subject matter ארכיון

3

האם אפשר לקבל פטנט על גן?

כידוע, גן הוא יחידת מידע אורגנית שמועברת בתורשה, לרוב באמצעות מולקולת DNA, והיא הקובעת את תכונותיו של האורגניזם. כיוון שכך, ישנה חשיבות לניסיון לפענח את התכונות הטמונות בכל גן ולזהות את אותם גנים שעשויים להיות קשורים לתכונות מסוימות. במיוחד, ישנה חשיבות בזיהוי של הגנים הקשורים למחלות תורשתיות בניסיון למצוא תרופה לאותן מחלות. אך האם זיהוי של תכונה הטמונה בגן היא בגדר אמצאה הכשירה מבחינה נושאית לרישום פטנט או שמא מדובר בתגלית שאין לקבל עליה בלעדיות?

פסק הדין שניתן לאחרונה בעניין Myraid בערכאת הערעורים הפדראלית מכריע, בדעת רוב, שגן מבודד זכאי להגנה פטנטית, וזאת כיוון שאין המדובר בתגלית של חומר המצוי בטבע כי אם בתוצר יציר האדם. החלטה דומה כבר התקבלה בעבר על ידי אותה ערכאה בוטל על ידי בית המשפט העליון לאור פסק הדין שניתן לאחר מכן בעניין מאיו נ' פרומיתיאוס. שם, כזכור, בית המשפט קבע כי שיטה לאבחון מחלה היא בבחינת חוק טבע שאינו כשיר לפטנט. חרף החלטה זו, ערכאת הערעור נותרה בעמדתה.

לקריאת המשך המאמר »

2

פס"ד בארה"ב: כשירות נושאית לפטנט – מבחן גס לשימוש רק במקרים מובהקים

(cc by digitalbob8)

על אף שבית המשפט העליון האמריקאי דן לאחרונה בסוגיה של כשירות נושאית לרישום לפטנט בשתי הזדמנויות שונות (עניין פרומיתיאוס, שם נקבע ששיטת דיאגנוסיטקה אינה כשירה לפטנט ובעניין בילסקי, שם נקבע ששיטה לגידור סיכונים אינה כשירה לפטנט), ערכאת הערעור הפדראלית ממשיכה להיות חלוקה בתוך עצמה בסוגיה. הפעם במרכז הדיון עמדה אמצאה מבוססת מחשב הנוגעת לחיי המסחר. על פי האמצאה שני צדדים המבצעים עסקה נעזרים בצד שלישי בכדי להקטין את הסיכון שאחד הצדדים לא יעביר את התשלום המגיע לו. בית המשפט קבע, בדעת רוב, כי הסטנדרט אותו יש לבחון לשאלת הכשירות הנושאית הינו סטנדרט מקל ביותר.

דעת הרוב הזכירה כי רעיונות מופשטים אינם זכאים להגנה. עם זאת, נקבע כי קו הגבול בין רעיונות מופשטים לבין אמצאות כשירות לפטנט הינו עמום ומטושטש:

"The majority's "nothing more than" limitation: In reversing the district court, the majority focused on the "abstract ideas" exception to patent eligible subject matter. Examing the concept of "abstract ideas," the majority concluded that despite substantial precedent and commentary, its meaning remains unclear and its boundary elusive. There is, of course, some guidance in the precedent, notably the machine or transformation test and concerns about preempting an entire field of innovation. There are also computer-specific opinions, which the majority distilled down into the rule that "a claim that is drawn to a specific way of doing something with a computer is likely to be patent eligible whereas a claim to nothing more than the idea of doing that thing on a computer may not." Slip Op. at 18 (emphasis in original). But even this rule allows for "great uncertainty" as to the meaning of "abstract ideas.""

נוכח טישטוש זה, נקבע, יש ליתן לבעלי האמצאות להנות מן הספק, מקום הוא מתעורר, בדבר שאלת הכשירות הנושאית. אוסיף על כך אני, כי ממילא מסננות אחרות – דוגמת אלו של החדשנות וההתקדמות ההמצאתית – צפויות לסייע לעניינים אלה.

לקריאת המשך המאמר »

0

העליון האמריקאי: עניין Hulu ייבחן מחדש

בית המשפט העליון האמריקאי ביטל את פסק הדין בעניינה של Hulu. כזכור, בפסק הדין של ערכאת הערעור הפדראלית נקבע כי המצאה שמימושה דורש תכנות סבוך עוברת את רף הכשירות הנושאית להגנה פטנטית.

עתה, בית המשפט מבטל את פסק הדין ומורה לערכאת הערעור לדון בו שוב פעם לאור פסק הדין של העליון בעניין פרומיטיוס אשר ניתן לאחר שהתיק הוכרע. לשון הצו שניתן היא זו:

The petition for a writ of certiorari is granted. The judgment is vacated, and the case is remanded to the United States Court of Appeals for the Federal Circuit for further consideration in light of Mayo Collaborative Services v. Prometheus Laboratories, Inc., 566 U.S. ___ (2012).

(ראו מקור כאן)

כזכור, השאלה המרכזית בעניין Hulu היתה האם השיטה הינה בגדר רעיון אבסטרקטי שאינו בר הגנה בפטנט. לעומת זאת, פרומיטאוס דן בהמצאה שנקבע כי היא בבחינת חוק טבע ולא יישום שלו. אף שעל פניו, מדובר בשאלות שונות הנוגעות לאספקטים שונים של סעיף 101 בדין האמריקאי, נראה כי העליון סבור שלא כך, ונראה שפסק הדין ההוא ייצר קושי ברישום פטנטים בתוכנה, ולא רק בשיטות רפואיות.

בין היתר, יתכן שלקביעה של בית המשפט העליון הפדראלי של ארה"ב לגבי האפשרות להשתמש בידע הקודם לצורך בחינת היותה של ההמצאה פטנטבילית במחינה נושאית (patentable subject matter) עשויה להיות בעלת רלוונטיות מסוימת לעניין כשירות נושאית להגנה פטנטית.

 

לקריאה נוספת: PatentlyO

10

פסיקה: שיטה למינון תרופות אינה ניתנת להגנה בפטנט

(cc by-nc-sa hitthatswitch)

בית המשפט העליון האמריקאי נדרש, פעם נוספת, לדון בזכאות הנושאית להגנה פטנטית (patentable subject matter), והפעם הוא התרכז באיסור לתת פטנט בגין חוק טבע.

כידוע, סעיף 101 לחוק הפטנטים האמריקאי מגדיר בצורה רחבה אילו המצאות ראויות להגנת פטנט וקובע כי הגנה תינתן לתהליך, מכונה, תוצרת או הרכב חומרים. עם זאת, הפסיקה האמריקאית קבעה במרוצת השנים שלושה חריגים אשר בגינן לא תינתן הגנה: חוקי טבע, תופעות טבעיות ורעיונות מופשטים. בפסק דין חדש קובעים כל תשעת שופטי בית המשפט העליון – בפה אחד – כי תהליך לטיוב טיפול תרופתי המתבצע על ידי מתן הטיפול וניטור רמות התרופה בדם לזיהוי רמות מינון יתר וחסר אינו בר הגנה בפטנט. נקבע, כי תהליך זה, הינו למעשה ניסיון לקבל הגנה על חוק טבע.

