פיצויים ללא הוכחת נזק ארכיון

0

פסיקה: 50,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים על ידי אלג'זירה

לוגו אלג'זירהשמואל רחמני הינו צלם עיתונות שאחראי למספר תמונות היסטוריות, וביניהן תמונות אוטובוס הדמים. שמואל רחמני, מסתבר, הוא גם בעל זכות היוצרים בתמונות שלו ואינו בוחל באכיפת זכויותיו. הנה, כבר בעבר דיווחתי על תביעה שלו שצלחה, ועתה הגיעה שעתה של תביעה נוספת. הפעם הגיש רחמני מספר תביעות וזאת בעקבות תוכנית ששודרה בערוץ 10. במסגרת התוכנית ההיא, שודרה קטעים מתוך שידורי אלג'זירה שבהם הוצגו שני צילומים של רחמני ללא מתן קרדיט. רחמני הגיש תביעה נגד ערוץ 10 – וזו הוסדרה בפשרה שפרטיה לא פורסמו – ואף הגיש תביעה נוספת כנגד המפרה העיקרית: ערוץ אלג'זירה.

בית המשפט דחה אחת לאחת את כלל טענותיה של אלג'זירה. בין היתר, נקבע כי אין מדובר בשימוש הוגן שכן לא ניתן קרדיט לצלם עצמו. עוד נקבע, כי אין מדובר בשימוש אגבי כמשמעותו בחוק. אף ניסיונה של אלג'זירה לטעון כי הדברים כלל לא שודרו על ידה, בד בבד שהיא טוענת כי מפיקת התוכנית הרלוונטית היתה חברה פלסטינאית, לא סיעו לה. בית המשפט אף דחה את הטענה כאילו מדובר בשימוש מותר כיוון שהוא נוגע ל"חדשות היום". בעניין זה ציין בית המשפט:

"טענת הנתבעות כי המדובר בשידור נושא חדשותי – ההגנה שנתונה בחוק היא ל"חדשות היום". ברי כי האירוע שבו צולמו הצילומים דנן אינו בגדר "חדשות היום", אלא אירוע מהעבר שנקשר לחדשות היום בעקבות אירוע חדשותי אחר (הקמת אנדרטה ברשות הפלסטינאית למחבלת שצולמה בצילומים).   מכל מקום, מקובלת עליי טענת התובע, כי התוכן החדשותי אינו מוגן בזכות יוצרים אך הצילומים, שהם דרך ביטוי, הם יצירה בפני עצמה וזוכים להגנה זו"

בית המשפט קבע כי מדובר ב-4 הפרות נפרדות של 4 זכויות שונות – זכות מוסרית וזכות יוצרים בשתי תמונות שונות ששודרו. בית המשפט פסק לתובע פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום כולל של 50,000 ש"ח וזאת נוכח כלל השיקולים הרלוונטיים. בעניין זה העיר בית המשפט:

"בקשר לכך אין לקבל את טענת הנתבעות כי התובע אינו צלם מקצועי, או שלא הניח תשתית לטענה זו. הנה כי כן, אפילו הנתבעות עצמן מתארות את התובע כ"תובע סדרתי" בעניין זכויות היוצרים שלו וכבר מכאן יש ללמוד שמדובר במי שגורמים שונים עושים שימוש בצילומיו. מכל מקום, התמונה הכוללת היא שהתובע והצילומים שבהם מדובר בוודאי עונים על דרישות הסף בקשר לכך."

כמו כן, נפסקו לתובע שכר טירחת עורך דין בסכום 15,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 1,500 ש"ח.

(תא (י-ם) 45542-12-11 רחמני נ' אלג'זירה אנטרנשיונל לימיטד בע"מ (19.02.2014))

הערות:

על דרך הרמיזה, בית המשפט פסק כי אין מדובר במסכת אחת של מעשים ולכן אין לקבוע כי מדובר בהפרה אחת (או שתי הפרות), אלא התייחס לכל יצירה כאל הפרה נפרדת. אולם, נוכח גובה הפיצויים שנפסקו, אין לסוגיה זו נפקות משמעותית כלשהי.

שמחתי לראות כי בית המשפט לא התייחס להיות התובע "אוכף סדרתי" של זכויותיו כנסיבה המצדיקה הפחתת סכום הפיצויים. טענות מעין אלה עולות לא אחת, גם בהקשרים אחרים, ומאומצות לעיתים על ידי בתי המשפט. אלא, שלטעמי, אין באכיפת הזכויות משום טעם לפגם, כל עוד הדבר נעשה בתום לב ובדרך מקובלת. נהפוך הוא, פיצויים ללא הוכחת נזק אף יש להם מימד הרתעתי שנועד לייצר הרתעה יעילה כנגד ביצוע הפרות בעתיד. אוכפים סדרתיים, דוגמת מר רחמני, משרתים מטרה חברתית זו של כיבוד זכויות יוצרים על ידי כלל הציבור.

בשולי הדברים, ועל אף שאין ספק שפסק הדין הזה לא עסק בעניין ולא הרחיב בפירוט העובדות הנוגעות לערוץ 10, אני קצת מתקשה לראות עילת תביעה כנגד ערוץ 10 על ששידר שידור של אלג'זירה, ולא אתפלא אם אלמד שהתביעה נמחקה ללא ששולמו פיצויים כלשהם.

4

פסיקה: הפרת זכות יוצרים בפייסבוק

אימוןמה דינו של מי שהעתיק תמונה שפורסמה בפייסבוק ופירסם אותה מחדש בפרופיל שלו? שאלה זו הובאה לפתחו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב אשר דן בתביעה בגין הפרת זכות יוצרים.

התובע, אשר עוסק מעת לעת בצילום, צילם תמונה לשם פרסומו של מכון כושר. תמונה זו פורסמה בדף הפייסבוק של מכון הכושר, כמו גם באתר האינטרנט שלו. הנתבע ראה את התמונה, הוריד אותה ופרסם אותה מחדש בדף הפייסבוק שלו עצמו. לעניין זה ראוי לדייק, כפי שעשה בית המשפט, ונבהיר כי אין המדובר ב"שיתוף" (share) באמצעות המנגנון של פייסבוק עצמו אלא פרסום מחדש של התמונה על ידי הורדה והעלאתה מחדש.

