שיטה לעשיית עסקים ארכיון

0

פסיקה: שיטה לעשיית עסקים הממומשת במחשב – עשויה לא להיות ראויה להגנת פטנט בארה"ב

בפסק דין של בית המשפט הפדראלי של מחוז DC נקבע כי פטנטים של חברה אוסטרלית מתחום הפיננסים אינם תקפים. בית המשפט קבע, כי על אף שחלק מהתביעות מתייחסות במפורש לשימוש במחשב, להבדיל מהמצב שהיה בפסק הדין בילסקי, הם עדיין אינן ראויות לפטנט. נקבע, כי במצב בו מדובר ברעיון אבסטרקטי, תביעה שמונעת שימוש בפועל של כל מימוש קונקרטי של הרעיון האבסטרקטי הזה אינה עומדת בדרישות שנקבעו בפסיקה ואין לתת בגינה פטנט.

יש להדגיש, פסק הדין ניתן בערכאה הנמוכה ביותר, והוא אינו מהווה תקדים משפטי לערכאות אחרות או לערכאה זו.
עוד כדאי לשים לב, כי אם לפני ההכרעה של בית המשפט העליון האמריקאי, פטנטים שעמדו במבחן מכונה-או-טרנספורמציה היו ראויים למתן פטנט, לאחר פסק הדין העובדה שתביעה כלשהי עומדת במבחן זה אינה מבטיחה כי היא תחזיק מים גם בבית המשפט. כלומר, אם בתחילה יש שחשבו שבילסקי הרחיב את יריעת ההמצאות הראויות לקבלת פטנט, נמצאו למדים כי לפחות במקרה זה, המצאות שהיו ראויות לפטנט בטרם בילסקי, אינן זוכות עוד להגנה.
מצד שני, יש שיאמרו שמדובר בסך הכל בפסק דין של שופטת שמתנגדת לפטנטים על שיטות לעשיית עסקים, ואשר חיפשה את הטיעון המשפטי להצדיק את התוצאה בה היא רצתה.

לשם הדוגמה, תביעה מספר 1 של פטנט מספר 7,149,720, אשר בוטלה, היא כדלהלן:

A data processing system to enable the exchange of an obligation between parties, the system comprising:
a data storage unit having stored therein information about a shadow credit record and shadow debit record for a party, independent from a credit record and debit record maintained by an exchange institution; and
a computer, coupled to said data storage unit, that is configured to
(a) receive a transaction;
(b) electronically adjust said shadow credit record and/or said shadow debit record in order to effect an exchange obligation arising from said transaction, allowing only those transactions that do not result in a value of said shadow debit record being less than a value of said shadow credit record; and
(c) generate an instruction to said exchange institution at the end of a period of time to adjust said credit record and/or said debit record in accordance with the adjustment of said shadow credit record and/or said shadow debit record, wherein said instruction being an irrevocable, time invariant obligation placed on said exchange institution.

(CLS Bank International v. Alice Corp. LTD. (DDC 2011)

1

פסק הדין בעניין בילסקי – יש פטנטים בתוכנה ובשיטות עסקים

מהי המצאה הכשירה למתן פטנט? שאלה לא פשוטה זו עמדה במרכזו של פסק הדין בעניינו של מר בילסקי, אשר עמד בפני בית המשפט העליון האמריקאי מזה כשנה (ראו כאן, וכאן). פסק הדין Bilski v. Kappos (קאפוס, למי שתהה, הוא הדירקטור של משרד הפטנטים האמריקאי, ה-USTPO, אשר שימש כמשיב לאחר שהמשרד סירב להעניק לבילסקי פטנט בגין המצאתו) ניתן לאחרונה, ועתה אבקש להתייחס למשמעות הגלומה בו.

