צו מניעה ארכיון

0

פסיקה: שימוש ברשימת לקוחות ותעריפים אינו גזל סוד מסחרי

cc-by-sa BP22Heber

בהחלטה שניתנה לאחרונה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד עובד לשעבר ומעסיקתו הנוכחית נדרש בית הדין לשאלה אימתי שימוש ברשימת לקוחות ובתעריפים של מעסיק קודם ייחשב לגזל סוד מסחרי. עוד נדונו בהחלטה התנאים הנוספים הצריכים להתקיים על מנת לזכות בסעד של צו מניעה, הן ככלל והן בהקשר של סוד מסחרי, בפרט.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: זכות יוצרים באיור של דמות ספרותית

(cc by Eran Belinsky)

בשנת 2001 נפתח מוזיאון הילדים בחולון לקהל הרחב. מסלול "עולמות הילדות" המצוי במוזיאון נבנה סביב תסריט שכתבה נוגה אלגום. התובעת, מרים בילו, עיצבה על בסיס הדמויות הספרותיות, דמויות ויזואליות מתאימות שהוצגו במסגרת המסלול במוזיאון. אף שבילו עיצבה את הדמויות בכדי שישמשו במוזיאון, ואף שהמוזיאון, בעקיפין, ביקש זאת, מעולם לא נכרת בין הצדדים הסכם ובילו לא זכתה לתשלום כלשהו. במרכז התביעה ניצבה דמות הינשול, מעין הכלאה בין ינשוף לחתול, שהיא הדמות המרכזית במסלול.

בית המשפט נדרש לבחון האם יש למעצבת זכות יוצרים בביטוי ויזואלי לדמות הספרותית שלא היא יצרה והאם יש מקום להעניק צו מניעה חרף שיהוי של שנים רבות בהגשת התביעה.

לקריאת המשך המאמר »

2

פסיקה: מיקרוסופט הפרה זכות יוצרים בגופן "קורן"

בראשית היה את גופן "קורן". פרשת בראשית בגופן "קורן" כפי שמופיעה בספר תנ"ך "קורן"

מזה שנים רבות מיקרוסופט עושה שימוש בגופן המכונה "גוטמן-קרן" במסגרת תוכנות אופיס השונות שלה. בית המשפט המחוזי קבע כי גופן זה הינו העתקה של גופן "קורן". משכך, ולאור מספר רב של הפרות לאורך השנים, בית המשפט פסק כי מיקרוסופט תפצה את בעלי הזכויות ב-400,000 ש"ח בגין הפרה זו. כמו כן, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על מיקרוסופט לעשות שימוש בגופן המפר מעתה ואילך.

לקריאת המשך המאמר »

4

פסיקה: התקנת וילון בניגוד לתוכנית אדריכלית – פגיעה בזכות המוסרית

(cc by-nc Jason 'Sunshine' Carswell)

שינוי בעיצוב הפנים של מבנה, ובפרט בהחלפת וילון אחד במשנהו, עשוי להוות הפרה של הזכות המוסרית של האדריכל ביצירתו – כך קבע בית משפט השלום בתל אביב.

המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל תבע לדין את האדריכלית נילי פורטוגלי, אשר עיצבה עבור המרכז את המבנה בו הוא משתמש, וזאת בטענה שהאדריכלית השחיתה וילון שתלה במקום. בעקבות כך, הגישה האדריכלית תביעה שכנגד ובה טענה כי הוילון המדובר נתלה תחת וילון אחר אותו עיצבה, ובניגוד לתוכניות שהכינה.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: פיצויים ללא הוכחת נזק – סעד שאינו תמיד זמין

(cc by-nc-nd Christyn)

בית המשפט העליון נדרש לתביעה בזכויות היוצרים של יומני גבע בין שותפים לשעבר שהפיקו את יומני החדשות יחדיו. בהחלטתו, בית המשפט דחה את הערעור בעיקרו וקבע כי זכויות היוצרים נותרו בידי ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ (או ברקי, בקיצור) וכי המערערים הפרו זכות יוצרים אלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי במקרה קונקרטי זה, אין מקום לפסוק לברקי פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכות היוצרים.