לאחר בחינת האירוע כולו, בית המשפט קבע כי אין מנוס מן המסקנה כי מדובר בהפרת זכות יוצרים, וכי לנתבע אין כל הגנה. לעניין זה בית המשפט הבהיר כי הנתבע פרסם את התמונה בפרופיל אשר נועד לצרכי שיווק מקצועיים, אם כי פרסום התמונה עצמה נעשה במנותק מכל מאמץ שיווק קונקרטי. התמונה עצמה – תמונתה של מתאמנת צעירה לבושת כפפות אגרוף, גופיה, מכנסונים קצרים ונעלי עקב – פורסמה בליווי כיתוב כללי: "מקווה שהתאמנתם כמו שצריך היום !! לילה טוב לכל החברים והחברות :)".

עם זאת, וחרף העובדה שבמסכות בית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ש"ח דרך כלל ואף חרף העובדה כי התביעה דרשה את הסכום המקסימאלי אשר בסמכותו של בית משפט לתביעות קטנות – 33,200 ש"ח, בית המשפט מיאן לפסוק פיצויים בסכום שכזה. בית המשפט הבהיר כי סכום הפיצויים נתון לשיקול דעתו נוכח שלל תבחינים. בית המשפט פסק כי לא נגרמה ליוצר פגיעה עמוקה כלל ועיקר, כי התמונה פורסמה לזמן קצר של מספר ימים ולציבור מצומצם, והוסרה מיד עם דרישה ראשונה.

עוד נקבע כי בניגוד לטענת התובע, לא היתה כל הפרה של הזכות המוסרית שכן הודעת זכויות היוצרים אשר הוטבעה על התמונה נותרה ודי בה כדי להוות מתן קרדיט הולם.

נוכח כל אלה, פסק בית המשפט פיצויים והוצאות בסכום כולל של 750 ש"ח.

(ת"ק 4706-04-13 חצק נ' גרובר (פורסם בנבו, 21.07.2013))

הערה:

תביעה במסגרת תביעות קטנות לפיצויים בסכום המקסימאלי – מעל 30,000 ש"ח – כאשר הצדדים אינם מיוצגים וכאשר נסיבות ההפרה אכן נדמות כנסיבות לא חמורות כלל ועיקר עשויה לשמש כחרב פיפיות. לא מן הנמנע כי בית המשפט היושב בדין היה ניאות לפסוק סכום פיצויים משמעותי יותר לולא היה מדובר בתביעה הנדמית, על פניה, כתביעה חמדנית. אכן, בית משפט לתביעות קטנות נועד לאפשר לציבור לממש את זכויותיו בצורה יעילה, ללא פרוצדורה סבוכה, וללא צורך בעורכי דין, אלא שאין מטרתו לשמש לשם התעמרות בצדדים חלשים שאינם מיוצגים. ברור לכל כי העמדת הנתבע בסיכון לתשלום של עשרות אלפי שקלים עשוי לדרבן אותו להתפשר על אלפי שקלים גם כאשר אין כל הצדקה אמיתית לעשות כן. אדרבא, כאשר אותו נתבע אינו מיוצג.

לטעמי, סכום הפיצויים שנפסק הוא על הצד הנמוך, אך בתוך מתחם שיקול דעתו של בית המשפט.

עניין נוסף נוגע לשיתוף תמונות אשר פורסמו בפייסבוק. במקרה דנן, התמונה הועלתה לפייסבוק, הועתקה ופורסמה מחדש שלא באמצעות המנגנון של פייסבוק. נדמה כי הפצה מחודשת באמצעות המנגנון שפייסבוק מציעה – לחצן share – לא תהווה הפרת זכות יוצרים נוכח הסכמת בעל הזכות. על פניו, העלאה של תמונה על ידי בעל הזכות לפלטפורמה זו מהווה הסכמה ואישור למשתמשים אחרים לפעול באמצעות הכלים המקובלים בפלטפורמה, לרבות שיתוף באמצעות "share". יתר על כן, יש אף להניח כי רישיון השימוש בפלטפורמה של פייסבוק כולל מתן רישיון שימוש מפורש לעניין שימושים מעין אלה.

2

פסיקה: מיקרוסופט הפרה זכות יוצרים בגופן "קורן"

בראשית היה את גופן "קורן". פרשת בראשית בגופן "קורן" כפי שמופיעה בספר תנ"ך "קורן"

מזה שנים רבות מיקרוסופט עושה שימוש בגופן המכונה "גוטמן-קרן" במסגרת תוכנות אופיס השונות שלה. בית המשפט המחוזי קבע כי גופן זה הינו העתקה של גופן "קורן". משכך, ולאור מספר רב של הפרות לאורך השנים, בית המשפט פסק כי מיקרוסופט תפצה את בעלי הזכויות ב-400,000 ש"ח בגין הפרה זו. כמו כן, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על מיקרוסופט לעשות שימוש בגופן המפר מעתה ואילך.

לקריאת המשך המאמר »

4

פסיקה: התקנת וילון בניגוד לתוכנית אדריכלית – פגיעה בזכות המוסרית

(cc by-nc Jason 'Sunshine' Carswell)

שינוי בעיצוב הפנים של מבנה, ובפרט בהחלפת וילון אחד במשנהו, עשוי להוות הפרה של הזכות המוסרית של האדריכל ביצירתו – כך קבע בית משפט השלום בתל אביב.

המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל תבע לדין את האדריכלית נילי פורטוגלי, אשר עיצבה עבור המרכז את המבנה בו הוא משתמש, וזאת בטענה שהאדריכלית השחיתה וילון שתלה במקום. בעקבות כך, הגישה האדריכלית תביעה שכנגד ובה טענה כי הוילון המדובר נתלה תחת וילון אחר אותו עיצבה, ובניגוד לתוכניות שהכינה.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: פיצויים ללא הוכחת נזק – סעד שאינו תמיד זמין

(cc by-nc-nd Christyn)

בית המשפט העליון נדרש לתביעה בזכויות היוצרים של יומני גבע בין שותפים לשעבר שהפיקו את יומני החדשות יחדיו. בהחלטתו, בית המשפט דחה את הערעור בעיקרו וקבע כי זכויות היוצרים נותרו בידי ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ (או ברקי, בקיצור) וכי המערערים הפרו זכות יוצרים אלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי במקרה קונקרטי זה, אין מקום לפסוק לברקי פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכות היוצרים.