רקע היסטורי
בשלהי שנות ה-80, לאחר שורה של פסקי דין שיצאו מפתחו של בית המשפט העליון האמריקאי (בעניין בנסון, פלוק ודיהר), היה זה ברור כי המצאות מבוססות מחשב יכולות להיות מוגנות בפטנט. עם זאת, הפסיקה לא הכירה בכל רעיון הממומש על ידי תוכנה כהמצאה, ונשללה ההגנה מהמצאות שאינן אלא רעיון אבסטרקטי (עניין בנסון). עוד נקבע, כי אף בהגבלת הרעיון האבסטרקטי לתחום מסוים לא די ואף לא מספיק לבצע פעולות הכנה או סיום שוליות כדי להפוך את הרעיון האבסטרקטי לכדי המצאה (עניין פלוק). לבסוף נקבע, כי אף כאשר החידוש הוא כולו בתוכנה, אך מדובר בהמצאה ולא רעיון אבסטרקטי טהור, ניתן לקבל פטנט (עניין דיהר). בעניין דיהר, הוא המעניין מבין שלוש התקדימים והיחיד בו ניתן בפועל פטנט, נדונה מערכת משובצת מחשב במובנה היומיומי – מערכת ששלטה על תהליך עיבוד גומי סינטטי, כאשר תזמוני המערכת הופעלו על ידי תוכנה. החידוש של ההמצאה שם היה באלגוריתם שבדק פרמטרים שונים והחליט מתי להפסיק את התהליך. בית המשפט העליון קבע אז שכיוון שהתהליך שנתבע בפטנט היה קשור בשינוי המצב הפיסי של דבר מוחשי – הגומי – הרי שאין מדובר ברעיון אבסטרקטי אלא בהמצאה הראויה להגנה (הגישה משם, אגב, אומצה בישראל בעניין UTC בידי בית המשפט המחוזי אך נדחתה בפועל על ידי רשם הפטנטים בפסיקות מאוחרות יותר. ראו דיון על פטנטים בתוכנה בישראל).
לאחר הטרילוגיה ההיא, קולו של בית המשפט העליון נדם בסוגיה והוא השאיר לערכאת הערעורים הפדראלית לפתח את הדין. בשנת 1998 ערכאת הערעור קבעה בעניין סטייט סטריט כי יש מקום ליתן פטנט כאשר לתהליך יש תוצאה שהיא "מועילה, קונקרטית ומוחשית". באותו עניין נדונה המצאה שהיתה בבחינת שיטה לעשיית עסקים הממומשת בתוכנה.
פסק הדין ההוא הלהיב והפחיד את השחקנים השונים בתעשייה. בקשות לפטנט בגין שיטות לעשיית עסקים החלו לזרום לכיוון משרד הפטנטים האמריקאי, וקיטונות של ביקורת נשמעו על הפסיקה ההיא ועל הקלות שבה עיבוד נתונים שהיה ידוע, כאשר הוא מיושם על פרמטרים עסקיים חדשים, זוכה להגנת הפטנטים (ראו, למשל, הדוגמה בסרט זה).
עניין בילסקי – יריית הפתיחה
בשנת 2008 הגיעה עניינו של מר בילסקי לערכאת הערעור הפדראלית. ערכאה זו החליטה לדון בעניינו בהרכב מלא (en banc) ופסק הדין שנתנה קבע כי אף ששיטות לעשיית עסקים והמצאות תוכנה אינן מוחרגות א-פריורית מדיני הפטנטים, הרי שלא כל סדרה של צעדים מהווה תהליך הניתן להגנה בפטנטים. תהליך שדיני הפטנטים מדברים בו, נקבע, הוא תהליך הקשור למכונה מסוימת או לחלופין תהליך המבצע טרנספורמציה בעולם המוחשי. מבחן זה, המכונה Machine or Transformation (או בקצרה – M-o-T), נקבע הינו המבחן הבלעדי שבאמצעותו יש לבדוק אם תביעה לשיטה היא אכן התהליך בו סעיף 101 לחוק מדבר. מקורו של המבחן הזה, באמירותיו של בית המשפט העליון בעניין דיהר. עוד קבעה ערכאת הערעור כי המבחן של סטייט סטריט הינו מבחן רחב יתר על המידה, ואין הוא המבחן הנכון.
אף שהתביעות בבקשה של בילסקי דיברו בגידור סיכונים בעת השקעה בסחורות (commodities) – כלומר פטנט בגין שיטה לעשיית עסקים – רבים ראו בפסיקת ערכאת הערעור כמצמצמת משמעותית את האפשרות לזכות לפטנט בגין המצאה שעיקרה תוכנה. פסקי הדין שהגיעו בעקבות אותה פסיקה לא היו אחידים באשר לשאלה אם היותו של תהליך מבוצע על ידי מחשב רגיל (general purpose computer) מספק את חלק המכונה במבחן M-o-T. עם זאת, משרד הפטנטים האמריקאי סבר כי התשובה לשאלה זו חיובית, והעביר בקשות לפטנט שעמדו בדרישה קלילה זו.
