העין אינה מסייעת לו. עוולת גניבת העין דורשת הוכחת קיומו של מוניטין, דרישה שהרף להוכחתה אינו בר-השגה למרבית המוצרים והיצרנים בשוק (למשל: פרשת מומלצימרפרשת בגדי הים של משען ואפילו עניין טומי הילפיגר). אם תתקבל ההצעה, המדגם הלא רשום יעניק הגנה מוגבלת בזמן גם לחיקויים של מוצרים שלא צברו מוניטין.

שינויים נוספים: זכות מוסרית, גופנים ותוכנות מחשב

עוד שינוי מעניין הוא ההתייחסות לזכות המוסרית של מעצב המדגם, שמעתה יהיה זכאי לקרדיט ראוי בפנקס הרשמי. כך, סעיפים 21-23 להצעה שבתזכיר מקבילים לסעיפים 39-43 לחוק הפטנטים, ומקנים למעצב, אף אם הוא לא בעל המדגם, לבקש את ציון שמו בפנקס.

כמו כן, התיקון כולל בצורה מפורשת את המונח "גופני דפוס" תחת "מוצר" ובכך מבקש לשנות את ההחלטה בפסיקה לפיה גופני מחשב מוגנים בזכויות יוצרים ולא באמצעות דיני המדגמים. הקביעה שגופנים הם מוצרים תאפשר הגנה עליהם לתקופת זמן מוגבלת של שלוש שנים – במידה ולא נרשמו או חמש עשרה שנה במידה ונרשמו, אך לא את משך ההגנה הרחב הקיים כיום, מכוח חוק זכות יוצרים.

תיקון שלישי אליו ראוי לשים לב הוא הקביעה כי תוכנת מחשב איננה "מוצר". משכך, אם הצעה זו תתקבל, ממשקי משתמש ואלמנטים חזותיים אחרים של התוכנה לא יהיו זכאים להגנה באמצעות דיני המדגמים אלא באמצעות דיני זכויות היוצרים, אם בכלל. בעניין זה הגישות משתנות ממדינה למדינה ולפחות בארה"ב מקובל בשנים האחרונות לרשום מדגמים גם על ממשקים של תוכנות מחשב.

לפחות לאקונה אחת: האם סימון כוזב הופך חוקי?

התזכיר מציע לבטל את פקודת הפטנטים והמדגמים. ברם, מעיון ראשוני נדמה שלפחות עניין אחד הוסדר בפקודה ולא זכה להתייחסות בחוקים החדשים: חוק הפטנטים ואף חוק המדגמים המוצע החדש אינם מתייחסים לסימון כוזב. עניין זה הוסדר מפורשות בפקודה ונראה שאם תתקבל ההצעה, לא יהיה כל דבר חקיקה האוסר סימון של מוצרים שאינם מוגנים בפטנט או במדגם כאילו הם מוגנים באמצעות זכויות משפטיות אלה.

0

פסיקה: אין חשש להטעיה במקרה של זיוף זול

(cc by-nc Houston Marsh)

האם  חיקוי זול וברור מהווה עוולה של גניבת עין? בית המשפט העליון העלה שאלה זו בהחלטה תקדמית, והשיב תשובה מפתיעה – לא.

עוולת גניבת העין מוגדרת בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות:

(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.

עוולה זו, קובעת ההלכה הפסוקה, דורשת הוכחתם של שני רכיבים: הראשון, כי העוסק רכש מוניטין בנכס או בשירות אותו הוא מציע, והשני – חשש מפני הטעיית הציבור שיסבור בטעות כי הנכס או השירות של הנתבע, שייך לתובע. אף שאחד הרכיבים מדבר בחשש מפני הטעיית הצרכנים, דיני גניבת העין לא נועדו להגן על הציבור, כי אם על קניינו של העוסק – המוניטין שצבר.

