קוד פתוח ארכיון

4

בשורות למפתחים: ניתן לרשום מדגמים בישראל על תצוגות מסך ואייקונים

אייקון של גוגל כרום

(cc by-sa Umut159)

במהלך חודש יוני תוקנה התוספת השלישית לתקנות המדגמים. במסגרת תיקון זה נוסף תחת סוג 14 המתייחס ל-"ציוד הקלטה, תקשורת או אחזור מידע", תת-סוג חדש הכולל "תצוגות מסך ואייקונים". שינוי זה מלמד כי מעתה ניתן יהיה לרשום בישראל מדגמים על חזותם האסטתית של ממשקי משתמש בתוכנות, באפליקציות ואפילו באתרי אינטרנט כסחורות עצמאיות. לעניין זה נזכיר את המדגם שנרשם בארה"ב לטובת גוגל בגין עיצוב דף הבית שלה.

כמו כן, ניתן יהיה לרשום מדגם על אייקונים בהם עושים שימוש במסגרת תוכנות מחשב. לעניין אייקונים, נראה כי הדבר עשוי לאפשר הגנה כפולה, שכן לעיתים רבות האייקון ניתן לרישום כסימן מסחר.

נוכח שינוי זה, תיקנה הרשות את הוראות הבחינה של המדגמים ובהם הובהר כי בניגוד למצב הקודם לפיו מדגמים מסוג זה לא היו בגדר סחורה עצמאית, אלא נתבעו כחלק מחפץ אחר – מחשב או מכשיר דומה – אשר על מסכו הצורה המוגנת מוצגת.

מדובר בבשורה מצויינת למפתחי אפליקציות ותוכנות שמעוניינים להגן על החזות של ממשק המשתמש (GUI) אותו הם עיצבו. לעניין זה נזכיר כי במסגרת התביעה שלה נגד סמסונג, אפל נסמכה על מדגם שהגן על המסך הראשי של ה-iPhone. על פי הדיווחים השונים, מרבית הפיצוי שנפסק לה ייוחס להפרת מדגם זה.

0

תוכנה לניהול רישיונות קוד פתוח

שלא כהרגלי, החלטתי לדווח על מוצר מדף שיכול לסייע למפתחי תוכנה אשר משתמשים במודולים של קוד פתוח. כידוע,קוד המופץ תחת רישיון קוד פתוח כפוף לזכויות היוצרים, אך רישיון הקוד הפתוח מאפשר שימוש בקוד במגבלות מסוימות. ישנו מגוון רב של רישיונות קוד פתוח, אשר לכל אחד מהם תנאים ומגבלות שונים. כך למשל, קוד המופץ תחת רישיון GPL מאפשר הפצה של תוכנות העושות שימוש בקוד הפתוח, אך דורש כי תוכנות אלה יופצו אף הן תחת אותו רישיון. לעומתו, רישיון ה-BSD מאפשר שימוש בקוד כמעט ללא כל מגבלה.

חברות רבות עושות שימוש בקוד פתוח כחלק מהפעילות המסחרית שלהן. לעיתים מדובר בשימוש זמני לבדיקת התכנות המוחלף בקוד קנייני בהמשך. לעיתים מדובר בשימוש בקוד הפתוח במודולים שלא יופצו ומשכך התנייה הויראלית אינה מפריעה. לעיתים יכול שמדובר בשימוש בסוגים מסויימים של קוד פתוח. מעקב אחרי המודולים השונים ובדיקה שהמתכנתים אכן עומדים בכללים של החברה עשויים להיות מטלות לא קלות. חברת WhiteSource מציעה פתרון מבוסס-ענן לבעיות אלה. השירות שלהם מאפשר מעקב אחרי הוספת מודולים של קוד פתוח לפרוייקט התוכנה, בחינת ציות לכללי הקוד הפתוח של החברה, והפקת דו"חות מתאימים. דו"חות כאלה יכולים לסייע רבות בשלבים של רכישה ובבחינה משפטית של ההשלכות של פעולות מסוימות, ובוודאי יוכלו לסייע להקטין את העלויות המשפטיות הרלוונטיות.

מטבע הדברים, התוכנה אינה מספקת מענה משפטי, אלא מאפשרת יישום של ההנחיות המשפטיות וההחלטות העסקיות של החברה, בפועל. נראה לי שמדובר בשירות שיכול להיות שימושי וכדאי להיות מודעים לו.

ב-13.11.2012 החברה עורכת וובינר חינמי שכותרתו "Open Source Legal Blues: Do You Comply? Understanding and Reducing Open Source License Risks".

2

דת של מפירי זכויות יוצרים – האם יש דבר כזה?

מגזין אנשים ומחשבים פרסם כתבה על קיומה של דת חדשה בשבדיה הדוגלת באי-כיבוד זכויות יוצרים ברשת, ועל הכרת המדינה בה. דת הקופימיזם הינה דת חדשה. על פי העקרונות של דת זו, העתקת מידע היא פעולה קדושה שיש להרבות בה. כלומר, דת זו גורסת שהפרת זכויות יוצרים באמצעות העתקת יצירות מוגנות הינה פעולה קדושה שיש להרבות בה.

לטעמי, הכתבה במגזין לוקה בשיטחיות, באשר היא ממהרת להאשים את חברי הדת בהיותם כת מסכונת לציבור:

"בעולם לא חסרים כתות וקבוצות דתיות בעלות מנהיגים כריזמטיים ומסוכנים. ככאלו, הם עלולים לגרום למאמינים לעשות ככל העולה על רוחם, לעתים עד הקרבה עצמית. אולם, במקרה שלנו הסכנה היא מכיוון אחר. ברגע שממשלה ליברלית ונאורה דוגמת זו של שבדיה נותנת גושפנקה לקהילה של מפירי זכויות וגנבי קניין רוחני, הרי שהדבר יכול להתפשט כאש בשדה קוצים. כך, באופן לא מפתיע, לכת הזו יש כבר שלוחה בישראל, ובקרוב אף יפתח אתר רשמי. יש לקוות שהרשויות בארצנו ישימו את ידם על אותם מטיפים לדבר עבירה, וימנעו מהם פעילות ציבורית. בישראל"

השאלה הראשונה שצריך לשאול היא האם בכלל מדובר בדת או שמא בתעלול שנועד לאפשר להפר את החוק. על פי ויקיפדיה:

"דת היא אוסף של התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים."

על פניו, נראה שלקופימזים ישנם עקרונות מוסריים ברורים (חיפוש מידע הוא קדוש, הפצת הידע הוא קדוש, פעולת ההעתקה היא קדושה) ומשכך הוא יכול ליפול לגדרי הגדרה זו. כמובן שניתן להקשות ולטעון שמדובר בהלבשה של עקרונות פילוסופיים-אתיים בלבוש דתי. אך לטעמי זו שאלה ראויה שחבל שלא נדונה בכתבה.

לקריאת המשך המאמר »

0

פורסמה הודעת הרשם בדבר תיקון מס' 10 לחוק הפטנטים

רשות הפטנטיםכזכור, תיקון מס' 10 לחוק הפטנטים עוסק במספר עניינים לרבות פרסום בקשות פטנט לאחר 18 חודש, הקדמת בחינה על פי בקשת המבקש או צד שלישי. כמו כן, התיקון עוסק גם בדרישה חדשה להגשת בקשות לפטנט על גבי מדיית מחשב ובאפשרות של צדדים שלישיים להגיש לבוחן הפטנטים פרסומים קודמים לצורך בחינת בקשה לפטנט עוד במהלך הבחינה.

ביום 25.07.2012, רשם הפטנטים פרסם הודעה לגבי התיקון לחוק ובה הוא מבהיר את פרטי התיקון המרכזיים וכן את ההוראות הרלוונטיות לאופן יישום התיקון. כך, נקבע, כי בקשות העבר שטרם פורסמו יפורסמו באופן הדרגתי של לא יותר מ-4,500 בקשות לפטנט בפרסום יומן פטנטים ולא יותר מ-12 חודשים מכניסת תוקפו של התיקון לחוק.

כמו כן, נקבעו הוראות בדבר הגשת בקשות על גבי מדית מחשב ונקבע כי יוגש דיסק DVD או CD בגין כל בקשה לפטנט ועל גביו יכללו מספר קבצים: קובץ תיאור, קובץ תביעות, קובץ שרטוטים (במידה וישנם) וקובץ רשימת רצפים (במידה וישנם). נקבע כי הקבצים יהיו בפורמט PDF הפתוח ויכונו drawings.pdf"" ,"claims.pdf" ,"description.pdf". כמו כן, קובץ רשימת רצפים יוגש לפי סטנדרט ST.25 ויכונה "sequencelisting.txt".

כזכור, הודעתו הקודמת של הרשם בעניין זה דרשה הגשתם של קבצים בפורמט PDF הפתוח וכן בקובץ הנתמך על ידי תוכנת Word של מיקרוסופט. אני שמח לראות שעתה, כאשר מדובר בחובה על פי דין להגיש בצורה אלקטרונית, הרשות אינה דורשת שימוש בפורמט קנייני כלשהו, אלא נצמדת לפורמט פתוח שנגיש לכלל הציבור ללא עלויות נוספות.

(מקור: הודעת רשם הפטנטים 25.10.2012 בדבר תיקון 10 לחוק הפטנטים).

9

אוטוטו זה רשמי: יש פטנטים בתוכנה בישראל

(cc by-sa Lindsey Bieda)

רשם הפטנטים ביטל את הודעות קודמו בעניין פטנטים בתוכנה ופרסם טיוטת הוראות עבודה לעניין סעיף 3 לחוק הפטנטים. לפי ההוראות החדשות, רשות הפטנטים מכירה באפשרות לקבל פטנטים בגין המצאות בתחום טכנולוגי, בלבד שבביצועה יתרחש תהליך טכנולוגי מוחשי. המשמעות האופרטיבית של הוראה זו הינה כי ישנה הכרה באפשרות לקבל פטנט על תוכנה בישראל.

בשלב זה טרם קראתי את הטיוטה בצורה מעמיקה, אך העדפתי לפרסם את דבר ההודעה בהקדם לטובת קהל קוראי הבלוג.

לקריאת המשך המאמר »

18

מחקר חדש: טרולי פטנטים פוגעים ברווחה המצרפית

זהירות? טרול פטנטים.
(cc-by gil mnogueira)

מחקר חדש ביקש לבחון נתונים אמפיריים באשר לפעילות הכלכלית של טרולי הפטנטים ועל השפעתם על הכלכלה. החוקרים, ג'יימס באסן, מיכאל מיורר, וג'ניפר פורד מאונבירסיטת בוסטון, פרסמו את מאמרם "The Private and Social Costs of Patent Trolls" ובו הם מציגים את ממצאיהם.
בבסיס המחקר, ההנחה כי מחיר המניה של חברה משקף את שוויה הכלכלי הנכון. תחת הנחה זו, שינוי במחיר המניה בחלון זמנים הרלוונטי לתביעה, לאחר שמנטרלים השפעות חיצוניות אחרות, מאפשר חישוב הנזק לנתבעת. ברם, הנזק לנתבע אינו סוף הסיפור, כיוון שישנו צד מנצח המרוויח מעצם הפעולה. בצורה דומה, ועל ידי התייחסות לשינוי במחירי המניות של טרולי הפטנטים, החוקרים מעריכים כמה מהשווי הכלכלי שנגרע מהנתבעים עבר לצד התובעים.
החוקרים השתמשו במאגר מידע של 1,630 תביעות טרולי פטנטים שנאסף על ידי Patent Freedom. מתוכם 62% עסקו בפטנט על תוכנה. כיוון שבהרבה מהתביעות היו מספר נתבעים (עניין שעתה, לאחר רפורמת הפטנטים צפוי להיפסק לאור קביעת כלל חדש בדבר אי-צירוף נתבעים), בסך הכל היו 4,144 זוגות של תובע-נתבע. על פי ממצאי המחקר, הנתבע החציוני הפסיד 20.4 מיליון דולר בשווי שוק ואילו ההפסד הממוצע היה 122 מיליון דולר.
בממוצע מדובר על נזק של כמעט 90 מיליארד דולר בשנה, בעוד שהרווח לטרולי הפטנטים הוא רק של פחות מ-8 מיליארדי דולרים בשנה.
החוקרים בדקו אם אובדן הרווחה המצרפית האבודה צמחה לשחקן אחר, והגיעו למסקנה כי התשובה היא לאו. הממציאים זוכים רק לפחות מ-2% מההפסד שנגרם לנתבעים. גם מתחרים אחרים אינם זוכים לחלק ניכר מרווחה זו ואף לא עורכי הדין והפטנטים העוסקים בניהול ההליך.

טרול פטנטים. יותר נזק מתועלת?
(cc-by-nc-sa thecrypt)

מכאן מסקנת המחקר כי הנזק שטרולי הפטנטים עושים גובר על הרווחה המצרפית שלהם.

הערות:
הנתונים נראים משכנעים על פניהם. אך חשוב לציין שמדובר על חברות ציבוריות. אינני יודע לאבחן בין טרול פטנטים המונפק בבורסה לבין כזה שמניותיו אינן נסחרות, אך לא אופתע אם יימצאו הבדלים מסוימים בין שתי יישויות אלו. בסך הכל, המחקר התייחס ל-14 טרולי פטנטים שנסחרים בבורסה (Acacia Technologies, Asure Software, Burst.com Inc, Decisioning.com Inc, Interdigital, Intertrust Technologies Corp, LecTec Corp, Mosaid Technologies Inc, Network-1 Security Solutions Inc, OPTi Inc, Rambus, Tessera Technologies Inc, VirnetX Inc, Wi-Lan) וגם גודל מדגם זה אינו בהכרח בעל תקפות סטטיסטית.
בעיה נוספת במחקר היא שהוא, כאמור, מתבסס על ההנחה שמחירי המניות משקפים שווי כלכלי אמיתי, וכי היד הנעלמה מתקנת את שווי החברות בצורה נכונה. הנחה זו, אף שהיא מקובלת בעולם הכלכלי, אינה תואמת את המציאות ונראה לי שהדברים ברורים, במיוחד לאחר משבר הסאב-פריים של 2008.
יתרה מכך, טרולי הפטנטים מעודדים ממציאים להמשיך ולהמציא. משכך, תרומתם לחברה אינה רק בעצם הגשת התביעה כי אם גם בעצם הגשת בקשות פטנט נוספות. בכך, הטרולים תורמים להרחבת הידע האנושי. יתכן שתרומה זו מוסיפה לרווחה המצרפית תועלת כלכלית שלא נמדדה במחקר. החוקרים מציינים עובדה זו, אך הם סבורים כי אין מדובר בתרומה משמעותית.

אף כל הבעיות הללו, המחקר נראה היה משכנע בעיניי. נראה כי טרולי הפטנטים פוגעים ברווחה המצרפית.
לטעמי, אין בכך לגזור את המסקנה אותה מבקשים החוקרים לגזור – כי אין הצדקה כלכלית-ערכית לקיומם של טרולי פטנטים. אף אם טרולי הפטנטים מקטינים את העוגה הכוללת, יתכן שהם מאפשרים חלוקה שונה של העוגה (הקטנה). הטרולים מעבירים מההון המצוי אצל חברות מסוימות ומעבירים את חלקו לממציא. בכך, הטרולים מייצרים צדק חלוקתי בהקטנת הפערים החברתיים בין בעלי ההון והממציאים.
האם צדק חלוקתי זה הוא ראוי? מהו יחס פגיעה ברווחה – צמצום פערים ראוי? לא יודע. תשאלו את ג'ון רולס ופילוסופים אחרים. לא אתיימר לענות על שאלות אלו.

(מקור נוסף: ars)

1

פסיקה: נוהל "הודעה והסרה" מוכר בישראל לעניין לינקים לאתרים מפרים

א.ל.י.ס נחשפה במערומיה?
(מתוך: ויקימדיה)

פסק הדין בעניין א.ל.י.ס נ' רוטר.נט עוסק בחבותו של בעל אתר לתוכן גולשים המועלה אליו. בפרט, השאלה שעמדה במרכז פסק הדין היתה האם ובאיזה היקף חב בעל האתר בגין הצבת קישורים לאתרים "פיראטיים" על ידי הגולשים. בית המשפט קבע כי די בקיומו של נוהל "הודעה והסרה", כנהוג באינטרנט נוכח הדין הזר, בכדי להסיר חבות מבעל האתר. יחד עם זאת, בית המשפט קובע שני חריגים – חריג העידוד וחריג הפורום הפסול – שבהתקיימם בעל האתר יהיה חב אף מבלי שניתנה לו הודעה על ההפרה הקונקרטית.
פסק הדין הינו ארוך וממצה, ובהתאם, גם הפוסט הזה. לביקורת על פסק הדין, ראו הערותיי בסיום הפוסט.

רוטר.נט

א.ל.י.ס (אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות) הנה חברה המאגדת בעלי זכויות בסרטים והיא פועלת להילחם בתוכן פיראטי באינטרנט ולהפרות זכויות יוצרים של חבריה. קצפה של התובעת יצא על אתר רוטר.נט המפעיל מספר פורומים וביניהם פורום "הורדות" ופורום "סרטים". בפורומים אלה, פירסמו הגולשים קישורים (לינקים) לאתרים "פיראטיים". היינו, בפורום עצמו לא היה עותק מפר של יצירות להורדה, אלא אך הפנייה לאתרים אחרים המכילים עותקים כאמור. משכך, הגישה א.ל.י.ס תביעה כנגד האתר ומפעילו והעניין הובא לפתחו של בית המשפט.