בית המשפט מבהיר ומזכיר כי הפיצוי הסטטוטורי שאינו דורש הוכחת נזק אינו מהווה פיצויים עונשיים: אף שבקביעת פיצויים אלא יש משמעות לשיקול ההרתעתי, שיקול נוסף ומרכזי להטלתם הוא ההכרה בקושי להוכיח את הפיצוי בדרכים רגילות.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה אמריקאית: בתחום הרפואה, אין מקום לתת צווי מניעה בגין הפרת פטנט

אור אדום ברמזור

(cc by-nd Glyn Lowe Photos)

על דרך הכלל, אנחנו יודעים שכאשר פטנט מופר, לבעליו יש את הזכות למנוע את המשך ההפרה וזאת באמצעות צו מניעה קבוע. אף שבשנים האחרונות הובהר כי בדין האמריקאי יש לשקול שיקולים מדיני היושר בעת מתן צווי מניעה קבועים וכי אין זכות אוטומטית לצווים כאלו, ההנחה הרווחת היתה שכשאשר מי שמפר את הפטנט הינו מתחרה ישיר של בעל הפטנט, יינתן צו מניעה. ברם, פסק דין מתחילת פברואר מלמד כי אין זה המצב. בית המשפט קבע כי אף שהפטנט הופר, נוכח האינטרס הציבורי הרב בקיומה של תחרות בתחום האמצאה – תחום הרפואה, לא יינתן צו מניעה קבוע לבעל הפטנט.

לקריאת המשך המאמר »

2

פסיקה: הועד האולימפי העתיק את קישקשתא

שפיציק (מתוך אתר: olympic.one.co.il. צלם: משה חרמון)

עיקר דמותו של קישקשתא הועתקה לדמותו של "שפיציק", הקמע של המשלחת האולימפית הישראלית לאולימפיאדת לונדון 2012 – כך קבע בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי עניין לנו בהפרת זכות יוצרים ואף בגניבת עין.

הגנת זכות היוצרים

בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי קיימת הגנת זכות יוצרים בגין דמותו של קישקשתא, שכן גם על דמות בדיוניות ודמיוניות יכול שתהיה זכות יוצרים. ברם, נטען על ידי הנתבע כי דמותו של שפיצק אינה העתקה של דמותו של קישקשתא, כי אם ביטוי נפרד לאותו רעיון – האנשה של צבר.

בית המשפט קבע, כי בהעדר ביסוס ראייתי מתאים, נדחית טענת הנתבע שיצר את היצירה בצורה עצמאית ולא העתיק מדמותו של קשקשתא. נקבע, שישנו דמיון מהותי בין שתי הדמויות. בית המשפט הבהיר:

"לעניין הדמיון המהותי בין שתי הדמויות, הנושא העובדתי שבמחלוקת בין בעלי-הדין, הרי המבחן הוא של הרושם הכללי של בית-המשפט. (…) כפי שציינו באי-כוח התובעת (…) יש דמיון: בראש הגדול, האליפטי  הקירח והקוצני, בצורת האוזניים, בסידור העלים, בצורת האוזניים שאחת מהן מורכבת משני עלים, בקוציות האוזניים. השאלה כאמור, היא האם קיים דמיון מהותי והאם אלמנטים היחודיים ליצירה המוגנת נמצאים גם בזו המועתקת, ולא האם ביצירת הנתבע הוספו אלמנטים נוספים, (כמו חולצה שונה, או החזקת לפיד, או שם אחר של הדמות), שאינם מעלים ואינם מורידים לענייננו"

קישקשתא. (תמונה מתוך פסק הדין)

כיוון שכך, נקבע כי היצירה של שפיציק הינה בבחינת העתקה של חלק מהותי מיצירת קישקשתא, בניגוד לזכות היוצרים בדמות אחרונה זו.

לקריאת המשך המאמר »

2

סמכות עניינית לדון בקניין רוחני

(cc by-nc-sa too many jennifers)

ברשימה קצרה זו, אבקש להבהיר את משמעותו של סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, המתייחס לסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתביעה בעניין קניין רוחני. אף שנדמה לי שהדין בעניין זה ברור, לעיתים רבות אני שומע כי אנשים מתקשים וסוברים בטעות כי כל תביעה הנוגעת לקניין רוחני נמצאת בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי.

כללי הסמכות העניינית הרגילים

על פי רוב, הסמכות העניינית לדון בתביעה נגזר משאלת הסעד המבוקש במסגרת הפסיקה ושוויו. כך, אם שווי הסעד אינו עולה על 2,500,000 ש"ח, תהיה הסמכות לדון בתביעה נתונה בידי בית משפט השלום, ואילו אם שווי הסעד גבוה יותר, יש להגיש את התביעה לבית המשפט המחוזי. אך מה הדין כאשר הסעד המבוקש הינו צו מניעה? סעד כזה נחשב כסעד שלא ניתן להעריך את שוויו בכסף, וככזה נופל בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

לקריאת המשך המאמר »

2

האם יש זכות לקבל צו מניעה במקרה של הפרת פטנט?

שלט עצור

(cc by Kt Ann)

זכות הפטנט הינה זכות קניינית, אך כפי שדיווחתי בעבר, בארה"ב היא החלה לקבל סממנים של זכות נזיקית בלבד. פסיקת בית המשפט העליון בעניין eBay קבעה כי קבלת צו מניעה במקרים בהם פטנט הופר אינה עניין אוטומטי. היו שתהו האם פסיקה זו רלוונטית רק לצווים זמניים (כפי המצב בישראל, שכן נפסק כי קיומו של סימן מסחר אינו ערובה למתן צו מניעה זמני) או שמא היא חלה גם על מתן צווים קבועים בסיומו של הליך. ברם, נדמה כי לאור קביעת ערכאת הערעור של המחוז הפדראלי התשובה ברורה. בית המשפט קבע, בלשון ציורית:

"We take this opportunity to put the question to rest and confirm that eBay jettisoned the presumption of irreparable harm as it applies to determining the appropriateness of injunctive relief."