לקריאת המשך המאמר »

0

לואי ויטון וניצול לרעה של זכויות קניין רוחני

בית האופנה המפורסם לואי ויטון שלח מכתב התראה כנגד אוניברסיטת פן בטענה להפרה של זכויותיו במספר סימני מסחר ולדילול המוניטין שלו בסימנים. במוקד הפניה, פלייר שהפיץ בית הספר למשפטים של האוניברסיטה ובו אדפטציה לתבנית המפורסמת של לואי ויטון. האדפטציה, אותה אני מביא כאן, כוללת סימנים הקשורים בקניין רוחני – TM ו-(C) במקום חלק מהסימנים בהם בית האופנה משתמש. הפלייר, למרבה האירוניה, עוסק ב-Fashion Law, ומתמקד בסימני מסחר בעולם האופנה כמו גם בבחינת הצעת חוק חדשה (Innovative Design Protection and Piracy Prevention Act).

על פניו, נראה כי הדרישה של בית האופנה אינה במקומה. נראה כי אין מדובר בשימוש מסחרי בסימן מסחר, ומשכך, ישנן לאוניברסיטה הגנות טובות. יתרה מכך, אני בספק אם ישנו חשש להטעייה כלשהי. נראה לי שברור לכל צרכן סביר, ובמיוחד לאור נושא הכנס, שמדובר בפארודיה המבוססת על אייקון מפורסם השולט בתחום האופנה ביד רמה, ולא בנתינת חסות כלשהי של בית אופנה זה.

אוניברסיטת פן, אם אתם תוהים, לא נכנעה לדרישה חסרת הבסיס הזו, והיא ממשיכה בפרסום.

(לקריאה נוספת: Law of Fashion)

 

0

פסיקה: גם בבגדי ים – אסור להפר מדגם רשום

(cc by-sa Eason c)

אף שנהוג בתחום האופנה לקבל השראה ממתחרים, אין משמעות הדבר כי ניתן להעתיק דגמים ובוודאי שלא להפר מדגמים רשומים. מקרה אחד שהגיע לבית המשפט ממחיש זאת.

בין הצדדים לתביעה, מעצבת ומנהל עסק למכירת בגדי ים, התנהל משא ומתן לעיצוב קולקצית בגדי ים עבור הנתבע. במסגרת המשא ומתן חשפה התובעת בפני הנתבע גזרות של מכנסוני בגד-ים וכן חלק עליון. אף שהמשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכם, הנתבע החל לשווק מוצרים בעלי גזרות דומות לאלו שהוצגו לו. מכאן הוגשה התביעה ובמסגרתה נטען כי מדגם רשום לטובת התובעת – אשר מגן על המכנסון – הופר.

נוכח קריאת התיגר על תוקף המדגם, בית המשפט נאלץ לבחון האם העיצוב החדש היה חדש בעת רישומו והאם היה הוא מקורי. ביית המשפט קבע, על בסיס חוות דעת מומחה יחיד שהעיד, מטעם התובעת, כי החידוש הטמון במכנסון היה הביטוי הויזואלי הבולט של שיטת התפירה של המכנסון כמכנסון קיפול בד. בית המשפט הוסיף וקבע כי הנתבע לא הציג תשתית ראייתית כלשהי לעניין זה אלא אך הפריח לחלל האוויר את טענתו. משכך, נקבע, המדגם נרשם כדין.

מכאן התפנה בית המשפט לבחון האם במעשיו של הנתבע היה משום הפרת זכות המדגם שנרשמה לטובת התובעת – ועל כך השיב בכן:

כפועל יוצא מהאמור לעיל, מתבקשת המסקנה לפיה מכנסון מורנה ששווק ונמכר על ידי הנתבע זהה למכנסון קיפול הבד של התובעת, ולמצער מהווה חיקוי בולט שלו כלשון סעיף 37 (1) לפקודה.

לקריאת המשך המאמר »

2

השם "סופר באבא" אינו ראוי להגנת סימן מסחר

סופר באבא – סימן בר הגנה?
(מתוך אתר סופר באבא)

האם הסימן "סופר באבא" ראוי להגנתו של סימן מסחר? שאלה זו הוצבה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ועליה הוא השיב – לאו.