בית המשפט סקר את שתי החלופות להטלת אחריות על בעל האתר מקום בו הגולשים מפרסמים קישורים לתוכן מפר. החלופה הראשונה הינה הטלת אחריות להפרה ישירה של זכויות יוצרים, ואילו החלופה השנייה הינה הטלת אחריות להפרה עקיפה של זכויות יוצרים.
16

פרסום בקשות פטנט: תהליכי החקיקה מתקדמים

Law Booksphoto © 2009 Ted | more info (via: Wylio)
הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 12) (פרסום בקשות פטנט), התשע"א-2011 המבקשת לערוך מספר תיקונים בדיני הפטנטים הישראלים הונחה, לבסוף, על שולחן הכנסת. הצעת החוק היא המשכו של תזכיר הצעת החוק, עליו דיווחתי בעבר, וחקיקה ברוח זו היא אחת מההתחייבויות שמדינת ישראל לקחה על עצמה.

הצעת החוק נועדה ליצור הסדר של פרסום בקשות פטנט בישראל התואם את ההסדר הרגיל המצוי ברוב מדינות העולם. כיום, עם הגשת בקשה לפטנט בישראל נעשה פרסום אודות דבר ההגשה, וזאת מבלי לחשוף את תוכנה, את השרטוטים שבה ואף לא את התביעות שלה. לאחר שהבקשה מתקבלת על ידי רשות הפטנטים, נעשה פרסום נוסף, הבקשה נפתחת לעיון הציבור, אשר מאותו שלב רשאי להגיש את התנגדויותיו.
כלומר, על פי הדין הישראלי כיום, תוכן בקשת פטנט אשר לא הוחלט לקבלה אינו מתפרסם. המצב החדש המוצע, הדומה להסדרים הקיימים בארצות הברית, אירופה ובמערכת ה-PCT, יהיה שבקשה לפטנט תפורסם תוך 18 חודשים מיום הגשתה. כך, גם מקום בו בעל הבקשה זנח אותה ולא זכה לפטנט, הידע הגלום בה יופץ לציבור. כידוע, פטנט ניתן להשוות לעסקה בין הציבור לבין הממציא, ובמסגרתה הממציא מתחייב לחשוף את המצאתו וללמד את הציבור כיצד להשתמש בה, ובתמורה, ובהנחה וההמצאה "טובה" דיה, הוא יזכה לבלעדיות תחומה בזמן על ניצול המצאתו. ההסדר החדש קובע כי החשיפה, למעשה, תתרחש בשלב מוקדם של ההליך ואף בטרם הוחלט להעניק לממציא פטנט. כמו כן, מרגע פרסום הבקשה ייפתח תיק הבחינה לציבור וכל החפץ בכך יוכל לבחון את מצב הבחינה.
נוכח הגלובוליזציה, ממילא מרבית בקשות הפטנט מוגשות לא רק בישראל, וממילא הן מתפרסמות במועד זה במסגרת דיני הפטנטים השונים. כיוון שכך, מבקש הפטנט הישראלי, למעשה, כמעט ולא מושפע לרעה מהתיקון המוצע. לעומת זאת, הוא זוכה לתקופה ארוכה יותר של זכויות פטנט זמניות (provisional patent rights).
לעניין זה, מציע התיקון החדש, כי בגין ניצול ההמצאה בתקופה שלאחר הפרסום, ובטרם קיבול, יזכה בעל הפטנט, רטרואקטיבית, לפיצויים בגובה תמלוגים סבירים. זאת, להבדיל מהזכאות הרטרוקאטיבית לפיצויים בגין ניצול ההמצאה לאחר פרסום דבר קיבול הפטנט, והזכות לפיצויים ולצו מניעה לאחר מתן הפטנט בפועל.
בעיניי, ההסדר המוצע יוצר מצב של חוסר וודאות. בשלב הפרסום, סט התביעות המפורסמות אינו בהכרח תואם את סט התביעות הסופי. כלומר, צדדים שלישיים אינם יכולים לדעת מה היקף ההגנה הנדרש. תזכיר הצעת החוק הציע גם איסור על הרחבת התביעות המקוריות, בדומה לאפשרות תיקון התביעות המוענקת לבעל פטנט לאחר מתן הפטנט (סעיף 65 לחוק הפטנטים), ולכן למעשה יצר וודאות לציבור בדבר היקף המונופול שיוענק לבעל הפטנט לבסוף. כלומר, צד שלישי יכול היה להסתכל לסט התביעות המפרוסמות, לבחון אם הוא מנצל את ההמצאה המוגדרת בהן ולשקול צעדיו בהתאם. אך תנייה זו נעלמה מהצעת החוק (ובצדק, לעניות דעתי). אך עם הורדתה, ראוי היה לעדכן את ההצעה בדבר הזכויות הקמות ממועד פרסום הבקשה.
בעיניי, ראוי להעניק זכות לפיצויים (בין אם בגובה תמלוגים סבירים ובין על פי מבחן אחר) רק בגין ניצול המצאה שנתבעה בבקשה שפורסמה ואשר תביעה להמצאה זו, או תביעה רחבה יותר ממנה, התקבלה לרישום פטנט. כך, הציבור יוכל לבחון את ההמצאה, לשקול את קיום הידע הקודם ולדעת אם הוא מפר או לאו.
אתן דוגמה. נניח שישנה בקשה לפטנט בגין אלמנטים A ו-B. צד שלישי, רואה כי ישנו ידע קודם החושף A ו-B, ומשכך, הוא מעריך, לא יינתן פטנט בסופו של יום. הצד השלישי מבצע את ההמצאה, A ו-B, בקונסטלציה C. בעל הבקשה, לאחר שנדחה נוכח קיומו של הידע הקודם, מתקן את תביעותיו ומבקש פטנט בגין A ו-B בקונסטלציה C. פטנט זה ניתן לה, וכעת הוא רשאי לקבל פיצויים מהצד השלישי.
הצד השלישי, יובהר, עשה כל שיכל לעשות. הוא בחן כיצד הבקשה מגדירה את ההמצאה, גילה כי הגדרה זו רחבה דיה כדי לכלול את פריטי הידע הקודם ומשכך אינה ברת פטנט. אין להטיל על כתפיו את הנטל הכבד לבחון ולהחליט כיצד יבחר בעל הבקשה לתקן את תביעותיו: באם יבחר לתבוע את A, B ו-C או B ו-D דווקא. כל עוד לא היתה תביעה ראויה לפטנט, אשר פורסמה בבקשה,
לא בכדי קובע סעיף 154 לחוק האמריקאי כי זכות לתמלוגים סבירים בגין הפרה שבוצעה לאחר הפרסום ולפני מתן הפטנט תהיה רק במידה וההמצאה, כפי שנתבעה בפטנט, היא זהה מוהתית (substantially identical) להמצאה שנתבעה בבקשה לפטנט, כפי שפורסמה.

הצעת החוק מבקשת גם לבטל את הלכת א.ש.י.ר המפורסמת, לפיה היה ניתן להיפרע, במקרים מסוימים, מפלוני המנצל את המצאה השייכת לאלמוני, אף שאלמוני לא טרח להגן על המצאתו באמצעות פטנט. למעט במקרים שבהם אלמוני יבחר להגן על המצאתו באמצעות סוד מסחרי, לא תהיה לו עילת תביעה כנגד פלוני.

נקודה שנוספה להצעת החוק החדשה נוגעת לעניין טכני-פרוצדורלי. מוצע כי מבקש פטנט יגיש ללשכה את הבקשה על גבי התקן המשמש לאחסון חומר מחשב. הצעת החוק מסמיכה את הרשם לקבוע כיצד יש להגיש את הבקשה האלקטרונית. ברם, מנסיון העבר, אני חושש כי הרשם לא ישכיל לאפשר הגשה בפורמט פתוח לא קנייני. בפעם הקודמת שעניין זה עלה, התשובה שקיבלתי מרשות הפטנטים היתה כי אין חובה להגיש את הבקשה על גבי מדיה מגנטית. אותי התשובה הזו לא סיפקה, שכן אין סיבה שרשות ציבורית תעודד ותתגמל רק את מי שמשתמש בפורמט קנייני. אך לפחות, בשלב ההוא, מי שלא נעזר בפורמט הקנייני לא נפגע. כעת, ישנה הצעה לעגן את החובה בחקיקה, ואם הרשם (שהתחלף בינתיים) לא יתן דעתו לסוגייה, יכול שנגלה כי ההסדר הוולנטרי הקודם יהפוך במהרה להסדר מנדטורי. 

8

גם בישראל: פטנט התוכנה של נטקס אושר על ידי רשם הפטנטים

הפטנט האמריקאי.
עכשיו יש לו אח ישראלי

ביומן הפטנטים שפורסם ביום 30.06.11 (יומן הפטנטים והמדגמים 06.11) התפרסם דבר קיבולה של בקשה לפטנט מספר 207,660 ששמה "WWW addressing", לטובת חברת נטקס. ההמצאה נשוא הבקשה היא ההמצאה המפורסמת של נטקס, אשר בחינתה בארצות הברית ערכה למעלה מ-10 שנים, ולכשנתקבלה לבסוף שם, בשנת 2009 (פטנט ארה"ב 7,596,609), הגיבה מנייתה של נטקס בזינוק חד של 144% בשווייה.
בבסיס ההמצאה שיטה בתוכנה הכוללת קבלת טקסט שהוכנס לדפדפן (והכוונה בעיקר לשורת הכתובת), מציאת הכתובת המתאימה ביותר לטקסט שהוכנס והתייחסות אליה כאל כתובת שהוזנה לדפדפן. כלומר, אין ספק כי מדובר במקרה מובהק של פטנט בתוכנה.
כזכור, בשלהי כהונתו של הרשם הקודם פורסמו הנחיות חדשות באשר לפטנטים בתוכנה אשר קבעו מפורשות: "אם התהליך הנתבע בבקשה אינו אלא הצעדים שהתוכנה מבצעת, האמצאה לא תהיה כשירה לפטנט". כלומר, בניגוד להנחיות החדשות ובניגוד למדיניות המוצהרת, אנו עדים להמצאות תוכנה מובהקות הזוכות להגנה פטנטית בישראל. לטעמי, עניין לנו באחת משתיים: טעות בבחינת הבקשה הפרטנית הזו, או סטייה חדה מהמדיניות המוצהרת.
אמת, אין מדובר במקרה היחיד, ואף לא ביומן הפטנטים הנוכחי, שבו ניתן פטנט על המצאת תוכנה. אך כאשר מדובר בסטייה מהמדיניות המוצהרת במקרה בעל פרופיל חשיפה גבוה, נראה בעיניי כי מדובר בפעולה כמעט הצהרתית על מדיניות דה-פקטו המכירה בפטנטביליות של פטנטים בתוכנה.
כאמור, מדובר בפטנט מפורסם ומוכר עד מאוד (אשר מעבר להשלכות שלו על שוק ההון, אף זכה להתייחסות ולביקורת בנייר העמדה מטעמה של עמותת המקור (ראו ביקורת שלי)). אני מאמין כי גם רשות הפטנטים, כמותי, זיהתה את הפטנט אך משמו, ואם לא כך אזי שבוודאי שמקריאת תוכנו. ברי, כי קיבול בקשת פטנט כל כך מפורסמת, אשר מהווה את אחד מיסודות הערך של חברת נטקס הישראלית, יתפרסם ברבים, ומשכך אני מאמין כי בחינת הבקשה נעשתה בזהירות מיוחדת (אף אם נעשתה, כפי שנראה על פניו, בהתבסס על ההסדר הקבוע בסעיף 17(ג)). ההחלטה לקבל את הבקשה, ולא לדחות אותה על סמך סעיף 3 לחוק הפטנטים מחמת היותה מתחום שאינו טכנולוגי, כפי שקובעות ההנחיות החדשות, כמוה, בעיניי, כהצהרה על מדיניות שונה מזו שנקבעה בהנחיות, ולפיה ישנה הגנה פטנטית על תוכנה גם בישראל.

כאמור, הבקשה קובלה, וכעת היא פורסמה ברבים. בתקופת הפרסום ישנה אפשרות כי מי מהציבור יתנגד לבקשה, ובין היתר מחמת אי עמידתה בדרישת הקבועות בסעיף 3 לחוק. בין אם מדובר בחברה מתחרה, כגון גוגל או מיקרוסופט, שהדפדפנים שלהן מפירים, ככל הנראה, את הפטנט, ובין אם מדובר בגוף המעוניין בדחייה עקרונית של מתן פטנט על תוכנה בישראל, נדמה לי שמדובר במקרה שיכול להיות מקרה בוחן טוב ומעניין לבחינת סוגיית ההגנה על תוכנה באמצעות פטנטים בישראל.

0

מלחמת העולם נגמרה? אפל ונוקיה התפשרו

היום הודיע נוקיה כי היא הגיעה לפשרה עם אפל. כזכור, אפל ונוקיה התכתשו אחת עם השנייה במסגרת מלחמות הפטנטים בעולם הסלולאר. אפל ונוקיה היגשו תלונות הדדיות בפני ה-ITC, וכן תביעות הפרת פטנט בארה"ב ובאירופה. כעת, הן החליטו שטובים קשיי השלום מייסורי המלחמה. השתיים הגיעו לפשרה במסגרתה יינתנו רשיונות צולבים בין החברות. על פי הסכם הפשרה, שתוכנו נשמר בסוד, אפל תשלם לנוקיה תשלום חד פעמי ראשוני וכן תמשיך ותשלם תמלוגים תקופתיים.

(מקור: הודעת יח"צ נוקיה)

1

סיום לסאגת i4i: בית המשפט העליון קובע חזקת תקינות הפטנט עומדת גם ביחס לידע קודם שלא היה בפני משרד הפטנטים

בשנת 2007 הגישה i4i תביעה נגד מיקרוסופט בגין הפרת פטנט 5,787,449 על ידי החברה בתוכנת Word שלה. כזכור, המדובר בשימוש שעשתה מיקרוסופט ב-XML בכדי להפריד את תוכן המסמך ואת המטה דטה. במקור, ניצחה i4i וזכתה לפיצויים בסך של יותר מ-500 מיליון דולר, ובכך הפך פטנט התוכנה שלה לאחד הידועים בעולם. עוד זכתה החברה בצו מניעה שחייב את מיקרוסופט לערוך שינויים בתוכנת Word, וכיום מי שחפץ ביכולת ה-XML-ית של Word יכול לעשות זאת רק אם יוריד את התוסף ש-i4i עצמה מפיצה. בשלב הערעור, ההחלטה הושארה על כנה, אך הפיצויים צומצמו לסך של 240 מיליון דולר.

מיקרוסופט לא אמרה נואש, דרשה וקיבלה דיון נוסף בפני בית המשפט העליון האמריקאי. השאלה המשפטית שעמדה במרכז הדיון היתה זו: נוכח חזקת תקפות הפטנט, מה היא אמת המידה הראייתית הדרושה בכדי לבטל את הפטנט?

ונסביר. סעיף 282 לחוק האמריקאי קובע חזקת תקינות לפטנט שניתן:

A patent shall be presumed valid. Each claim of a patent (whether in independent, dependent, or multiple dependent form) shall be presumed valid independently of the validity of other claims; dependent or multiple dependent claims shall be presumed valid even though dependent upon an invalid claim.

בתי המשפט פירשו חזקה זו כדורשת שהוכחת חוסר תקפותו של הפטנט תעשה באמת מידה ראייתית מוגברת. כלומר, לא די בהוכחה ברמה שמאזן ההסתברויות נוטה לטובת טענה זו (קרי, הסתברות של יותר מ-50%), אלא יש צורך בראיות ברורות ומשכנעות (clear and convincing evidence) לביסוס הטענה. מיקרוסופט טענה, כי לכל הפחות כאשר מדובר בפריט ידע קודם אשר לא נבחן על ידי רשם הפטנטים, הרי שחזקה זו לא צריכה לעמוד ודי יהיה לעמוד בנטל הראייתי הרגיל.
בית המשפט העליון שמע את הטענה ולא השתכנע. נקבע, כי חזקת התקפות הקבועה בחוק חופפת לקביעה של הדין המקובל בתקופה שקדמה לחוק, ואשר התפרשה לאורך השנים כמחייבת אמת מידה ראייתית מוגברת להוכחת אי תקפותו של פטנט שניתן.
לעניין זה נקבע:

"By the time Congress enacted §282 and declared that a patent is "presumed valid," the presumption of patent validity had long been a fixture of the common law. According to its settled meaning, a defendant raising an invalidity defense bore "a heavy burden of persuasion," requiring proof of the defense by clear and convincing evidence. That is, the presumption encompassed not only an allocation of the burden of proof but also an imposition of a heightened standard of proof. Under the general rule that a common-law term comes with its common-law meaning, we cannot conclude that Congress intended to "drop" the heightened standard proof from the presumption simply because §282 fails to reiterate it expressly".