לקריאת המשך המאמר »

0

פוסט אורח: עדכון פסיקה: תכנון בעזרת הדמיית מחשב הינו כשיר לפטנט

cc by Samuel M. Livingston

בפסק-דין מהשבוע שעבר קבע בית-המשפט לפטנטים בבריטניה, בקבלו את עתירת Halliburton כנגד החלטות סגן רשם הפטנטים על דחיית בקשותיה, כי שיטת תכנון מקדחה, באמצעות הדמיה ממוחשבת של פעולתה בהתאם לפרמטרים ניתנים לכוונון, אינה נופלת בגדר הסייגים לפטנט של תוכנת מחשב או פעולה מחשבתית בתור שכזו – כפי שהם מנויים בסעיף 1 לחוק הפטנטים הבריטי, המהווה העתק כמעט מדויק של סעיף 52 לאמנת הפטנטים האירופית, כדלקמן:

1. (1)…
(2) It is hereby declared that the following (among other things) are not inventions for the purposes of this Act, that is to say, anything which consists of—
(a) …
(b) …
(c) a scheme, rule or method for performing a mental act, playing a game, or doing business, or a program for a computer;
(d) …
but the foregoing provision shall prevent anything from being treated as an invention for the purposes of this Act only to the extent that a patent or application for a patent relates to that thing as such.

בדונו בסייג של פעולה מחשבתית בפרט, תוך סקירה וניתוח מפורטים של הפסיקה בנושא עד כה, הצביע השופט בירס על שתי גישות פרשניות העולות ממנה לגביו: המרחיבה, לפיה הוא חל על כל תהליך הניתן להתבצע במחשבה; והמצמצמת, הפוסלת פעולות המבוצעות במחשבה בלבד – והכריע לטובת האחרונה, הן לאור הלכות קודמות והן משיקולי מדיניות (פסקה 57):

So the balance of authority in England is in favour of the narrow approach to the mental act exclusion. I will only add that, if the matter were free from authority, I would favour the narrow interpretation on its own merits. The wide construction seems to me to be uncertain in scope and I am not aware of any good reason why the exclusion needs to be interpreted widely. On the other hand I can see a logic behind the narrow interpretation, preventing patents being granted which could be infringed by a purely mental process. Allowing for the possibility of patent infringement by thought alone seems to me to be undesirable.
כאסמכתא נוספת להעדפת גישה זו צוטטה החלטה T 1227/05 של ועדת הערר במשרד הפטנטים האירופי, שקבעה כי די במימוש ממוחשב לשיטה כדי לשלול את תחולת הסייג.
יישום הגישה לתביעה שבמחלוקת בהתאם למבחן ארבעת השלבים שהותווה בעניין אירוטל הוביל למסקנה כי מאחר ותרומת האמצאה אינה נופלת בלעדית בגדרו של התחום הלא כשיר – שכן היא נוגעת לשיטה הממומשת במחשב, שלגביה סייג הפעולה המחשבתית אינו עוד רלבנטי מעתה – אזי היא צולחת את מחסום הכשירות הראשוני, הגם שהתביעה לא צומצמה ליישום גשמי על-ידי הוספת צעד של ייצור המקדחה. התיקים הוחזרו אפוא לרשם הפטנטים להמשך הבחינה.
בשולי הדברים הוער כי חרף הבדלי הגישות בין בריטניה ומשרד הפטנטים האירופי, אין מניעה כי החלתן תניב את אותה תוצאה, ושמבחינה משפטית אמצאות המיושמות במחשב כשירות לפטנט בבריטניה ובאירופה באותה מידה. עוד צוין ביחס לגישה האירופית העכשווית, כי סוגית הכשירות תחתיה כרוכה בד-בבד בגישה מיוחדת לסוגית ההתקדמות ההמצאתית, כך שלא ניתן לנתק בין השתיים ולברור מכל גישה רק את החלקים הנוחים למבקשים.
(מקור : IPKat)
הערות:
על-פניו נראה שלא מדובר בהחלטה תקדימית – או שלפחות כך היא מתיימרת להציג את עצמה, בצלן של ההלכות המחייבות של ערכאת הערעורים והחלטות קודמות של ביהמ"ש לפטנטים, לרבות מקרה דומה כביכול שאמור היה לייתר את העתירה הנוכחית (עניין קאפור המוזכר בפסקאות 54-53).
נקודה מסקרנת אחת היא ההערות המסכמות ביחס למחלוקת שמתגלעת מזה חמש שנים בין בתי-המשפט הבריטים למשרד הפטנטים האירופי סביב הסטייה כביכול של האחרון בדרך החלת הסייגים לפטנט בכלל והסייג הנוגע לאמצאות תוכנה בפרט: בצד ההצהרה החגיגית בדבר (חזקת) שוויון הדינים, הבריטים מסכימים לכל היותר שלא להסכים ודבקים ב"גישה המוקדמת", בין בגלל המחויבות לתקדימי ערכאת הערעורים ובין כי היא נראית להם מסתמא פחות זרה ומפותלת (תחושה שניתן בהחלט להזדהות איתה). עם זאת הדבר הבולט לעין שנותר במשותף משני צדי התעלה הוא שהסייג של תוכנות מחשב במידה רבה נמחק והפך הלכה למעשה לאות מתה: כך, העובדה שהתהליך הנתבע ממומש כולו או מקצתו באמצעות תוכנה כבר אינה עומדת עוד בעוכריו, כשהיא לבדה; ולא זו אף זו: עצם המימוש הממוחשב שולל מיניה וביה את תחולת הסייג של פעולה מחשבתית.
הניגוד החריף יותר מתעורר דווקא כשחוצים את האוקיינוס, בהשוואה עם הפסיקה האמריקאית העדכנית שבחרה לאמץ את הגישה המרחיבה דווקא ביחס לסייג הפעולה המחשבתית – (אולי בגלל, ולא למרות) שבארה"ב הוא הלכתי ולא חקוק כבאירופה ובריטניה – בפרשת סייברסורס (שנדונה בבלוג כאן וכאן), ובפרשת קלאסן בה נדחו שניים מתוך שלושה פטנטים שעסקו בקביעת משטר חיסונים לפעוטות הממזער את הסיכון לתחלואה בגיל מבוגר, בעוד שאושר השלישי מתוכם שכלל, בנוסף לסקירת התצפיות ושערוך ההסתברות, גם את הצעד הגשמי של מתן החיסונים עצמם (בעוד שבנדון דידן לא נדרש כאמור צמצום דומה). כרסום מסוים של סייברסורס אירע בפרשת הולו, אולם נראה שהמילה האחרונה בעניין זה טרם נאמרה.
2

נדחה מועד פרסום הנימוקים למדיניות בעניין פטנטים בתוכנה בישראל

כזכור, בשלהי כהונתו של רשם הפטנטים הקודם התפרסמו עיקרי המדיניות החדשה לעניין פטנטים בתוכנה. בהודעה ההיא נמסר כי הנימוקים למדיניות יפורסמו עד סוף חודש ינואר 2011.