ואם חזקת הנזק הבלתי הפיך נזנחה כך, אין אלא להסיק כי הדבר נכון הן ביחס לצווי מניעה זמניים והן ביחס לצווים קבועים שכאלה.

לקריאת המשך המאמר »

4

פסיקה: חוות דעת של רואה חשבון היא יצירה המוגנת בזכויות יוצרים

בהחלטה שניתנה לאחרונה נקבע, לראשונה, כי חוות דעת של רואה חשבון הינה יצירה ספרותית הראויה להגנת זכות היוצרים.

קבוצת רואי החשבון דלויט
(cc by-nd mav.mbecker.net)

המקרה שהיה כך היה: רו"ח ועו"ד זאב שלום הכין עבור חברת דראל רם בע"מ חוות דעת מומחה ביחס לסיווג עסקאות ליסינג. חוות הדעת הוגשה, באמצעות משרד עורכי הדין שיבולת אשר ייצג את דראל באותו הליך.
כעבור זמן לא רב, פנתה דראל, שוב באמצעות משרד שיבולת, וביקשה ממשרד רואי החשבון בריטמן אלמגור זהר ושות', מקבוצת דלויט, להכין לה חוות דעת באותו נושא והפעם ביחס לעסקה מול חברה אחרת. משרד שיבולת העביר לבריטמן אלמגור את חוות הדעת הראשונה כבסיס להכנת חוות הדעת החדשה, ואכן, על בסיסה של זו, נכתבה חוות הדעת השנייה.
לכשהתובע גילה זאת, הוא הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה וביקש פיצויים וכן צו מניעה שיאסור על שימוש בחוות הדעת.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: היקף ההגנה הזמנית בטרם מתן פטנט – פיצויים רטרואקטיביים בלבד, ולא צווי מניעה

מהו היקף הזכויות הנתונות למי שהגיש בקשה לפטנט אך טרם ניתן לו הפטנט? זו השאלה שהוצבה לבית המשפט העליון בעניין שבין מרק לבין טבע.
העניין, בתמצית, הוא זה: מרק פתחה בהליכי רישום פטנט לתרופה למחלת ההאוסטאופורוזיס, "פוסאלאן 70 מ"ג", ורשם הפטנטים קיבל את בקשתה. דבר הקיבול פורסם ברבים, וטבע מיהרה להתנגד למתן הפטנט. הליכי ההתנגדות תלויים ועומדים בפני רשם הפטנטים, וטרם הוכרעו.
במקביל להליך ההתנגדות, אושרה התרופה פוסאלאן על ידי משרד הבריאות, וטבע עתרה וקיבלה רשות להפיץ גרסה גנרית של תרופה זו. קצפה של מרק יצא על התנהלות זו, והיא פתחה בתביעה כנגד טבע. כיוון שטרם ניתן לה פטנט, טענה מרק כי השימוש של טבע הינו התעשרות שלא כדין על חשבונה.
במסגרת התביעה עתרה היא לצו מניעה זמני, ובקשה זו נדחתה בבית המשפט המחוזי. מכאן, הגיעה בקשת הערעור וההליך בפני בית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע, כי אין מקום להחיל את דיני עשיית עושר במקרה זה. נקבע, כי בעל המצאה רשאי לבחור באחד משני מסלולים שונים: מסלול הגנה של פטנטים ומסלול הגנה חלופי של סוד מסחרי. בבוחרו במסלול הפטנטי, מכפיף עצמו בעל ההמצאה ליתרונות הגלומים בשיטה זו, אך גם לחסרונותיה. אחד מהם, הוא העובדה כי בטרם ניתנת זכות קניינית בהמצאה, היא מפורסמת ברבים.
בית המשפט הוסיף כי חוק הפטנטים יוצר איזון עדין בין הזכות הקניינית של בעל ההמצאה, מחד, ובין הזכות החוקתית לחופש העיסוק ולתחרות חופשית והוגנת של המתחרים, מנגד. במסגרת שלל האיזונים, קבע המחוקק כי בעל המצאה אינו זכאי לסעד של צו מניעה ביחס לניצול המצאתו בטרם ניתן לו פטנט. עם זאת, נקבע, הוא יהיה זכאי לפיצויים רטרואקטיביים, אם לבסוף יקבל את הפטנט. כך, מבהיר בית המשפט, נוצרת מערכת של תמריצים שמטילה על הציבור את הצורך להחליט אם ליטול את הסיכון שמא ידרשו לפצות בעתיד, או לאו. בית המשפט מציין:

