עוולות מסחריות ארכיון

0

פסיקה: הזכות לפרסום היא קניינית ונמשכת 25 שנה מהמוות

A salvador dali like portrait, Portrait of a young man with his cat.  © Casfotoarda | Dreamstime.com

A salvador dali like portrait, Portrait of a young man with his cat
© Casfotoarda | Dreamstime.com

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת.א. 11740-03-13 Fundacio Gala Salvador Dali נ' וי.אס.מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (מיום 28.8.2016), נקבע כי הזכות לפרסום (right of publicity), שהיא הזכות לעשות שימוש מסחרי בשמו, קולו, או דמותו של אדם, היא זכות קניין לכל דבר ועניין, הניתנת לסיחור והעברה בירושה, בפרט. עוד נקבע כי משכה הראוי של זכות זו לא יפחת מ-25 שנה לאחר מותו של אותו אדם. כמו כן, נפסק כי מדובר בזכות עצמאית ומובחנת מזכויות קניין רוחני אחרות מוכרות בדין, שהפרתה מקימה עילת תביעה בעשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, הצד הנפגע עשוי לזכות בסעד של השבת רווחי המפר או תשלום דמי שימוש ראויים לפי שווי שוק של הזכות, בהתאם לנסיבות העניין.

עובדות המקרה

התובעות, קרן ספרדית וחברת-בת הולנדית שלה, המנהלות את נכסי העיזבון של הצייר ואמן הסוריאליזם סלבדור דאלי, לרבות נכסי קניין רוחני ובהם זכות היוצרים ביצירותיו וסימני מסחר המכילים את שמו ורשומים ברחבי העולם ובישראל, הגישו תביעה כנגד שתי חברות שיווק, שרכשו זכויות שימוש מסוימות וחלקיות באחת היצירות של האמן, בגין שימוש חורג ואי ייחוס כנדרש, וכן כנגד רשת הקמעונאות "המשביר לצרכן" וחברת שיווק קשורה, על רקע הפרות נטענות שונות מצד כל הארבע וגורמים אחרים מטעמן של הזכויות ביצירה ובשמו של האמן, לרבות הפרת סימן מסחר רשום ו/או מוכר היטב, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט בגין הפרת הזכות לפרסום, הפרת זכות יוצרים, ואף הטעיה צרכנית. בין התובעות ושתי הנתבעות הראשונות התנהלו הליכים קודמים שהסתיימו בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, אלא שהראשונות סברו כי האחרונות הפרו את ההסכם ותבעו את ביטולו, במקביל לניהול הליכי ביזיון בית משפט כנגדן.

לקריאת המשך המאמר »

2

שיווק מחוץ לדלתו של עוסק אחר אינה מקימה עוולה של התערבות לא הוגנת

דרכון ישראליבסמוך למשרד הפנים ברחובות מצויה חנות הצילום "סטודיו אסף". כמו חנויות צילום אחרות, ובמיוחד כאלה המצויות בסביבתו של משרד הפנים, גם סטודיו אסף מספק שירותי צילום תמונות פספורט. אלא, שזרם הלקוחות הפך דליל במיוחד נוכח מעשי השיווק של חנות מתחרה, המספקת אף היא שירותי צילום דומים לבאי משרד הפנים. החנות המתחרה, המרוחקת מעט יותר ממשרד הפנים מאשר סטודיו אסף, שלחה נציג מטעמה שיעמוד בשביל היציאה ממשרד הפנים ויפנה את הלקוחות הפוטנציאלים הזקוקים לשירותי צילום אליה. משנוכח בעליו של סטודיו אסף כי פעולות אלה פוגעות בעסקיו שלו, הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי המבוססת על עוולה של התערבות לא הוגנת.

סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות מקים את עוולת ההתערבות הלא הוגנת ומגדירה כך:

"לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר".

עוולה זו כוללת שלושה רכיבים: היותם של שני הצדדים עוסקים, קיומה של הכבדה שיצר הנתבע כלפי התובע ביחס ללקוחות,עובדים או סוכנים; ופעולות הנתבע נעשות באופן לא הוגן.

בית המשפט בחן את העובדות והגיעה למסקנה כי אין כל חסימה פיסית של הגישה לסטודיו של התובע, אלא אך ניסיונות שידול של לקוחות בכוח – ניסיונות שאם צולחים, מובילים את אותם לקוחות פוטנציאלים לחנות הנתבעים תחת בית העסק של התובע. בית המשפט קבע כי נוכח קביעות אלה, אין כל הכבדה בענייננו:

"הנה כי כן, פעולתו של נתבע 2 העומד בפתח משרד הפנים, אינה מהווה חסימה פיסית או טכנית כנדרש בחוק ואף אינה מהווה במובן זה הכבדה של ממש על גישת לקוחות לעסקו של התובע. משכך, לא מתקיים היסוד השני של העוולה."

עוד הוסיף בית המשפט כי אף הרכיב השלישי אינו מתקיים משפעולות החנות המתחרה מבוצעות לשם הגנה על אינטרס לגיטימי – שיווק מרכולתם – וזאת ללא הטעיה, יצירת מצג שווא או שימוש בדרכים אחרות שאינן ראויות.

נוכח האמור, ולאחר שבית המשפט דחה עילות תביעה נוספות שנטענו, נדחתה התביעה והתובע אולץ לשלם 10,000 ש"ח הוצאות משפט.

(תא (מרכז) 24480-10-14 יצחק אסף נ' חלף בן עמי (21.04.2016))

הערות:

עוולת התערבות לא הוגנת אינה עוולה "פופולארית" ומעטים ההליכים בהם היא נדונה לגופה. בין היתר, הדבר נובע נוכח הוראת סעיף 12 לחוק עוולות מסחריות הקובע, בין היתר, כי בעוולה זו, כמו גם בעוולה של תיאור כוזב, התובע אינו זכאי לסעד של פיצוים ללא הוכחת נזק, והוא נדרש להוכיח את נזקיו אם הוא מעוניין קבלת פיצויים כספים.

שידול לקוחות פוטנציאלים המצויים בסמוך לחנותו של אחר דומה להתנהלות מקובלת בתחום השיווק הדיגיטלי כאשר מתחרים מפרסמים פרסומים ממומנים כאשר גולשים מחפשים אחר מתחריהם. התנהלות שכזו, נפסק, הינה חוקית ואין בה כל פסול בעולם הדיגיטלי, ונדמה כי אך ברור הוא כי המצב בעולם המוחשי אינו צריך להיות שונה.