בית המשפט הסכים עם מיקרוסופט בנקודה אחת – באמרת אגב, הסכים כי ישנו הבדל בין פריט ידע קודם שנבחן על ידי רשם הפטנטים לבין כזה שלא היה בפני הרשם בעת בחינת הפטנט. הבדל זה, מסביר בית המשפט, יכול להצדיק מתן הוראות שונות למושבעים כך שישכללו עובדה זו ויתנו משקל רב יותר לידע קודם חדש שלא נבחן. עם זאת, אמת המידה הראייתית הדרושה היא בכל מקרה אמת המידה המוגברת, גם עבור סוג כזה של ידע קודם.
כיוון שמיקרוסופט לא ביקשה בזמנו כי בית המשפט יורה למושבעים לקחת עניין זה בחשבון, אלא אך ביקשה כי יובהר למושבעים שדי בעמידה במאזן ההסתברויות הרגיל, בית המשפט העליון קבע כי עניין זה הועלה בשלב מאוחר מדי, ומכוח טענה זו כעת לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור. 
כאמור, התייחסתי אני לסוגיה זו בעבר. אז ציינתי כי הצלחה של מיקרוסופט בטענותיה תוריד את קרנו של הליך הבחינה מחדש (reexamination) כמו גם תיתן משקל עודף לסוגי ידע קודם שאינם נבחנים על ידי רשם הפטנטים דוגמת שימוש קודם (prior use). אף שמיקרוסופט הפסידה בטענותיה, אימרת האגב של בית המשפט מלמדת, להשקפתי, כי לפחות ההשלכה השנייה שצפיתי עודנה רלוונטית. לאחר פסק הדין, כל מי שמתגונן בטענת חוסרת תקפות יעדיף למצוא ידע קודם שלא נבחן על ידי רשם הפטנטים. אף כאשר ישנו פרסום מסוג פטנט שנבחן, יהיה זה אך כדאי לתור אחר השימוש שעשה בעל הפטנט בפועל בהמצאה נשוא הפטנט (ככל שאכן עשה שימוש כזה). 
בית המשפט העליון סיים את סאגת i4i. עכשיו למיקרוסופט לא נותרה עוד כל ברירה – סטיב באלמר יצטרך להוציא את פנקס השיקים ולרשום סכום של 9 ספרות, ולשלם. והכל בגלל פטנט תוכנה אחד של חברה קנדית עלומת שם.

((Microsoft Corp. v. i4i Limited Partnership (Supreme Court 2011)

0

להיות טרול פטנטים – האם זה משתלם? (2)

לפני כשנה, דיווחתי על נתוני שהתפרסמו שהראו כי עסקיה של Intellectual Ventures לא בהכרח משתלמים כלכלית. השבוע הוצגו נתונים חדשים, שמראים שיש מי שמצליח להרוויח מפעילות של טרול פטנטים. חברת RPX הונפקה בבורסה של נסד"ק (סימול RPXC). חברה זו עוסקת ברכישת פטנטים ומתן רישיונות לטכנולוגיה מוגנת הפטנט שלהם, בדגש על פטנטים בתוכנה ובמחשבים. כמו כן, החברה עוסקת בריגול עיסקי, ומספקת ללקוחותיה את הנתונים אותם היא אספה. בין לקוחותיה חברות ענק כמו גוגל, סיסקו, סמסונג, נוקיה ועוד.
על פי הדו"חות שסיפקה RPX בעת ההנקפה, החברה גרפה הכנסות בסך של כ-100 מיליון דולרים בשנת 2010, לעומת הכנסה של כ-30 מיליון דולרים בשנת 2009. הגידול ברווח הנקי יפה באותה המידה: תחת רווחים של כ-2 מיליוני דולרים בשנת 2009, בשנה האחרונה הרוויחה החברה כ-14 מיליון דולרים.
מדובר בחברה בת שנתיים בלבד, שכבר הצליחה להחזיר את ההשקעה בה, והכל ממודלים עסקיים המתבססים על פטנטים, וללא פעילות עסקית אחרת.
בשבוע האחרון החברה נסחרה בבורסה, ומחיר המניה כבר עלה בכ-10%.

RPX, כמו כל טרול פטנטים אחר, היא חברה שאינה עוסקת בפיתוח ובייצור בהתבסס על הטכנולוגיה שבבעלותה. טרולי פטנטים, המוכנים גם Non-Practicing Entities, או NPE בקיצור, הם יישויות כלכליות שנויות במחלוקת. אף שברור לכל כי טרול הפטנטים בעצמו אינו תורם בצורה ישירה, באשר הוא אינו יצרני ורק מוסיף מכשלות ומחסומים לגופים יצרניים בשוק, יש הטוענים כי הוא בעל תפקיד חשוב בעידוד ההתקדמות הטכנולוגית. טרול הפטנטים יוצר שוק משני של סחר בפטנטים והפקת רווחים מהם. בכך, טרול הפטנטים ממקסם את שווי הפטנטים בשוק, ומשכך מעודד את הציבור להמציא.
כמובן, שהטענה הזו מתבססת על ההנחה שפטנטים מעודדים חדשנות (טענה שרבים חולקים עליה, למשל כאן וכאן).

(על הזווית הישראלית בחברה, ראו הכתבה בכלכלסיט)

4

שירבוטי גוגל מוגנים בפטנט


ביום 22.3.2011 הונפק לגוגל פטנט אמריקאי חדש שכותרתו "Systems and methods for enticing users to access a web site". הפטנט, שמספרו 7,912,915 ניתן לגוגל לאחר עשור של הליכי בחינה, מתייחס לשירובטי גוגל – google doodle בלעז – אותן גרסאות ללוגו של גוגל המיועדות לאירועים מיוחדים.

תביעה מספר 1 מתייחסת למוצר תוכנה כדלהלן:

1. A non-transitory computer-readable medium that stores instructions executable by one or more processors to perform a method for attracting users to a web page, comprising:

  • instructions for creating a special event logo by modifying a standard company logo for a special event, where the instructions for creating the special event logo includes instructions for modifying the standard company logo with one or more animated images; 
  • instructions for associating a link or search results with the special event logo, the link identifying a document relating to the special event, the search results relating to the special event; 
  • instructions for uploading the special event logo to the web page; instructions for receiving a user selection of the special event logo; and 
  • instructions for providing the document relating to the special event or the search results relating to the special event based on the user selection. 

לפי הפרסומים (וכאן), הבקשה הוגשה שלוש שנים לאחר שגוגל עצמה החלה להשתמש בשירבוטים באתר הבית שלה. האם זה מעיד על בעיה? לא בטוח, כי אולי בתחילה זה היה מבוצע בצורה ידנית ולא כמו שנתבע בפטנט, אבל בהחלט יתכן.

כך או כך, לי זה נראה מסוג ההמצאות שגם אם הן חדשות הן בהחלט לא בעלות התקדמות המצאתית. אבל היי, אם לגוגל לקח עשור לשכנע בוחן, אז אולי בסוף גם אני אשתכנע…

0

עסקת הספרים של גוגל נפסלה על ידי בית המשפט

בית משפט אמריקאי דחה את הסכם הפשרה בין גוגל לבין אגודת הסופרים לעניין פרויקט סריקת הספרים. במסגרת תביעה ייצוגית שהגישה אגודת הסופרים בארה"ב נטען כי גוגל הפרה זכויות יוצרים של סופרים רבים בכך שסרקה את הספרים שלהם והציגה קטעים מתוך הספרים באתר שלה, ללא קבלת הסכמה מבעלי זכויות היוצרים ומבלי לשלם להם תמלוגים כלשהם.

במסגרת הסכם פשרה בין אגודת הסופרים לבין גוגל, הסכימו הצדדים על סיום הסכסוך. לפי ההסכם, גוגל תשלם 125מיליון דולר לאגודה, ותקבל רישיון להמשיך ולהשתמש בעותקים הדיגיטליים של הספרים. 
כיוון שמדובר בהסכם פשרה בתובענה ייצוגית, הצדדים נדרשים לקבל את אישורו של בית המשפט להסכם הפשרה (מכוח תקנה  23). ברם, כאמור, בית המשפט דחה את הסכם הפשרה וקבע כי הוא אינו הוגן, ומעניק לגוגל מונופול עתידי בתמורה להפרה המאסיבית שביצעה בעבר. בית המשפט ציין בהחלטתו כי:

"While the digitization of books and the creation of auniversal digital library would benefit many, the ASA [הסכם הפשרה, ז.ג] would simply go too far. It would permit this class action — which was brought against defendant Google Inc. ("Google") to challenge its scanning of books and display of "snippets" for on-linesearching — to implement a forward-looking business arrangement that would grant Google significant rights to exploit entire books, without permission of the copyright owners. Indeed, the ASA would give Google a significant advantage over competitors,rewarding it for engaging in wholesale copying of copyrighted works without permission, while releasing claims well beyond those presented in the case"

(מקור: כלכליסט)
9

עיון מחודש בפסק הדין בנסון משנות השבעים

דונלד צ'יזם פרסם מאמר חדש ומרתק שחוזר להחלטה הראשונה בשלישית החלטות הפטנטים של בית המשפט העליון האמריקאי בעניין פטנטים בתוכנה. בעקבות פסק הדין בעניין בילסקי, בית המשפט למעשה החזיר את הגלגל לאחור וחיזק את מעמדם של פסקי הדין הללו.

צ'יזם חוזר ומנתח את פסק הדין בעניין בנסון. שם דובר על אלגוריתם להמרה של מספרים המקודדים בפורמט BCD למספרים בינארים טהורים, ונקבע כי מדובר ברעיון אבסטרקטי שחוסם שימוש ברעיון הבסיסי מכל יישום שהוא. כיוון שכך, נקבע, אין מקום להעניק בגינו פטנט. צ'יזם מתאר את הרקע לפסק הדין, מזכיר כי פסק הדין ניתן בחטף ועל ידי שופט שנטה כנגד הכרה בפטנטים על תוכנה. עוד מתברר, כי פסק הדין מסתמך על תקדימים תוך הוצאתם מהקשרם מבלי לנמק או להסביר. צ'יזם עושה עבודה טובה בניתוח פסק הדין, ותיאר הכשלים הלוגיים שבו, כמו גם הבלטת העובדה שפסק הדין, ממש בדומה לעניין בילסקי, מדגיש מה אינו מהווה המבחן לפטנטביליות במקום להגדיר בצורה פוזיטיבית וברורה מהו כן המבחן.
פסק הדין בעניין בנסון, שהוא קצר ורזה, תמיד היה נקודה לא ברורה עבורי. הקביעות המשפטיות שלו נראות הגיוניות לגמרי מחד, אבל היישום שלהן נראה משולל כל הקשר לטכנולוגיה שבה דובר, מאידך. תמיד ייחסתי את הכשל היישומי בחוסר ההבנה בתוכנה ובעובדה שהוא ניתן בשנת 1972, כאשר האנשים ברחוב, ובוודאי השופטים בבית המשפט, לא הכירו ולא הבינו את הפלא החדש הקרוי תוכנה.
צ'יזם, כאמור, טוען אחרת.
14

פטנטים בתוכנה: הנחיות חדשות בישראל

ברקע האחרון בטרם סיים את תפקידו, הודיע רשם הפטנטים על מדיניות חדשה ברשות, אשר תיושם לאחר עזיבתו, ביחס לפטנטים על תוכנה.

כזכור, רשם הפטנטים הוציא בזמנו קול קורא לניירות עמדה מטעם הציבור ביחס לסוגיה של המצאות מבוססות מחשב. השאלה שעמדה במרכזו של הקול הקורא היתה:
"האם יש מקום לבחינה מחודשת של מדיניות רשות הפטנטים באשר לבחינת בקשות לפטנט בתחום התוכנה והחומרה?"
עתה, לאחר שעיין בעשרות ניירות עמדה, מן האקדמיה, מתעשיית התוכנה ומעורכי דין ועורכי פטנטים ומארגונים רלוונטיים (דוגמת נייר העמדה של עמותת המקור, אליו התייחסתי בעבר), קיבל הרשם את החלטתו ופרסם הנחיות חדשות בדבר בחינתן של בקשות פטנט המתייחסות לתוכנה.
ההנחיות הנוכחיות, הובאו בשלב זה ללא הנמקה או הסבר, ובצורה תמציתית ביותר, והן כדלהלן:
1. האמצאה כפי שהיא מוגדרת במערכת התביעות צריכה להיות בתחום טכנולוגי. דרישה זו נובעת מהוראות סעיף 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק").
2. האמצאה נבחנת בכללותה מבלי להפריד את רכיבי התוכנה מרכיבי החומרה ומבלי להתמקד בתוכנה אלא בתרומת האמצאה ביחס לידע הקודם. תרומת האמצאה צריכה לבוא לידי ביטוי במערכת התביעות.
3. האמצאה בכללותה צריכה להביא לתרומה שיש לה ביטוי ממשי בתחום טכנולוגי.
4. תרומת האמצאה כפי שנתבעת בתביעות ביחס לידע הקודם צריכה להיות חדשה ובעלת התקדמות המצאתית, כנדרש בסעיף 3 לחוק. לחלופין, האמצעים (בכללותם) שבהם מגיעה האמצאה לאותה תרומה צריכים להיות חדשים ובעלי התקדמות המצאתית.
5. אם התהליך הנתבע בבקשה אינו אלא הצעדים שהתוכנה מבצעת, האמצאה לא תהיה כשירה לפטנט. התוכנה כשלעצמה אינה ביטוי טכנולוגי, שכן התוכנה כשלעצמה מוגנת בחוק זכויות יוצרים.
במבט ראשוני בהנחיות, ולאור הסעיף האחרון, נדמה כי רשם הפטנטים נותר בגישתו השוללת מתן פטנטים על תוכנה. ברם, ראוי לשים לב למספר שינויים מהגישה הקודמת:
ראשית, הבחינה היא של ההמצאה בכללותה. אם בעבר נתנו רמיזות כי יש צורך לבחון מהו "עיקר ההמצאה" מקום בו מדובר בהמצאה היברידית, ולוודא כי עיקרה מצוי מחוץ לתחום התוכנה, חוזר בו הרשם מדרישה זו. ההמצאה כולה צריכה להיבחן כיחידה אחת ולבחון איזו תרומה זו מביאה ביחס לידע הקודם.
שנית, בדומה לדין האירופאי, דורש רשם הפטנטים כי תרומת ההמצאה תתבטא בתחום טכנולוגי. מעניין יהיה לראות איזו פרשנות משפטית יעניק הרשם בכדי למצוא ביסוס לדרישה זו בחוק הפטנטים.
לעניין זה אציין כי נדמה שגישתו זו של הרשם תמשיך ותחסום את דרכם של ממציאים של שיטות לעשיית עסקים, כפי שהיה בעבר. נדמה כי לדעת הרשם, מקום בו מדובר בשיטה עסקית, אפילו היא מבוצעת על ידי מערכת מחשב, הרי שאין מקום להעניק בגינה פטנט.
הרשם ממשיך בגישתו כי תוכנה אינה "ביטוי טכנולוגי" וכיוון שכך הוא גורס כי אם השיטה אינה אלא הצעדים שהתוכנה מבצעת, הרי שאין מקום להגנה פטנטית. אני ממתין בקוצר רוח להנמקה של קביעה זו, שעל פניה נראית לי חסרה. ומי שעיין בדעתי בדבר פטנטים בתוכנה בוודאי יודע כי איני מסכים עמה. אף שיש משהו לא הוגן בשיפוט קביעות ללא בחינת הביסוס וההנמקה שלהן, אני מתקשה להתאפק ואציין רק את הפגמים הניכרים על פניה של האמירה המופיעה בהודעה עצמה.
ראשית, אינני מבין כיצד ניתן לומר כי משהו אינו טכנולוגי כיוון שהוא מוגן בחוק זכות יוצרים. למען הדיוק – עיון בהודעת הרשם מלמד כי זהו בדיוק הנימוק אותו הוא מביא. חוק זכות יוצרים אינו מתייחס לשאלה הטכנולוגית בשום צורה, ובוודאי אינו מגדיר את המונח "טכנולוגי". מכאן שמבחינה לוגית הטיעון כי "כיוון שהתוכנה כשלעצמה מוגנת בחוק זכויות יוצרים" הרי ש"תוכנה כשלעצמה אינה ביטוי טכנולוגי" נראה לי פגום וחסר מהותית.
שנית, הרשם קובע כי "אם התהליך הנתבע בבקשה אינו אלא הצעדים שהתוכנה מבצעת, האמצאה לא תהיה כשירה לפטנט", והרי מושכלות יסוד הן כי תוכנה אינה מבצעת דבר. תוכנה היא ההוראה הניתנת למכונה אשר מבצעת אותה כלשונה. כיוון שכך, לעולם הצעדים אינם הצעדים "שהתוכנה מבצעת". האם ב"צעדים שהתוכנה מבצעת" מכוון הרשם לחישובים גרידא (mere crunching of numbers)? או שמא מדובר גם על תוצאות המוצאות ביטוי בפלט התוכנית דוגמת תדפיס נייר או תצוגת מחשב?
על נקודות אלו נאלץ לתהות, ולהמתין, בקוצר רוח – כבר אמרתי – לפירסום ההנמקה הרשמית.
0

הנחיות בדבר הגשה אלקטרונית של בקשות

רשם הפטנטים פרסם היום הודעה בדבר הגשה של בקשות במדיה אלקטרונית. בהמשך להודעה הקודמת בדבר כוונתו להוציא הנחיה כאמור, תיקן הרשם את ההודעה והבהיר מספר נקודות.