בית המשפט העליון
בשנת 2009 בית המשפט העליון הסכים לשמוע את הטענות בתיק. בגלל חולשתה של האמצאה של בילסקי, אשר נוסחה בקווים כלליים למדי, רבים חששו שמא כוונתו של בית המשפט העליון לחסום את דרכן של שיטות לעשיית עסקים ואף אמצאות תוכנה מלזכות בהגנה פטנטית. בדיון בעל-פה שנערך, התמונה לא נראתה שונה, כאשר בא-כוחו של בילסקי נשאל לדעתו על האפשרות לזכות בהגנת פטנט לשיטות ללחישה לסוסים.
You know, you mention that there are all these — these new areas that didn’t exist in the past because of modern business and what-not, but there are also areas that existed in the past that don’t exist today. Let’s take training horses. Don’t you think that — that some people, horse whisperers or others, had some, you know, some insights into the best way to train horses? And that should have been patentable on your theory
העיכוב בפסק-הדין, שהוא הארוך ביותר שידענו בתיקי פטנטים בעליון האמריקאי, אף הוא לא עודד את רוחם של אנשי התעשייה. יתרה מכך, דווח כי פסק הדין ממתין לכתיבתו על ידי השופט סטיבנס, אשר התנגד לפסק הדין בעניין דיהר ואשר רבים האמינו כי הוא מתנגד לפטנטים בתוכנה ובשיטות לעשיית עסקים.
פסק הדין
כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. בעניינו של בילסקי, דעתם של השופטים היתה אחידה – אין מדובר בהמצאה הראויה להגנת פטנט.
נקודת המוצא, שב בית המשפט העליון ואמר, היא כי המצאה בגדרו של סעיף 101 אינה יכולה להיות רעיון אבסטרקטי. מנקודת מוצא זו הכל נגזר. מבחן M-o-T אינו המבחן הבלעדי שכן הוא אינו בוחן אם התהליך הינו רעיון גרידא או דבר מעבר לכך. עם זאת, נקבע, מדובר במבחן מועיל שיכול לרמוז אודות פטנטביליות. למעשה, מפסק-הדין כלל לא ברור כי המבחן הזה הינו מבחן מספק. כלומר, מבחן שאם עומדים בו אזי השיטה עומדת בדרישות סעיף 101 לחוק. כל שנרמז הוא שמדובר באינדיקציה באשר לפטנטביליות. הא ותו לאו.
בית המשפט העליון הכריע חד משמעית ובקול אחיד כי המבחן שנקבע בסטייט סטריט היה מבחן שגוי ורחב יתר על המידה. לא די בכך שיש תוצאה מועילה, קונקרטית ומוחשית בכדי שיהיה מדובר בתהליך ראוי להגנה. יש לוודא כי אין מדובר ברעיון אבסטרקטי.
דעת הרוב קבעה כי שיטות לעשיית עסקים ואמצאות תוכנה אינן א-פריורית מנועות מקבלת הגנה על ידי פטנט. ההמצאה צריכה להיות דבר מעבר לרעיון אבסטרקטי. אמצאתו של בליסקי, נקבע, אינה אלא רעיון שכזה.
דעת המיעוט, שהיא חסרת כל תוקף משפטי, גרסה כי שיטה לעשיית עסקים אינה יכולה לחסות בצלו של פטנט. דעת המיעוט, אגב, נכתבה בידי השופט סטיבנס, והיא ארוכה ומפורטת. עיקר המחלוקת בין דעת המיעוט לדעת הרוב נגעה לשאלת פרשנות הוראת חוק. בעוד שדעת הרוב ראתה בתיקון לחוק אשר מגביל את האפשרות לאכוף פטנטים בגין שיטות לעשיית עסקים כהצהרה מפורשת מהמחוקק שפטנטים כאלו קיימים, דעת המיעוט פנתה להיסטוריה החקיקתית והראתה כי אותו תיקון נועד לצמצם את המשמעות של פסק הדין בעניין סטייט סטריט. השופט סטיבנס הצביע על פרדוקס לוגי שנוצר לכאורה כאשר ביטול הוראת החוק המצמצמת תבטל את המקור היחיד להרחבה שמאפשרת הגנה על שיטות לעשיית עסקים. כלומר, ביטול הוראת החוק המצמצמת מתוך כוונה להרחיב, תביא לצמצום. או במילים אחרות: ההוראה המצמצמת היא שנמצאה מרחיבה, הלכה למעשה, את תכולת דיני הפטנטים.