איזון זה מבוסס על ההנחה לפיה קיבולה של בקשת הפטנט ופרסומה, קודם להכרעה בהתנגדויות והענקת הפטנט, אינם מצדיקים בלימה של התחרות החופשית, אלא מצדיקים יצירת מאזן-אימה: במאזן-אימה זה, המתחרה אמנם אינו נבלם בשעת מעשה, אך הוא נדרש לקחת על עצמו סיכון כבד כי התנהגותו המתחרה, וניצול פרטי האמצאה של האחר על ידו, עלולים לעלות לו בממון רב אם וכאשר יוענק לבעל האמצאה פטנט בסופו של יום. מנגד, נתונה למתחרה בתקופת הביניים האפשרות להעריך, בנסיבות ענין קונקרטי, כי סיכויי הענקת הפטנט נמוכים, וכי פעילותו התחרותית לא תוליד בסופו של יום אחריות לפיצוי בגין הפרה. לבעל האמצאה ניתנת, מצידו, הגנה קניינית מלאה עם הענקת הפטנט, שטמונה בה גם זכות פיצוי על הפרה רטרואקטיבית של הפטנט, המתייחסת לתקופת הביניים, אך זאת רק במבט לאחור.

סעיף 179 לחוק הפטנטים קובע מפורשות:

אין להגיש תביעה על הפרה אלא לאחר שניתן הפטנט; אולם משהוגשה תביעה על הפרה, רשאי בית המשפט להעניק סעד על הפרה שנעשתה לאחר יום הפרסום לפי סעיף 26 (ההדגשה הוספה)

דהיינו, חוק הפטנטים אינו מאפשר להגיש את תביעת ההפרה אלא לאחר מתן הפטנט. אך הסעד המדובר שיינתן בסופו של יום, יכול שיכלול גם סעד בגין תקופה שלאחר יום פרסום הקיבול ובטרם מתן הפטנט. בית המשפט קבע כי הזדקקות לצווי מניעה מכוח דיני עשיית עושר תשנה מהאיזון שנקבע מפורשות על ידי המחוקק. בלשון בית המשפט:

הסדר איזון זה הוא הסדר כוללני שטמונים בו איזונים פנימיים מורכבים ועדינים. כל שינוי באיזונים אלה, לכאן או לכאן, משנה את שיווי המשקל הזהיר שחוק הפטנטים קבע לצורך ענין זה. הכרה בזכותו של בעל האמצאה לשאוב סעדים מענף משפטי חיצוני, ולהטמיעם בהליך בקשה לפטנט לצורך בלימת התחרות בתקופת הביניים, עלולה לערער את האיזונים הפנימיים שיצר חוק הפטנטים. הענקת צווי מניעה מכח דיני עשיית עושר, שנועדו לאסור על מתחרה לייצר ולשווק תרופות מתחרות בתקופת הביניים, משמעה הענקה, למעשה, של זכויות מעין-קנייניות לבעל האמצאה קודם לרכישת הזכויות הקנייניות באמצאה באמצעות הפטנט. פרשנות המאפשרת אימוץ סעדים מכח דיני עשיית עושר משנה, אפוא, באופן בסיסי את האיזונים הקיימים בדיני הפטנטים, והמסקנה המתבקשת מכך היא כי דינים אלה שוללים במשתמע התערבות מקורות דין חיצוניים בסוגיה הנוגעת לענייננו.

נוכח האמור, דחה בית המשפט את הערעור ופסק לטובת טבע הוצאות משפט בסך 40,000 ש"ח.

הערות
פסק הדין עוסק בזכויות זמניות המוענקות למבקשי פטנט לאחר הפרסום ובטרם מתן הפטנט. זכויות אלה מכונות provisional patent rights (ולא להתבלבל עם בקשות פטנט זמניות – provisional patent applications), ואין מדובר בזכויות אחידות על פני הגלובוס. ישנן מדינות המכירות בזכויות הזמניות וישנן כאלה שלאו. למיטב ידיעתי, אין מדינה בה הזכויות הזמניות הללו כוללות זכות לסעד בדמותו של צו מניעה.

פסק הדין התמקד במצב המשפטי הנכון להיום. במצב זה, פרסום הפטנט נעשה רק לאחר הקיבול. ברם, לאור התחייבותה של מדינת ישראל, על פי הצעת חוק חדשה כל בקשת פטנט תתפרסם לאחר תקופה של 18 חודשים (בדומה למצב בארצות הברית ובבקשות ה-PCT). כלומר, לו תתקבל הצעה זו, הרי שהמשמעות של הפסיקה תהיה רחבה בהרבה – לא ידובר רק בתקופת ההתנגדות וכל עוד הליך ההתנגדות לא הוכרע, כי אם בתקופה שבטרם קיבול הבקשה לפטנט, ופעמים רבות בתקופה שבטרם בחינה מהותית שלה.
לא למותר לציין, כי באותה הצעת חוק, הוצע גם לבטל את הלכת א.ש.י.ר שבמסגרתה ניתן סעד מכוח דיני עשיית העושר אף במקום בו לא נרשמה זכות קניין רוחני כדין.