ראשית, אין כל חובה להגיש במדיה מגנטית, אלא ניתן לעשות כן בנוסף לדרישה לפי התקנות להגשה בנייר. יוער, כי כלל לא ברור איזו נפקות משפטית יש ל"הודעה", שהרי אין מדובר בחוק או בתקנה. ממילא הרשם זקוק להסמכה חוקית בכדי להגביל את הציבור בפעילותו, וזאת מתוקף עקרון החוקיות. עם זאת, ציבור המבקשים יוכל לסייע לרשם, וההודעה הזו, על אף שאינה מבהירה זו מפורשות ונוקטת לשון הוראה דווקא, מבקשת לאפשר לציבור – אם הוא מעוניין בכך – להקל על הרשות.
שנית, תחת ההנחיה הכללית בדבר שימוש בקובץ WORD, ניתנה הנחיה להשתמש בפורמט RTF. כידוע, מדובר בפורמט קנייני. עם זאת, מבירור שערכתי עולה כי הרשות שוקלת לאפשר בעתיד, לאחר התאמות טכנולוגיות, גם הגשה בפורמט פתוח, כפי שהצעתי בעבר. בעיניי, חבל שהרשות לא תיקנה עניין זה כבר בשלב זה, וחבל עוד יותר שלא הודיעה על כוונתה בצורה גלויה ומפורשת.
שלישית, ההודעה אינה מתייחסת עוד רק לבקשות הכוללת 200 עמודים או יותר, כפי שהיה בתחילה. אלא היא מתייחסת לכלל הבקשות לפטנט המוגשות בישראל.
לנוחיות הציבור, לשון ההודעה מובאת כאן.
הנדון: הודעה בעניין אופן הגשת מסמכים הנוגעים לבקשות לפטנט במדיה דיגיטלית
מזה זמן, נוהג ציבור המבקשים להגיש מסמכים הנוגעים לבקשות לפטנט גם על גבי CD(או DVD לפי הצורך), בנוסף להגשה בנייר (על פי התקנות).
בהעדר הנחיות ברורות באשר לאופן ההגשה במדיה דיגיטלית, הריני להבהיר כדלקמן:
1. מסמכים כאמור יוגשו בפורמט הבא:
א. הבקשה תהיה מחולקת לקבצים כדלקמן: קובץ תיאור, קובץ תביעות, קובץ שרטוטים (במידה וישנם) וקובץ רשימת רצפים (במידה וישנם);
ב. הקבצים המרכיבים את הבקשה יוגשו הן בקובץ מסוג RTF (לקריאה בלבד) והן בקובץ מסוג PDF;
ג. במועד ההגשה יכונו הקבצים "תיאור", "תביעות", "שרטוטים" ו"רשימת רצפים";
ד. בעת הגשת תיקונים יגיש המבקש את הגרסה המלאה של הקובץ הכולל את התיקונים המבוקשים ולא את הדפים המתוקנים בלבד. הגירסה תוגש הן בקובץ מסוג RTF (לקריאה בלבד) והן בקובץ מסוג PDF. סימון התיקונים יעשה באמצעות "עקוב אחר שינויים" בקובץ ה-RTF בלבד. בהגשת גרסאות חדשות בעקבות תיקונים, שם הקבצים יכלול את מספר הבקשה ואת המספר הגרסה, לדוגמא "תיאור123456גרסה2", "תביעות123456גרסה2".
ה. חלף הצורך לציין את מספר הגרסה בראש כל דף בקובץ ה-PDF המחליף, במזכר המלווה את הגשת התיקונים יצויינו במפורש העמודים בהם נערכו תיקונים בלי תלות במספר גירסת הקובץ. במקרה של הגשת שרטוטים מתוקנים יצויינו מספרי השרטוטים בהם בוצע התיקון ופירוט מהות התיקון.
2. קבצי ה-PDF המוגשים כאמור לעיל יוגשו חתומים באמצעות חתימה שתתווסף לעמוד האחרון. בהתאם, כאשר מוגש סט תביעות הכולל תיקונים, העמוד האחרון יוגש חתום באותו האופן (גם אם עמוד זה לא תוקן).
3. לגבי בקשות הכוללות רצפים גנטיים, פורמט ההגשה המתואר לעיל אינו גורע מדרישות חוזרים מ.נ. 51 ו-מ.נ. 64. לתשומת לבכם: בקשות הכוללות רצפים גנטיים שלא יוגשו בפורמט המוצע בהודעה זו, יעוכב פרסומם לצורך סריקת הרצף הגנטי מתוך המסמך בנייר שיוגש.
4. אין שינוי בהגשת טופס הבקשה לגבי בקשות אלה.
5. הנחיות ההגשה המפורטות בהודעה זו נובעות מהצורך לקלוט את הבקשות ישירות, ללא סריקה, במערכת התפעולית ולפרסמן (לאחר הקיבול) במאגר האינטרנטי.
6. הודעה זו תיכנס לתוקף ממועד פרסומה באתר האינטרנט של רשות הפטנטים ותחול גם על בקשות שטרם קובלו.
0

טרול פטנטים מציג: 16 פטנטים, 12 נתבעות ו-3 תביעות בגין הפרת פטנט

טרול הפטנטים Intellectual Ventures יצאה למלחמה. כנראה מתוך מטרה להראות שהוא אכן יכול לייצר רווחים למשקיעים, הטרול הודיע כי פתח בשלוש תביעות בגין הפרות פטנט. כל שלוש התביעות הוגשו בבית המשפט הפדראלי של מחוז דלאוור.
זו הפעם הראשונה שבה טרול הפטנטים הזה – המחזיק פורטפוליו פטנטים עצום ומגוון – מגיש תביעה. עד התביעות הללו, הטרול הצליח לייצר הכנסות רק ממכירת רישיונות שימוש. אבל אין ספק – מי שאינו מוכן להגיש תביעה על הפרת הפטנט שלו, יהיה לו קשה להיות שחקן חוזר בשוק ולהצליח ולמכור רישיונות שימוש. בסופו של יום, כל שהרישיון מבטיח הוא שבעל הפטנט לא יגיש כנגדך תביעה…
בתביעה הראשונה, שהוגשה כנגד צ'ק פוינט, סימאנטק, מקאפי וטרנד מיקרו נטען כי הופרו פטנטים ארה"ב 5,987,610, 6,073,142, 6,460,050 ו-7,506,155 הקשורים כולם לאבטחת תוכנה.
בתביעה השניה, נתבעו ארבע חברות, בגין טכנולגיות הקשורות ל-Field Programmable Gate Array. הפטנטים בתביעה זו הינם: 5,675,808, 6,993,669, 5,687,325, 6,260,087 ו-6,272,646.
בתביעה השלישית, נתבעו שלוש יצרניות של זיכרונות בגין הפרת פטנטים מתחום ה-DRAM וה-FLASH. הפטנטים במרכז תביעה זו הינם: 6,373,753, 6,462,998, 6,455,937, 7,444,563, 5,581,513, 5,598,374 ו-5,583,822.
Intellectual Ventures הודיעה כי במהלך השנים חברות רבות רכשו מהם רישיונות שימוש לפטנטים השונים שלהם. חברות שהתעלמו מפניות החברה לפתוח במשא ומתן נתבעו כעת. התביעות, כך נמסר בהודעה לעיתונות, משרתות את הממציאים, המשקיעים ואת מי שרכש רישיונות.
2

מלחמות הפטנטים: הגרסה ההיסטורית

נתקלתי במאמר מעניין, וחשבתי לשתף.
במאמר "What Smartphone Makers Can Learn From the Sewing Machine Patent War" שהתפרסם ב-Wall Street Jounral מתאר הכותב את מלחמת הפטנטים שקרתה אי שם במהלך המהפכה התעשייתית. מסתבר, שבאותה העת, הטכנולוגיה המהפכנית היתה מכונות התפירה, ולמספר רב של חברות היו פטנטים שחסמו את יכולתן שלהן לפעול ולייצר את המכונה מיטבית. הדוגמה הזו מזכירה לכותב את המצב היום בשוק הסלולארי בו הוגשו מספר רב של תביעות הפרת פטנט בין יצרניות שונות – אשר לכל אחת מהן זכויות קניין רוחני על אלמנטים שונים בטלפונים החכמים של ימינו (ראו גם כאן, כאן וכאן). ואכן, כפי שכבר טענתי בעבר, פטנט על תוכנה אינו שונה מפטנטים בטכנולוגיות אחרות. במקרה ההוא, כפי שניתן להתרשם מהאמור בכתבה, הפטנטים חסמו את התפתחותו המהירה של התחום הטכנולוגי החדש. בדיוק כפי שנטען היום לא אחת ביחס לפטנטים בתוכנה, גם שם הפטנטים חסמו את הגעתה של הטכנולוגיה המיטבית שהיתה ידועה באותה העת לצרכן הסופי. ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה גם מלמדת, כי בהעדר תפיסת בלעדיות באמצעות הפטנטים ישנו סיכוי לא מבוטל כי השוק המשוכלל היה מייצר אותן המצאות ממילא.
הפתרון שנמצא באותה העת היה לייצר "מאגר" משותף של פטנטים ולהעניק רישיונות להשתמש בפטנטים של המאגר. התמלוגים ששולמו בגין אותם רישיונות חולקו בין בעלי הפטנטים השונים.
אגב, להבנתי, בניגוד לאמור בכתבה, פתרון מעין זה יתכן והוא אפשרי מבחינה חוקית גם היום. הכותב מעלה את החשש כי דיני ההגבלים העסקיים יאסרו על שיתוף פעולה שכזה בין מתחרים. ברם, הדבר אינו נכון. כך, ארגוני אומנים ויוצרים, דוגמת אקו"ם, מנהלים מאגרים משותפים של זכויות יוצרים ו/או זכויות מבצעים. הסדרה מעין זה, המתחייבת לצורך פעילות יעילה בשוק, מוכרת כחוקית בארה"ב כמו גם בישראל.

0

פטנט הקליק האחד – גם קנדה מאשרת

בית המשפט הקנדי קבע – פטנט הקליק האחד של אמזון יכול להיות כשיר לפטנט גם בקנדה.

בניגוד לארצות הברית, שם פטנט זה התקבל זה מכבר (ואף שרד הליך של בחינה מחודשת), בקנדה רשויות הבחינה סירבו לאשר את בקשת הפטנט לרישום. העניין הגיעה לפתחו של בית המשפט הקנדי שקבע כעת כי אין מניעה חוקית לפיה שיטות לעשיית עסקים לא יזכו להגנת פטנט. עם זאת, רעיון כללי לא יזכה להגנה באשר הוא נעדר יישום פרקטי. החלטת בית המשפט מתבססת על הגדרת המונח "המצאה" בחוק הקנדי:

“[I]nvention” means any new and useful art, process, machine, manufacture or composition of matter, or any new and useful improvement in any art, process, machine, manufacture or composition of matter.

במקרה הזה, נקבע, התביעות אכן מתייחסות להמצאה, וזאת משתי סיבות: הראשונה, כיוון שהן דורשות שימוש במכונה לצורך ביצוע ההמצאה; והשנייה, כיוון שהשיטה מבוצעת על באמצעות מחשבים, האינטרנט, העוגיות על גבי המחשבים ובאמצעות פעולות המשתמש. התוצר של אלו, נקבע, הינו אפקט פיסי על האלמנטים הללו.
במידה רבה, המבחן שנקבע דומה לזה שנקבע לאחרונה בעניין בילסקי. המצאה צריכה להיות, בעיקרה, רעיון מסויים (להבדיל מרעיון אבסטרקטי). מבחני עזר יכולים לסייע בזיהויים של רעיונות אבסטרקטים ובהבדלתם מהרעיונות המסויימים.
פועל יוצא, גם בקנדה ממשיכים להעניק פטנטים על תוכנה ועל שיטות לעשיית עסקים.
בית המשפט החזיר את התיק לבחינה על ידי הרשויות המוסמכות, בכדי שיבחנו האם ראוי להעניק פטנט גם לאור דרישות החוק האחרות (ובעיקרן, חדשנות והתקדמות המצאתית).
(מקור: Patently-O)
0

פטנט חדש לפייסבוק – דירוג תוצאות חיפוש לפי הקשר חברתי

עוד פטנט לפייסבוק. ב-31.8.2010 הם ניתן לפייסבוק פטנט ארה"ב US7,788,260 שכותרתו "Ranking search results based on the frequency of clicks on the search results by members of a social network who are within a predetermined degree of separation ". בתרגום חופשי – דירוג תוצאות חיפוש בהתבסס על תדירות הלחיצות על ידי חברים ברשת חברתית הנמצאים במרחק חברתי מוגדר מראש. למותר לציין כי מדובר בפטנט על תוכנה.

הפטנט מתאר שימוש בהקשרים החברתיים של משתמש בכדי לדרג בעבורו תוצאות חיפוש – בין אם תוצאות אורגניות ובין אם תוצאות ממומנות – בהתבסס על העדפותיהם של חבריו.
תביעות הפטנט, כהרגלן, צרות בהרבה. למשל, הן דורשות כי יהיה גם שימוש בתג ויזואלי שיוצג ליד תוצאות חיפוש אם מדובר בתוצאות רלוונטיות נוכח התנהגותם של חברי הרשת החברתית של המשתמש.
לטעמי, ומבלי להידרש לשאלת תקפותו של פטנט זה, מדובר במונופולין רחב למדי שיכול לשמש את פייסבוק בתחרות אם רשתות חברתיות אחרות. כמו כן, נדמה לי שמדובר במקרה מובהק שבו הפטנט יכול להתאים גם לגופים שאינם בתחרות ישירה עם הרשת החברתית של פייסבוק ובראשם מנועי החיפוש. פייסבוק יכולה להשתמש בפטנט זה בכדי לייצר זרם הכנסות בגין רישיונות לגופים אלו.
לקריאה נוספת: SFGate.
4

הנחיות בדבר הגשה אלקטרונית של בקשות – האם הקוד הפתוח נשכח?

רשות הפטנטים פרסמה הודעה לציבור בעניין בקשות פטנט הכוללות מעל 200 עמודים, וכעת היא מבקשת את תגובת הציבור בטרם ההודעה תהפוך לחוזר רשם.

לשון ההודעה:

הנדון: הודעה בעניין בקשות לפטנט הכוללות מעל 200 עמודים
מזה זמן, נוהג ציבור המבקשים להגיש בקשות לפטנט הכוללות מעל 200 עמודים גם על גבי CD (או DVD לפי הצורך).
בהעדר הנחיות ברורות באשר לאופן הגשת בקשות כאלה, הריני להבהיר כדלקמן:
1. בקשות כאמור תוגשנה בפורמט הבא:

  • א. הבקשה תהיה מחולקת לשלושה קבצים כדלקמן: קובץ תיאור, קובץ תביעות, וקובץ שרטוטים (במידה וישנם);
  • ב. הקבצים המרכיבים את הבקשה יוגשו הן בקובץ מסוג WORD (לקריאה בלבד) והן בקובץ מסוג PDF;
  • ג. במועד ההגשה יכונו הקבצים "תיאור", "תביעות" ו"שרטוטים";
  • ד. המבקש לתקן פירוט לפי סעיף 22 לחוק יגיש את הגרסה המלאה של הבקשה הכוללת את התיקונים המבוקשים. הגירסה תוגש הן בקובץ WORD (לקריאה בלבד) והן בקובץ מסוג PDF . סימון התיקונים יעשה באמצעות "עקוב אחר שינויים" בקובץ ה-WORD בלבד. בהגשת גרסאות חדשות בעקבות תיקונים בהתאם לסעיף 22 שם הקבצים יכלול את מספר הבקשה, לדוגמא "תיאור123456", "תביעות123456"

2. מסמכי הבקשה המוגשים כאמור לעיל יוגשו חתומים באמצעות חתימה סרוקה שתתווסף לעמוד האחרון. כן יוגש העמוד האחרון מודפס וחתום בידי מגישו על מנת לבדוק את ההתאמה בינו לבין הקובץ שצורף.
3. הכללים לעיל חלים גם על בקשות הכוללות רצפים גנטיים .הרצפים מהווים חלק מהתיאור לכן יש לכללם בקובץ התיאור שיוגש כמפורט בסעיף 1 לחוזר זה. פורמט זה הינו בנוסף לפורמט הגשת הרצפים בהתאם לחוזרים מ.נ. 51 ו-מ.נ. 64.
4. אין שינוי בהגשת טופס הבקשה לגבי בקשות אלה.
5.הנחיות ההגשה המפורטות בהודעה זו נובעות מהצורך לקלוט את הבקשות ישירות, ללא סריקה, במערכת התפעולית ולפרסם (לאחר הקיבול) במאגר האינטרנטי.

לטעמי יש בעיה אחת בהוראות אלו – הן מחייבות שימוש בתוכנת Word, שהיא, כידוע, תוכנה קניינית של מיקרוסופט. אמנם, רוב מוחלט של המשרדים בישראל נעזרים בתוכנות אלו (ומשרדי שלי בין אלה), אך ראוי לטעמי כי הרשם לא יגביל את ציבור המבקשים לשימוש בפורמט קנייני. זאת ועוד, אל לו למשרד ממשלתי לחייב את הציבור להשתמש בתוכנה קניינית מסוימת.

פתרון אחד הוא לאפשר לציבור המגישים להגיש בנוסף לקובץ ה-PDF גם קובץ בפורמט לא קנייני דוגמת ODF של OpenOffice Writer. הדבר אף מתבקש לאור העובדה שמשרד האוצר תומך וממן את פיתוח הגרסה העברית של תוכנה פתוחה זו.

0

אורקל תובעת: אנדרויד של גוגל מפר פטנטים וזכות יוצרים

ענקית מסדי הנתונים, אורקל, הגישה בסוף השבוע הזה תביעה נגד גוגל. לפי כתב התביעה (אותו ניתן להוריד מפה), אורקל טוענת שגוגל מפרה שבעה פטנטים שהיא מחזיקה. הפטנטים המדוברים היו במקור בבעלותה של חברת סאן והם נוגעים לטכנולוגיה הרלוונטית ל-Java. אורקל טוענת כי גוגל מפרה את הפטנטים הללו במערכת ההפעלה שלה לטלפונים ניידים – אנדרויד. כידוע, מדובר במערכת הפעלה המופצת תחת רישיון קוד פתוח, ואשר הפכה פופולארית בשנים האחרונות בקרב משתמשים ויצרנים רבים.

לפי כתב התביעה, מערכת ההפעלה אנדרויד כוללת תוכניות Java המורצות על גבי Dalvik, מכונה וריטואלית (VM), שמאפשרת קימפול בזמן ריצה (Just-in-time compilation). תכונות אלו מפרות את הפטנטים של אורקל, נטען.