משמעות
בית המשפט העליון אמר את דברו. אך מהו אותו דבר שנאמר? בית המשפט העליון חזר על הקטגוריות המנועות ממתן פטנט, מבלי להגדיר ולו מבחן אחד בכדי לאפשר לזהות אם המצאה נופלת לגדרן של אותן קטגוריות. מהו רעיון אבסטרקטי וכיצד הוא נבדל מאמצאה ראויה לפטנט? על שאלה זו בית המשפט אינו עונה.
בית המשפט מחזיר את הגלגל לאחור, לשנות ה-80, למצב ששרר לאחר פסק הדין בעניין דיהר. ההתפתחות המשפטית של שלושים השנים שלאחר מכן לא מצאו חן בעיני בית המשפט העליון. באבחת יד – הוא ביטל אותן, והורה לערכאות שתחתיו לפתח את הדין מחדש. בתקווה שהפעם הן יעשו זאת כשורה.
הפסיקה בעניין בילסקי היתה פסיקה חשובה, אף אם היא איננה ברורה דיה. הקביעה העקרונית והחשובה היא כי אין קטגוריות תוכניות – דוגמת תוכנה או שיטה לעשיית עסקים – האסורות לפטנט. כלומר, בעלי המקצוע מתחום הפטנטים לא יוכלו לשלוח ממציאים לדרכם רק משום שהם המציאו המצאה מתחום זה או אחר. יהיה עלינו לנסות ולהבין אם מדובר בהמצאה קונקרטית או ברעיון אבסטרקטי. במקרים גבולייים, נוכל להמשיך ולהשתמש במבחן ה-M-o-T למתן אינדיקציה: האם מדובר בשיטה הקשורה עם מכונה מסוימת? האם ישנו שינוי במצב של דבר מה מוחשי כתוצאה מהשיטה?
היקף ההגנה שדיני הפטנטים מעניקים כיום לאחר פסק הדין הוא צר יותר משהיה לאחר סטייט סטריט, רחב יותר משהיה לאחר פסק הדין של ערכאת הערעור בעניין בילסקי, ודומה לזה שהיה בשנות ה-80 לאחר עניין דיהר.
בחינת פטנטים לאור בילסקי
משרד הפטנטים האמריקאי הוציא הוראות חדשות לבוחנים לאור פסק הדין, ולפיהן הוא ממשיך להשתמש במבחן M-o-T כמבחן העיקרי לצורך סעיף 101. עם זאת, אין מדובר במבחן משני והמבחן העיקרי הוא מבחן הרעיון האבסטרקטי:
If a claimed method does not meet the machine-or-transformation test, the examiner should reject the claim under section 101 unless there is a clear indication that the method is not directed to an abstract idea. If a claim is rejected under section 101 on the basis that it is drawn to an abstract idea, the applicant then has the opportunity to explain why the claimed method is not drawn to an abstract idea.
בהערת צד, ראוי לשים לב כי ישנו חשש שההוראה הזו אינה חוקית שכן היא מעבירה את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הפטנט עוד בטרם הבוחן גיבש טיעון המוכיח על פניו prima facie כי הבקשה אינה עומדת בדרישות סעיף 101 לחוק. הבחנה זו אינה הבחנה שלי בלבד. רבים נוספים שמו לב לבעייתיות זו (ראו למשל כאן וכאן). נותר לנו רק להמתין ולראות כיצד יתמודד משרד הפטנטים עם הטענה הזו לכשתועלה.
לסיכום, פסק הדין בעניין בילסקי חזר וקבע כי אין פטנטים על רעיונות אבסטרקטיים. ככל שישנה המצאה שאינה רעיון אבסטרקטי טהור, היא תוכל לזכות בהגנה באמצעות דיני הפטנטים. פסק הדין מוחק שנים של תקדימים משפטיים שהיו שגויים לטעמו של בית המשפט. שופטי בית המשפט העליון הכניסו את כולנו למכונית הדלוריאן, כיוונו את התאריך לשנת 1981 יום אחרי מתן פסק הדין בעניין דיהר, והחזירו אותנו שלושים שנים לאחור. עכשיו המשימה של כולנו, היא להגיעה בחזרה לעתיד, ולקוות שהפעם, we will get it right.
6