מי בעל המוניטין במותג – בעל המקרקעין או מפעיל העסק?
במסגרת ההליך דנן ניטש ויכוח בין בעל מקרקעין ובין מי שהפעיל מכולת במקום באשר לשאלה למי הזכויות להמשיך ולעשות שימוש במותג. המדובר ב"סופר באבא", מכולת הנמצאת ברח' ישעיהו בצפון הישן של תל-אביב.
בקשה לסעד זמני נדחתה לאחר שנקבע כי לא די בקיומו של סימן מסחר רשום בכדי לעמוד בנטל הלכאורי הדרוש לשם קבלתו של סעד בטרם הכרעה. בית המשפט שם הטיל ספק כי המוניטין שייך לתובעת ולא לנתבעים, אשר הפעילו את המכולת בפועל ובמשך שנים.
כעת, נדונה התביעה גופא, ובית המשפט קבע סופית: אף שהוכח דבר קיומו של מוניטין ב"סופר באבא", לא הוכח כי מוניטין זה מיוחס דווקא לתובעת ולא לנתבעים. לעניין זה ציין בית המשפט:

"אין מחלוקת כי התובעת היא הבעלים של הנכס ברח' ישעיהו 1 בתל אביב, ואף אין מחלוקת כי בשנים האחרונות הופעל שם מרכול אשר כונה "סופר באבא". אלא שבכך אין די כדי ליצור זיקה בין התובעת לבין השם המסחרי. על מנת ליצור זיקה כזו, על התובעת להראות כי עשתה שימוש בשם המסחרי, או למצער, מינתה מישהו לעשות שימוש בשם המסחרי עבורה. זאת לא עשתה התובעת. נהפוך הוא: לפחות במהלך עשר השנים שקדמו להגשת התביעה, התובעת לא עשתה שימוש כלשהו בשם המסחרי, לא בעצמה ולא באמצעות מי מטעמה; הזיקה היחידה בין התובעת לבין הנכס הייתה זיקה פסיבית, דהיינו: זיקה של מי שמשכיר נכס מקרקעין בלבד."

האם הסימן "סופר באבא" ראוי להגנה?
בית המשפט אף התייחס לשאלה האם השם "סופר באבא" הוא מסוג השמות הזכאים להגנה, ואם כן, באיזה היקף. לעניין זה הזכיר בית המשפט כי סימני המסחר נחלקים לארבעה סוגים: שמות גנריים בהם יש שימוש רגיל במסחר בענף הרלוונטי, שמות תיאוריים אשר מתארים תכונות או רכיבים הרלוונטיים למסחר, שמות מרמזים אשר אינם מתארים את הטובין מפורשות, אלא דורשים מחשבה מצד הצרכן בכדי לקשר בינו לבין הטובין ושמות שרירותיים. סוגים אלו זוכים להיקף הגנה הנע במדרג – החל מהעדר הגנה לסימנים גנריים ועד הגנה מלאה לשמות שרירותיים.
לעניין זה, בית המשפט קבע, כי הביטוי "באבא" אינו שרירותי, אלא בעל "ניחוח אוניברסלי". נוכח המשמעויות הרבות למילה "באבא" בין בעברית ("באבא סאלי", מילת חיבה בסלאנג), בערבית ובשפות סלאביות, נקבע כי:

"המילה "באבא" אינה שרירותית, אלא (בדומה ל"תירוש", "שמש", "אמא", "אבא", "סבא", "סבתא", "מאמא", "פפה" ועוד) היא מילה שורשית-אוניברסלית. לתובעת לא יכולה להיות בעלות בה"

לעניין זה נסמך בית המשפט על פסק הדין בעניין שמש, שם קבע בית המשפט (מפי כב' השופט גרוניס כדן יחיד) כי למילה "שמש" יש משמעויות שונות המקושרות אליה, מעבר למשמעויות המילוניות. משמעויות אוניברסליות אלו, נקבע, עשויות להשפיע על היקף ההגנה לה יזכה סימן המסחר.

בסופו של יום, בית המשפט קבע כי אין זכות לתובעת על סימן המסחר נוכח שני נימוקים אלו. ברם, לא נקבע צו להוצאות וזאת "בשל העובדה שהתובעת הביאה עניין לגיטימי לבירור, ולאור זאת שכבר חויבה בהוצאות של מעל 50,000 ₪ בהליכי הביניים".