בית המשפט מבהיר ומזכיר כי הפיצוי הסטטוטורי שאינו דורש הוכחת נזק אינו מהווה פיצויים עונשיים: אף שבקביעת פיצויים אלא יש משמעות לשיקול ההרתעתי, שיקול נוסף ומרכזי להטלתם הוא ההכרה בקושי להוכיח את הפיצוי בדרכים רגילות.

לקריאת המשך המאמר »

2

סמכות עניינית לדון בקניין רוחני

(cc by-nc-sa too many jennifers)

ברשימה קצרה זו, אבקש להבהיר את משמעותו של סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, המתייחס לסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתביעה בעניין קניין רוחני. אף שנדמה לי שהדין בעניין זה ברור, לעיתים רבות אני שומע כי אנשים מתקשים וסוברים בטעות כי כל תביעה הנוגעת לקניין רוחני נמצאת בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי.

כללי הסמכות העניינית הרגילים

על פי רוב, הסמכות העניינית לדון בתביעה נגזר משאלת הסעד המבוקש במסגרת הפסיקה ושוויו. כך, אם שווי הסעד אינו עולה על 2,500,000 ש"ח, תהיה הסמכות לדון בתביעה נתונה בידי בית משפט השלום, ואילו אם שווי הסעד גבוה יותר, יש להגיש את התביעה לבית המשפט המחוזי. אך מה הדין כאשר הסעד המבוקש הינו צו מניעה? סעד כזה נחשב כסעד שלא ניתן להעריך את שוויו בכסף, וככזה נופל בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: הפרת סימן מסחר בתפר ה-W של ג'ינס Wrangler

(cc by-sa Hendrike)

משך שנים עושה חברת Wrangler שימוש בתפר בצורת W על גבי ג'ינסים שהיא מוכרת. החל משנות ה-90, גם הנתבעים – חברת קרוקר ובעליה, עשו שימוש בתפרים דומים. התפרים, אשר כולם דומים לאות W נתפרים על גבי ג'ינסים ומסמנים כך את המוצרים.

משמאל: סימן המסחר של Wrangler
מימין: סימן המסחר של הנתבעים
נקבע: דומה עד כדי להטעות.

אף שהנתבעים רשמו בעצמם סימני מסחר על התפרים בהם הם עשו שימוש, בית המשפט מצא כי במעשיהם יש משום הפרת סימן המסחר המוכר היטב של התובעת. לאור השקעת הכספים הרבים של התובעת בפרסום ואף נוכח ממצאי סקר לקוחות שלא נסתר, קבע בית המשפט כי לתובעת יש מוניטין בתפר ה-W. משכך, ולאור הדימיון בין התפרים, קבע כי הנתבעים הפרו את סימן המסחר ואף עיוולו בגניבת עין.
לאור מעורבותו האישית של הנתבע 3 – מנהל ובעל המניות של קרוקר, לרבות בעיצוב סימני המסחר המפרים, נקבע כי יש להטיל עליו אחריות אישית. לקריאת המשך המאמר »

4

פסיקה: חוות דעת של רואה חשבון היא יצירה המוגנת בזכויות יוצרים

בהחלטה שניתנה לאחרונה נקבע, לראשונה, כי חוות דעת של רואה חשבון הינה יצירה ספרותית הראויה להגנת זכות היוצרים.

קבוצת רואי החשבון דלויט
(cc by-nd mav.mbecker.net)

המקרה שהיה כך היה: רו"ח ועו"ד זאב שלום הכין עבור חברת דראל רם בע"מ חוות דעת מומחה ביחס לסיווג עסקאות ליסינג. חוות הדעת הוגשה, באמצעות משרד עורכי הדין שיבולת אשר ייצג את דראל באותו הליך.
כעבור זמן לא רב, פנתה דראל, שוב באמצעות משרד שיבולת, וביקשה ממשרד רואי החשבון בריטמן אלמגור זהר ושות', מקבוצת דלויט, להכין לה חוות דעת באותו נושא והפעם ביחס לעסקה מול חברה אחרת. משרד שיבולת העביר לבריטמן אלמגור את חוות הדעת הראשונה כבסיס להכנת חוות הדעת החדשה, ואכן, על בסיסה של זו, נכתבה חוות הדעת השנייה.
לכשהתובע גילה זאת, הוא הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה וביקש פיצויים וכן צו מניעה שיאסור על שימוש בחוות הדעת.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: חדשות ערוץ 2 תשלם 125,000 ש"ח בגין הפרת זכויותיו של צלם

התמונה מפרשת קו 300
(צילום, אם לא הבנתם: שמוליק רחמני)
בית משפט השלום בירושלים פסק: חברת החדשות של ערוץ 2 תשלם לצלם פיצויים בסך 125,000 ש"ח בגין הפרת זכות היוצרים שלו במספר תמונות ובגין הפרת זכותו המוסרית לקרדיט.
המדובר ב-11 תמונות שונות, שרובן הוקרנו במסגרת הפינה "השבוע לפני…", ומיעטון הוקרן במסגרת מהדורת החדשות ותוכנית "פגוש את העיתונות". בין היתר, פורסמה תמונות הנער אורן ירדן, צילום של דיוקנו של יעקב לוינסון, צילום כוכבי הסדרה דאלאס בביקורם בישראל, צילום מחבלת אוטובוס הדמים, וכן אחד הצילומים מפרשת קו 300. כיוון שבתמונה אחת – זו הקשורה לקו 300 – ניתן קרדיט, הסכים התובע כי מדובר בשימוש הוגן.
בית המשפט דחה את טענת ההגנה לפיה אין זכות יוצרים בצילום דוקומנטרי. טענה נטענה בעקבות פסק הדין בעניין ע"א (מחוזי ת"א) 3437/06  אליעזר נ' אמיר שדן בהמרת דמותו של יצחק רבין כפי שצולמה לתבליט על גבי מדליה. בית המשפט קבע כי אין מדובר במקרה זה בשימוש בדמות המצולמת כי אם שימוש בתמונה עצמה. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף אין מדובר בתמונות שגרתיות כי אם בצילומים שהנציחו רגעים יחודיים והם בבחינת "סקופ עיתונאי". בית המשפט הוסיף והתייחס למידת ההשקעה של הצלם כבסיס להכרה במקוריות היצירה:

"אף אם מבחן המאמץ אינו המבחן הבלעדי עדיין יש מקום להגן, ככלל, על קניינם הרוחני של הצלמים. מאליו מובן כי כל צלם המתעד אירוע או דמות המצויה בטווח עדשת המצלמה שלו משקיע בכך את מרצו וכשרונו; דואג להימצא באותה סיטואציה שבה הוא מצליח לצלם את שצילם ואכן יוצר תמונה. מכלול הנסיבות שהביאו ליצירת תמונה באותו מקום; באותו זמן; באותה זוית צילום מסויימת; באותו תמהיל של צבעים וצללים או כל סממן יחודי אחר שיוצרים אותו הצלם והמצלמה הם שמקנים את זכות היוצרים לצלם ומקימים את המקוריות".