היום, התפרסמה הודעה מאת ד"ר רוטקופף, מנכ"ל משרד המשפטים המשמש בימים אלו כרשם הפטנטים עד למינוי רשם חדש, ולפיה הנימוקים יפורסמו במועד מאוחר יותר.
0

פטנט הקליק האחד – גם קנדה מאשרת

בית המשפט הקנדי קבע – פטנט הקליק האחד של אמזון יכול להיות כשיר לפטנט גם בקנדה.

בניגוד לארצות הברית, שם פטנט זה התקבל זה מכבר (ואף שרד הליך של בחינה מחודשת), בקנדה רשויות הבחינה סירבו לאשר את בקשת הפטנט לרישום. העניין הגיעה לפתחו של בית המשפט הקנדי שקבע כעת כי אין מניעה חוקית לפיה שיטות לעשיית עסקים לא יזכו להגנת פטנט. עם זאת, רעיון כללי לא יזכה להגנה באשר הוא נעדר יישום פרקטי. החלטת בית המשפט מתבססת על הגדרת המונח "המצאה" בחוק הקנדי:

“[I]nvention” means any new and useful art, process, machine, manufacture or composition of matter, or any new and useful improvement in any art, process, machine, manufacture or composition of matter.

במקרה הזה, נקבע, התביעות אכן מתייחסות להמצאה, וזאת משתי סיבות: הראשונה, כיוון שהן דורשות שימוש במכונה לצורך ביצוע ההמצאה; והשנייה, כיוון שהשיטה מבוצעת על באמצעות מחשבים, האינטרנט, העוגיות על גבי המחשבים ובאמצעות פעולות המשתמש. התוצר של אלו, נקבע, הינו אפקט פיסי על האלמנטים הללו.
במידה רבה, המבחן שנקבע דומה לזה שנקבע לאחרונה בעניין בילסקי. המצאה צריכה להיות, בעיקרה, רעיון מסויים (להבדיל מרעיון אבסטרקטי). מבחני עזר יכולים לסייע בזיהויים של רעיונות אבסטרקטים ובהבדלתם מהרעיונות המסויימים.
פועל יוצא, גם בקנדה ממשיכים להעניק פטנטים על תוכנה ועל שיטות לעשיית עסקים.
בית המשפט החזיר את התיק לבחינה על ידי הרשויות המוסמכות, בכדי שיבחנו האם ראוי להעניק פטנט גם לאור דרישות החוק האחרות (ובעיקרן, חדשנות והתקדמות המצאתית).
(מקור: Patently-O)
0

הנחיות חדשות של ה-USPTO בעקבות עניין בילסקי

משרד הפטנטים האמריקאי הוציא הנחיות חדשות בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין בילסקי. ההנחיות החדשות מדברות בשאלה כיצד על בוחן לבדוק האם המצאה ראויה למתן פטנט. ההנחיות ממשיכות לשים דגש על מבחן Machine or Transofrmation כפי שהיה טרם פסק הדין של בית המשפט העליון. בנוסף, ההנחיות מפנות לבדיקה האם מדובר באפליקציה של חוק טבע או האם מדובר ברעיון כללי. ההנחיות נותנות דוגמאות והן שימושיות בכדי להבין כיצד בוחנים יסתכלו על התביעות מעתה והלאה, אף שהן אינן מהוות מקור חוקי מחייב.

1

פסק הדין בעניין בילסקי – יש פטנטים בתוכנה ובשיטות עסקים

מהי המצאה הכשירה למתן פטנט? שאלה לא פשוטה זו עמדה במרכזו של פסק הדין בעניינו של מר בילסקי, אשר עמד בפני בית המשפט העליון האמריקאי מזה כשנה (ראו כאן, וכאן). פסק הדין Bilski v. Kappos (קאפוס, למי שתהה, הוא הדירקטור של משרד הפטנטים האמריקאי, ה-USTPO, אשר שימש כמשיב לאחר שהמשרד סירב להעניק לבילסקי פטנט בגין המצאתו) ניתן לאחרונה, ועתה אבקש להתייחס למשמעות הגלומה בו.