התביעה אינה עוסקת בפטנטים לבד, כי אם גם בהפרה של זכויות יוצרים. לפי הנטען, משתמשים של אנדרויד (ובכלל אלו גם יצרני מכשירים) חייבים להשיג חלקים מפלטפורמת Java לשם ייצור ושימוש בשירותים של אנדרויד. בכך, נטען, גוגל מעודדת שימוש לא מורשה ביצירה מוגנת שלה, ומשום כך מעודדת הפרת זכות יוצרים.
התביעה הוגשה במחוז הצפוני של קליפורניה, מחוז פופולארי למדי להגשת תביעות מסוג זה (מקום #4 בשנת 2009).
8

להיות טרולי פטנטים – האם זה משתלם?

נתונים חדשים שמתפרסמים מצביעים שיכול מאוד להיות שהתשובה היא לא. הבלוג TechCrunch מדווח כי מנתונים פיננסיים שאוניברסיטת טקסס פירסמה עולה כי עד עתה יש לה תשואה שלילית של 73%- ו-10%- בשתי קרנות של Intellectual Ventures, טרול הפטנטים המפורסם.

אומנם, כפי שהבלוג מדווח, מדובר על נתונים שעשויים להשתנות ושתלויים גם בעיתוי הכניסה של האוניברסיטה להשקעות. עם זאת, אם הנתונים הללו לא ישתנו, הדבר עשוי ללמד שבתוחלת – רכישת פטנטים לשם מינוף כלכלי באמצעות תביעות בלבד איננה משתלמת.
(ותודה לתומר אפלדורף על ההפניה)
1

פסק הדין בעניין בילסקי – יש פטנטים בתוכנה ובשיטות עסקים

מהי המצאה הכשירה למתן פטנט? שאלה לא פשוטה זו עמדה במרכזו של פסק הדין בעניינו של מר בילסקי, אשר עמד בפני בית המשפט העליון האמריקאי מזה כשנה (ראו כאן, וכאן). פסק הדין Bilski v. Kappos (קאפוס, למי שתהה, הוא הדירקטור של משרד הפטנטים האמריקאי, ה-USTPO, אשר שימש כמשיב לאחר שהמשרד סירב להעניק לבילסקי פטנט בגין המצאתו) ניתן לאחרונה, ועתה אבקש להתייחס למשמעות הגלומה בו.

רקע היסטורי
בשלהי שנות ה-80, לאחר שורה של פסקי דין שיצאו מפתחו של בית המשפט העליון האמריקאי (בעניין בנסון, פלוק ודיהר), היה זה ברור כי המצאות מבוססות מחשב יכולות להיות מוגנות בפטנט. עם זאת, הפסיקה לא הכירה בכל רעיון הממומש על ידי תוכנה כהמצאה, ונשללה ההגנה מהמצאות שאינן אלא רעיון אבסטרקטי (עניין בנסון). עוד נקבע, כי אף בהגבלת הרעיון האבסטרקטי לתחום מסוים לא די ואף לא מספיק לבצע פעולות הכנה או סיום שוליות כדי להפוך את הרעיון האבסטרקטי לכדי המצאה (עניין פלוק). לבסוף נקבע, כי אף כאשר החידוש הוא כולו בתוכנה, אך מדובר בהמצאה ולא רעיון אבסטרקטי טהור, ניתן לקבל פטנט (עניין דיהר). בעניין דיהר, הוא המעניין מבין שלוש התקדימים והיחיד בו ניתן בפועל פטנט, נדונה מערכת משובצת מחשב במובנה היומיומי – מערכת ששלטה על תהליך עיבוד גומי סינטטי, כאשר תזמוני המערכת הופעלו על ידי תוכנה. החידוש של ההמצאה שם היה באלגוריתם שבדק פרמטרים שונים והחליט מתי להפסיק את התהליך. בית המשפט העליון קבע אז שכיוון שהתהליך שנתבע בפטנט היה קשור בשינוי המצב הפיסי של דבר מוחשי – הגומי – הרי שאין מדובר ברעיון אבסטרקטי אלא בהמצאה הראויה להגנה (הגישה משם, אגב, אומצה בישראל בעניין UTC בידי בית המשפט המחוזי אך נדחתה בפועל על ידי רשם הפטנטים בפסיקות מאוחרות יותר. ראו דיון על פטנטים בתוכנה בישראל).
לאחר הטרילוגיה ההיא, קולו של בית המשפט העליון נדם בסוגיה והוא השאיר לערכאת הערעורים הפדראלית לפתח את הדין. בשנת 1998 ערכאת הערעור קבעה בעניין סטייט סטריט כי יש מקום ליתן פטנט כאשר לתהליך יש תוצאה שהיא "מועילה, קונקרטית ומוחשית". באותו עניין נדונה המצאה שהיתה בבחינת שיטה לעשיית עסקים הממומשת בתוכנה.
פסק הדין ההוא הלהיב והפחיד את השחקנים השונים בתעשייה. בקשות לפטנט בגין שיטות לעשיית עסקים החלו לזרום לכיוון משרד הפטנטים האמריקאי, וקיטונות של ביקורת נשמעו על הפסיקה ההיא ועל הקלות שבה עיבוד נתונים שהיה ידוע, כאשר הוא מיושם על פרמטרים עסקיים חדשים, זוכה להגנת הפטנטים (ראו, למשל, הדוגמה בסרט זה).
עניין בילסקי – יריית הפתיחה
בשנת 2008 הגיעה עניינו של מר בילסקי לערכאת הערעור הפדראלית. ערכאה זו החליטה לדון בעניינו בהרכב מלא (en banc) ופסק הדין שנתנה קבע כי אף ששיטות לעשיית עסקים והמצאות תוכנה אינן מוחרגות א-פריורית מדיני הפטנטים, הרי שלא כל סדרה של צעדים מהווה תהליך הניתן להגנה בפטנטים. תהליך שדיני הפטנטים מדברים בו, נקבע, הוא תהליך הקשור למכונה מסוימת או לחלופין תהליך המבצע טרנספורמציה בעולם המוחשי. מבחן זה, המכונה Machine or Transformation (או בקצרה – M-o-T), נקבע הינו המבחן הבלעדי שבאמצעותו יש לבדוק אם תביעה לשיטה היא אכן התהליך בו סעיף 101 לחוק מדבר. מקורו של המבחן הזה, באמירותיו של בית המשפט העליון בעניין דיהר. עוד קבעה ערכאת הערעור כי המבחן של סטייט סטריט הינו מבחן רחב יתר על המידה, ואין הוא המבחן הנכון.
אף שהתביעות בבקשה של בילסקי דיברו בגידור סיכונים בעת השקעה בסחורות (commodities) – כלומר פטנט בגין שיטה לעשיית עסקים – רבים ראו בפסיקת ערכאת הערעור כמצמצמת משמעותית את האפשרות לזכות לפטנט בגין המצאה שעיקרה תוכנה. פסקי הדין שהגיעו בעקבות אותה פסיקה לא היו אחידים באשר לשאלה אם היותו של תהליך מבוצע על ידי מחשב רגיל (general purpose computer) מספק את חלק המכונה במבחן M-o-T. עם זאת, משרד הפטנטים האמריקאי סבר כי התשובה לשאלה זו חיובית, והעביר בקשות לפטנט שעמדו בדרישה קלילה זו.
בית המשפט העליון
בשנת 2009 בית המשפט העליון הסכים לשמוע את הטענות בתיק. בגלל חולשתה של האמצאה של בילסקי, אשר נוסחה בקווים כלליים למדי, רבים חששו שמא כוונתו של בית המשפט העליון לחסום את דרכן של שיטות לעשיית עסקים ואף אמצאות תוכנה מלזכות בהגנה פטנטית. בדיון בעל-פה שנערך, התמונה לא נראתה שונה, כאשר בא-כוחו של בילסקי נשאל לדעתו על האפשרות לזכות בהגנת פטנט לשיטות ללחישה לסוסים.
You know, you mention that there are all these — these new areas that didn’t exist in the past because of modern business and what-not, but there are also areas that existed in the past that don’t exist today. Let’s take training horses. Don’t you think that — that some people, horse whisperers or others, had some, you know, some insights into the best way to train horses? And that should have been patentable on your theory
העיכוב בפסק-הדין, שהוא הארוך ביותר שידענו בתיקי פטנטים בעליון האמריקאי, אף הוא לא עודד את רוחם של אנשי התעשייה. יתרה מכך, דווח כי פסק הדין ממתין לכתיבתו על ידי השופט סטיבנס, אשר התנגד לפסק הדין בעניין דיהר ואשר רבים האמינו כי הוא מתנגד לפטנטים בתוכנה ובשיטות לעשיית עסקים.
פסק הדין
כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. בעניינו של בילסקי, דעתם של השופטים היתה אחידה – אין מדובר בהמצאה הראויה להגנת פטנט.
נקודת המוצא, שב בית המשפט העליון ואמר, היא כי המצאה בגדרו של סעיף 101 אינה יכולה להיות רעיון אבסטרקטי. מנקודת מוצא זו הכל נגזר. מבחן M-o-T אינו המבחן הבלעדי שכן הוא אינו בוחן אם התהליך הינו רעיון גרידא או דבר מעבר לכך. עם זאת, נקבע, מדובר במבחן מועיל שיכול לרמוז אודות פטנטביליות. למעשה, מפסק-הדין כלל לא ברור כי המבחן הזה הינו מבחן מספק. כלומר, מבחן שאם עומדים בו אזי השיטה עומדת בדרישות סעיף 101 לחוק. כל שנרמז הוא שמדובר באינדיקציה באשר לפטנטביליות. הא ותו לאו.
בית המשפט העליון הכריע חד משמעית ובקול אחיד כי המבחן שנקבע בסטייט סטריט היה מבחן שגוי ורחב יתר על המידה. לא די בכך שיש תוצאה מועילה, קונקרטית ומוחשית בכדי שיהיה מדובר בתהליך ראוי להגנה. יש לוודא כי אין מדובר ברעיון אבסטרקטי.
דעת הרוב קבעה כי שיטות לעשיית עסקים ואמצאות תוכנה אינן א-פריורית מנועות מקבלת הגנה על ידי פטנט. ההמצאה צריכה להיות דבר מעבר לרעיון אבסטרקטי. אמצאתו של בליסקי, נקבע, אינה אלא רעיון שכזה.
דעת המיעוט, שהיא חסרת כל תוקף משפטי, גרסה כי שיטה לעשיית עסקים אינה יכולה לחסות בצלו של פטנט. דעת המיעוט, אגב, נכתבה בידי השופט סטיבנס, והיא ארוכה ומפורטת. עיקר המחלוקת בין דעת המיעוט לדעת הרוב נגעה לשאלת פרשנות הוראת חוק. בעוד שדעת הרוב ראתה בתיקון לחוק אשר מגביל את האפשרות לאכוף פטנטים בגין שיטות לעשיית עסקים כהצהרה מפורשת מהמחוקק שפטנטים כאלו קיימים, דעת המיעוט פנתה להיסטוריה החקיקתית והראתה כי אותו תיקון נועד לצמצם את המשמעות של פסק הדין בעניין סטייט סטריט. השופט סטיבנס הצביע על פרדוקס לוגי שנוצר לכאורה כאשר ביטול הוראת החוק המצמצמת תבטל את המקור היחיד להרחבה שמאפשרת הגנה על שיטות לעשיית עסקים. כלומר, ביטול הוראת החוק המצמצמת מתוך כוונה להרחיב, תביא לצמצום. או במילים אחרות: ההוראה המצמצמת היא שנמצאה מרחיבה, הלכה למעשה, את תכולת דיני הפטנטים.
משמעות
בית המשפט העליון אמר את דברו. אך מהו אותו דבר שנאמר? בית המשפט העליון חזר על הקטגוריות המנועות ממתן פטנט, מבלי להגדיר ולו מבחן אחד בכדי לאפשר לזהות אם המצאה נופלת לגדרן של אותן קטגוריות. מהו רעיון אבסטרקטי וכיצד הוא נבדל מאמצאה ראויה לפטנט? על שאלה זו בית המשפט אינו עונה.
בית המשפט מחזיר את הגלגל לאחור, לשנות ה-80, למצב ששרר לאחר פסק הדין בעניין דיהר. ההתפתחות המשפטית של שלושים השנים שלאחר מכן לא מצאו חן בעיני בית המשפט העליון. באבחת יד – הוא ביטל אותן, והורה לערכאות שתחתיו לפתח את הדין מחדש. בתקווה שהפעם הן יעשו זאת כשורה.
הפסיקה בעניין בילסקי היתה פסיקה חשובה, אף אם היא איננה ברורה דיה. הקביעה העקרונית והחשובה היא כי אין קטגוריות תוכניות – דוגמת תוכנה או שיטה לעשיית עסקים – האסורות לפטנט. כלומר, בעלי המקצוע מתחום הפטנטים לא יוכלו לשלוח ממציאים לדרכם רק משום שהם המציאו המצאה מתחום זה או אחר. יהיה עלינו לנסות ולהבין אם מדובר בהמצאה קונקרטית או ברעיון אבסטרקטי. במקרים גבולייים, נוכל להמשיך ולהשתמש במבחן ה-M-o-T למתן אינדיקציה: האם מדובר בשיטה הקשורה עם מכונה מסוימת? האם ישנו שינוי במצב של דבר מה מוחשי כתוצאה מהשיטה?
היקף ההגנה שדיני הפטנטים מעניקים כיום לאחר פסק הדין הוא צר יותר משהיה לאחר סטייט סטריט, רחב יותר משהיה לאחר פסק הדין של ערכאת הערעור בעניין בילסקי, ודומה לזה שהיה בשנות ה-80 לאחר עניין דיהר.
בחינת פטנטים לאור בילסקי
משרד הפטנטים האמריקאי הוציא הוראות חדשות לבוחנים לאור פסק הדין, ולפיהן הוא ממשיך להשתמש במבחן M-o-T כמבחן העיקרי לצורך סעיף 101. עם זאת, אין מדובר במבחן משני והמבחן העיקרי הוא מבחן הרעיון האבסטרקטי:
If a claimed method does not meet the machine-or-transformation test, the examiner should reject the claim under section 101 unless there is a clear indication that the method is not directed to an abstract idea. If a claim is rejected under section 101 on the basis that it is drawn to an abstract idea, the applicant then has the opportunity to explain why the claimed method is not drawn to an abstract idea.
בהערת צד, ראוי לשים לב כי ישנו חשש שההוראה הזו אינה חוקית שכן היא מעבירה את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הפטנט עוד בטרם הבוחן גיבש טיעון המוכיח על פניו prima facie כי הבקשה אינה עומדת בדרישות סעיף 101 לחוק. הבחנה זו אינה הבחנה שלי בלבד. רבים נוספים שמו לב לבעייתיות זו (ראו למשל כאן וכאן). נותר לנו רק להמתין ולראות כיצד יתמודד משרד הפטנטים עם הטענה הזו לכשתועלה.
לסיכום, פסק הדין בעניין בילסקי חזר וקבע כי אין פטנטים על רעיונות אבסטרקטיים. ככל שישנה המצאה שאינה רעיון אבסטרקטי טהור, היא תוכל לזכות בהגנה באמצעות דיני הפטנטים. פסק הדין מוחק שנים של תקדימים משפטיים שהיו שגויים לטעמו של בית המשפט. שופטי בית המשפט העליון הכניסו את כולנו למכונית הדלוריאן, כיוונו את התאריך לשנת 1981 יום אחרי מתן פסק הדין בעניין דיהר, והחזירו אותנו שלושים שנים לאחור. עכשיו המשימה של כולנו, היא להגיעה בחזרה לעתיד, ולקוות שהפעם, we will get it right.
2

פטנטים בתוכנה – הגרסה של ניו זילנד

על פי הדיווח בלנמגזין, ניו זילנד לקראת ביטול פטנטים בתוכנה. כיוון שאינני בקיא בפרטים ואף אינני מתיימר להכיר את הדין הניו זילנדי בנושא, לא אוכל לעמוד בהרחבה על המצב המשפטי שם. עם זאת, נוסח החוק, כפי שהוא מצוטט בלנמגזין לא היה נראה לי יוצא דופן מהמוכר לי.

סעיף 15 להצעת החוק קובע:
15. Other exclusions
(1) Human beings, and biological processes for their generation, are not patentable inventions.

(2) An invention of a method of treatment of human beings by surgery or therapy is not a patentable invention.


(3) An invention of a method of diagnosis practised on human beings is not a patentable invention.


(3A) A computer program is not a patentable invention.


(4) A plant variety is not a patentable invention.


(5) For the purposes of subsection (4), plant variety has the same meaning as that given to the term variety in section 2 of the Plant Variety Rights Act 1987.

כלומר, החוק מחריג תוכניות מחשב וקובע כי הן אינן המצאות כשירות לפטנט. ההחרגה הזו אינה יחידה במינה, והיא מזכירה את ההחרגה באמנה האירופאית. סעיף 52 לאמנה, שכותרתו Patentable inventions קובע:

(2) The following in particular shall not be regarded as inventions within the meaning of paragraph 1:
(a) discoveries, scientific theories and mathematical methods;
(b) aesthetic creations;
(c) schemes, rules and methods for performing mental acts, playing games or doing business, and programs for computers;
(d) presentations of information.