משנקבע כי זכות היוצרים הופרה, הוסיף בית המשפט וקבע כי מאחר ולא ניתן קרדיט מתאים לצלם, לא תוכל לעמוד לנתבעת הגנת המפר התמים. קביעה זו, יש להבהיר, היא בניגוד לפסיקתו הקודמת של אותו השופט, אשר בעניין פורגס העמיד הגנה זו אף בהעדר מתן קרדיט. בית המשפט ציין כי מדובר במבחן יחסי, וכי נוכח נסיבות מקרה זה, העוסק בחברה מסחרית המודעת וערה לחשיבות הסדרת הזכויות, אין לאפשר לה לרחוץ בניקיון כפיה. 
עוד נקבע, כי אין מדובר במסכת אחת של מעשים כי אם במספר מעשים נפרדים. לאור העובדה שמספר צילומים פורסמו יחדיו, בית המשפט הסכים לראות בכמה פרסומים כאלו כמסכת מעשים אחת. בסך הכל, נקבע, ישנן 7 הפרות נפרדות של זכות היוצרים וכן ישנה הפרה של הזכות המוסרית ביחס ל-10 תמונות.
בית המשפט קבע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 15,000 ש"ח בגין כל הפרת זכות יוצרים, ו-105,000 ש"ח בסך הכל. עוד נקבע פיצוי בסך 20,000 ש"ח נוכח הפרת הזכות המוסרית.
לאור קביעה זו, חוייבה הנתבעת לשלם לתובע סכום של 125,000 ש"ח וכן 25,000 ש"ח הוצאות ושכ"ט.
1

פסיקה: אין לעשות שימוש בשמו של אחר במסגרת קמפיין AdWords

האם רשאי בעל עסק לעשות שימוש בשמו של מתחרה לפירסום? על שאלה זו ענה בית המשפט לאחרונה בלאו מוחלט.

שירות AdWords של גוגל מאפשר לבעלי עסקים לפרסם את מרכולתם באינטרנט, כאשר גוגל מחליטה, על פי האלגוריתמים שלה, איזה פרסומת לשים באיזה מיקום. כיוון שהתשלום נעשה על פי לחיצות על המודעה (pay-per-click) למפרסם ולגוגל יש מטרה משותפת שהפרסומות יוצגו במקומות הרלוונטיים ביותר.

מרפאת פרופרוציה היא קליניקה פרטית לניתוחים פלסטיים שונים. במסגרת קמפיין הפרסום שלה, היא החליטה להשתמש בשמו של התובע "ד"ר דב קליין" ובצירופים שונים של מילים אלו כמילות פרסום.
pay-per-click (אילוסטרציה)
(cc by-nc-nd Phlora)
בית המשפט קבע כי מדובר בפגיעה בפרטיותו של ד"ר קליין ובעבירה על חוק הגנת הפרטיות. בית המשפט נסמך על סעיף 2(6) הקובע כי "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח" הוא בבחינת פגיעה בפרטיות.
בית המשפט לא נמנע מלהתייחס להלכה המנחה שנקבעה בעניין מתאים לי (ה"פ (מחוזי ת"א) 506/06 מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ נ' קרייזי ליין בע"מ, פ"ד תשסד(2) 702 (מיום 31.07.2006)). ברם, קבע, כי בניגוד למצב שם, אשר פילוח קהל הצרכנים נעשה על פי שימוש בסימן מסחר, כאן הפילוח נעשה על פי שמו. לעניין זה מצטט בית המשפט בהבלטה את הפסקה הבאה:

"האינטרנט בכלל ואתר מנוע החיפוש בכלל זה, הוא אתר פרסום נוסף כבכל מידה המאפשרת פרסום. אין פסול בשיטת פרסום המתמקדת בפלח השוק שיש לו עניין תחילי בתחום עיסוק כזה או אחר. היכולת לזהות פלח שוק זה או ללכוד פלח שוק אחר, הוא אסטרטגיה שיווקית פרסומית ומהווה חלק מתחרות עסקית בריאה ובלבד שהיא נעשית במסגרת הדין וכללי התנהלות סבירים והוגנים למשל תוך כיבוד הזכות לפרטיות או כיבוד זכויות המתחרים המוגנות בדין." (ההדגשה הוספה על ידי בית המשפט)