המצאות כשירות לפטנט

"פטנט נהדר" מוכרז חדשות לבקרים (למשל, בחיפוש הפשוט הזה), וכבר עמדתי על ההבדל בין המצאה לבין פטנט בפוסט קודם. ברם, לא כל המצאה, ואפילו היא חדשה ומעורבת בה התקדמות המצאתית, יכולה להיות כשירת פטנט.
בפוסט זה אתייחס בקצרה לנושא שראוי לעסוק בו בהרחבה: מהן סוגי ההמצאות שזכות הפטנט יכולה להגן עליהן. בלעז נהוג לכנות את הסוגיה שבמרכז פוסט כ- Subject matter. רוצה לומר – מהו התוכן שיכול להיות מוגן באמצעות זכות הפטנט.
התשובה לשאלה זו – סבוכה היא, ובעיקרה משתנה ממדינה למדינה. לשם מיקוד, אבקש להתמקד בתשובה לסוגיה זו בישראל.

רעיון אבסטרקטי - לא זוכה להגנה פטנטית (cc by-nc-sa Ennuipoet * FreeVerse Photography)


דרישת ה-Subject matter מופיעה בחוק הפטנטים הישראלי בסעיף 3, הקובע:

אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט.

החוק פותח ומתייחס למונח "אמצאה". ברם, החוק לא מספק הגדרה כלשהי למונח זה. למונח זה ככל הנראה יש את אותה המשמעות של המונח "המצאה" וההבדל בכתיב אינו מרמז על שוני אמיתי כי אם על עברית ערכאית. במאמר מוסגר יצויין כי סעיף 3 לחוק כנוסחו דהיום בא להתאים לדרישותיה של אמנה בינלאומית המתייחסת תחת אמצאה ל-invention.
עם זאת, החוק מוסיף ומורה "בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך". מכאן אנו למדים כי לכל הפחות ישנן המצאות מסוג "מוצר" וישנן המצאות מסוג "תהליך". דהיינו, ישנן המצאות למוצרים, שהן המצאות המגדירות את המבנה (structure) של המוצר. טול לדוגמה פלס, מכשיר מופלא המנצל את חוק כלים שלובים. הפלס מורכב ממיכל המוצמד לרכיב ישר (מעין "סרגל"). כמו-כן, המיכל מכיל בתוכו נוזל הממלא כמעט לגמרי את נפח המיכל. בשארית המיכל יכול להיות גז כלשהו, למשל חמצן, או תערובת של גזים, למשל אוויר. הנה נוכחנו לדעת כי פלס הוא אמצאה שהיא מוצר שכן הוא בעל מאפיינים מבניים מסויימים. מנגד, טול לדוגמה את תהליך הפסטור, לו אין ולו מאפיין מבני אחד, אלא הוא מורכב משורה של צעדים אותם יש לבצע.
כמו, כן תגלית איננה בגדר המצאה. מי שגילה חוק פיזיקלי, תיאוריה מתמטית או כל תגלית דומה, אינו יכול לזכות בהגנה פטנטית על תגליתו. ברם, אם המציא המצאה – ואפילו היא מבצעת אפיליקציה של התגלית – המצאתו תוכל עקרונית לזכות בהגנה פטנטית. כך למשל במקרה של הפלס, שעושה שימוש בחוק הפיזיקלי האמור: חוק כלים שלובים אינו בבחינת המצאה כשירת פטנט, אך הפלס אכן כשיר.
אך בקיומה של המצאה לא די. החוק מוסיף ומורה כי על האמצאה להיות בכל תחום טכנולוגי. בנקודה זו מתחיל הקושי האמיתי בדין הישראלי. תחום טכנולוגי אינו מוגדר בחוק. אף היזקקות להגדרה מילונית אינה מועילה בהרבה. כך למשל, המילון החדש של אבן שושן מגדיר:

טכנולוגיה: מכלול האמניות התעשיתיות והשמושיות, כלל המדעים השמושיים השונים עוסקים בדרכים ובאמצעים של עבוד חומרים למיניהם.

בעניינו של אלי תמיר, קבע רשם הפטנטים כי שיטות לעשיית עסקים אינן מתחום הטכנולוגיה. בפסיקתו, הסתמך הרשם על כך שהחוק מחייב כי לעורכי הפטנטים יהיו תארים בתחומים מסויימים, ומתחומים אלו נעדר תחום הכלכלה. מכאן, אני מסיק כי רשימת התחומים הללו בוודאי נחשבים לתחומי טכנולוגיה. תחומים אלו כוללים: הנדסה, כימיה, פיסיקה, ביולוגיה, רוקחות ומדעי המחשב.
ברם, על אף הסקתי זו, לשכת הפטנטים הישראלית מקשה על בעלי המצאות מתחום המחשבים. כך למשל, בעניין Biosense נ' אלביט מערכות, נקבע כי תוכנה אינה נשוא להגנה באמצעות פטנט בישראל. אני סבור כי פסיקה זו, בכל הכבוד, שגויה ואינה בהתאם לחוק. הפסיקה, לטעמי, אף סותרת פסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי. עם זאת, יש לזכור כי בית המשפט העליון מעולם לא בחן סוגיה זו, ומשום כך אין לנו קביעה משפטית מחייבת לכאן או לכאן. בהערת שוליים אוסיף, כי רשות הפטנטים פירסמה קול קורא לקבלת ניירות עמדה בסוגיה זו, ודומה כי הרשם נכון לבחון מחדש את הסוגיה (הקשה, יש להודות) של כשירותן של המצאות מבוססות מחשב.
אבקש לסייג את שציינתי לעיל. מתוך מכלול ההמצאות שנבחנות על ידי לשכת הפטנטים, ישנן גם המצאות מבוססות מחשב הזוכות להיות מוגנות על ידי פטנט. לשכת הפטנטים נוהגת לבחון את ההמצאות תוך הסתכלות על "עיקר ההמצאה", מונח עמום וחמקמק, תוך ניסיון לעקוב אחר העיקר ולהתעלם מן הטפל – האם ההמצאה היא בדרך ביצוע תהליך על ידי המחשב או האם היא בתהליך אותו מבצעים. כך למשל, אם עיקר ההמצאה בדרך שבה המחשב מבצע תהליך, הלשכה עשויה לאשר את ההמצאה ככשירת פטנט ולהעניק למבקש פטנט (ובלבד שההמצאה עומדת גם בכל הדרישות הנוספות של החוק, כגון חידוש והתקדמות המצאתית). בצורה זו מבקש הרשם למנוע ניסיונות לקבל פטנטים בגין המצאות מתחומים שאינם טכנולוגייים כגון עשיית עסקים על ידי הלבשתן באיצטלה של המצאות מבוססות מחשב.

עד כה עסקתי בשאלה מה תוכנן של המצאות כשירות פטנט אליבא דסעיף 3, אולם לא בכך סגי. סעיף 7 לחוק שכותרתו "סייג למתן פטנטים" מוסיף וקובע חריגים לתוכנן של המצאות:

על אף האמור בסעיף 2 לא יוענק פטנט על –
(1) תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם;
(2) זנים חדשים של צמחים או בעלי חיים, זולת אורגניזמים מיקרו-ביולוגיים שלא הופקו מהטבע.