רקע היסטורי
בשלהי שנות ה-80, לאחר שורה של פסקי דין שיצאו מפתחו של בית המשפט העליון האמריקאי (בעניין בנסון, פלוק ודיהר), היה זה ברור כי המצאות מבוססות מחשב יכולות להיות מוגנות בפטנט. עם זאת, הפסיקה לא הכירה בכל רעיון הממומש על ידי תוכנה כהמצאה, ונשללה ההגנה מהמצאות שאינן אלא רעיון אבסטרקטי (עניין בנסון). עוד נקבע, כי אף בהגבלת הרעיון האבסטרקטי לתחום מסוים לא די ואף לא מספיק לבצע פעולות הכנה או סיום שוליות כדי להפוך את הרעיון האבסטרקטי לכדי המצאה (עניין פלוק). לבסוף נקבע, כי אף כאשר החידוש הוא כולו בתוכנה, אך מדובר בהמצאה ולא רעיון אבסטרקטי טהור, ניתן לקבל פטנט (עניין דיהר). בעניין דיהר, הוא המעניין מבין שלוש התקדימים והיחיד בו ניתן בפועל פטנט, נדונה מערכת משובצת מחשב במובנה היומיומי – מערכת ששלטה על תהליך עיבוד גומי סינטטי, כאשר תזמוני המערכת הופעלו על ידי תוכנה. החידוש של ההמצאה שם היה באלגוריתם שבדק פרמטרים שונים והחליט מתי להפסיק את התהליך. בית המשפט העליון קבע אז שכיוון שהתהליך שנתבע בפטנט היה קשור בשינוי המצב הפיסי של דבר מוחשי – הגומי – הרי שאין מדובר ברעיון אבסטרקטי אלא בהמצאה הראויה להגנה (הגישה משם, אגב, אומצה בישראל בעניין UTC בידי בית המשפט המחוזי אך נדחתה בפועל על ידי רשם הפטנטים בפסיקות מאוחרות יותר. ראו דיון על פטנטים בתוכנה בישראל).
לאחר הטרילוגיה ההיא, קולו של בית המשפט העליון נדם בסוגיה והוא השאיר לערכאת הערעורים הפדראלית לפתח את הדין. בשנת 1998 ערכאת הערעור קבעה בעניין סטייט סטריט כי יש מקום ליתן פטנט כאשר לתהליך יש תוצאה שהיא "מועילה, קונקרטית ומוחשית". באותו עניין נדונה המצאה שהיתה בבחינת שיטה לעשיית עסקים הממומשת בתוכנה.
פסק הדין ההוא הלהיב והפחיד את השחקנים השונים בתעשייה. בקשות לפטנט בגין שיטות לעשיית עסקים החלו לזרום לכיוון משרד הפטנטים האמריקאי, וקיטונות של ביקורת נשמעו על הפסיקה ההיא ועל הקלות שבה עיבוד נתונים שהיה ידוע, כאשר הוא מיושם על פרמטרים עסקיים חדשים, זוכה להגנת הפטנטים (ראו, למשל, הדוגמה בסרט זה).
עניין בילסקי – יריית הפתיחה
בשנת 2008 הגיעה עניינו של מר בילסקי לערכאת הערעור הפדראלית. ערכאה זו החליטה לדון בעניינו בהרכב מלא (en banc) ופסק הדין שנתנה קבע כי אף ששיטות לעשיית עסקים והמצאות תוכנה אינן מוחרגות א-פריורית מדיני הפטנטים, הרי שלא כל סדרה של צעדים מהווה תהליך הניתן להגנה בפטנטים. תהליך שדיני הפטנטים מדברים בו, נקבע, הוא תהליך הקשור למכונה מסוימת או לחלופין תהליך המבצע טרנספורמציה בעולם המוחשי. מבחן זה, המכונה Machine or Transformation (או בקצרה – M-o-T), נקבע הינו המבחן הבלעדי שבאמצעותו יש לבדוק אם תביעה לשיטה היא אכן התהליך בו סעיף 101 לחוק מדבר. מקורו של המבחן הזה, באמירותיו של בית המשפט העליון בעניין דיהר. עוד קבעה ערכאת הערעור כי המבחן של סטייט סטריט הינו מבחן רחב יתר על המידה, ואין הוא המבחן הנכון.
אף שהתביעות בבקשה של בילסקי דיברו בגידור סיכונים בעת השקעה בסחורות (commodities) – כלומר פטנט בגין שיטה לעשיית עסקים – רבים ראו בפסיקת ערכאת הערעור כמצמצמת משמעותית את האפשרות לזכות לפטנט בגין המצאה שעיקרה תוכנה. פסקי הדין שהגיעו בעקבות אותה פסיקה לא היו אחידים באשר לשאלה אם היותו של תהליך מבוצע על ידי מחשב רגיל (general purpose computer) מספק את חלק המכונה במבחן M-o-T. עם זאת, משרד הפטנטים האמריקאי סבר כי התשובה לשאלה זו חיובית, והעביר בקשות לפטנט שעמדו בדרישה קלילה זו.
בית המשפט העליון
בשנת 2009 בית המשפט העליון הסכים לשמוע את הטענות בתיק. בגלל חולשתה של האמצאה של בילסקי, אשר נוסחה בקווים כלליים למדי, רבים חששו שמא כוונתו של בית המשפט העליון לחסום את דרכן של שיטות לעשיית עסקים ואף אמצאות תוכנה מלזכות בהגנה פטנטית. בדיון בעל-פה שנערך, התמונה לא נראתה שונה, כאשר בא-כוחו של בילסקי נשאל לדעתו על האפשרות לזכות בהגנת פטנט לשיטות ללחישה לסוסים.
You know, you mention that there are all these — these new areas that didn’t exist in the past because of modern business and what-not, but there are also areas that existed in the past that don’t exist today. Let’s take training horses. Don’t you think that — that some people, horse whisperers or others, had some, you know, some insights into the best way to train horses? And that should have been patentable on your theory
העיכוב בפסק-הדין, שהוא הארוך ביותר שידענו בתיקי פטנטים בעליון האמריקאי, אף הוא לא עודד את רוחם של אנשי התעשייה. יתרה מכך, דווח כי פסק הדין ממתין לכתיבתו על ידי השופט סטיבנס, אשר התנגד לפסק הדין בעניין דיהר ואשר רבים האמינו כי הוא מתנגד לפטנטים בתוכנה ובשיטות לעשיית עסקים.
פסק הדין
כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. בעניינו של בילסקי, דעתם של השופטים היתה אחידה – אין מדובר בהמצאה הראויה להגנת פטנט.
נקודת המוצא, שב בית המשפט העליון ואמר, היא כי המצאה בגדרו של סעיף 101 אינה יכולה להיות רעיון אבסטרקטי. מנקודת מוצא זו הכל נגזר. מבחן M-o-T אינו המבחן הבלעדי שכן הוא אינו בוחן אם התהליך הינו רעיון גרידא או דבר מעבר לכך. עם זאת, נקבע, מדובר במבחן מועיל שיכול לרמוז אודות פטנטביליות. למעשה, מפסק-הדין כלל לא ברור כי המבחן הזה הינו מבחן מספק. כלומר, מבחן שאם עומדים בו אזי השיטה עומדת בדרישות סעיף 101 לחוק. כל שנרמז הוא שמדובר באינדיקציה באשר לפטנטביליות. הא ותו לאו.
בית המשפט העליון הכריע חד משמעית ובקול אחיד כי המבחן שנקבע בסטייט סטריט היה מבחן שגוי ורחב יתר על המידה. לא די בכך שיש תוצאה מועילה, קונקרטית ומוחשית בכדי שיהיה מדובר בתהליך ראוי להגנה. יש לוודא כי אין מדובר ברעיון אבסטרקטי.
דעת הרוב קבעה כי שיטות לעשיית עסקים ואמצאות תוכנה אינן א-פריורית מנועות מקבלת הגנה על ידי פטנט. ההמצאה צריכה להיות דבר מעבר לרעיון אבסטרקטי. אמצאתו של בליסקי, נקבע, אינה אלא רעיון שכזה.
דעת המיעוט, שהיא חסרת כל תוקף משפטי, גרסה כי שיטה לעשיית עסקים אינה יכולה לחסות בצלו של פטנט. דעת המיעוט, אגב, נכתבה בידי השופט סטיבנס, והיא ארוכה ומפורטת. עיקר המחלוקת בין דעת המיעוט לדעת הרוב נגעה לשאלת פרשנות הוראת חוק. בעוד שדעת הרוב ראתה בתיקון לחוק אשר מגביל את האפשרות לאכוף פטנטים בגין שיטות לעשיית עסקים כהצהרה מפורשת מהמחוקק שפטנטים כאלו קיימים, דעת המיעוט פנתה להיסטוריה החקיקתית והראתה כי אותו תיקון נועד לצמצם את המשמעות של פסק הדין בעניין סטייט סטריט. השופט סטיבנס הצביע על פרדוקס לוגי שנוצר לכאורה כאשר ביטול הוראת החוק המצמצמת תבטל את המקור היחיד להרחבה שמאפשרת הגנה על שיטות לעשיית עסקים. כלומר, ביטול הוראת החוק המצמצמת מתוך כוונה להרחיב, תביא לצמצום. או במילים אחרות: ההוראה המצמצמת היא שנמצאה מרחיבה, הלכה למעשה, את תכולת דיני הפטנטים.
משמעות
בית המשפט העליון אמר את דברו. אך מהו אותו דבר שנאמר? בית המשפט העליון חזר על הקטגוריות המנועות ממתן פטנט, מבלי להגדיר ולו מבחן אחד בכדי לאפשר לזהות אם המצאה נופלת לגדרן של אותן קטגוריות. מהו רעיון אבסטרקטי וכיצד הוא נבדל מאמצאה ראויה לפטנט? על שאלה זו בית המשפט אינו עונה.
בית המשפט מחזיר את הגלגל לאחור, לשנות ה-80, למצב ששרר לאחר פסק הדין בעניין דיהר. ההתפתחות המשפטית של שלושים השנים שלאחר מכן לא מצאו חן בעיני בית המשפט העליון. באבחת יד – הוא ביטל אותן, והורה לערכאות שתחתיו לפתח את הדין מחדש. בתקווה שהפעם הן יעשו זאת כשורה.
הפסיקה בעניין בילסקי היתה פסיקה חשובה, אף אם היא איננה ברורה דיה. הקביעה העקרונית והחשובה היא כי אין קטגוריות תוכניות – דוגמת תוכנה או שיטה לעשיית עסקים – האסורות לפטנט. כלומר, בעלי המקצוע מתחום הפטנטים לא יוכלו לשלוח ממציאים לדרכם רק משום שהם המציאו המצאה מתחום זה או אחר. יהיה עלינו לנסות ולהבין אם מדובר בהמצאה קונקרטית או ברעיון אבסטרקטי. במקרים גבולייים, נוכל להמשיך ולהשתמש במבחן ה-M-o-T למתן אינדיקציה: האם מדובר בשיטה הקשורה עם מכונה מסוימת? האם ישנו שינוי במצב של דבר מה מוחשי כתוצאה מהשיטה?
היקף ההגנה שדיני הפטנטים מעניקים כיום לאחר פסק הדין הוא צר יותר משהיה לאחר סטייט סטריט, רחב יותר משהיה לאחר פסק הדין של ערכאת הערעור בעניין בילסקי, ודומה לזה שהיה בשנות ה-80 לאחר עניין דיהר.
בחינת פטנטים לאור בילסקי
משרד הפטנטים האמריקאי הוציא הוראות חדשות לבוחנים לאור פסק הדין, ולפיהן הוא ממשיך להשתמש במבחן M-o-T כמבחן העיקרי לצורך סעיף 101. עם זאת, אין מדובר במבחן משני והמבחן העיקרי הוא מבחן הרעיון האבסטרקטי:
If a claimed method does not meet the machine-or-transformation test, the examiner should reject the claim under section 101 unless there is a clear indication that the method is not directed to an abstract idea. If a claim is rejected under section 101 on the basis that it is drawn to an abstract idea, the applicant then has the opportunity to explain why the claimed method is not drawn to an abstract idea.
בהערת צד, ראוי לשים לב כי ישנו חשש שההוראה הזו אינה חוקית שכן היא מעבירה את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הפטנט עוד בטרם הבוחן גיבש טיעון המוכיח על פניו prima facie כי הבקשה אינה עומדת בדרישות סעיף 101 לחוק. הבחנה זו אינה הבחנה שלי בלבד. רבים נוספים שמו לב לבעייתיות זו (ראו למשל כאן וכאן). נותר לנו רק להמתין ולראות כיצד יתמודד משרד הפטנטים עם הטענה הזו לכשתועלה.
לסיכום, פסק הדין בעניין בילסקי חזר וקבע כי אין פטנטים על רעיונות אבסטרקטיים. ככל שישנה המצאה שאינה רעיון אבסטרקטי טהור, היא תוכל לזכות בהגנה באמצעות דיני הפטנטים. פסק הדין מוחק שנים של תקדימים משפטיים שהיו שגויים לטעמו של בית המשפט. שופטי בית המשפט העליון הכניסו את כולנו למכונית הדלוריאן, כיוונו את התאריך לשנת 1981 יום אחרי מתן פסק הדין בעניין דיהר, והחזירו אותנו שלושים שנים לאחור. עכשיו המשימה של כולנו, היא להגיעה בחזרה לעתיד, ולקוות שהפעם, we will get it right.
2