בסעיף קטן (3) מבהירה האמנה כי ההחרגות שלעיל תקפות רק כאשר ההמצאה כולה נופלת לאחת הקטגוריות. או בלשון האמנה:

(3) The provisions of paragraph 2 shall exclude patentability of the subject-matter or activities referred to in that provision only to the extent to which a European patent application or European patent relates to such subject-matter or activities as such.
בפועל, בזכות או באשמת סייג זה (תלוי מה נקודת המוצא המוסרית/תועלתנית שלכם לגבי פטנטים בתוכנה) ניתנים באירופה פטנטים על המצאות תוכנה, בלבד שאין מדובר בתוכנה לבדה.
סייג זה המצמצם את תכולת החריג, לטעמי, דומה לסייג אליו נרמז בלינמגזין בדבר מערכות משובצות מחשב. כלומר, כל עוד מדובר בהמצאה שהיא תוכנה בלבד – אין מקום לקבל פטנט. אך כאשר מדובר בהמצאה שרכיב אחד שלה הינו תוכנה – הרי שהחריג אינו חל. כיוון שכך, וכיוון שתוכנה לעולם אינה עושה דבר מבלי שחומרה תקרא אותה ותפעל על פי הוראותיה, ההחרגות הללו אינן יכולות להספיק. המצאת תוכנה, כפי שהגדרתי בעבר, לעולם אינה רק התוכנה, כי אם התהליך שמתבצע על ידי המכונה המפעילה את התוכנה; או המכשיר שפועל על פי הוראות התוכנה.
בהערת אגב – אעיר לפני שיוער לי – ברור לי שבמונח "מערכות משובצות מחשב" יש מטען פרשני לא פשוט. אנשים עשויים לחשוב שמחשב בייתי אינו מערכת משובצת מחשב, אך סורק MRI שמופעל על ידי תוכנה הוא אכן מערכת שכזו. קווי הגבול הללו הם קשים לשרטוט. עם זאת, כאשר המונח החוקי אינו computer אלא computer program הרי שכאשר תוכנית המחשב אינה עומדת לבדה אלא היא משמשת מכונה – computer – לביצוע פעולות, הרי שלטעמי, (ולפי הפסיקה האירופאית) מדובר במערכת משובצת מחשב.

אני סבור כי לעולם תוכנה לבדה לא יכולה לזכות לפטנט שכן לתוכנה אין אפשרות לבצע כל פונקציה ללא מערכת שפועלת על פי הוראותיה. כיוון שכך, חריגים כדוגמת אלו הנמנים לעיל נראים לי ראויים. תוכנה, כשהיא עומדת לבדה, אינה עושה דבר. ככזו, היא אינה מועילה, בלשון חוק הפטנטים הישראלי, ואינה ראויה להגנה מכוח דיני הפטנטים.
ותודה לליאור קפלן על ההפניה למקור.
8

פטנטים בתוכנה באירופה

כשמשווים את דיני הפטנטים באירופה עם אלו שבארצות הברית, נהוג לומר כי האירופאים מקשים על קבלת פטנטי תוכנה. אכן, סעיף פרטני באמנה האירופאית אוסר על מתן פטנטים בגין תוכנה לכשעצמה, וזאת לעומת המצב בארצות הברית שם פטנטים אמורים להינתן בגין כל מעשה אדם חדש תחת השמש. שתי החלטות שמגיעות מהיבשת מעוררות ספק אם ישנו שוני אמיתי בגישה בין האמריקאים לאירופאים באשר לאפשרות להגן על אמצאת תוכנה בפטנט (ראו כאן לדיון במושג אמצאת תוכנה).

תיחום הדיון
העניין בו אני דן בפוסט זה הוא עצם האפשרות לקבל פטנט על תוכנה. במילים אחרות: האם אמצאה שעניינה תוכנת מחשב נכללת, מבחינת subject matter, תחת אמצאה שניתן לקבל בגינה פטנט. הדיון זהה לדיון אם אמצאת תוכנה נכללת בגדרו של סעיף 3 לחוק הפטנטים הישראלי או לסעיף 101 לחוק הפטנטים האמריקאי. בנוסח האמנה האירופאית, אנו בוחנים האם אמצאת תוכנה עוברת את המשוכה הקבועה בסעיף 52 לאמנה.
גרמניה
בית המשפט העליון הגרמני נדרש לבקשת פטנט בתוכנה אשר סורבה (DE10232674 של סיימנס, אשר הוגשה ביום 18.7.2002). הבקשה מתארת מערכת שרת-לקוח שבה תוכנת השרת מייצרת קובץ מובנה (דוגמת HTML או XML) ומעבירה אותו ללקוח. בית המשפט העליון הגרמני קבע כי כיוון שמדובר במערכת אשר נועדה לפתור בעיה טכנית מוחשית – כמות משאבים מוגבלת בשרת המוקצת לטובת יצירת הקובץ האמור – הרי שיש לה אפקט טכני. משכך אין מדובר באמצאה המהווה תוכנה לכשעצמה המנועה מקבלת פטנט נוכח הוראות החוק הגרמני והאמנה האירופאית. לאור קביעה זו, נפסק כי האמצאה יכול שתהיה מושא לפטנט ובית המשפט החזיר את הדיון לערכאה התחתונה בכדי שתדון בסוגיות אחרות הנוגעות לפטנטביליות, ובראשן – חדשנות והתקדמות המצאתית.

המשמעות של פסיקה זו ברורה – די לתוכנה שיהיה לה אפקט טכני הקשור בחומרה בכדי שהיא תעבור את רף הכניסה אל היכל הפטנטבליות של הדין הגרמי. על דרך הכלל, אמצאות תוכנה פותרות בעיות טכניות – שיפור ביצועים, ייעול השימוש בזיכרון, ביצוע חישוב בצורה מבוזרת, הקטנת רוחב פס נדרש וכדומה. כיוון שכך, הדרישה לפי הדין הגרמני שלאמצאה יהיה אפקט טכני כלשהו מתבררת כמשוכה נמוכה למדי.
אך אם בגרמניה נראה שהמשוכה נמוכה, באירופה היא כמעט אינה קיימת עוד.

אירופה

בית הדין המורחב לערעורים דן בסוגיה שהפנתה אליו נשיאת משרד הפטנטים האירופאי, וקבע כי אין סתירה בפסיקות השונות בבתי הדין האירופאיים. אף שהנשיאה הצביעה על שתי פסיקות נוגדות העוסקות בשאלה האם תוצר תוכנה (computer program product) יכול להיות מוגן על ידי פטנט, בית הדין קבע כי מדובר בהתפתחות טבעית של הדין. מבחינה פורמאלית, בית הדין מיאן לבחון את הסוגיה, אך בפועל הוא בחן את הפסיקות השונות והסביר את המצב המשפטי כפי שהוא היום לפי הדין האירופאי.
תוצר תוכנה הוא למעשה מדיית מחשב שעל גבה מעוגנות הוראות למחשב לפעול. בארצות הברית תוצר התוכנה הוכר כפטנטבילי לאחר פסק דין מפורסם In re Beauregard, 53 F.3d 1583 (Fed. Cir. 1995) שעל שמו קרויות עד היום תביעות לתוצר תוכנה: תביעות Beauregard. באירופה, לעומת זאת, תוכנה לכשעצמה לא יכולה לחסות בצל הגנת הפטנט. בכדי שאמצאה כלשהי תזכה להגנה באירופה עליה להיות קשורה באפקט טכנולוגי כלשהו.
בעניין T 1173/97 נקבע כי לא די באפקט הטכנולוגי הרגיל של הפעלת המחשב על ידי תוצר התוכנה, אלא יש להראות כי בעת הפעלת המחשב על ידי תוצר התוכנה מתקבל אפקט טכנולוגי נוסף. בפסק דין מאוחר יותר, T 424/03, נקבע כי די בהגדרת האמצאה כתוצר תוכנה בכדי שהיא תחמוק מהחריג העוסק בתוכנה לכשעצמה.
בית הדין המורחב בחן שתי פסיקות אלו וקבע כי הן אינן סותרות. נהפוך הוא – ההחלטה הראשונה שדרשה אפקט נוסף חתרה תחת הנימוקים שנמצאו בה שאומרים שאין לדרוש חדשנות או התקדמות המצאתית לבחינת השאלה המדוברת. כיוון שכך, פסק הדין השני שבו נקבע כי די באפקט הטכנולוגי ה"רגיל" שקיים בעת שימוש בתוצר מחשב, מאמץ את הנימוקים של פסק הדין הראשון, ואף שהתוצאות שונות, בית הדין המורחב לא ראה בכך סתירה המאפשרת לו לבחון את הסוגיה מחדש. בית הדין הוסיף וקבע כי מדובר בהפתחות רגילה של הדין שאינה מקימה לו סמכות לדון בסוגיה בהרכב מורחב.
פסיקה זו מבהירה כי האירופאיים והאמריקאים אינם כה שונים כפי שלעיתים נדמה. אומנם, השאלה המדוברת – patentable subject matter – אינה סוף פסוק והדין האירופאי, בניגוד לאמריקאי, דורש כי ההתקדמות ההמצאתית הגלומה באמצאה תהיה קשורה באפקט טכנולוגי שבה, ולא באלמנטים שאינם טכנולוגיים. עם זאת, המשוכה המקובעת בחוק האירופאי בסעיף 52כמעט אויינה באירופה ונדמה כי בית הדין האירופאי אינו רואה בכך בעיה.
בית הדין המורחב העיר כי כיוון שתביעה למדיית מחשב היא אמצאה שיכול ותהיה פטנטבילית, הרי שהגבלת המדיה בכך שמוטבעות עליה פקודות מחשב מהווה סוג מדיה מוגבל יותר שהוא בוודאי, על דרך של קל וחומר, פטנטבילי. עם זאת, בית הדין העלה לאוויר טענה מעניינית – ייתכן שכיוון שמדיה הקריאה על ידי מחשב היא מונח גנרי כל כך, יש להתעלם מהאלמנט הנתבע הזה, וזאת בניגוד למשל לתביעה לדיסק בלו-ריי שעל גביו מוטבעות שורות קוד. עם זאת, בית הדין קבע כי אין בנמצא פסיקה התומכת בטענה זו וכיוון שכך הוא זנח אותה. יודגש, בית הדין במתכונת שבה התכנס לא יכל לדון בשאלה זו אלמלא היא נובעת מסתירות שבפסיקות קודמות. כלומר, אם תועלה טענה זו בפני הערכאה הרגילה של בית הדין היא תיבחן גם תיבחן.
(פסק הדין האירופאי G 03/08)
(לקריאה נוספת פוסטים ב-Patenlty-O, וב-IP::JUR)
0

Patent Absurdity

אתם מוזמנים לראות את סרט האנטי-פטנטי-תוכנה Patent Absurdity. מדובר בסרט שמבקש להראות את הבעייתיות של פטנטים על תוכנה.

הסרט, שהופק במימון ה-FSF, מציג עמדה קוהרנטית של אלו המתנגדים לפטנטים.
היו מספר רב של דברים שאפשר להרחיב בהם ולהראות גם את הצד השני, שלמרבה הצער נעדר זכרו לחלוטין מהסרט הזה, אבל נדמה לי שהדיון הזה התקיים כבר בבלוג הזה לא אחת.
דבר אחד שאני בכל זאת רוצה לציין נוגע לפסיקה האמריקאית. הסרט מציג את התפתחות הפסיקה האמריקאית בנושא, וטוען שבתי משפט אקטיביסטים הם שאפשרו מתן פטנטים בתוכנה. שפת החוק האמריקאי היא רחבה ביותר. סעיף 101 מורה:
Whoever invents or discovers any new and useful process, machine, manufacture, or composition of matter, or any new and useful improvement thereof, may obtain a patent therefor, subject to the conditions and requirements of this title.
כפי שכבר בית המשפט העליון האמריקאי פסק, מטרת החוק לאפשר מתן פטנטים בגין "Anything new under the sun made by man". דווקא בתי המשפט הם שיצרו חריגים יש-מאין, ללא כל עיגון בלשון החוק (זאת בניגוד למצב באירופה), שאוסרים על ממציא לקבל פטנט בגין חוקי טבע, תגליות ואלגוריתמים טהורים. במצב דברים זה, קשה לי הטענה שהאקטיביסטים הם שאיפשרו מתן פטנטים על תוכנה, שכן דווקא האקטיביסטים דאגו – ובצדק – להחריג תחומים מסוימים מחוץ להישג ידם של ממציאים.
ותודה למגיב אנונימי בפוסט זה שהפנה את תשומת לבי לסרט זה.
8

תוכנית Peer to Patent לשיתוף הציבור בבחינת בקשות לפטנט תחודש

רשם הפטנטים האמריקאי הודיע כי בכוונתו לחדש את תוכנית Peer to Patent.

תוכנית Peer to Patent הינה תוכנית ניסיונית שמשרד הפטנטים האמריקאי מריץ במהלך השנתיים האחרונות. מטרת התוכנית היא לאפשר לקהל לסייע בבחינתן של בקשות פטנט, בכך שהציבור יכול להציע פרסומים השוללים חדשנות או התקדמות המצאתית של בקשת הפטנט שבבחינה. אחד העקרונות הבסיסיים של שיטת הקוד הפתוח לפיו "בהינתן מספיק עיניים בוחנות, כל הבאגים גלויים" (זה נשמע יותר טוב באנגלית) בא לידי ביטוי בתוכנית זו, בכך שהציבור מוזמן לבחון את בקשת הפטנט ולחפש בעצמו ציטוטים הפוגעים בכשירותה של הבקשה לפטנט. בצורה זו, נטען, אנשי מקצוע ומומחים בתחום יוכלו להפנות את הבוחן למקורות מידע רלוונטיים המוכרים להם. אף מניסיוני האישי, הן כממציא והן כבעל מקצוע בתחום הפטנטים, לעיתים רבות הבוחן אינו מעמיק בהבנת ההמצאה ומשכך הוא מצטט כנגד בקשות פרסומים שאינם רלוונטיים כלל. בסיוע של אנשי מקצוע, לא מן הנמנע שהבוחנים יוכלו בצורה קלה ויעילה להתמקד בעיקר. שיפור איכותו של הליך הבחינה יוביל לפטנטים איכותיים יותר. כלומר, הבקשות שיתקבלו יהיו צפויות להיות ראויות יותר למתן פטנט, ואילו בקשות שאינן מצדיקות מתן פטנט יידחו עוד בהליך הבחינה, שכן פרסומי הידע הקודמים הרלוונטיים ביותר יובאו לידיעת הבוחנים.

התוכנית נוסתה במהלך שנתיים והוקפאה בדצמבר. במתכונתה הניסיונית דובר בתוכנית אופציונאלית שמי שביקש שהבקשה שלו תיכלל בה היה צריך לפנות לרשם האמריקאי ולבקש זאת. כמו כן, התוכנית הוגבלה לתחומים טכנולוגיים מסוימים: בתחילה לתוכנה, אריכטקטורת מחשב ואבטחת מידע, ובשנה השנייה התווסף גם תחום של עיבוד מידע עיסקי.
בכנס שנערך במרץ בבית הספר למשפטים של ניו יורק (NYLS), אחד מיוזמי והוגי התוכנית, הודיע רשם הפטנטים האמריקאי, דיוויד קאפוס, כי בכוונתו להמשיך בפרוייקט לאור הצלחתו.
אז הנה קצת נתונים אמפיריים שמצאתי לגבי התוכנית:
  • מספר הבקשות שהתוכנית יכלה לקלוט- 400
  • מספר הבקשות שהתוכנית קלטה בפועל – 230
  • מספר הבקשות שהציבור לא התייחס אליהן ולא הציע כל ציטוט – 30.
  • סך כל הציטוטים שהציבור הציע במסגרת התוכנית – כ-600
  • 44% מהסוקרים היו קשורים ל-IBM, ענקית התוכנה והפטנטים, ותומכת של הפרויקט (לפחות לפי נתוני השנה הראשונה).
  • מספר הציטוטים המקסימלי שמועבר לבוחן – 10.
  • 27% מהציטוטים שהציבור הציע שימשו את הבוחנים בפועל.
  • ב-12% מהבקשות שהציבור הציע בהם ציטוטים – נמצאו ציטוטים שהבוחנים לא מצאו בכוחות עצמם.
בעיניי, לא ברור מה מידת הצלחתה של התוכנית. הנתון האחרון אומנם מראה כי רק חלק קטן מהציטוטים שהציבור הביא הוסיף על גבי מה שהבוחנים עצמם מצאו. עם זאת, התוספת הקטנה הזו מגיעה בתוספת עלות נמוכה מאוד מבחינת משרד הפטנטים. העבודה נעשית על ידי הציבור בהתנדבות, בדומה למודלים השונים של קוד פתוח, crowdsourcing ו-peer production.
העובדה שנשארו מקומות פנויים בתוכנית אשר לא אויישו, מרמזת כי הממציאים עצמם אינם מעוניינים בתוכנית. בהעדר תמריץ ממשי לציבור הממציאים להצטרף לפרוייקט הוולנטרי, בקשות "גבוליות" וכאלו שיפיקו את המירב מהפרוייקט לא ייבחנו במסגרתו. תמריץ ממשי עשוי להיות, למשל, מתן קדימות בתור הבחינה או הנחה באגרות.
עם זאת, הפרוייקט הוא אכן יוזמה מבורכת. ראשית, כיוון שהוא עשוי לעודד את הציבור ליטול חלק בהליך. מעבר לשיפור איכות הפטנטים, שיתוף הציבור בהליך הבחינה צפוי לשפר גם את אמון הציבור במערכת הפטנטים. שנית, ההליך יאפשר לצדדים שלישיים בעלי אינטרס לצטט כנגד בקשות נבחנות פרסומים. כיום, אין במסגרת הדין האמריקאי אפשרות לעשות כן, אלא לאחר מתן הפטנט ותוך עמידה בפרוצדורה לא פשוטה הדורשת השקעת משאבים.
מקורות מידע: פוסט, אתר התוכנית
0

האם תעשיית הסלולאר על הכוונת של טרול הפטנטים IV?