הערה

על אף שבית המשפט מציין כי אף שמות שאינם ברגיל ראויים להגנה עשויים לרכוש אופי מבחין המצדיק כי יחסו בצלו של סימן מסחר רשום, ולמרות שנקבע כי ישנו מוניטין בסימן, בית המשפט אינו מתייחס לשאלה האם היתה ניתנת הגנה או לאו במידה והציבור היה מקשר את הסימן עם התובעת (היינו, המוניטין היה של התובעת). בעניין זה, נדמה לי כי לא יכול להיות ספק שלו הסימן היה של בעל המוניטין, הרי שהוא היה זוכה להגנה, אף שהדבר לא נכתב מפורשות.
בימים אלו בהם הנתבעים מפתחים את המרכול האחד שלהם לרשת מרכולים, נדמה שסוגיה זו דורשת הבהרה עבורם, שמא ישקיעו מכספם וממרצם בכדי לקדם עסק שלא יזכה להגנה ממתחרים, בדומה למקרה העצוב של שווארמה שמש המפורסמת.

(ת"א 2817/07 חברת מעדני הצפון בע"מ נ' אלה (מיום 5.09.2011))

0

פסיקה: אין הפרת מדגם בכרית אמבטיה לתינוקות

הבטיה – קווי המתאר החיצוניים הם "חמוקיים"
(מתוך אתר פומפיטיס)

מיכל פירסט, בוגרת בצלאל, עיצבה כרית ציפה לרחצת תינוקות, הנמכרת תחת הסימן "בטיה". בגין עיצובו של מוצר זה נרשם ביום 28.01.2007 מדגם שמספרו 41433. הבטיה הינה כרית העשויה בד אלסטי, אשר במרכזה ישנו אגן רחצה בעל צורה אליפטית, עליה התינוק מונח. סביב אגן הרחצה מצוי שטח נוסף, הנועד לייצר ציפה של המתקן כולו, ומשכך הוא ממולא בכדוריות קלקר. צורתו של איזור הציפה, ומשכך אף צורתה החיצונית של הבטיה כולה, היא צורה לא סימטרית, כשל "ענן" או בעלי קווי מתאר "חמוקיים" או "מותניים".

החל משנת 2008 החלה חברת רואם לשווק כרית ציפה מתחרה תחת השם Softeeze. אף מוצר זה מורכב מאגן רחצה אליפטי המוקף באיזור ציפה, אך צורתו החיצונית – שונה היא.

נוכח הדימיון שבין שני המוצרים, הגישה פירסט תביעה לבית המשפט המחוזי וטענה למספר עילות שונות, ובראשן הפרת מדגם רשום וגניבת עין.

בטיה משודרת

בטיה משודרגת (עם עיניים ופה). ניתן לראות את אגן הרחצה האליפטי. (מתוך אתר פומפיטיס)

בית המשפט בחן את צורת המוצר המפר לכאורה ואת צורת המדגם וקבע כי הדימיון בין הצורני בין השניים אינו עניין של עיצוב דקורטיבי ומקורי. כך, נקבע כי צורת אגן הרחצה אינה חדשה כשלעצמה, וכי מדובר בעיצוב סטנדרטי מתחום האמבטיות, התואם את מבנה גוף האדם – ארוך, צר בשתי קצותיו ומתרחב באיזור האגן. בית המשפט מצא כי קווי המתאר החיצוניים – הם המעניקים למדגם את חידושו ומקוריותו, אך באלו אין דימיון למוצר המפר.