פטנטים בתוכנה – הגרסה של ניו זילנד

על פי הדיווח בלנמגזין, ניו זילנד לקראת ביטול פטנטים בתוכנה. כיוון שאינני בקיא בפרטים ואף אינני מתיימר להכיר את הדין הניו זילנדי בנושא, לא אוכל לעמוד בהרחבה על המצב המשפטי שם. עם זאת, נוסח החוק, כפי שהוא מצוטט בלנמגזין לא היה נראה לי יוצא דופן מהמוכר לי.

סעיף 15 להצעת החוק קובע:
15. Other exclusions
(1) Human beings, and biological processes for their generation, are not patentable inventions.

(2) An invention of a method of treatment of human beings by surgery or therapy is not a patentable invention.


(3) An invention of a method of diagnosis practised on human beings is not a patentable invention.


(3A) A computer program is not a patentable invention.


(4) A plant variety is not a patentable invention.


(5) For the purposes of subsection (4), plant variety has the same meaning as that given to the term variety in section 2 of the Plant Variety Rights Act 1987.

כלומר, החוק מחריג תוכניות מחשב וקובע כי הן אינן המצאות כשירות לפטנט. ההחרגה הזו אינה יחידה במינה, והיא מזכירה את ההחרגה באמנה האירופאית. סעיף 52 לאמנה, שכותרתו Patentable inventions קובע:

(2) The following in particular shall not be regarded as inventions within the meaning of paragraph 1:
(a) discoveries, scientific theories and mathematical methods;
(b) aesthetic creations;
(c) schemes, rules and methods for performing mental acts, playing games or doing business, and programs for computers;
(d) presentations of information.

בסעיף קטן (3) מבהירה האמנה כי ההחרגות שלעיל תקפות רק כאשר ההמצאה כולה נופלת לאחת הקטגוריות. או בלשון האמנה:

(3) The provisions of paragraph 2 shall exclude patentability of the subject-matter or activities referred to in that provision only to the extent to which a European patent application or European patent relates to such subject-matter or activities as such.
בפועל, בזכות או באשמת סייג זה (תלוי מה נקודת המוצא המוסרית/תועלתנית שלכם לגבי פטנטים בתוכנה) ניתנים באירופה פטנטים על המצאות תוכנה, בלבד שאין מדובר בתוכנה לבדה.
סייג זה המצמצם את תכולת החריג, לטעמי, דומה לסייג אליו נרמז בלינמגזין בדבר מערכות משובצות מחשב. כלומר, כל עוד מדובר בהמצאה שהיא תוכנה בלבד – אין מקום לקבל פטנט. אך כאשר מדובר בהמצאה שרכיב אחד שלה הינו תוכנה – הרי שהחריג אינו חל. כיוון שכך, וכיוון שתוכנה לעולם אינה עושה דבר מבלי שחומרה תקרא אותה ותפעל על פי הוראותיה, ההחרגות הללו אינן יכולות להספיק. המצאת תוכנה, כפי שהגדרתי בעבר, לעולם אינה רק התוכנה, כי אם התהליך שמתבצע על ידי המכונה המפעילה את התוכנה; או המכשיר שפועל על פי הוראות התוכנה.
בהערת אגב – אעיר לפני שיוער לי – ברור לי שבמונח "מערכות משובצות מחשב" יש מטען פרשני לא פשוט. אנשים עשויים לחשוב שמחשב בייתי אינו מערכת משובצת מחשב, אך סורק MRI שמופעל על ידי תוכנה הוא אכן מערכת שכזו. קווי הגבול הללו הם קשים לשרטוט. עם זאת, כאשר המונח החוקי אינו computer אלא computer program הרי שכאשר תוכנית המחשב אינה עומדת לבדה אלא היא משמשת מכונה – computer – לביצוע פעולות, הרי שלטעמי, (ולפי הפסיקה האירופאית) מדובר במערכת משובצת מחשב.

אני סבור כי לעולם תוכנה לבדה לא יכולה לזכות לפטנט שכן לתוכנה אין אפשרות לבצע כל פונקציה ללא מערכת שפועלת על פי הוראותיה. כיוון שכך, חריגים כדוגמת אלו הנמנים לעיל נראים לי ראויים. תוכנה, כשהיא עומדת לבדה, אינה עושה דבר. ככזו, היא אינה מועילה, בלשון חוק הפטנטים הישראלי, ואינה ראויה להגנה מכוח דיני הפטנטים.
ותודה לליאור קפלן על ההפניה למקור.
8

פטנטים בתוכנה באירופה

כשמשווים את דיני הפטנטים באירופה עם אלו שבארצות הברית, נהוג לומר כי האירופאים מקשים על קבלת פטנטי תוכנה. אכן, סעיף פרטני באמנה האירופאית אוסר על מתן פטנטים בגין תוכנה לכשעצמה, וזאת לעומת המצב בארצות הברית שם פטנטים אמורים להינתן בגין כל מעשה אדם חדש תחת השמש. שתי החלטות שמגיעות מהיבשת מעוררות ספק אם ישנו שוני אמיתי בגישה בין האמריקאים לאירופאים באשר לאפשרות להגן על אמצאת תוכנה בפטנט (ראו כאן לדיון במושג אמצאת תוכנה).

תיחום הדיון
העניין בו אני דן בפוסט זה הוא עצם האפשרות לקבל פטנט על תוכנה. במילים אחרות: האם אמצאה שעניינה תוכנת מחשב נכללת, מבחינת subject matter, תחת אמצאה שניתן לקבל בגינה פטנט. הדיון זהה לדיון אם אמצאת תוכנה נכללת בגדרו של סעיף 3 לחוק הפטנטים הישראלי או לסעיף 101 לחוק הפטנטים האמריקאי. בנוסח האמנה האירופאית, אנו בוחנים האם אמצאת תוכנה עוברת את המשוכה הקבועה בסעיף 52 לאמנה.
גרמניה
בית המשפט העליון הגרמני נדרש לבקשת פטנט בתוכנה אשר סורבה (DE10232674 של סיימנס, אשר הוגשה ביום 18.7.2002). הבקשה מתארת מערכת שרת-לקוח שבה תוכנת השרת מייצרת קובץ מובנה (דוגמת HTML או XML) ומעבירה אותו ללקוח. בית המשפט העליון הגרמני קבע כי כיוון שמדובר במערכת אשר נועדה לפתור בעיה טכנית מוחשית – כמות משאבים מוגבלת בשרת המוקצת לטובת יצירת הקובץ האמור – הרי שיש לה אפקט טכני. משכך אין מדובר באמצאה המהווה תוכנה לכשעצמה המנועה מקבלת פטנט נוכח הוראות החוק הגרמני והאמנה האירופאית. לאור קביעה זו, נפסק כי האמצאה יכול שתהיה מושא לפטנט ובית המשפט החזיר את הדיון לערכאה התחתונה בכדי שתדון בסוגיות אחרות הנוגעות לפטנטביליות, ובראשן – חדשנות והתקדמות המצאתית.

המשמעות של פסיקה זו ברורה – די לתוכנה שיהיה לה אפקט טכני הקשור בחומרה בכדי שהיא תעבור את רף הכניסה אל היכל הפטנטבליות של הדין הגרמי. על דרך הכלל, אמצאות תוכנה פותרות בעיות טכניות – שיפור ביצועים, ייעול השימוש בזיכרון, ביצוע חישוב בצורה מבוזרת, הקטנת רוחב פס נדרש וכדומה. כיוון שכך, הדרישה לפי הדין הגרמני שלאמצאה יהיה אפקט טכני כלשהו מתבררת כמשוכה נמוכה למדי.
אך אם בגרמניה נראה שהמשוכה נמוכה, באירופה היא כמעט אינה קיימת עוד.