סעיף 7 מחריג שני סוגי המצאות כך שהם לא ייזכו בהגנה פטנטית. הסוג הראשון כולל בחובו תהליכים אשר מטרתם לטפל בגוף האדם. הרציונאל העומד בבסיס חריג זה, הוא שהדין אינו מעוניין להעניק בלעדיות לאף אדם על טיפולים מצילי חיים. המחוקק הישראלי ביקש שלא להגן בפטנט על שיטות דוגמת "שיטת היימליך", שכן ברגע האמת לכשיזדקק הרופא להשתמש באותה שיטה, הוא יהיה קרוע בין חובתו המוסרית והאתית למטופל ובין הזכות הקניינית של בעל הפטנט האוסרת עליו לבצע את השיטה ללא קבלת אישורו של האחרון.
הסוג השני המוחרג מתייחס לזנים חדשים של צמחים או בעלי חיים. כלומר, לא תינתן הגנה באמצעות פטנט על הרכבה של זנים חדשים, זיווג בין בעלי חיים שונים וכדומה. מי שהמציא זן צמחים חדש יכול לזכות בהגנה באמצעות חוק אחר: חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג – 1973. אך מי שמבקש לזכות בהגנה קניינית על בעל חיים חדש יימצא שאין בדין הישראלי מזור. הדין הישראלי ביקש שלא להעניק הגנה על סוגי בעלי חיים וזאת מתוך עיקרון מוסרי.

האמור לעיל נכון ויפה לדין הישראלי. אבקש להזכיר הוא שכוחו של הדין הישראלי יפה לתחומי המדינה, והוא אינו משליך על מדינות אחרות. כך למשל, הדין האמריקאי מקל בהרבה מזה הישראלי. ואף הדין האירופאי (החל מכוחה של אמנת הפטנטים האירופאית, ה-EPC) שונה מזה הישראלי, ופותח אשנב רחב יותר לעולם המחשבים. הדין האמריקאי, לשם הדגמה, קובע כי כל המצאה – בין שהיא טכנולוגית ובין שהיא לא טכנולוגית – עשויה להיות כשירת פטנט. נדרש, עם זאת, שההמצאה תהיה בגדר המצאה ולא בגדר תגלית. בהערת אגב נוספת ואחרונה, אציין כי בימים אלו ממש הובא לפתחו של בית המשפט העליון האמריקאי עניינו של מר בילסקי (Bilski), אשר אי שם בשלהי שנות ה-90, הגיש בקשת פטנט על שיטה לעשיית עסקים וטרם צלח לעבור את המשוכה הראשונה בהליך הבחינה: משוכת ה-Subject matter. פסיקתו של בית המשפט העליון האמריקאי צפויה להבהיר את המצב החוקי בארצות הברית לאשורו בכל הקשור לבקשות פטנט לשיטות לעשיית עסקים ולתהליכים שעשויים להתבצע בצורה מנטלית בלבד.
חשיבותם של הדינים השונים היא רבה ומכרעת. רבים וטובים מיזמי ההיי-טק הישראלים אינם מתמקדים בפטנטים ישראליים כי אם בפטנטים אמריקאיים, אירופאיים וכדומה. על אף שישנה חשיבות לחסום מתחרים פוטנציאליים גם בישראל על ידי פטנט ישראלי, יש מי שמעדיף להשקיע משאבים בצרכים אחרים ומזניח לגמרי הגנה קניין רוחנית על המצאותיו בישראל.

לסיכום, בפוסט זה הסברתי כי לא כל דבר יכול להצדיק מתן פטנט. כך למשל, הדין אינו מכיר בתגליות לשם דיני הפטנטים, ומחייב קיומה של המצאה. בדין הישראלי, הדרישה היא כי ההמצאה תהיה מתחום הטכנולוגיה, ומשום כך אין מעניקים בישראל פטנטים בגין שיטות לעשיית עסקים. הסברתי כי בישראל ישנה נטייה שלא ליתן פטנטים בגין המצאות תוכנה.