בישראל ישנה זכות לסעד של צו מניעה כנגד הפרת פטנט, מכוח התפיסה הקניינית את הפטנטים. זאת, בניגוד למצב בארצות הברית שם אף לאחר מתן פטנט, כלל אין הבטחה כי יינתן צו מניעה כנגד מפרים. במובן זה, פסק הדין משמר את המשמעות הקניינית של הפטנט – בטרם זכות קניינית החלה כלפי כולא עלמא, אין מקום לסעד המונע מאחרים לנצל את ההמצאה. רק לאחר מתן הגושפנקא הקניינית, נמצאת לנו ההצדקה להגביל את חופש הפעולה של הציבור.

(רע"א 6025/05 Merck & Co. Inc. נ' טבע תעשיות פרמצטיות בע"מ (מיום 19.5.2011))

0

פסיקה: העתיקו את ציור "עשר המכות" ויפצו

בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בתביעה של אלמנתו של יעקב וכסלר שטענה כי ציור "עשר המכות" שלו הועתק על ידי מאייר והוכנס לתוך הגדה לפסח ששיווקה אחת הנתבעות החל מ-1988. הנתבעים מצדם טענו כי הציור שבהגדה אותם הם שיווקו הוא פרי יצירתו של המאייר, ושהאחרון שאב השראה מהציור של וכסלר אך לא העתיק אותו.
בית המשפט שב על ההלכות שנקבעו בעניין זה וציין:

"אכן, פירוק סיטואציות מורכבות למרכיביהן היא דרך מועילה – ויש שיאמרו אף מהנה – כדי לבחון סוגיות משפטיות, אך לא בכל מקרה יש יצירות מורכבות שההתרשמות הכוללת ממכלול רכיבהן בנפרד, פירוק המסית את המבט – ואת הדעת – מן העיקר. את הדמיון בין היצירה המוגנת לבין היצירה המפרה יש לבחון מתוך הסתכלות רחבה על המכלול, בלי לטשטש את התמונה הכוללת על-ידי ירידה לפרטים, שבמקרים כאלה היא כמדומה, מלאכותית ומאולצת". (מתוך ע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' THE ROY EXPORT ESTABLISHMENT CO.  נד(1) 577, 590)

"לצורך ביסוסה של תביעה בדבר פגיעה בזכות יוצרים על התובע להוכיח, כי הנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירתו של התובע, ולעניין זה לא הכמות היא הקובעת אלא האיכות והערך של החלקים שהועתקו. ההכרעה בשאלה זו נופלת על יסוד התרשמותו של השופט מן היצירות בכללותן, ולעניין זה יש לאבחן בין היתר, בין מקרה בו פעל נתבע תחת השראה מקרית, מדעת או שלא מדעת, לבין מקרה בו הושפע ממנה באופן שמנע ממנו יצירה עצמאית. הבדיקה היא מהותית ולא פורמלית, ולכן יכול ובית המשפט ישתכנע מקיומו של חיקוי גם כאשר הוא מוסווה". (ע"א 15/81 גולדנברג ' נ' בנט לו (2) 813,  818)

בית המשפט בחן את הציורים והשווה ביניהם והגיע למסקנה כי על אף שישנם שינויים קלים בפרטי הציור, הסתכלות על "התמונה הגדולה" (תרתי משמע) מלמדת כי הציור הועתק. כיוון שכך, נקבע כי זכות היוצרים הופרה ואף הזכות המוסרית הופרה באשר היצירה יוחסה למאייר ולא לוכסלר.

שתי סוגיות נוספות עלו לדיון. הנתבעים ניסו לטעון כי זכות היוצרים אינה בידי התובעת, אלא הועברו להוצאה לאור בשם "הצבי". טענה זו התבססה על העובדה שבהגדה אותה אייר וכסלר הופיעה הודעת זכויות יוצרים ולפיה הזכויות שמורות להוצאת "הצבי". לעניין זה, בית המשפט קבע כי נוכח הוראת החוק, המחאת זכות יוצרים צריכה להיעשות בכתב. דרישה זו, כידוע, אינה דרישה ראייתית, אלא מהותית, ובלעדי הכתב, ההמחאה אינה משתכללת. בהעדר המחאה כאמור, בית המשפט דחה את הטענה.
כך או כך, נקבע, הזכות המוסרית, אשר אינה ניתנת להמחאה, נותרה בידי וכסלר ואלמנתו רשאית לאכוף אותה.
הסוגיה השנייה שנדונה עסקה במספר ההפרות. התובעת טענה כי מדובר בעשר יצירות עצמאיות – יצירה נפרדת ביחס לכל אחת מהמכות. ברם, בית המשפט קבע כי מדובר ביצירה אחת שהועתקה. אף העובדה שהציור הופיע בהפקות חוזרות לאורך שנים של אותה מהדורה, לא הובילה את בית המשפט לקבוע כי מדובר במספר הפרות. נקבע, כי יש לראות את ההתנהלות כולה כהפרה אחת של זכות היוצרים והפרה אחת של הזכות המוסרית.