אירופה

בית הדין המורחב לערעורים דן בסוגיה שהפנתה אליו נשיאת משרד הפטנטים האירופאי, וקבע כי אין סתירה בפסיקות השונות בבתי הדין האירופאיים. אף שהנשיאה הצביעה על שתי פסיקות נוגדות העוסקות בשאלה האם תוצר תוכנה (computer program product) יכול להיות מוגן על ידי פטנט, בית הדין קבע כי מדובר בהתפתחות טבעית של הדין. מבחינה פורמאלית, בית הדין מיאן לבחון את הסוגיה, אך בפועל הוא בחן את הפסיקות השונות והסביר את המצב המשפטי כפי שהוא היום לפי הדין האירופאי.
תוצר תוכנה הוא למעשה מדיית מחשב שעל גבה מעוגנות הוראות למחשב לפעול. בארצות הברית תוצר התוכנה הוכר כפטנטבילי לאחר פסק דין מפורסם In re Beauregard, 53 F.3d 1583 (Fed. Cir. 1995) שעל שמו קרויות עד היום תביעות לתוצר תוכנה: תביעות Beauregard. באירופה, לעומת זאת, תוכנה לכשעצמה לא יכולה לחסות בצל הגנת הפטנט. בכדי שאמצאה כלשהי תזכה להגנה באירופה עליה להיות קשורה באפקט טכנולוגי כלשהו.
בעניין T 1173/97 נקבע כי לא די באפקט הטכנולוגי הרגיל של הפעלת המחשב על ידי תוצר התוכנה, אלא יש להראות כי בעת הפעלת המחשב על ידי תוצר התוכנה מתקבל אפקט טכנולוגי נוסף. בפסק דין מאוחר יותר, T 424/03, נקבע כי די בהגדרת האמצאה כתוצר תוכנה בכדי שהיא תחמוק מהחריג העוסק בתוכנה לכשעצמה.
בית הדין המורחב בחן שתי פסיקות אלו וקבע כי הן אינן סותרות. נהפוך הוא – ההחלטה הראשונה שדרשה אפקט נוסף חתרה תחת הנימוקים שנמצאו בה שאומרים שאין לדרוש חדשנות או התקדמות המצאתית לבחינת השאלה המדוברת. כיוון שכך, פסק הדין השני שבו נקבע כי די באפקט הטכנולוגי ה"רגיל" שקיים בעת שימוש בתוצר מחשב, מאמץ את הנימוקים של פסק הדין הראשון, ואף שהתוצאות שונות, בית הדין המורחב לא ראה בכך סתירה המאפשרת לו לבחון את הסוגיה מחדש. בית הדין הוסיף וקבע כי מדובר בהפתחות רגילה של הדין שאינה מקימה לו סמכות לדון בסוגיה בהרכב מורחב.
פסיקה זו מבהירה כי האירופאיים והאמריקאים אינם כה שונים כפי שלעיתים נדמה. אומנם, השאלה המדוברת – patentable subject matter – אינה סוף פסוק והדין האירופאי, בניגוד לאמריקאי, דורש כי ההתקדמות ההמצאתית הגלומה באמצאה תהיה קשורה באפקט טכנולוגי שבה, ולא באלמנטים שאינם טכנולוגיים. עם זאת, המשוכה המקובעת בחוק האירופאי בסעיף 52כמעט אויינה באירופה ונדמה כי בית הדין האירופאי אינו רואה בכך בעיה.
בית הדין המורחב העיר כי כיוון שתביעה למדיית מחשב היא אמצאה שיכול ותהיה פטנטבילית, הרי שהגבלת המדיה בכך שמוטבעות עליה פקודות מחשב מהווה סוג מדיה מוגבל יותר שהוא בוודאי, על דרך של קל וחומר, פטנטבילי. עם זאת, בית הדין העלה לאוויר טענה מעניינית – ייתכן שכיוון שמדיה הקריאה על ידי מחשב היא מונח גנרי כל כך, יש להתעלם מהאלמנט הנתבע הזה, וזאת בניגוד למשל לתביעה לדיסק בלו-ריי שעל גביו מוטבעות שורות קוד. עם זאת, בית הדין קבע כי אין בנמצא פסיקה התומכת בטענה זו וכיוון שכך הוא זנח אותה. יודגש, בית הדין במתכונת שבה התכנס לא יכל לדון בשאלה זו אלמלא היא נובעת מסתירות שבפסיקות קודמות. כלומר, אם תועלה טענה זו בפני הערכאה הרגילה של בית הדין היא תיבחן גם תיבחן.
(פסק הדין האירופאי G 03/08)
(לקריאה נוספת פוסטים ב-Patenlty-O, וב-IP::JUR)
6

המצאות כשירות לפטנט

"פטנט נהדר" מוכרז חדשות לבקרים (למשל, בחיפוש הפשוט הזה), וכבר עמדתי על ההבדל בין המצאה לבין פטנט בפוסט קודם. ברם, לא כל המצאה, ואפילו היא חדשה ומעורבת בה התקדמות המצאתית, יכולה להיות כשירת פטנט.
בפוסט זה אתייחס בקצרה לנושא שראוי לעסוק בו בהרחבה: מהן סוגי ההמצאות שזכות הפטנט יכולה להגן עליהן. בלעז נהוג לכנות את הסוגיה שבמרכז פוסט כ- Subject matter. רוצה לומר – מהו התוכן שיכול להיות מוגן באמצעות זכות הפטנט.
התשובה לשאלה זו – סבוכה היא, ובעיקרה משתנה ממדינה למדינה. לשם מיקוד, אבקש להתמקד בתשובה לסוגיה זו בישראל.

רעיון אבסטרקטי - לא זוכה להגנה פטנטית (cc by-nc-sa Ennuipoet * FreeVerse Photography)


דרישת ה-Subject matter מופיעה בחוק הפטנטים הישראלי בסעיף 3, הקובע:

אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט.

החוק פותח ומתייחס למונח "אמצאה". ברם, החוק לא מספק הגדרה כלשהי למונח זה. למונח זה ככל הנראה יש את אותה המשמעות של המונח "המצאה" וההבדל בכתיב אינו מרמז על שוני אמיתי כי אם על עברית ערכאית. במאמר מוסגר יצויין כי סעיף 3 לחוק כנוסחו דהיום בא להתאים לדרישותיה של אמנה בינלאומית המתייחסת תחת אמצאה ל-invention.
עם זאת, החוק מוסיף ומורה "בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך". מכאן אנו למדים כי לכל הפחות ישנן המצאות מסוג "מוצר" וישנן המצאות מסוג "תהליך". דהיינו, ישנן המצאות למוצרים, שהן המצאות המגדירות את המבנה (structure) של המוצר. טול לדוגמה פלס, מכשיר מופלא המנצל את חוק כלים שלובים. הפלס מורכב ממיכל המוצמד לרכיב ישר (מעין "סרגל"). כמו-כן, המיכל מכיל בתוכו נוזל הממלא כמעט לגמרי את נפח המיכל. בשארית המיכל יכול להיות גז כלשהו, למשל חמצן, או תערובת של גזים, למשל אוויר. הנה נוכחנו לדעת כי פלס הוא אמצאה שהיא מוצר שכן הוא בעל מאפיינים מבניים מסויימים. מנגד, טול לדוגמה את תהליך הפסטור, לו אין ולו מאפיין מבני אחד, אלא הוא מורכב משורה של צעדים אותם יש לבצע.
כמו, כן תגלית איננה בגדר המצאה. מי שגילה חוק פיזיקלי, תיאוריה מתמטית או כל תגלית דומה, אינו יכול לזכות בהגנה פטנטית על תגליתו. ברם, אם המציא המצאה – ואפילו היא מבצעת אפיליקציה של התגלית – המצאתו תוכל עקרונית לזכות בהגנה פטנטית. כך למשל במקרה של הפלס, שעושה שימוש בחוק הפיזיקלי האמור: חוק כלים שלובים אינו בבחינת המצאה כשירת פטנט, אך הפלס אכן כשיר.
אך בקיומה של המצאה לא די. החוק מוסיף ומורה כי על האמצאה להיות בכל תחום טכנולוגי. בנקודה זו מתחיל הקושי האמיתי בדין הישראלי. תחום טכנולוגי אינו מוגדר בחוק. אף היזקקות להגדרה מילונית אינה מועילה בהרבה. כך למשל, המילון החדש של אבן שושן מגדיר:

טכנולוגיה: מכלול האמניות התעשיתיות והשמושיות, כלל המדעים השמושיים השונים עוסקים בדרכים ובאמצעים של עבוד חומרים למיניהם.