פטנט US 7,679,604 שכותרתו "Method and apparatus for controlling a computer system" מתאר כיצד ניתן לשלוט על מכשירים אלקטרוניים באמצעות הזזתם. פטנט זה, אשר ניתן ביום 16.3.2010 מעניק מונופול בגין שליטה על מכשיר, כגון PDA או סלולארי, באמצעות שתי תנועות נגדיות של המכשיר (הזזה או סיבוב על גבי אחד משלוש המישורים X, Y, Z, ותנועה הופכית מתאימה). לפי הדיווחים, מדובר ב-Feature שקיים ברוב הסולאריים המודרניים ובכללם ב-iPhone של אפל, בנקסוס-1 של גוגל, בדרויד של מוטורולה, ב-Palm Pre של פאלם ובנוקיה 5800.

הפטנט, אשר עבר מספר בעלויות, מוחזק בצורה עקיפה על ידי Intellectual Ventures, אחד מטרולי הפטנטים הידועים ביותר (שאפילו זכה לערך בויקיפדיה).

בשל רוחבו של הפטנט, וכיוון שהוא מוחזק על ידי מי שאינו עוסק בייצור מוצרים אלא במקסום ערכן של זכויות קניין רוחני, תביעה עתידית בין Intellectual Ventures לבין שלל חברות הסלולאר היא, ככל הנראה, רק שאלה של זמן.
כזכור, וכפי שדיווחתי עוד היום, חברות הסלולארי מנהלות כיום מלחמת חורמה אחת בשניה ותביעות רבות בגין הפרת פטנטים מתבררות בימים אלו. אז מה זה עוד תביעה אחת?
פרסומים קודמים: TheMarker, בלוג גדג'טי.
ותודה לישי רבינוביץ' על שהפנה את תשומת ליבי לאייטם זה.
2

פטנט הקליק האחד אושר בבחינה מחדש

פטנט הקליק האחד הידוע לשמצה עבר בהצלחה את הליך הבחינה המחודש שנערך לו, ללא שינויים משמעותיים. פטנט ארה"ב US 5960411 של אמזון, כידוע, עוסק בביצוע רכישה על ידי ביצוע פעולה אחת על ידי הקונה.

הליך בחינה מחדש מתנהל בפני רשם הפטנטים האמריקאי ובו נבחנות מחדש סוגית החדשנות של ההמצאה (novelty) וההתקדמות ההמצאתית שבה (obviousness). שאלות משפטיות אחרות, כמו השאלה האם עולם התוכן של ההמצאה (subject matter) כשיר לפטנט לפי סעיף 101 לחוק האמריקאי, אינה נבחנת במסגרת הליך זה. כמו כן, סוגי הפרסומים אותם ניתן לצטט במסגרת הליך זה מוגבלים ואינם כוללים למשל מכירה של מוצר שהתבצעה לפני התאריך הקובע.
בחינה מחדש מתעוררת כאשר מוגשת בקשה לעשות כן ולאחר שהמבקש מראה כי ישנה שאלה לגבי הסוגיות האלו שלא נבחנה קודם לכן ונוגעת לפטנטביליות של ההמצאה (Substantial New Question of Patentabiltiy). שאלה זו יכולה לנבוע מפרסום ידע קודם שלא נבחן ומצוטט בבקשה, אך היא יכולה לנבוע גם מפרסום שכבר צוטט אך לא נבחן באספקלריה הנכונה.
במקרה זה, במסגרת הבחינה המחודשת צוטטו בסך הכל מעל ל-150 פרסומים שונים כנגד הפטנט, אך זה יצא כמעט ללא שריטה. בפוסט אחר התייחסתי לתביעה מספר 1 של הפטנט והראיתי כיצד יש לנתח את המונופול שניתן לבעל הפטנט. לאחר הבחינה המחודשת, התביעה נראית דומה מאוד ולמעשה נוספה לה מגבלה קטנה:

[…] displaying information identifying the item purchasable through a shopping cart model; and […]

בצורה דומה תוקנו גם תביעות נוספות כך שהפריטים יכולים להירכש למעשה באחת משתי שיטות – שיטה של קליק בודד ושיטה של עגלת קניות.
במקרה זה, הליך הבחינה המחודש נמשך כארבע שנים (מספר בקשה 90/007,946), וביום 2.3.2010 הודיע בוחן הפטנטים כי הפטנט, במצבו הנוכחי ולאחר התיקונים בתביעות מספר 1-5 ותביעות מספר 11-26, ראוי להישאר בתוקף שכן כל התביעות שבו חדשות ובעלות התקדמות המצאתית מעל הידע הקודם.
למותר לציין כי כעת, לאחר שהליך בחינה מחודשת הסתיים, הליך שנדמה כי היה מקיף במיוחד, יהיה קשה לטעון בבית משפט – אף כי ניתן לעשות כן – כי פטנט הקליק האחד נעדר חדשנות או התקדמות המצאתית.
(דווח בPatently-O)
3

מבוא לזכות היוצרים, ונקודות איזון ראויות, ומה מיוחד כל כך בתוכנה?

בפוסט זה אבקש לשרטט את קוויה של זכות היוצרים. אתמקד בתיאור של היקף הזכות הניתנת ובהצדקות להענקתה. כמו כן, אראה כי זכות היוצרים אינה שוללת שימוש של הציבור ביצירה, וכיוון שכך אין מקום להעניק זכות יוצרים במתכונתה הנוכחית לתוכנה.

זכות יוצרים הינה זכותו של היוצר או של בעל היצירה לעשות בה כרצונו. אף שהיצירה מוטבעת במקרים רבים במוצר מוחשי, דוגמת הקנווס עליו צויר הציור, הבעלות בעותק היצירה והבעלות ביצירה נפרדות. בעוד שבעל הקנווס יכול לשרוף אותו אם יחפוץ בכך, הוא לא רשאי להעתיק את הציור שמוטבע על גביו ללא אישור של בעל הזכות ביצירה האומנותית – הציור.
היצירה עצמה היא נכס לא מוחשי, ואף שלעיתים אפשר לראות אותה ולחוש בה, אין אנו רואים אלא הטבעה מוחשית אחת פרטנית שלה.
סעיף 4 לחוק זכות יוצרים קובע באילו סוגי יצירות יש זכות יוצרים, ואילו סעיף 5 מבהיר כי אין זכות יוצרים על רעיון, תהליך, מושג מתמטי, עובדה או חדשות, אף כי יש זכות יוצרים בביטוי של אלו. בפוסט זה לא אתעכב על סוגי היצירות המוגנות, אלא נמשיך ונבחן את היקף הזכות הניתנת בגין יצירה מוגנת.
סעיף 11 לחוק זכות יוצרים קובע את היקף הזכות:
זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:
(1) העתקה כאמור בסעיף 12 – לגבי כל סוגי היצירות;
(2) פרסום – לגבי יצירה שלא פורסמה;
(3) ביצוע פומבי כאמור בסעיף 13 – לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית ותקליט;
(4) שידור כאמור בסעיף 14 – לגבי כל סוגי היצירות;
(5) העמדת היצירה לרשות הציבור כאמור בסעיף 15 – לגבי כל סוגי היצירות;
(6) עשיית יצירה נגזרת כאמור בסעיף 16, ועשיית הפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (5) ביצירה הנגזרת כאמור – לגבי יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית ויצירה מוסיקלית;
(7) השכרה כאמור בסעיף 17 – לגבי תקליט, יצירה קולנועית ותוכנת מחשב.
הנה נוכחנו כי זכותו של בעל זכות היוצרים אינה חולשת על כל הפנים של היצירה, כי אם על פנים מסוימים ופרטניים והם: העתקה, פרסום ראשון, ביצוע בפומבי, שידור, העמדת היצירה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת והשכרה.
זכות זו אף אינה אינסופית והיא מוגבלת בזמן. סעיף 38 לחוק קובע:
זכות יוצרים ביצירה תהא למשך חייו של היוצר וכן שבעים שנים לאחר מותו, בכפוף להוראות פרק זה.
בפוסט זה לא אצלול לפרטי-פרטיה של זכות היוצרים. אבקש להסביר את העיקרון, את הרציונאל, שבענקת זכות היוצרים. הדעות חלוקות אודות ההצדקה להענקת זכות היוצרים. יש הסוברים שמדובר בזכות הנובעת מכוח אישיותו של האדם. כלומר, היצירה מהווה החצנה מסוימת של אישיותו של היוצר. משום קשר בלתי אמצעי זה בין היוצר ליצירתו, יש הסוברים כי נכון להעניק זכות יוצרים. אחרים מצדיקים את זכות היוצרים בתיאוריית העבודה. אם אדם עבד בכדי ליצור, הרי שהתוצר שייך לו. תיאוריה נוספת – בה אני תומך – היא התאוריה התועלתנית. לפי תיאוריה זו, זכות היוצרים ניתנת כיוון שמתן הזכות עדיף על פני אי מתן הזכות. או בלשון עממית: זה "משתלם" לנו.
בקצרה אעיר שבעיניי תיאוריית האישיות מצדיקה את הזכות המוסרית (בה לא אעסוק בפוסט זה; ראו פרק ז' בחוק זכות יוצרים), אך לא את זכות היוצרים בעלת הגוון ה"כלכלי". זכות היוצרים ניתנת למכירה, וזאת בניגוד לביטויים אחרים של אישיותנו, כמו גוף האדם ואיבריו. בעיניי, תיאוריית האישיות לא יכולה להצדיק זכות הניתנת להעברה מהיוצר לאחר, ובוודאי לא יכולה להצדיק כלל שמעניק את הזכות ביצירתה למי שאינו היוצר (כפי שקורה ביצירה שנוצרת על ידי עובד).
באשר לתיאוריית העבודה – החוק בישראל מייחס חשיבות למקוריות – אף אם ברמה מינימלית – בכדי להקים זכות יוצרים. קרי, לא די בעבודה של היוצר. יש צורך ביצירתיות.
מכאן לתיאוריה התועלתנית. תיאוריה זו מתייחסת לניתוח כלכלי של היצירה ובתמריצים כלכליים לעידוד יצירת יצירות. התיאוריה התועלתנית מסתכלת על שוק היצירות, שבהן נוצרות יצירות על ידי יוצרים והן נרכשות על ידי צרכנים. בשוק זה קיים כשל שוק מהותי, והוא נובע מכך שיצירה היא בעצם מוצר ציבורי.
התיאוריה הכלכלית מבדילה בין סוגי מוצרים, לפי שני פרמטרים: יריבות (Rivalrous), ומניעות (Excludable). מוצר ציבורי הוא מוצר שבו אין יריבות בין הצרכנים ולא ניתן למנוע את מצרכן אחד להינות ממנו אם נתנו את המוצר לצרכן שני. העדר יריבות, משמעה שבשימוש של אדם אחד במוצר הוא אינו פוגע בהנאה ובתועלת שמפיק אדם שני מהמוצר. ומהתיאוריה – לדוגמאות שימחישו. מגדלור הינו מוצר ציבורי שהרי העובדה שספינה אחת רואה את האור ממנו ויכולה לדעת איפה קו החוף אינה פוגעת בשימוש של הספינה השנייה (העדר יריבות); ולאחר שהמגדלור התחיל לפעול, כל הספינות שעוברות לידו רואות את אורו (העדר מניעות). דוגמה אחרת הינה דוגמת הבטחון. צה"ל מספק שירותי בטחון למדינת ישראל. ככל שנרצה, לא נוכל לתת בטחון לאזרח א' ולא להעניק אותו בטחון לשכנו ב' (העדר מניעות). כמו כן, העובדה שאזרח א' נהנה מבטחון אינה פוגעת בהנאתו של ב' מאותו בטחון.
במוצרים ציבוריים קיימת בעיה אקוטית של רוכבים חופשיים ("טרמפיסטים", Free Rider). כיוון שמרגע שהמוצר נוצר כולנו נהנים ממנו, הטרמפיסט אינו מעוניין לשלם בשביל המוצר. "אחרים ישלמו", הוא סובר, "ואני אהנה". ברם, כשל השוק במוצרים ציבוריים מוביל למצב, לפחות תיאורטית, שאף אחד אינו מוכן לממן את המוצרים הציבוריים הללו. לכל היותר, המוצרים הציבורים מיוצרים ברמת תת-אופטימלית.
כמו המגדלור, בטחון צבאי ותאורת רחוב, גם יצירות הן מוצרים ציבוריים. העובדה שאני יושב ליד חברי ושנינו שומעים את אותו השיר אינה פוגעת בהנאה של שנינו (העדר יריבות); אם משמעים את השיר לחברי, גם אני אשמע אותו (העדר מניעות). כיוון שכך, בעיית הטרמפיסט קיימת גם במוצרים מסוג זה.
פתרון אפשרי אחד לכשל השוק שקיים הוא ייצור על ידי הממשלה ומימון באמצעות מיסים. כך למשל נעשה במקרה של צבא. אך כיוון שרובנו היינו מעדיפים שהיוצרים לא יתוגמלו על ידי הממשל, בכדי שיוכלו להביע ביקורת גם עליו, כמו גם בכדי שהיוצרים המוצלחים יתוגמלו בהתאם, ולא רק היוצרים ה"מקורבים", פתרון זה אינו אפשרי.
פתרון אפשרי אחר יכול להיות יצירתו של תגמול שאינו כלכלי ליוצר. לדוגמה, בחברה שבה סוגדים לאמנים, יכול גם יכול שאדם ישקוד על אומנותו גם ללא תמריץ כלכלי. ברם, איננו חיים בעולם שכזה.
הפתרון שדיני זכויות היוצרים ביקשו לעשות הוא להפוך את הקערה על פיה. להכריז, כי על אף ש"דרך טבע" יצירות הן מוצר ציבורי, באמצעות החוקים הן נהפכות למוצרים excludable (ניתנים למניעה). זכות היוצרים, הלכה למעשה, הופכת את היצירה לכזו שניתן למנוע אותה מאחד אף שהיא ניתנת לאחר. נדייק – אין מדובר בכל היצירה. מדובר בפנים מסויימים של היצירות; פנים שנבחרו באופן שאמור להביא לאיזון ראוי בין תמריץ כלכלי נכון ליוצרים מחד, והנאתו של הציבור מהיצירה שהיא עודנה מוצר נעדר יריבות מנגד.
הנה כי כן, נוכחנו כי האיזון שנבחר מונע מהציבור חלקים מסוימים של הזכות, כגון הזכות להעתיק, לבצע בפומבי ועוד. האיזון גם מעניק זכות למשך תקופה מסוימת, שלאחריה היצירה מוקדשת לציבור וניצבת בנחלת הכלל. איזון זה, הדגשתי, מקדש את העובדה שעדיין מדובר במוצר נעדר יריבות, ומשום כך, ובכדי "להגדיל את העוגה" ולמקסם את התועלת בציבור, הוא אינו מונע שימוש ביצירה. כלומר, שיר מוגן בזכות יוצרים, מותר לכל אדם לדקלם לעצמו; מותר לכל אדם לצפות בסרט; להתרשם מפסל; וכל אלה – גם אם לא שילם ולו שקל אחד לבעל זכות היוצרים ביצירות אלו. אם אלך ברחוב ואתקל בספר אוכל לעיין בו ולקרוא אותו. יתרה מזאת, לבעל זכות היוצרים גם לא תהיה כל טרוניה אם אגנוב העתק של הספר מהספרייה ואקרא בו. לבעל המוצר המוחשי – הספרייה – תהיה טרוניה, אך אין היא נובעת מזכות יוצרים כי אם מזכות בעותק עצמו.
אני מקווה שעד כה הצלחתי להמחיש לקרוא כי זכות היוצרים מעמידה לציבור זכות לעשות שימוש ביצירות מוגנות.
ברם, ולכאן כיוונתי את מילותי, חוק זכות יוצרים מעמיד לציבור זכות שהיא לכאורה צרה יותר – הזכות לעשות ביצירה שימוש הוגן. סעיף 19 לחוק זכות יוצרים קובע:
(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.
(ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין היתר, כל אלה:
(1) מטרת השימוש ואופיו;
(2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש;
(3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.
הזכות לעשות שימוש הוגן הינה חריג לזכות היוצרים. כלומר, לאחר שנוכחנו כי ישנה הפרה (העתקה, פרסום ראשון, שידור, העמדה לרשות הציבור וכיוצא באלה), ניתן להצדיק את ההפרה הזו אם מדובר ב"הפרה הוגנת".
בעיניי, אגב, המינוח בו נוקט החוק של "שימוש הוגן", מינוח מקובל מזה שנים בארץ ובעולם, הוא מינוח מטעה. הוא גורם לרבים לטעות ולחשוב שמותר להשתמש ביצירות רק כאשר מדובר בשימוש שהוא הוגן. כאמור, לא כך. מותר להשתמש – בכל שימוש שנרצה; אך אם נבחר לבצע פעולה אסורה מכוח זכות היוצרים כגון העתקה, יהיה מותר לבצע אותה אם היא עומדת בכלל "ההוגנות".
כל זאת הרחבתי – על שום מה ולמה? ביקשתי להראות לקורא כי מטרת זכות היוצרים הינה לאפשר ליוצר לקבל רווח כלכלי מחד בגין יצירתו, ואילו לאפשר לציבור להנות מקיומן של יצירות לשימוש מוגבל במהלך קיום זכות היוצרים ושימוש בלתי מוגבל לאחריה. ברם, השיח הציבורי בעניין זכויות היוצרים כאילו שוכח את זכותו של הציבור לשימוש מוגבל במהלך קיום זכות היוצרים. כך לדוגמה, אשמח אם מישהו יראה לי כיצד אני יכול להשתמש בתוכנה מבלי להעתיק אותה. כל עוד ההעתקה הזמנית של תוכנת המחשב לזיכרון לשם הרצתה נחשבת בעיני בית המשפט כההעתקה המפרה זכות יוצרים, לא ניתן להשתמש בתוכנה במהלך קיומה של זכות היוצרים. כלומר, במקרה של תוכנה, בה העתקה היא חלק בלתי נפרד מהשימוש, זכות היוצרים אינה מעניקה דבר היום דבר לציבור בגין הענקת הזכות ליוצר. אומנם, הזכות תפקע בעתיד (הרחוק. רחוק מאוד, במונחים של תוכנה), אך בטרם היא פוקעת הציבור שאינו משלם בגין היצירה, אינו מרוויח מקיומה. זאת, להבדיל מהיצירות ה"קלאסיות".
משום כך, אני סבור, כי אין מקום להעניק זכות יוצרים (במתכונתה הנוכחית) לתוכנת מחשב. בפוסט אחר בעתיד, ארחיב על דעתי זו ואנסה להציע פתרונות חלופיים (כדי, שכפי שמגיב רשם לי, ישראל לא תהפוך למדינה של דיסק אחד).
בהערת אגב אוסיף, כי דווקא התוכנות החופשיות ותוכנות הקוד הפתוח למיניהן מבהירות שבעולם התוכנה קיים גם קיים תמריץ כלכלי ליצירת תוכנות מבלי להזדקק להפיכת התוכנה ממוצר ציבורי למוצר פרטי. בעולם הקוד הפתוח נהוג למכור מוצרים משלימים למוצר התוכנה, כגון חומרה או שירותים. התוכנה החופשית ותוכנות קוד פתוח מלמדות אותנו, לפחות להשקפתי, שאין צורך בתמריץ כלכלי יציר הדין בכדי שתוכנות יווצרו. אעיר לסיום נקודה זו, כי אני מודע לכך שרישיונות קוד פתוח רבים, דוגמת רישיון GPL, מנצלים את זכות היוצרים של התוכנה בכדי לשמור את התוכנה פתוחה וחופשית. בעיניי ניתן היה להשיג מטרה זו גם בדרכים אחרות, אך העיקר להשקפתי הוא אחר – הצורה שבה פועלת קהילה זו כיום מלמדת שאין הכרח בתמריץ כלכלי יציר דין בכדי שתוכנות טובות, איכותיות ונדרשות יווצרו.
לסיכום, בפוסט זה התייחסתי להיקף זכות היוצרים. הראתי כי מדובר בזכות מוגבלת וניסיתי לשכנע שההצדקה להענקתה היא הצדקה תועלתנית. הסברתי מהו מוצר ציבורי והדגמתי כי יצירות הן מוצרים מסוג זה, הדורשים התערבות בכדי למנוע כשל שוק. עוד הסברתי כי הפתרון שזכות היוצרים מעניקה הוא פתרון שמייצר יש-מאין מניעות לאספקטים מסוימים של היצירה. האספקטים שנותרים חופשיים וברשות הציבור כוללים בעיקר את השימוש ביצירה. לבסוף, הראתי שבתוכנה אין אפשרות להשתמש ביצירה ללא העתקתה ומשום כך נקודת האיזון בה היא שונה. על נקודת האיזון הראויה בעיני, כמו גם על פתרון מוצע עבור יצירות דיגיטליות (הסובלות מאותה בעיה ממנה סובלת התוכנה), ארחיב בפוסט אחר.
7