נוכח קביעתו כי מדובר בפגיעה בפרטיות, הוסיף בית המשפט וקבע כי אין להסיק מעניין מתאים לי לעניין שהונח בפניו.
בסופו של יום, פסק בית המשפט פיצויים בסך 50,000 ש"ח. סכום זה נקבע על פי אומדנא, וזאת לאור סעיף 29א לחוק המאפשר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק עד לסכום זה. כמו כן, נפסקו לטובת התובע 10,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.
הערות:
אני סבור כי בית המשפט נקלע לכלל טעות. אומנם בית המשפט אינו מתחמק מפסק הדין בעניין מתאים לי אך הוא מתעלם מפסק דין חשוב אחר: ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד (מיום 30.03.2004), שם נדונה הפרסומת הזכורה של אריאל מקדונלד, שחקן מכבי תל אביב בכדורסל לשעבר. בפרסומת, אריאל אינו מורשה להיכנס לסניף בורגר קינג עד אשר הוא מוריד את חולצתו עליה נכתב באותיות גדולות שם משפחתו – מקדונלד. בתגובה, מקדונלד'ס פרסמו מודעה שבה ציטטו אמירות קודמות של אריאל לפיהם הוא מעדיף דווקא המבורגרים פרי יצירתם. שני עניינים אלו נדונו בתביעה ובתביעה שכנגד. בית המשפט הבדיל בין הזכות לפרטיות הנתונה לאדם פרטי ונועדה לשמור על צנעתו ולמנוע גרימת עוגמת נפש ובין הזכות לפרסום. זכות אחרונה זו, אשר נמצא לה עיגון לראשונה בפסק דין זה, מתייחסת להגנה הכלכלית הניתנת לאדם על שימוש בשמו לשם עשיית רווחים. בפסק הדין ההוא נקבע כי אף שיש לאדם זכות לפרסום, המזור המשפטי יכול להימצא במסגרת עוולת גניבת העין או עוולה אחרת, אך לא באמצעות חוק הגנת הפרטיות. 
מכאן אני מסיק כי גם בעניינו אין מדובר בפגיעה בצנעת הפרט של אדם כי אם ביכולת ההתעשרות שלו נוכח שמו, ולא היה מקום לפסוק כי בוצעה עוולה מכוח חוק הגנת הפרטיות. 
פסק הדין לא מבהיר אם שמו של קליין מופיע במסגרת הפרסום או אך משמש כמילה שעל פיה מוצג הפרסום. לקריאתי את פסק הדין, נדמה כי האפשרות השנייה היא שהתרחשה, אך הדבר לא ברור דיו (ראו סעיפים 20-21 לפסק הדין). להבחנה זו יש משמעות עליה עמד בית המשפט בעניין מתאים לי. שימוש בשם אך לשם התאמת הפרסמות כמוהו כהצבת שלט פרסומת ברחוב בו יעבור לקוח המגיע למתחרה. אותו לקוח יחשף לתוכן השיווקי שלך הודות למוניטין של המתחרה, אך הדבר מותר במסגרת התחרות החופשית, שכן למתחרה אין זכות בדרך. לעומת זאת, אם יעשה שימוש בסימן עצמו בפרסום, כפי שהיה במקרה באליגם, אז ישנו חשש אמיתי להטעייה הצרכנים ולהתעשרות שלא כדין.
בנוסף לפרורפורציה, נתבעו גם שלושה גופים שונים הנושאים את השם גוגל. מדובר בגוגל ישראל, גוגל inc, וגוגל אירלנד. החלטת ביניים קודמת בתיק זה עסקה ביחסי היריבות שבין התובע לבין גוגל ישראל ושאר הגופים. 
פסק הדין הטיל את האחריות על שלל הנתבעים ביחד ולחוד. בית המשפט נמנע מלהתייחס להשלכות על פלטפורמה פרסומית דוגמת גוגל שנראה כי עתה היא מחוייבת לבחון האם Keyword מסוים הוא שמו של אדם או לאו. עתה היא תדרש לבחון כל "ד"ר גב" ו-"ד"ר פישר", לבדוק היטב גם את עו"ד סיטון ושאר דמויי שמות. מיהו גרגמל? והאם אלדין הינו שמו של אדם? נדמה כי פתרון קל היה יכול לבוא לעולם בדמות נוהל הודעה והסרה – אך בית המשפט לא התייחס לנקודה זו כלל, ואף התעלם מכך שלא נמסרה כל הודעה לנתבעים. 
בבדיקה שערכתי נדמה כי גוגל לא פסקה משימוש במילים אלו לשם התאמת פרסומות. חיפוש "ד"ר קליין" גורר כרגע פרסומת אחת לאתר myprice. מן הבחינה המשפטית אין זה מפתיע, שכן אין בסמכות בית משפט השלום ליתן סעד בדמות צו מניעה אלא אך סעד כספי. 
פרסומת ממונת המותאמת לחיפוש "ד"ר קליין".
פיצויים על דרך האומנדנא הם פיצויים בגין נזק שנגרם. מנגד, בית המשפט מוסמך לקבוע פיצויים ללא הוכחת נזק ואף במקרים שבהם אין נזק בכלל. על פניו, נראה כי העובדות שהוכחו בתביעה שיכולות לשמש לאומדן הנזק מדברות בנזק מזערי (מספר מועט של לידים שנוצרו בעקבות הפרסום, ו-0 עסקאות בפועל). בית המשפט לא נדרש לקבוע את הפיצויים על סמך האומדנא אלא הוא יכל לקבוע בפשטות את הפיצויים בלי תלות בנזק. 

(ת"א (שלום ת"א) 48511-07 קליין נ' פרופורציה פי.אם.סי בע"מ (מיום 18.09.2011))

2

פסיקה: דוקטרינת ההפרה התורמת של זכויות יוצרים קיימת בדין הישראלי

בית המשפט העליון נדרש לסוגיה המשפטית הבאה: האם קיימת אחריות למי שעודד או תרם בצורה אחרת להפרה של זכות יוצרים, אשר בוצעה בפועל על ידי אחר?
הספר "יפן המסורתית" בהוצאת בית שוקן היה בין ספרי הלימוד שנדרשו באחד מהקורסים באוניברסיטה העברית. ברם, כפי שלא אחת קורה, בספריית האוניברסיטה היו אך 12 עותקים של הספר. לעזרת הסטודנטים נחלץ תא סטודנטים פעיל ונמרץ שהחליט לשכפל מקראה הכוללת בחובה את הספר כולו, מעמוד ראשון ועד אחרון.
אחריותו של המפר הישיר – הסטודנט שעמד בראש התא, וכן התא עצמו, לא היה במחלוקת. ברם, התביעה שהוגשה דרשה לחייב גם את האוניברסיטה העברית וגם את מפלגת העבודה, המפלגה שתמכה ומימנה את פעילות התא הסטודנטיאלי הסורר.לאחר סקירה של כלל הרציונאלים העומדים בבסיס דיני זכויות היוצרים, ובחינת השיקולים לכאן ולכאן, יצר בית המשפט את העוולה החדשה – הפרה תורמת של זכות יוצרים.
יסודותיה של עוולה זו – שלושה הם: האחד, קיומה בפועל של הפרה ישירה;  השני, ידיעתו

של המפר-התורם על ההפרה הישירה שבוצעה; והשלישי, קיומה של תרומה משמעותית, ניכרת וממשית לביצוע ההפרה. רק בהתקיים שלוש היסודות המצטברים יהיה המפר-התורם חב בגין ההפרה שלא הוא ביצע.
בית המשפט מוסיף ומבהיר: קיומה של הפרה ישירה נבדל מהשאלה האם המפר הישיר חב בגין מעשיו. לא רק שאין כל דרישה להגיש תביעה כנגדו, יכול אף שלמפר הישיר תעמוד הגנה טובה, כגון הגנת השימוש ההוגן, ועדיין המפר-התורם יחוב. לעניין זה מציין בית המשפט:

"נוסף על כך, החשש הוא שעלול להתקיים מצב בו פעולתו של כל אחד מהמשתמשים הבודדים אינה גורמת – כשלעצמה – נזק רב לבעל הזכות, ומן הטעם הזה נכללות פעולותיהם של המשתמשים בגדר אחת ההגנות בדיני זכויות יוצרים. אולם, צירוף הפגיעות האלה יחד, עלול לגרום לבעל הזכות – במצטבר – נזק בלתי מבוטל. מקרה זה מעורר למעשה את קושי האכיפה שהוזכר, הנגרם כתוצאה מפיזורם של משתמשי הקצה והיעדר היכולת להיפרע מהם באופן אפקטיבי. במקרה כזה, הנזק שגורם כל משתמש אמנם חוסה תחת ההגנה האישית, אך הנזק המצטבר שנגרם לבעל הזכות הוא משמעותי. במצב כזה, בעל הזכות נותר למעשה בלא יכולת להיפרע מן המשתמשים, אף שבפועל נגרם לו נזק משמעותי, וקמה אפוא הצדקה להכיר באחריותו התורמת של גורם-הביניים שגרם לאותו הנזק המצטבר בהביאו לקיבוץ הפגיעות האלה יחד. במילים אחרות, אף שכל אחד מן המשתמשים הוא "מוגן" – אין בכך כדי לשלול את עצם קיומה של הפרה אשר עשויה, בנסיבות מסוימות, להצמיח חובה גם לגורם-הביניים אשר תרם להתממשותה."

היסוד השני נוגע, כאמור, ליסוד הנפשי של המפר אשר נדרש כי יהיה מודע לפעילות המפרה. לעניין זה, מבהיר בית המשפט כי לא ניתן להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית, אלא נדרשת ידיעה בפועל. עם זאת, בית המשפט אינו מבהיר אם די בידיעה אודות הפעולות אותן מבצע המפר הישיר או שיש אף צורך לדעת אודות קיומה של זכות היוצרים עצמו (והשוו: פסק הדין של בית המשפט העליון האמריקאי בעניין הפרה תורמת בפטנטים שניתן אך לאחרונה)
היסוד השלישי, דורש כי הפעילות תהיה בבחינת תרומה משמעותית וניכרת.בית המשפט מבהיר כי די בכך שלמפר-התורם היה חלק אינטגרלי ומשמעותי בשרשרת האירועים שהובילה להפרה בכדי לקיים יסוד זה. נקבע כי אין הכרח שהתרומה תהיה "הסיבה בלעדיה אין", ואף מקום בו אין קשר סיבתי עובדתי "קלאסי" בין פעולות המפר-התורם לבין ההפרה, עדיין יכול שאחרון יחוב בגין הפרה תורמת. הקונסטרוקציה המשפטית עליה נסמכת העוולה החדשה היא בהרכבה של סעיף 12 לפקודת הנזיקין שכותרתו "אחריות של משתף ומשדל" ביחד עם עוולה של הפרת זכות יוצרים לפי חוק זכות יוצרים. לעניין זה, הוראת סעיף 12 לפקודה מדגימה מספר חלופות שעשויות להקים אחריות למפר-התורם: מי ש"משתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשר אותם".

עוד מציין בית המשפט, כי ניתן לחייב את המפר-התורם בגין העוולה בפיצויים ללא הוכחת נזק, בצורה דומה לפיצויים שבית המשפט מוסמך לפסוק לרעת המפר הישיר. עם זאת, מדובר בפיצויים בהם יחובו כלל המעוולים ביחד ולחוד.

במקרה הקונקרטי, בית המשפט מצא כי אין מקום לחייב את האוניברסיטה בגין הפרה תורמת, שכן היסוד השלישי אינו מתקיים בעניינה. קרי, לא ניתן לומר כי פעולותיה היו בבחינת תרומה משמעותית וניכרת להפרה. הפעולות שהוכחו – החזקת מעט עותקים, העדר ביקורת על פעילות תא הסטודנטים וכיוצא באלה – אינן בבחינת תרומה להפרה.
לסיכום מעיר בית המשפט, כי מתוך זווית הראייה של הגישה הכלכלית, נמצאנו למדים כי האוניברסיטה אינה בבחינת מונע הנזק הזול. הטלת חבות על גורם שכזה, נקבע, תוך חיובו למנוע את הנזק להבא, תחייב אותו להשקיע משאבים רבים מן הרצוי.

נוכח קביעה זו, בית המשפט קיבל את ערעורה של האוניברסיטה וקבע כי היא אינה חבה בגין ההפרות שבוצעו. נוכח העובדה שאחריותם של הסטודנט ושל מפלגת העובדה נותרה בעינה, הפיצויים שנפסקו להם – בסך 20,000 ש"ח – נותרו על כנם והם חבים בהם ביחד ולחוד. הסטודנט אחראי לסכום של 8,000 ש"ח בעוד המפלגה לסכום של 12,000 ש"ח.
כן נפסקו לטובת האוניברסיטה הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.

בהערת אגב אציין כי פסק הדין מציין כאחד מהשיקולים בעד החלת הדוקטרינה החדשה את החשש מתת-אכיפה, נוכח העובדה שפעמים רבות אנו נתקלים במפרים אנונימיים, בציינו כי ההפרה התורמת מאפשרת "הגנה נאותה לזכויות היוצרים בעידן של משתמשים אנונימיים". מעניין לציין שהשופט שכתב את חוות הדעת המרכזית הוא המשנה לנשיאה א' ריבלין, אותו שופט שנתן את חוות הדעת המרכזית בעניין מור, שם קבע כי לא ניתן להורות לחשוף את זהותו של משתמש אנונימי ללא חקיקה מתאימה. כעת, מייצר אותו שופט תרופה לבעית תת-האכיפה שהוחמרה עד מאוד בפסיקתו הקודמת.