בעניינו של אלי תמיר, קבע רשם הפטנטים כי שיטות לעשיית עסקים אינן מתחום הטכנולוגיה. בפסיקתו, הסתמך הרשם על כך שהחוק מחייב כי לעורכי הפטנטים יהיו תארים בתחומים מסויימים, ומתחומים אלו נעדר תחום הכלכלה. מכאן, אני מסיק כי רשימת התחומים הללו בוודאי נחשבים לתחומי טכנולוגיה. תחומים אלו כוללים: הנדסה, כימיה, פיסיקה, ביולוגיה, רוקחות ומדעי המחשב.
ברם, על אף הסקתי זו, לשכת הפטנטים הישראלית מקשה על בעלי המצאות מתחום המחשבים. כך למשל, בעניין Biosense נ' אלביט מערכות, נקבע כי תוכנה אינה נשוא להגנה באמצעות פטנט בישראל. אני סבור כי פסיקה זו, בכל הכבוד, שגויה ואינה בהתאם לחוק. הפסיקה, לטעמי, אף סותרת פסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי. עם זאת, יש לזכור כי בית המשפט העליון מעולם לא בחן סוגיה זו, ומשום כך אין לנו קביעה משפטית מחייבת לכאן או לכאן. בהערת שוליים אוסיף, כי רשות הפטנטים פירסמה קול קורא לקבלת ניירות עמדה בסוגיה זו, ודומה כי הרשם נכון לבחון מחדש את הסוגיה (הקשה, יש להודות) של כשירותן של המצאות מבוססות מחשב.
אבקש לסייג את שציינתי לעיל. מתוך מכלול ההמצאות שנבחנות על ידי לשכת הפטנטים, ישנן גם המצאות מבוססות מחשב הזוכות להיות מוגנות על ידי פטנט. לשכת הפטנטים נוהגת לבחון את ההמצאות תוך הסתכלות על "עיקר ההמצאה", מונח עמום וחמקמק, תוך ניסיון לעקוב אחר העיקר ולהתעלם מן הטפל – האם ההמצאה היא בדרך ביצוע תהליך על ידי המחשב או האם היא בתהליך אותו מבצעים. כך למשל, אם עיקר ההמצאה בדרך שבה המחשב מבצע תהליך, הלשכה עשויה לאשר את ההמצאה ככשירת פטנט ולהעניק למבקש פטנט (ובלבד שההמצאה עומדת גם בכל הדרישות הנוספות של החוק, כגון חידוש והתקדמות המצאתית). בצורה זו מבקש הרשם למנוע ניסיונות לקבל פטנטים בגין המצאות מתחומים שאינם טכנולוגייים כגון עשיית עסקים על ידי הלבשתן באיצטלה של המצאות מבוססות מחשב.

עד כה עסקתי בשאלה מה תוכנן של המצאות כשירות פטנט אליבא דסעיף 3, אולם לא בכך סגי. סעיף 7 לחוק שכותרתו "סייג למתן פטנטים" מוסיף וקובע חריגים לתוכנן של המצאות:

על אף האמור בסעיף 2 לא יוענק פטנט על –
(1) תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם;
(2) זנים חדשים של צמחים או בעלי חיים, זולת אורגניזמים מיקרו-ביולוגיים שלא הופקו מהטבע.

סעיף 7 מחריג שני סוגי המצאות כך שהם לא ייזכו בהגנה פטנטית. הסוג הראשון כולל בחובו תהליכים אשר מטרתם לטפל בגוף האדם. הרציונאל העומד בבסיס חריג זה, הוא שהדין אינו מעוניין להעניק בלעדיות לאף אדם על טיפולים מצילי חיים. המחוקק הישראלי ביקש שלא להגן בפטנט על שיטות דוגמת "שיטת היימליך", שכן ברגע האמת לכשיזדקק הרופא להשתמש באותה שיטה, הוא יהיה קרוע בין חובתו המוסרית והאתית למטופל ובין הזכות הקניינית של בעל הפטנט האוסרת עליו לבצע את השיטה ללא קבלת אישורו של האחרון.
הסוג השני המוחרג מתייחס לזנים חדשים של צמחים או בעלי חיים. כלומר, לא תינתן הגנה באמצעות פטנט על הרכבה של זנים חדשים, זיווג בין בעלי חיים שונים וכדומה. מי שהמציא זן צמחים חדש יכול לזכות בהגנה באמצעות חוק אחר: חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג – 1973. אך מי שמבקש לזכות בהגנה קניינית על בעל חיים חדש יימצא שאין בדין הישראלי מזור. הדין הישראלי ביקש שלא להעניק הגנה על סוגי בעלי חיים וזאת מתוך עיקרון מוסרי.

האמור לעיל נכון ויפה לדין הישראלי. אבקש להזכיר הוא שכוחו של הדין הישראלי יפה לתחומי המדינה, והוא אינו משליך על מדינות אחרות. כך למשל, הדין האמריקאי מקל בהרבה מזה הישראלי. ואף הדין האירופאי (החל מכוחה של אמנת הפטנטים האירופאית, ה-EPC) שונה מזה הישראלי, ופותח אשנב רחב יותר לעולם המחשבים. הדין האמריקאי, לשם הדגמה, קובע כי כל המצאה – בין שהיא טכנולוגית ובין שהיא לא טכנולוגית – עשויה להיות כשירת פטנט. נדרש, עם זאת, שההמצאה תהיה בגדר המצאה ולא בגדר תגלית. בהערת אגב נוספת ואחרונה, אציין כי בימים אלו ממש הובא לפתחו של בית המשפט העליון האמריקאי עניינו של מר בילסקי (Bilski), אשר אי שם בשלהי שנות ה-90, הגיש בקשת פטנט על שיטה לעשיית עסקים וטרם צלח לעבור את המשוכה הראשונה בהליך הבחינה: משוכת ה-Subject matter. פסיקתו של בית המשפט העליון האמריקאי צפויה להבהיר את המצב החוקי בארצות הברית לאשורו בכל הקשור לבקשות פטנט לשיטות לעשיית עסקים ולתהליכים שעשויים להתבצע בצורה מנטלית בלבד.
חשיבותם של הדינים השונים היא רבה ומכרעת. רבים וטובים מיזמי ההיי-טק הישראלים אינם מתמקדים בפטנטים ישראליים כי אם בפטנטים אמריקאיים, אירופאיים וכדומה. על אף שישנה חשיבות לחסום מתחרים פוטנציאליים גם בישראל על ידי פטנט ישראלי, יש מי שמעדיף להשקיע משאבים בצרכים אחרים ומזניח לגמרי הגנה קניין רוחנית על המצאותיו בישראל.

לסיכום, בפוסט זה הסברתי כי לא כל דבר יכול להצדיק מתן פטנט. כך למשל, הדין אינו מכיר בתגליות לשם דיני הפטנטים, ומחייב קיומה של המצאה. בדין הישראלי, הדרישה היא כי ההמצאה תהיה מתחום הטכנולוגיה, ומשום כך אין מעניקים בישראל פטנטים בגין שיטות לעשיית עסקים. הסברתי כי בישראל ישנה נטייה שלא ליתן פטנטים בגין המצאות תוכנה.