סרטון של רד הט: נגד פטנטים בתוכנה

סרט קצר שמעלה טענות נגד פטנטים בתוכנה. עיקר הטענות הן למעשה מתחום איכות הפטנטים ולא טענות שהמצאת תוכנה אינה צריכה להיות המצאה כשירת פטנט.
אחת הטענות שמועלת מתייחסת לאורך החיים של התוכנה לעומת הקצב האיטי של מערכת הפטנטים. לטעמי הטענה הזו אינה רלוונטית, שכן ספק אם המצאת תוכנה מלפני עשר שנים אינה רלוונטית גם היום. אומנם סביר כי על גבי ההמצאה הישנה יתווספו עוד ועוד המצאות ושכלולים נוספים, אך ההמצאה הישנה – סביר שהיא עודנה רלוונטית גם כעבור עשרים שנים ויותר.

עוד מתייחסים בסרט לפרוייקט Peer-to-patent שנועד לשפר את איכות בחינת בקשות הפטנט. הרעיון מאחורי הפרוייקט הוא לחשוף את הבקשה לציבור שכולל גם מומחים בתחום הרלוונטי, ואלו יוכלו להפנות את בוחן הפטנטים בקלות לפרסומים רלוונטיים לבקשה.

הגעתי לסרטון מהפוסט הזה של Patently-O.
35

פטנטים בתוכנה: תגובה לנייר העמדה של עמותת המקור

המקור, עמותה לתוכנה חופשית ולקוד מקור פתוח פרסמה את נייר העמדה שלה בעניין פטנטים בתוכנה (גרסת PDF), אשר נכתב על ידי עורך הדין יהונתן י. קלינגר. בפוסט זה אבקש לצעוד בשבילי נייר העמדה שהכתיב חברי ולהעיר הערותיי לעמדה שהציג. אבקש לברור משלל הערותיי את אלו שאני סבור שיש מקום להעיר אותן מעל במה זה.

בטרם אתחיל בביקורת על עמדה זו – גילוי נאות ומילה קצרה על אינטרסים. רבים מלקוחתיי הם ממציאים מתחום התוכנה וחברות הזנק (start-up) בתחום ההיי-טק. משום כך, האינטרס שלהם ושלי הוא שירבו אפשרויות רישום הפטנטים בתחומים אלו. עמותת המקור, לעומת זאת, מייצגת את קהילת הקוד הפתוח בישראל, לה אינטרס הופכי ונגדי. לפיו, הקהילה מבקשת כי יותר לה לפתח תוכנה כרצונה ולהפיצו בציבור. אזכיר עוד שקהילת הקוד הפתוח, על דרך הכלל, היא קהילה שיתופית הרואה בזכויות קניין רוחניות כפוגעות בחופשים של בני האדם.
האמור בפוסט זה, כמו בכל הבלוג, הוא דעתי האישית בלבד. אני מבקש להביע את דעתי הכנה והאמתית, אף שאני מודע לכך שהעובדה שהשקפתי תואמת את האינטרסים שלי מקשה על הקורא להשכיל ולראות שכך הוא המצב. כל שאוכל לציין הוא שאף בטרם היו לקוחותיי ללקוחותיי, דעתי בסוגיה זו הייתה זהה, אף אם מגובשת פחות ולעיתים אף לקתה בפירטי הדינים.
6

המצאות כשירות לפטנט

"פטנט נהדר" מוכרז חדשות לבקרים (למשל, בחיפוש הפשוט הזה), וכבר עמדתי על ההבדל בין המצאה לבין פטנט בפוסט קודם. ברם, לא כל המצאה, ואפילו היא חדשה ומעורבת בה התקדמות המצאתית, יכולה להיות כשירת פטנט.
בפוסט זה אתייחס בקצרה לנושא שראוי לעסוק בו בהרחבה: מהן סוגי ההמצאות שזכות הפטנט יכולה להגן עליהן. בלעז נהוג לכנות את הסוגיה שבמרכז פוסט כ- Subject matter. רוצה לומר – מהו התוכן שיכול להיות מוגן באמצעות זכות הפטנט.
התשובה לשאלה זו – סבוכה היא, ובעיקרה משתנה ממדינה למדינה. לשם מיקוד, אבקש להתמקד בתשובה לסוגיה זו בישראל.

רעיון אבסטרקטי - לא זוכה להגנה פטנטית (cc by-nc-sa Ennuipoet * FreeVerse Photography)


דרישת ה-Subject matter מופיעה בחוק הפטנטים הישראלי בסעיף 3, הקובע:

אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט.

החוק פותח ומתייחס למונח "אמצאה". ברם, החוק לא מספק הגדרה כלשהי למונח זה. למונח זה ככל הנראה יש את אותה המשמעות של המונח "המצאה" וההבדל בכתיב אינו מרמז על שוני אמיתי כי אם על עברית ערכאית. במאמר מוסגר יצויין כי סעיף 3 לחוק כנוסחו דהיום בא להתאים לדרישותיה של אמנה בינלאומית המתייחסת תחת אמצאה ל-invention.
עם זאת, החוק מוסיף ומורה "בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך". מכאן אנו למדים כי לכל הפחות ישנן המצאות מסוג "מוצר" וישנן המצאות מסוג "תהליך". דהיינו, ישנן המצאות למוצרים, שהן המצאות המגדירות את המבנה (structure) של המוצר. טול לדוגמה פלס, מכשיר מופלא המנצל את חוק כלים שלובים. הפלס מורכב ממיכל המוצמד לרכיב ישר (מעין "סרגל"). כמו-כן, המיכל מכיל בתוכו נוזל הממלא כמעט לגמרי את נפח המיכל. בשארית המיכל יכול להיות גז כלשהו, למשל חמצן, או תערובת של גזים, למשל אוויר. הנה נוכחנו לדעת כי פלס הוא אמצאה שהיא מוצר שכן הוא בעל מאפיינים מבניים מסויימים. מנגד, טול לדוגמה את תהליך הפסטור, לו אין ולו מאפיין מבני אחד, אלא הוא מורכב משורה של צעדים אותם יש לבצע.
כמו, כן תגלית איננה בגדר המצאה. מי שגילה חוק פיזיקלי, תיאוריה מתמטית או כל תגלית דומה, אינו יכול לזכות בהגנה פטנטית על תגליתו. ברם, אם המציא המצאה – ואפילו היא מבצעת אפיליקציה של התגלית – המצאתו תוכל עקרונית לזכות בהגנה פטנטית. כך למשל במקרה של הפלס, שעושה שימוש בחוק הפיזיקלי האמור: חוק כלים שלובים אינו בבחינת המצאה כשירת פטנט, אך הפלס אכן כשיר.
אך בקיומה של המצאה לא די. החוק מוסיף ומורה כי על האמצאה להיות בכל תחום טכנולוגי. בנקודה זו מתחיל הקושי האמיתי בדין הישראלי. תחום טכנולוגי אינו מוגדר בחוק. אף היזקקות להגדרה מילונית אינה מועילה בהרבה. כך למשל, המילון החדש של אבן שושן מגדיר:

טכנולוגיה: מכלול האמניות התעשיתיות והשמושיות, כלל המדעים השמושיים השונים עוסקים בדרכים ובאמצעים של עבוד חומרים למיניהם.

בעניינו של אלי תמיר, קבע רשם הפטנטים כי שיטות לעשיית עסקים אינן מתחום הטכנולוגיה. בפסיקתו, הסתמך הרשם על כך שהחוק מחייב כי לעורכי הפטנטים יהיו תארים בתחומים מסויימים, ומתחומים אלו נעדר תחום הכלכלה. מכאן, אני מסיק כי רשימת התחומים הללו בוודאי נחשבים לתחומי טכנולוגיה. תחומים אלו כוללים: הנדסה, כימיה, פיסיקה, ביולוגיה, רוקחות ומדעי המחשב.
ברם, על אף הסקתי זו, לשכת הפטנטים הישראלית מקשה על בעלי המצאות מתחום המחשבים. כך למשל, בעניין Biosense נ' אלביט מערכות, נקבע כי תוכנה אינה נשוא להגנה באמצעות פטנט בישראל. אני סבור כי פסיקה זו, בכל הכבוד, שגויה ואינה בהתאם לחוק. הפסיקה, לטעמי, אף סותרת פסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי. עם זאת, יש לזכור כי בית המשפט העליון מעולם לא בחן סוגיה זו, ומשום כך אין לנו קביעה משפטית מחייבת לכאן או לכאן. בהערת שוליים אוסיף, כי רשות הפטנטים פירסמה קול קורא לקבלת ניירות עמדה בסוגיה זו, ודומה כי הרשם נכון לבחון מחדש את הסוגיה (הקשה, יש להודות) של כשירותן של המצאות מבוססות מחשב.
אבקש לסייג את שציינתי לעיל. מתוך מכלול ההמצאות שנבחנות על ידי לשכת הפטנטים, ישנן גם המצאות מבוססות מחשב הזוכות להיות מוגנות על ידי פטנט. לשכת הפטנטים נוהגת לבחון את ההמצאות תוך הסתכלות על "עיקר ההמצאה", מונח עמום וחמקמק, תוך ניסיון לעקוב אחר העיקר ולהתעלם מן הטפל – האם ההמצאה היא בדרך ביצוע תהליך על ידי המחשב או האם היא בתהליך אותו מבצעים. כך למשל, אם עיקר ההמצאה בדרך שבה המחשב מבצע תהליך, הלשכה עשויה לאשר את ההמצאה ככשירת פטנט ולהעניק למבקש פטנט (ובלבד שההמצאה עומדת גם בכל הדרישות הנוספות של החוק, כגון חידוש והתקדמות המצאתית). בצורה זו מבקש הרשם למנוע ניסיונות לקבל פטנטים בגין המצאות מתחומים שאינם טכנולוגייים כגון עשיית עסקים על ידי הלבשתן באיצטלה של המצאות מבוססות מחשב.

עד כה עסקתי בשאלה מה תוכנן של המצאות כשירות פטנט אליבא דסעיף 3, אולם לא בכך סגי. סעיף 7 לחוק שכותרתו "סייג למתן פטנטים" מוסיף וקובע חריגים לתוכנן של המצאות:

על אף האמור בסעיף 2 לא יוענק פטנט על –
(1) תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם;
(2) זנים חדשים של צמחים או בעלי חיים, זולת אורגניזמים מיקרו-ביולוגיים שלא הופקו מהטבע.

סעיף 7 מחריג שני סוגי המצאות כך שהם לא ייזכו בהגנה פטנטית. הסוג הראשון כולל בחובו תהליכים אשר מטרתם לטפל בגוף האדם. הרציונאל העומד בבסיס חריג זה, הוא שהדין אינו מעוניין להעניק בלעדיות לאף אדם על טיפולים מצילי חיים. המחוקק הישראלי ביקש שלא להגן בפטנט על שיטות דוגמת "שיטת היימליך", שכן ברגע האמת לכשיזדקק הרופא להשתמש באותה שיטה, הוא יהיה קרוע בין חובתו המוסרית והאתית למטופל ובין הזכות הקניינית של בעל הפטנט האוסרת עליו לבצע את השיטה ללא קבלת אישורו של האחרון.
הסוג השני המוחרג מתייחס לזנים חדשים של צמחים או בעלי חיים. כלומר, לא תינתן הגנה באמצעות פטנט על הרכבה של זנים חדשים, זיווג בין בעלי חיים שונים וכדומה. מי שהמציא זן צמחים חדש יכול לזכות בהגנה באמצעות חוק אחר: חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג – 1973. אך מי שמבקש לזכות בהגנה קניינית על בעל חיים חדש יימצא שאין בדין הישראלי מזור. הדין הישראלי ביקש שלא להעניק הגנה על סוגי בעלי חיים וזאת מתוך עיקרון מוסרי.

האמור לעיל נכון ויפה לדין הישראלי. אבקש להזכיר הוא שכוחו של הדין הישראלי יפה לתחומי המדינה, והוא אינו משליך על מדינות אחרות. כך למשל, הדין האמריקאי מקל בהרבה מזה הישראלי. ואף הדין האירופאי (החל מכוחה של אמנת הפטנטים האירופאית, ה-EPC) שונה מזה הישראלי, ופותח אשנב רחב יותר לעולם המחשבים. הדין האמריקאי, לשם הדגמה, קובע כי כל המצאה – בין שהיא טכנולוגית ובין שהיא לא טכנולוגית – עשויה להיות כשירת פטנט. נדרש, עם זאת, שההמצאה תהיה בגדר המצאה ולא בגדר תגלית. בהערת אגב נוספת ואחרונה, אציין כי בימים אלו ממש הובא לפתחו של בית המשפט העליון האמריקאי עניינו של מר בילסקי (Bilski), אשר אי שם בשלהי שנות ה-90, הגיש בקשת פטנט על שיטה לעשיית עסקים וטרם צלח לעבור את המשוכה הראשונה בהליך הבחינה: משוכת ה-Subject matter. פסיקתו של בית המשפט העליון האמריקאי צפויה להבהיר את המצב החוקי בארצות הברית לאשורו בכל הקשור לבקשות פטנט לשיטות לעשיית עסקים ולתהליכים שעשויים להתבצע בצורה מנטלית בלבד.
חשיבותם של הדינים השונים היא רבה ומכרעת. רבים וטובים מיזמי ההיי-טק הישראלים אינם מתמקדים בפטנטים ישראליים כי אם בפטנטים אמריקאיים, אירופאיים וכדומה. על אף שישנה חשיבות לחסום מתחרים פוטנציאליים גם בישראל על ידי פטנט ישראלי, יש מי שמעדיף להשקיע משאבים בצרכים אחרים ומזניח לגמרי הגנה קניין רוחנית על המצאותיו בישראל.

לסיכום, בפוסט זה הסברתי כי לא כל דבר יכול להצדיק מתן פטנט. כך למשל, הדין אינו מכיר בתגליות לשם דיני הפטנטים, ומחייב קיומה של המצאה. בדין הישראלי, הדרישה היא כי ההמצאה תהיה מתחום הטכנולוגיה, ומשום כך אין מעניקים בישראל פטנטים בגין שיטות לעשיית עסקים. הסברתי כי בישראל ישנה נטייה שלא ליתן פטנטים בגין המצאות תוכנה.