כיוון שכך, בית המשפט פסק לטובת התובעת פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ש"ח מהמאייר, ופיצויים נוספים ללא הוכחת נזק בסך של 70,000 ש"ח מההוצאה לאור. כמו כן, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להמשיך להפיק, להפיץ או למכור העתקים של הציור. בנוסף, פסק בית המשפט לטובת התובעת הוצאות משפט בסך כולל של 60,000 ש"ח.

(ת"א (תל אביב-יפו) 48905-11-10  וכסלר נ' עמית (מיום 28.03.11))

0

פסיקה: יש זכות יוצרים במקלדת "קומפי"

בית המשפט המחוזי קבע – יש זכות יוצרים במקלדת קומפי. מדובר במקלדת מיוחדת המיועדת לגיל הרך, ומאפשרת לאלו לשחק במשחקי מחשב יעודיים.

בעניין שהובא לפתחו, טענה התובעת, קומפי וור בע"מ, מי שרכשה את הזכויות בסימן המסחר הרלוונטי ובמוצרי קומפי עצמם, כי הנתבעים מכרו מוצר הנחזה להיות מקלדת קומפי. ברם, במהלך הדיון על צו המניעה הזמני שנתבקש, התברר כי המוצרים הגיעו לידי הנתבעים 1-3 מהיצרנית איי סי אי, שמייצרת עבור קומפי את המקלדת. למעשה, אין כלל מדובר במוצר מזויף, כי אם במוצר מקורי שיוצר עבור התובעת, אך נמכרת על ידי היצרנית בניגוד להרשאה, לנתבע 3. לבקשתה של הייצרנית, היא צורפה כנתבעת, ברם אף לאחר חלוף זמן ניכר, התובעת לא תיקנה את כתב התביעה כך שתתגלה עילה כנגד נתבעת זו, והיא נמחקה כנגדה. עוד נמחקו בהסכמת התובעת התביעות כנגד הנתבעות 1-2 שרכשו את המקלדת מהנתבע 2 בתום לב, ללא ידיעה על פסול כלשהו ובתמורה מלאה.
אם כן, נותר רק הנתבע 3, מר יוחאי בן זקן, שהיה בעת הרלוונטית בעלים של עסק לייבוא ושיווק מוצרים בסיטונאות בשם "בומרנג מערכות". בן זקן לא היה מיוצג בהליך – ונדמה שהתוצאה נבעה בדיוק בגלל סיבה זו. בן זקן לא הגיש חומר ראיות מצדו, לא הופיע לישיבת הוכחות שנקבעה, ולא הגיש סיכומים בתיק.
בית המשפט קבע כי במקלדת יש זכות יוצרים. כידוע, זכות יוצרים מגנה על יצירה, והפסיקה הכירה במגוון רחב של יצירות כמושא להגנה. ברם, בכדי שיצירה כלשהי תזכה להגנה, עליה להיות יצירה שהושקע בה מאמץ ויש בה מן המקוריות. וכך קבע בית המשפט:
"בענייננו אין ולא יכול להיות חולק כי המצאת המקלדת כרוכה בהשקעה של עמל ומקוריות ועל כן היא מוגנת על פי חוק זכות יוצרים; ואמנם משחקים כבר הוכרו על ידי בית המשפט העליון כיצירה שהיא נושא לזכות יוצרים"
בית המשפט קבע, כי היצרנית הפרה את זכות היוצרים במקלדת בכך שפעלה מחוץ לרישיון שהוענק לה, רישיון לייצר את המקלדת אבל רק עבור התובעת עצמה. אף שבן זקן לא הפר בצורה ישירה את זכות היוצרים, בית המשפט קבע כי הוא הפר את הזכות בצורה עקיפה, באשר הוא ידע כי נאסר על היצרנית למכור את המקלדות וכי מדובר בהעתקים המפרים זכויות יוצרים.
נוכח קביעות אלו, בית המשפט נעתר לבקשת התובעת והוציא צו מניעה קבוע, צו למתן חשבונות בכדי שיהיה ניתן לשום את הרווח שלו ממעשיו וכן את הנזק שנגרם לתובעת. עוד נפסקו הוצאות לשלב זה בסך 20,000 ש"ח.
לטעמי, פסק הדין אינו מבוסס כראוי, אף שתוצאתו נראית על פניה צודקת.
ראשית, לטעמי אין כאן כלל סכסוך קניין רוחני, אלא סכסוך קנייני טהור. מהעבודות המתוארות בפסק הדין, עליהן לא הרחבתי כאן, עולה כי סכסוך בין התובעת לבין היצרנית הוא העומד בבסיס עניין זה. במסגרת הסכסוך המסחרי הזה, התובעת סירבה לשלם ליצרנית בגין ייצור המוצרים ומשכך החליטה היצרנית למכור אותם במחיר עלות בכדי להקטין נזקיה ולגבות את חובה. בעוד בית המשפט ביקש להתייחס למוצרים כמפרים זכות קניין רוחני, ניתן היה להתייחס אליהם כאל קניין התובעת אשר נגזל שלא כדין.
אך הנקודה העיקרית היא דווקא זו – נקודת המוצא היא כי רק יצירה הינה מושא להגנת זכות יוצרים. עם זאת, בציטוט שהבאתי לעיל, בית המשפט, בכל הכבוד, טועה ומתייחס דווקא ל"המצאה". כידוע, המצאה אינה זוכה בהגנה על ידי זכות יוצרים, אלא דווקא להגנה באמצעות פטנט.
יאמר הקורא – עניין לנו בטעות סופר קלה (שאגב, ניתן לתקנה) ולא בעניין מהותי, אך לטעמי לא כך הוא. בית המשפט כלל לא מגדיר מהי אותה יצירה שהופרה.
האם מדובר בצורתה החיצונית של המקלדת? אם כן, הרי שעניין לנו במדגם, שאינו יכול להיות מוגן על ידי זכות יוצרים;
האם מדובר בשם המוצר או בלוגו? אם כן, שהרי יכול להיות שדווקא סימן המסחר היתה הזכות העדיפה בה הדיון היה צריך להתמקד;
או שמא מדובר בתוכנה המלווה למקלדת, שאז עניין לנו ביצירה ספרותית המוגנת בזכות יוצרים.
לפי לשון פסק הדין, נדמה בעיני שבית המשפט התייחס למקלדת עצמה, ולטעמי, זו אינה אלא "קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי […] הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין", ומשכך הם מהווים מדגם.
10