(ע"א 7755/05 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ (מיום 20.6.2011))

1

באליגם וגרופון: תביעה בגין שימוש בסימן "באליגם" במסגרת קישורים ממונים בגוגל

 

לאחרונה פורסם כי בעלי אתר באליגם תובעים את גרופון וגרופר בגין הפרת זכויותיהם הקניין רוחניות.
למי שאינו מכיר, מדובר בשוק חדש וצומח של "דילים יומיים". על פי ההערכות, שוק זה, אשר נוצר לפני כשנה, מוערך במחזור של כרבע מיליארד ש"ח לשנה. בין האתרים המוכרים בשוק נמצא אתר באליגם, וכן אתר גרופון, שהוא פורץ התחום בעולם, ואשר נכנס לישראל אך לאחרונה תוך רכישת אתר גרופר תמורת כ-40 מיליון ש"ח.

שימוש בסימן במסגרת הפרסומת ולא רק לשם התאמת פרסומת


על פי הפרסום, התביעה נסובה סביב השימוש של גרופון בסימן "באליגם" בפרסום שלה באמצעות Google AdWords. כלומר, הקישורים הממומנים של גוגל עושים שימוש בסימן זה.
אין זו הפעם הראשונה שהשימוש בסימן מסחר במסגרת Google AdWords מגיע לבית המשפט. בעניין ה"פ (מחוזי ת"א) 506/06 מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ נ' קרייזי ליין בע"מ, פ"ד תשסד(2) 702 (מיום 31.07.2006). בעניין ההוא, השימוש בסימן היה מוגבל לצורך התאמת הפרסומת. בית המשפט קבע, שלעניין זה הדבר שקול לתליית מודעות פרסומת בדרך לחנות המתחרה, ומטבע הדברים, הדבר מותר ואינו מהווה תחרות בלתי הוגנת.

במקרה הנוכחי, לעומת זאת, נדמה כי המצב שונה. על פי התמונה שהתפרסמה באתר גלובס, נראה כי השימוש שנעשה בסימן "באליגם" אינו מוגבל אך לבחירת הפרסומת (keyword לשם הצגה), אלא נעשה בו שימוש במסגרת הפרסומת עצמה.

עוד ראוי לציין, כי באליגם פעלה בצורה נכונה ורשמה מבעוד מועד סימן מסחר (סימן מספר 234506 על "באליגם"), מכאן כי די יהיה בהוכחת השימוש בסימנהּ של באליגם כדי להקים עילת תביעה. פעמים רבות, אנו עדים לעסקים שנמנעים לרשום את סימן המסחר שלהם כדין. אף שאין מדובר בעניין יקר, והוא מסתכם באלפי שקלים בודדים בלבד, עסקים רבים כושלים בהגנה על הקניין שלהם במותג אותו הם מטפחים.

עילה נוספת היא  גניבת עין. חוק עוולות מסחריות קובע גניבת עין מהי –

"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר."

ההלכה הפסוקה קובעת לעניין זה, כי לא די יהיה בשימוש בסימן, אלא יש לבחון את ההתרשמות הכללית משלל הנסיבות כמכלול. עוד נקבע בהלכה, כי בכדי להוכיח עוולה של גניבת עין, יש צורך להוכיח מוניטין. מדובר בנתון שאינו ניתן להוכחה בנקל, ופעמים רבות בתי המשפט דוחים תביעות אך מחמת העדר קיומו של רכיב זה. דחיות אלו, יש להבהיר, נובעות מאחת משתי סיבות. הראשונה, עצם העובדה שאין מדובר בעסק בעל מוניטין. השנייה, כישלונו של העוסק לעמוד בנטל השכנוע להוכיח את המוניטין כדבעי בבית המשפט.
כלומר, מי שכשל באי רישומו של סימן מסחר, יזדקק לעבור את המחסום של המוניטין בכדי להיפרע ממי שנהנה מהמותג שהוא בנה. מחסום זה, כאמור כולל שני רכיבים, מהותי – קיומו של מוניטין, וראייתי – הוכחתו כדבעי, אשר שניהם, אינם פשוטים למעבר.

עוולה נוספת רלוונטית עשויה להיות זו של התערבות לא הוגנת, באשר על פניו נראה כי השימוש שנעשה בשם האתר "באליגם" במסגרת הפרסומת של גרופון, עשוי לפגוע ביכולת של מי שרצה להגיע לאתר באליגם, אכן להגיע לשם. לעניין זה יצויין כי בעניין מתאים לי קבע בית המשפט כי כל בר דעת מודע לכך שעניין לנו בקישורים ממומנים, וכי ניתן למצוא קישורים שאינם ממומנים מיד בהמשך. עם זאת, נדמה לי, כי החשש אותו אני מציג עדיין רלוונטי, באשר אדם מן הישוב אשר רואה קישור מעין זה – ממומן או לאו – והוא מחפש אחר אתר זה, עשוי ללחוץ על הלינק הזה, ולהיכנס לאתר המתחרה תחת כניסה לאתר של באליגם עצמה.

ובפני איזה סיכון עומד אתר גרופון? התביעה הועמדה על סך של 550,000 ש"ח. סכום זה עשוי להצטבר ממספר מקורות: חוק עוולות מסחריות קובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ש"ח בגין גניבת עין. כן, בית המשפט רשאי לקבוע פיצויים על פי הנזק בגין גניבת העין, ההתערבות הלא הוגנת והפרת סימן המסחר. בנוסף, וככל שיוכח כי גרופון התעשרו מהשימוש שהם עשו בסימן, בית המשפט עשוי לפסוק העברת סכום זה לכיסה של באליגם, במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט.

(מקור: גלובס)

3

פסיקה: סמכות בית משפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק

(ת"א 18254/07 (שלום ת"א) אפרים נ' דפוס יעיל בע"מ (מיום 6.5.2010))