"למעשה הגנת המדגם ניתנה לקווי המתאר החיצוניים של הבטיה המקורית. הא ותו לא. קווי האליפסה המדויקים של הכרית שונים בתכלית מאלו הבלתי מוגדרים של הבטיה המקורית. כל בר בי רב יבחין בהבדל הברור שבין קווי המתאר של שני המוצרים"בית המשפט הזכיר את ההלכה הפסוקה לפיה ככל שהחידוש בעיצוב תחום ומצומצם, כך אף ההגנה על המדגם מצטמצמת ומוגבלת בהתאם. מכאן קביעתו הנחרצת:

טענת ההגנה לפי המדגם נעדר חידוש והועתק מאחר, ומשכך אינו ראוי ברישום ולמצער אינו קניין התובעת נדחתה לאחר שנקבע כי הנטל להוכחתה לא הורם.
1

פסיקה: "זר מתוק" הינו סימן גנרי

"זר מתוק" אינו אלא שם גנרי, שאין לאף אדם בעלות בו. זו קביעתו של בית המשפט המחוזי בת"א (ת"א) 1711/08 קדים (הדרכה) בע"מ נ' מולה – פרחי ליאת (14.9.2010).

בית המשפט נדרש לשאלה האם בפעולותיהם עיוולו הנתבעים בגניבת עיני הצרכנים כאילו מוצריהם שלהם הם מוצריהם של התובעת. בתביעה לפי עילה של "גניבת עין" נדרשת, בין היתר, הוכחתו של מוניטין המיוחס לתובע. בית המשפט קבע כי לאור היות "זר מתוק" סימן גנרי הנהוג במסחר, ולכל היותר סימן תיאורי המתאר את המוצר, נטל ההוכחה לעניין המוניטין הוא מוגבר.
יודגש, לו היה בידי התובעת סימן מסחר רשום, היתה יכולה האחרונה להגיש תביעה בגין הפרת הסימן ואז לא היתה נדרשת להוכחת רכיב המוניטין. עם זאת, ראוי לציין כי מאמירותיו של בית המשפט ספק בעיניי אם סימן מסחר היה מסייע בידה באמת, באשר נדמה כי אם היה סימן שכזה, בית המשפט היה מורה על מחיקתו.
אנקדוטה מעניינת היא שהתובעת אכן הגישה בקשה לרישום סימן מסחר בגין הסימן המילולי "זר מתוק". בתחילה דחה הרשם את הבקשה, אך בהליך בפני סגן הרשם הצליחה התובעת לשכנע כי יש מקום לקבל את בקשתה. בימים אלו ישנן שלוש התנגדויות אשר עומדות ותלויות כנגד רישום סימן מסחר זה. קביעותיו של בית המשפט דכאן מהוות, ללא ספק, רוח גבית להתנגדויות אלו. יתרה מזאת, יתכן שיש אפילו השתק פלוגתא בין הצדדים בעניין זה, שכן לפי האמור בפסק הדין, הנתבעים נטלו חלק לפחות באחת ההתנגדויות.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק הוצאות בגובה 35,000 ש"ח לטובת כל נתבע.
2

מומלצימר נ' צימר מומלץ

בית המשפט המחוזי קבע כי אין בשם האתר "צימר מומלץ" משום גניבת עין לעומת אתר "מומלצימר".
התובע, בעליו של אתר מומלצימר ושותפו לשעבר של הנתבע, הגיש תביעה בגין גניבת עין באתר חדש שהנתבע פתח ושמו "צימר מומלץ".
בית המשפט דחה את התביעה ופסק לטובת הנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכן פיצוי בגין צו המניעה הזמני שהוצא בסך 15,000 ש"ח.
בית המשפט הדגיש כי בעוולה של גניבת עין יש צורך להוכיח קיומו של מוניטין, וזאת להבדיל מתביעה בגין הפרתו של סימן מסחר שאז אין צורך בהוכחתו של רכיב זה. לשם הוכחת מוניטין, הביא התובע ראיות לכך שהאתר מומלצימר מופיע כאחד האתרים הראשונים בתוצאות חיפוש לא ממומנות של גוגל. ברם, בית המשפט קבע כי בכך לא סגי.

הימצאותו של אתר האינטרנט "מומלצימר" במופע ראשון, או באחד מן המופעים העליונים ברשימת תוצאות החיפוש באתר אינה חזות הכל, ואינה יכולה ללמד, כשלעצמה, על קיום מוניטין לעסקם של התובעים.