משטר הפטנטים האמריקאי – מעבר מזכות קניינית לזכות מעין-נזיקית

בארצות הברית החל מעבר ממשטר שבו זכות הפטנט זוכה למעמד קנייני לזכות נחותה המקבלת סממנים של זכות נזיקית בלבד.

בית המשפט העליון האמריקאי קבע הלכה בעניין (eBay v. MercExchange LLC 547 US 388 (2006 בדבר המקרים בהם זכאי בעל פטנט אשר הופר לצו המונע מהמפר להמשיך ולהפר את הזכות שלו.

החוק האמריקאי אינו מדבר בצווי מניעה. המקור החוקי לצווים אלו הינו מקור של דיני היושר – Equity – אשר מעניקים זכויות וחובות שלא מכוח החוק החרות. בית המשפט העליון, אשר דן במספר זעום של תיקים כל שנה, בחר לעסוק בשאלה מהם המבחנים שאותם יש להחיל מקום בו מתבקש צו מניעה קבוע כנגד מפר פטנט.
בערכאה הדיונית, בבית המשפט המחוזי, נדחתה בקשתו של בעל הפטנט (MercExchange) לצו מניעה שכן הוא אינו מנצל את ההמצאה הגלומה בפטנט בעצמו. בערכאת הערעור הקביעה נהפכה תוך אמירה שבמקרים של הפרות פטנטים, הכלל הוא שיש להעניק צו מניעה קבוע כנגד מפר לאחר שההפרה הוכחה.
בית המשפט העליון חשב אחרת.
בית המשפט הצהיר כי צו מניעה כנגד מפר פטנט הינו צו מניעה ככל הצווים, וככזה עליו לעמוד בכללים הידועים של דיני היושר והם:
  1. בעל הפטנט יראה כי הוא סבל נזק בלתי הפיך.
  2. התרופות שהחוק מעניק אינם מספיקות לריפוי הנזק.
  3. מאזן הנוחות, בין התועלת לבעל הפטנט לנזק למפר, נוטה לטובת בעל הפטנט.
  4. האינטרס הציבורי אינו שולל מתן הצו.
כלומר, אין מקום לקבוע כלל לפיו טרולי פטנטים אינם זכאים לצווי מניעה מחד גיסא, ואין גם מקום לקבוע כי כל בעל פטנט שהופר זכאי לצו מניעה קבוע, מאידך גיסא.
קביעה זו התקבלה פה אחד בבית המשפט העליון, אך היא הובאה בשלוש דעות שונות. אחת הדעות, זו שנכתבה בידי השופט קנדי, התייחסה מפורשות לטרולי הפטנטים:

In cases now arising trial courts should bear in mind that in many instances the nature of the patent being enforced and the economic function of the patent holder present considerations quite unlike earlier cases. An industry has developed in which firms use patents not as a basis for producing and selling goods but, instead, primarily for obtaining licensing fees […]. For these firms, an injunction, and the potentially serioussanctions arising from its violation, can be employed as abargaining tool to charge exorbitant fees to companies that seek to buy licenses to practice the patent […] . When the patented invention is but a small component of the product the companies seek to produce and the threatof an injunction is employed simply for undue leverage in negotiations, legal damages may well be sufficient tocompensate for the infringement and an injunction maynot serve the public interest. In addition injunctive reliefmay have different consequences for the burgeoning num-ber of patents over business methods, which were not ofmuch economic and legal significance in earlier times. The potential vagueness and suspect validity of some of these patents may affect the calculus under the four-factor test

הפסיקה האמריקאית אכן מתבססת על הדין שם. עם זאת, השינוי דה-פאקטו בפסיקה זו הביא לשינוי מהותי בדיני הפטנטים. ממצב שבו פטנט זכה למעמד קנייני טהור, מעמדו נשחק ואין עוד מדובר בזכות בעלת מעמד גבוה כבעבר. זכות קניינית חלה כלפי כולא עלמא, ועל הכל לכבד אותה. בעל מקרקעין שגבולו הושג, אינו צריך להסביר מה הנזק שנגרם לו ולהראות שכסף לבדו לא יפצה אותו בכדי לדרוש שמשיג הגבול יצווה לעזוב את נכסו. והנה – בעל הפטנט אינו זוכה לעדנה שכזו. עליו הנטל להראות לבית המשפט כי יש מקום למנוע מהמפר להמשיך את הפרתו.

מבחינה מהותית, מפר אשר מנצל את ההמצאה בבסיס הפטנט, יכול להיות מחויב בפיצוי בגין נזקים שגרם לבעל הפטנט – נזקים כגון הפסד הכנסות בשל המכירות או הפסד תגמולים – אבל, וזה העיקר, יכול להמשיך את הפרתו. בגין הפרות עתידיות, יכול שאותו מפר יצטרך להמשיך ולשלם פיצויים, אך בית המשפט לא ימנע מבעדו להמשיך ולהפר. כך שהלכה למעשה, הדבר שקול למתן רישיון כפייה למפר בגין תגמולים שאת גובהם קובע בית המשפט.
בפועל, הפסיקה בעניין eBay יצרה מצב שבו בעל פטנט אינו זוכה בצורה אוטומטית לצו מניעה בארצות הברית, שכן אין עוד הנחה כי הוא סובל נזק בלתי הפיך רק מעצם ההפרה. עליו להראות שנגרם לו נזק שכזה בפועל. הפסד הכנסה בלבד אינו מהווה נזק שכזה. משכך, על דרך הכלל, טרולי הפטנטים וגם מי שאינם פועלים עוד בתחום בו מצוי הפטנט, זכאים לפיצויים בכסף בלבד ולא לצו מניעה.
עם זאת, ההלכה אינה מרתיעה טרולי פטנטים מלפעול. הפיצויים הנפסקים בגין הפרה עשויים להגיע לסכומים של מיליוני דולרים רבים. עם זאת, השוט שהיה בעבר בידי בעלי הפטנטים האמריקאיים, שוט שמצוי בידו של כל בעל קניין, למנוע מאחרים לפעול כל עוד הם מפרים את זכותו – לא עומדת להם כבעבר.
המצב בישראל, אם מישהו תוהה, הוא שונה בהחלט. אומנם, השיקולים במתן צו מניעה זמני הם אותם שיקולים הנובעים מדיני היושר (אף שהם מוסדרים מפורשות בתקנות סדר הדין האזרחי). אך כאשר מדובר בסעד קבוע כנגד מפר, לאחר שההפרה הוכחה כדבעי בבית המשפט – החוק החרות בישראל קובע חד משמעית – "בתביעה על הפרה זכאי התובע לסעד בדרך צו-מניעה ולפיצויים". להשקפתי, כך צריך להיות.
לסיכום, התייחסתי בפוסט זה למשמעות של פסק הדין בשל בית המשפט העליון בעניין eBay. פסק דין זה קובע כי הדין הכללי לגבי צווי מניעה חל גם באשר לצווי מניעה בפטנטים וכי אין כל הנחה אוטומטית כי בעל הפטנט סבל נזק בלתי הפיך רק מעצם ההפרה. כיוון שכך, בעל הפטנט, ובמיוחד בעל פטנט אשר אינו מנצל את ההמצאה הגלומה בפטנט שלו בעצמו, עשוי למצוא עצמו במצב שעל אף זכותו הלכאורה קניינית עומדת לרשותו רק זכות נזיקית להיפרע ממונית מהמפר.