בית משפט השלום קיבל תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בשיר על ידי בית דפוס. לבקשת חברתה של התובעת, חיברה האחרונה שיר קצר, אותו הדפיסה חברתה על גבי הזמנות חתונתה. בית הדפוס השתמש בשיר לצורך הפקת הזמנות לחתונות אחרות, ומכאן התביעה. בפסק דין זה קבע בית המשפט כי הוא מוסמך להעניק על פי החוק הישן פיצויים ללא הוכחת נזק בכל סכום בין 0 ש"ח לבין 20,000 ש"ח.
במרכז פסק הדין, שיר בחרוזים קצר ופשוט:
זה קורה אחד למליון,
כשלפתע פוגשים את האדם הנכון.
חלק אומרים שזה כתוב בגורל,
וחלק אומרים שזה רק מזל.
למזלנו הגורל הזה היה כתוב לשנינו,
ואת ברית הנישואים אנו חולקים בינינו.
ולכן כאן ביום של אושרינו,
נשמח אם תהיו חלק ביום המיוחד של שנינו
הנתבעים ניסו להוכיח כי הם השתמשו בשיר זה עוד קודם לחתונת חברתה של התובעת, וצירפו הזמנות ישנות הנושאות שיר זה. ברם, התובעת הוכיחה כי לפחות בכל הנוגע להזמנה אחת – מדובר בהזמנה פיקטיבית באשר הכלה באותו אירוע העידה כי אין מדובר בהזמנה שבה השתמשה. בהעדר עדות תומכת של הנתבעים, נקבע כי טענתם כי הם השתמשו בשיר במועד קודם נסתרה.
בית המשפט קבע כי לתובעת זכות יוצרים בשיר, אף שמדובר בשיר "שאינו יצירה ספרותית, לשון המעטה". (השוו: זכות יוצרים במודעות)
מכאן, ולאור הפרת זכותה של התובעת, התפנה בית המשפט לבחון את סוגיית הפיצויים.
בית הדפוס הדפיס את השיר על גבי 12 הזמנות שונות. כיוון שאין מדובר באקט אחד אלא בהפרות שבוצעו בנפרד, ללא קשר, ובזמנים שונים, הרי שיש לפסוק לתובעת פיצוי בגין 12 הפרות נפרדות. 9 הפרות בוצעו בטרם שלחה התובעת לנתבעים מכתב התראה ואילו 3 הפרות נוספות בוצעו לאחר שליחת מכתב ההתראה. בית המשפט קבע פיצוי מקסימאלי ללא הוכחת נזק של 20,000 ש"ח בגין שלוש ההפרות שבוצעו ביודעין, לאחר שהוזהרו על ידי מכתב ההתראה.
באשר ל-12 ההפרות הנוספות – בין המשפט הלך בדרך חדשה.
סעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים קובע:
לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ-10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים
כבר נפסק כי מדובר בסמכות שברשות ולא בחובה, וכיוון שכך, בית המשפט מוסמך שלא לפסוק פיצוי כלשהו. עם זאת, בית המשפט ביכר שיטת ביניים וקבע כי בסמכותו לפסוק פיצויים בשיעור נמוך מ-10,000 ש"ח.
בלשונו של בית המשפט:
"אני סבור כי לבית המשפט נתון שיקול הדעת לפסוק סכום הנמוך מן הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בס' 3א' לפקודה, כפי שגם עולה מתוך לשונו של הסעיף, לפיה בית המשפט "רשאי" לפסוק את המינימום, משמע, עסקינן בשיקול דעת, להבדיל מחובה. ראה גם את עמדתו של המלומד טוני גרינמן, בספרו זכויות יוצרים (2003),הסבור כי "פסיקת הפיצוי נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, הרשאי לפסוק כל סכום בתחום הסכומים הקבועים בחוק, והוא רשאי גם להימנע מפסיקת פיצוי כלשהו." (ע' 484). קל וחומר שאם בית המשפט רשאי שלא לפסוק פיצוי כלשהו, הוא רשאי גם לפסוק פיצוי הנמוך מן הפיצוי הסטטוטורי." (ההדגשה שלי)
לפי לוגיקה זו, בית המשפט העדיף לפסוק פיצויים בסך 3,000 ש"ח בגין כל אחת מ-9 ההפרות שבוצעו לפני קבלת מכתב ההתראה.
אני סבור כי בית המשפט הנכבד נקלע כאן לכדי טעות. הקביעה כי סעיף 3א מהווה סמכות שברשות אפשרה לבתי משפט להימנע מהטלת פיצויים מקום בו תחושת הצדק לא נוחה עם פסיקה של פיצויים בגין הפרה. הדבר מתאים כאשר מדובר בהפרה שהיא בבחינת "זוטי דברים", כאשר בעל הזכות הכשיל את המפר וגרם להפרה, וכאשר מדובר במספר רב של הפרות שהסכום הכולל של הפיצויים נראה לבית המשפט כלא צודק (השוו: קנס בגין סימון כוזב לפי הדין האמריקאי) ועוד. עם זאת, לאחר שבית המשפט בחר להפעיל את הסמכות שברשות העומדת לרשותו – הוא מחויב לגבולות שנקבעו בה.
כלומר, בית המשפט עומד בפני שתי אפשרויות: הראשונה, שלא להפעיל את הסמכות להעניק פיצוי ללא הוכחת נזק; והשנייה, להפעיל סמכות זו ולפסוק פיצויים בתחום שנקבע בחוק.
ייתכן שניתן להסביר את הפסיקה בהשפעתו של חוק זכות יוצרים החדש (שלא חל במקרה זה נוכח מועד ההפרה), אשר מסמיך את בית המשפט לקבוע פיצויים ללא הוכחת נזק של עד 100,000 ש"ח ללא קביעת רף תחתון כלשהו. אך בכך אין בכדי להכשיר את הפסיקה – הוראת חוק זו לא חלה ואף לא שימשה בסיס לטיעון כי בסמכותו של בית המשפט לפעול כפי שפעל.
התוצאה של פסק הדין אינה בלתי צודקת, וניתן היה להגיע אליה גם תוך כיבוד תחום הפיצויים. כך למשל, ניתן היה לקבוע פיצויים בסך 13,500 ש"ח בגין שתי הפרות מבין ה-9, ולקבוע כי באשר ל-7 ההפרות הנוספות לא תופעל הסמכות לפי סעיף 3א לפקודה. בצורה כזו, סכום הפיצויים היה עומד על 27,000 ש"ח בגין 9 ההפרות, כפי שנקבע.
אף שהקורא עשוי לחשוב כי מדובר בתעלול חסר חשיבות, אני לא סבור כך. כאשר מדובר במספר הפרות ניתן להגיע בנקל לתוצאה המבוקשת, אך כאשר מדובר בהפרה בודדת – או אז בית המשפט כבול ללשון החוק. פסיקה זו, שבכל הכבוד נתנה לעצמה דרור מלשון החוק ללא נימוק אמיתי, עשויה לסמן את תחילת הדרך לאיון הרף התחתון שנקבע בסעיף 3א לחוק. לא זו הדרך לבטל הוראת חוק חרות.