לטעמי קביעה זו מתיישבת עם השכל הישר, שכן כידוע לכל, ניתן לבצע מניפולציות טכניות ולהוביל אתר למיקום גבוה בתוצאות חיפוש של גוגל (ראו: Searcg Engine Optimization). בית המשפט הסביר כי ניתן היה להוכיח קיומו של מוניטין לאתר או למי שעומד מאחוריו בדרכים אחרות.

בהקשר של מוניטין לאתר האינטרנט עצמו, ניתן היה, למשל, להביא נתונים על אודות כמות הכניסות לאתר התובעים, להציג את פופולאריות האתר במנועי חיפוש שונים, להראות כי ישנם קישורים בלתי ממומנים מאתרים אחרים שאינם של התובעים, הממליצים להיעזר בשירותי האתר, להביא אינדיקציות לכך שגולשי האינטרנט מעדיפים את אתר "מומלצימר" על פני אתרים אחרים, ולהביא נתונים אודות מספר המפרסמים באתר התובעים, פריסתם הגיאוגרפית, על כמות הפרסומים באתר התובעים לעומת פרסומים באתרים אחרים, ועוד.

בהקשר של קיום מוניטין לתובעים כ"יצרנים" של אתר האינטרנט, הסוגיה מעט מורכבת יותר. אמנם, במקרים מסוימים נקבע בפסיקה כי אין חשיבות לזיהויו של המוצר עם יצרן ספציפי ואין צורך בהיכרות עם בעל הזכות במוניטין (ע"א 498/66 "דוחן" חברה לייצור ושיווק בע"מ נ' "יצהר" חרושת שמנים בע"מ, פ"ד כ(4), 600). כך גם בתחום האינטרנט, הרחב כל כך, כאשר יתכנו מקרים בהם קהל גולשי האינטרנט יהיה אדיש לחלוטין לזהותו של ספק המידע (כאשר, למשל, מדובר במידע טכני, עובדתי), משום שהדגש הוא על מהירות וקלות איתור המידע, ופחות על מקור המידע. אולם יהיו מקרים שבהם תתכן חשיבות לזהות ספק המידע, והדבר רלוונטי לאתרי אינטרנט הכוללים מידע שהוא בגדר הערכה, המלצה, חוות דעת או כלי עזר מיוחדים. אתר אינטרנט המביא לציבור הגולשים מידע מסוג כזה, ומבקש לחסות בצל הגנתם של דיני התחרות העסקית, עשוי להראות כי רכש די מוניטין משום שהוא מספק לגולשים מידע אמין, איכותי, בדוק, ואף הפך לבעל שם כ"בר סמכא" בתחום, ביחס לאתרים אחרים.

מעבר לנדרש, נקבע כי אף אין חשש סביר להטעיה שכן העיצוב הכולל של האתרים שונה. בנוסף נקבע, כי במעשיהם של התובעים דבק רבב המעיד על חוסר תום לבם.
השופט העיר כי התובעים רשמו שם מתחם zimermumlaz.co.il על שמם לאחר שנודע להם אודות האתר המתחרה, בכדי לפגוע באפשרות של "צימר מומלץ" לפעול.
חמור מכך, התובעים הסתירו עובדות אלה מעיני בית המשפט, כאשר ציינו כי שם מתחם זה אכן רשום על שמם, אך לא גילו את המועד שבו רכשו שם מתחם זה, ואף הציגו את אתר האינטרנט שהעלו הם עצמם בשם מתחם זה, במסגרת נספח ה' לכתב התביעה, כאילו היה הוא אתר הנתבעים, ולא אתר התובעים. התנהגות זו משליכה על ניקיון כפיהם של התובעים ומלמדת על חוסר תום לבם בהגשת הבקשה והתביעה.
אף שהמשוכה היתה קלה יותר למעבר אם היה מדובר בתביעה בגין הפרתו של סימן מסחר, בית המשפט קבע כי אף לו היה מדובר בתביעה מסוג זה, לא היתה ידם של התובעים על העליונה. נקבע, כי בהיותו סימן מילולי (word mark) המורכב ממילה גנרית (צימר) ומילה תיאורית (מומלץ) הרי שההלחם "מומלצימר" ראוי להגנה מצומצמת כסימן מסחר.